״גאליס – המסע לאסטרה״, סקירה

אחת מסדרות הילדים האהובות ביותר בארץ עוברת מן המסך הקטן לבתי הקולנוע ועושה זאת בעוצמה גדולה, עם מכירות כרטיסים שבוע מראש ועם מספר גדול עד גדול מאוד של הקרנות בבתי הקולנוע. בחלק מן הימים יש לסרט ״גאליס – המסע לאסטרה״ יותר מ-20 הקרנות בסינמה סיטי גלילות בלבד, ודומה כי מפיצי הסרט בטוחים בהצלחתו, אף כי הוא מיועד כמעט אך ורק לילדים לא קטנים מיוחד, שחלקם לא יגרור גם את ההורים עימם לבתי הקולנוע.

״גאליס״ היא גם מותג של חברת הוט ולא בטוח גם כמה היא מוכרת ללקוחת יס, למשל. אבל שמה של הסדרה כנראה הולך לפניה בקרב קהל היעד. מה שמכניס אותי לבעיה מסוימת בסקירה זו – לא ראיתי ולו פרק אחד מן הסדרה, אף כי ניסיתי להתעניין בעלילה מעט. כל זאת לא ממש משנה בבואי לסרט, שכן הוא מציג מציאות אלטרנטיבית ולדעתי גם מצליח להיות מהנה בהתאם ליומרות שלו.

יונתן "המיועד" (תובל שפיר) נהנה מחיים של כוכב עקב הצלחתו בפתירת תעלומות. הוא מכבב בפרסומת, זוכה לשאגות המעריצים ומתכונן לראיון בטלוויזיה, ועל הדרך קצת מזניח את היחס לחבריו. אבל עולמו הולך להשתנות ברגע, כאשר הוא נכנס מבעד למראה ומגיע לאסטרה, כלומר לעולם אחר. ספק מימד רגיל, ספק חלום, אבל גם ספק כוכב המשפיע גם על הנעשה בכדור הארץ. דבר אחד בטוח – כפילים של החברים שלו מצויים בעולם הזה.

למשל, אהובתו לשעבר דני (אליענה תדהר), המנסה להילחם בו תחילה ואז מצילה אותו מצבא הרודף אחריהם. אלא שהיא קוראת לעצמה טיקה וקוראת ליונתן "הרמס", טוענת כי הוא מנהיג המורדים ששב אחרי חמש שנים. במנהרה בה מסתתרת קבוצת המורדים, הוא נתקל גם ביחס חשדני יותר, בעיקר מצד מי שהיה חברו הטוב ביותר על פני כדור הארץ, ליעם (דניאל מורשת), וכנראה גם בעולם הזה, בו הוא נקרא טורסו ולקח על עצמו את הנהגת המרד. הרמס חשוד כבוגד, חשד שמתאמת כאשר נודע על התקפה קרובה של הצבא על מחנה המורדים, בעוד מספר ימים.

טיקה, שעדיין מאמינה בהרמס, מחליטה על מתקפת נגד וחושבת כי צוות של חמישה אנשים יספיק על מנת להתמודד מול כל הצבא. לשם כך היא לוקחת מלבד טורסו גם את זויה, יולי בסדרה (שירן סנדל) ולקול מחאתו של טורסו, גם את יונתן/הרמס האזוק, על מנת להעניק תקווה לעם או משהו. בדרך הם גם צפויים לנסות לשכנע את הלוחם הכי נועז מממלכת אסטרה להצטרף עליהם, הלא זהו הודור, הוגו של הסדרה (נווה צור). צוות הלוחמים הזה ינדוד ברחבי הנגב ומדבר יהודה על מנת להגיע למפעלים של הדיקטטור אגיר ומפקד הצבא של טארלאן (הנרי דויד) על מנת לבצע מתקפת פתע ברגע האחרון, להרוס את המפעלים שמאירים את העיר ואת הארץ כולה (כל הזמן, אין חושך) ולהפיל את המשטר שמדכא את העם ביותר דרכים ממה שיש מקום לתאר בביקורת.

יותר מאשר סרט הנשען על יכולתו של "המיועד" יונתן/הרמס לפתור פתרונות או לצאת ממצבים קשים, זהו סרט מסע של חבורה צעירה (לפחות בעולם של אסטרה הם כבר לא ממש נערים) בעולם פוסט אפוקליפטי. ככזה, עיצוב העולם של הסרט מובע בעיקר דרך השימוש בנוף הדי נטוש של מדבריות הארץ, כפי שמצולם על ידי שי גולדמן, מבכירי הצלמים בארץ הקשור לרוב לקולנוע הפחות מסחרי. לצד הצילום, ניתן להרגיש לא מעט את הדלות המסויימת של ההפקה, בעיקר בכל הנוגע לאפקטים או לכמות ניצבים – הצבא המאיים לא כולל אף פעם יותר ממספר מצומצם של אנשים.

אבל, וזה אבל גדול מאוד, הסרט מחפה על הדלות הטכנית בתסריט חכם, המציג דינמיקה עדינה בין חבורת הגיבורים. זאת בשילוב עם לא מעט הומור ומודעות עצמית ולא מעט מסרים לקהל הצעיר, הנעים מן הבנאלי (חברות זה חשוב, אסור לתת להצלחה לעלות לראש יותר מדי) למסרים מורכבים יותר, כולל בנושאים פוליטיים ובניהול מערכות יחסים, והכל מבלי שהסרט יאבד את היותו סרט ילדים לרגע. המשחק של השחקנים הצעירים טוב עד טוב מאוד, כאשר נווה צור ואליענה תדהר טובים במיוחד. הסרט לא מנסה אף לרגע אחד להיות אמין בעולם שהוא בורא או בקו העלילה שלו, שכולל עולמות חצי מקבילים וחצי לא והסתערות של חמישה אנשים על מתקן צבאי מאובטח היטב. אבל יש בו גם משהו אמין וכן בתיאור היחסים בין האנשים ובעיקר יש לו יכולת לגרום לילדים להנות מן היצירה שלא מעליבה את השכל יותר מדי ואף מאפשרת להם לפתח חשיבה.

בנוסף, קשה להתעלם מכך שהמפעלים, סוד הכוח של האויבים בסרט, הינם מפעלי ים מלח. הדבר מעניק לסרט מימד של אנלוגיה פוליטית על שליטה של בעלי ההון באוצרות הטבע בארץ ושיעבוד המשטר לטובת אותם עשירים, המתנהגים כמורמים מעם ועל הדרך פוגמים בסביבה ויוצרים קהילה של אנשים עניים התלויים בהם. סיום הסרט נותן גם לרשע המרכזי לדבר. זה לא בהכרח הנבל לא ציפו הצופים, והדברים שהוא אומר יכולים להיות מטרידים לא רק נראטיבית.

עבור הקהל הבוגר, "גאליס – המסע לאסטרה" אינו סרט גדול, אבל הוא גם לא סרט שמבוגרים יסבלו בו. הבמאי עודד רז והתסריטאים עידו דרור ודוד דהן בראו עולם עם חוקיות משלו, בין היתר על סמך לא מעט ידע והבנה של עולם הקולנוע. למעשה, הסרט מתחיל במחווה לסרטי אינדיאנה ג'ונס וסצנת השיא שלו היא מחווה לאורסון וולס, מהלך שמזכיר סרטי ילדים מחו"ל מן העשור האחרון, הקוסמים לקהל מבוגר דרך הרמזים קולנועיים. עבורי, בסרט הזה הדבר לא הרגיש תלוש ובסופו של דבר הפך את הסרט ליצירה חביבה. אם כי המבחן הגדול של הסרט הוא בכל מקרה בקרב המעריצים. איני יודע כמה מהם יחוו את הסרט כדבר גדול יותר מן הסדרה וכמה יתאכזבו שזה לא בדיוק הדבר המוכר להם.

*** התמונות הן באדיבות היח"צ וצילם אותן רן מנדלסון