הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים 2014: דיווח #1

הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים נפתח בסערה עבורי. גם סערת הרגשות שהעבירו אותי אורחי הפסטיבל האחים דארדן בסרטם החדש "יומיים ולילה" (Deux Jours, Une Nuit) וגם התפקיד שלקחתי על עצמי ברגע האחרון – אני מחליף את נסים דיין בתור יו"ר חבר השופטים של פרס פורום מבקרי הקולנוע בישראל. הפרס מוענק לסרטי התחרות הישראלית וזה אומר שאראה את כולם, ואני מקווה גם לכתוב על רבים מהם – אבל רק לאחר סיום הפסטיבל והענקת הפרסים מטעם הפורום. איתי בצוות השופטים רון פוגל וליאור אלפנט, והשיפוט לוקח ממני לא מעט מן הזמן, אבל בכל זאת אני מקווה למצוא כמה רגעים לכתוב על שאר חוויות הפסטיבל. על כך בפוסט זה, כמו גם שתי המלצות לימים הקרובים.

טקס פתיחה + סרט הפתיחה ״יומיים ולילה״

וידוי: אני אוהב להסתכל על הים, ומיקום טקס הפתיחה בנוף המרהיב של גן הפסגה ביפו יוצר עבורי בעיה: גלי הים ותל אביב מסיטים את תשומת הלב מן הנעשה על הבמה, כך שבטקס הפתיחה לא ממש הייתי מרוכז ולא זכור לי הרבה מלבד הרגע הבעייתי בו ראש עיריית תל אביב רון חולדאי עולה לנאום דווקא לצלילי פסקול "הסנדק", כאשר לא ברור אם מדובר בבחירה אקראית של קטע קולנועי מפורסם או ביקורת פוליטית אירונית. והיה גם את קליפ הפתיחה המרשים של הפסטיבל, שהוא מחווה לקולנוע הסובייטי. הקליפ טרם הצליח לשעמם או לעצבן אותי וחזיתי בו כבר שש פעמים – הישג ראוי לציון.

אחר כך הגיע הסרט של האחים דארדן אשר לכד אותי מן הסצנה הראשונה וסחף אותי לסערת רגשות. הסרט יעלה לאקרנים בקרוב וזה יהיה הזמן לדון בו בהרחבה, אבל כבר לאחר צפייה ראשונית אפשר להגיד כי הסרט ממשיך את הסגנון של הדארדנים, אבל גם מפתח אותו ומכיל סיפור מורכב המציג את החברה אנושית בכמה אופנים, בקו עלילה מפורט אחד המעומת עם מספר רב של סיפורים מהם אנחנו מקבלים רק רמיזות.

במידה רבה, מדובר בסרט מתח: סנדרה (בגילומה של מריון קוטיאר) לומדת כי בעקבות חופשת מחלה החליט בעל המפעל בו היא עובדת להעמיד בפני שאר הפועלים את ההחלטה האם להשיב אותה לעבודה, כאשר פירוש הדבר עבורם הוא ויתור על הבונוס השנתי. היא מפסידה בהצבעה שנערכה ללא ידיעתה אולם חברתה משכנעת את הבוס לערוך הצבעה חשאית נוספת ואת סנדרה לצאת למסע בקרב שאר הפועלים במטרה לשכנע אותם לגייס רוב. דרך הסיפור של סנדרה אנו עדים לקשיים בחייהם הפרטיים של שאר עובדי המפעל ורואים עד כמה הכסף דרוש להם. חלקם באים משולי החברה העניים ביותר, אחרים זקוקים לכסף על מנת לעבור לקיום המזכיר יותר את המעמד הבינוני הנמוך, אליו גם סנדרה ובעלה מנסים להשתייך, אך ויתור על העבודה ידרוש גם ויתר על הדירה המרווחת יחסית שרכשו עם משכנתא.

הסרט הוא מעין תמונת ראי ל"רוזטה" המוקדם יותר של צמד היוצרים: בשני המקרים מדובר באישה המנסה להילחם על עבודה ממנה פוטרה, אבל מדובר בנשים מאוד שונות. בעוד רוזטה הייתה מלאה בזעם והעמידה את עצמה לפני הזולת, סנדרה מקטינה את עצמה, מגלה אמפתיה כמעט לכל מי שניצב מולה. היא חייבת להשאר בעבודה, אבל גם מציגה חמלה לזולת – ויש גם את עניין המחלה ממנה היא מתאוששת, אשר טבעה וחומרתה נחשפים בסרט בהדרגה.

ההופעה של מריון קוטיאר מוכיחה פעם נוספת איזו שחקנית נהדרת היא כל עוד הסרט אינו דובר אנגלית, והכשרון של האחים דארדן להראות את הדרמה גם ברגעים הסטאטיים וגם בפרצי האלימות הקיימים מדי פעם בסרט הופכים את היצירה למרשימה מאוד ועמוסה רגשית, וכנראה לסרט הכי טוב של היוצרים מאז "הילד" (L'enfant). מה שאומר שזהו הישג קולנועי שאוהבי האחים דארדן ושוחרי הקולנוע בכלל ירצו לתפוס כאשר יעלה להקרנות מסחריות.

״ראיתי את השטן״ + מפגש עם הבמאי קים ג'י וון

בפסטיבל, לא תמיד יש התאמה בין חשיבות הסרט והאורח לבין כמות הקהל באולם. תענוג היה לראות אולם מלא עד אפס מקום – כולל המדרגות – בהקרנה של סרט האימה/נקמה הנהדר והלא פשוט לצפייה בכלל (עקב דימויים גרפיים מאוד של אלימות, לא עקב שעמום) ״ראיתי את השטן״ (I Saw the Devil), וגם לראות שכמעט אף אחד לא עזב את המקום עד לתום ההקרנה ורוב הצופים נשארו לפחות לחלק ממפגש השאלות/תשובות, במפגן כוח לחובבי הקולנוע הקוריאני וקולנוע ז'אנר האימה/מתח בארץ.

הדיון עם קים ג'י וון החל בצורה בעייתית עקב קשיי תרגום, אבל לאחר בעיית השאלה הראשונה, הפך לדיון פורה בשיתוף עם הקהל, אשר דן בטשטוש בתפיסה האסייתית בין הטוב והרע, בסרט בו השטן לא רק מצוי בדמות הנבל, אלא גם בדמות "הגיבור" אשר רודף אחריו. הבמאי גם הודה כי הוא לא בטוח שהנקמה אשר מתכנן הגיבור, לגרום לרוצח לסבול כפי שהקורבן שלו סבל, אכן עובדת והדבר נתון לשיקול הדעת של הקהל. כמו כן, פבלו, שהנחה את המפגש, ציין כי סרטי נקמה הם חלק קטן מן הקולנוע הקוריאני של ימינו והצביע על כך שהמעבר שבוצע בקולנוע של השנים האחרונות הוא מנקודת אישה מתה לנוקם גברי. הבמאי ציין כי המעבר נובע מכך שנשים תופסות יותר כוח בקוריאה וכי הז'אנר בכלל הוא תוצאה של הלחץ בחברה הקוריאנית עקב הצמיחה הכלכלית המהירה, והפורקן ללחץ מתרחש בקולנוע ולא במציאות. כמובן שמומלץ לתפוס את הבמאי ואת סרטיו באירועים נוספים אשר יתקיימו בהמשך השבוע.

מפגש קצר עם התחרות הבינלאומית

מבין הסרטים שהצלחתי לתפוס בתחרות הבינלאומית, בלט עבורי "מופפי מונאטים" של הבמאי הפורטגזי פדרו פרלטה. הסרט עוסק בפועל השב מאירופה לאפריקה, במטרה לגלות היכן נקברה אימו אשר נסיבות מותה מיסתוריות. כאשר הוא לא מוצא את הקבר, הפועל חופר קבר ומוצא את הדרך להיפרד מאימו. הבמאי ציין כי הסיפור שבלב הסרט מקביל במידה מסוימת לסיפורו של השחקן הלא מקצועי סבאסטאו תומאס, אשר מופיע בתפקיד הראשי. זהו סרט קטן בסיפור ורחב באנושיות שלו, קינת פרידה אשר בולטת בשיר אותו מזמזם הגיבור המדבר על המוות של אמו ועל הריחוק מן המולדת. בעזרת עריכה מדויקת ושימוש עדין בסימבוליקה, הסרט מצליח להיות חוויה רוחנית עשירה בזמן של קצת יותר מרבע שעה.

הסרט הצרפתי "מירוץ" בבימיו של רומיין לגונה שילב בין דרמת זוגיות, תיאור של חברות בין שני גברים, סרט מירוץ קטן ובעיקר שקיעה של הגיבור, אשר נקלע לחובות ולא מצליח לחיות באופן אשר יביא כבוד לאהובתו. סרט עם הרבה רגעי חן לצד דימויים כואבים.

הסרט הגיוארגי "צומת דרכים" נראה בתחילה כמו שילוב כל קלישאות הסרט האמנותי: צילום בשחור לבן, מיעוט דיאלוגים, שוט של ציפורים על כבלי חשמל ואנשים הולכים על מסילה. גם הסיפור של הסרט – נער מתבגר הרוצה להוכיח עצמו כיישות עצמאית בעלת כוח מול אביו – לא מקורי במיוחד. אך הבמאי זורב דמדטראשווילי טען את היצירה בכוח דרמטי ובמספר רגעי פיוט, כאשר השיא הוא הרגע אשר נותן את שמו לסרט, רגע בו אולי תתבצע פנייה לכיוון זה או אחר, אבל גם הישארות במקום היא אופציה סבירה.

בנוסף, יש לציין כי כל הסרטים השנה מתורגמים לאנגלית ועברית – אז אין סיבה לא לבוא למקבצים.

עוד שתי המלצות להמשך הפסטיבל

שני אירועים אשר אולי יחמקו מן הקהל נוכח השפע שהפסטיבל מציע – ראשית, הבמאי הגיאורגי הגדול אוטר יוסליאני מגיע גם הוא ארצה לימים האחרונים של הפסטיבל. חובה על שוחרי הקולנוע האישי/פיוטי להכיר את סרטיו ולבוא לפגוש את היוצר אשר ינכח בסינמטק ביום שבת.

ומחוץ לסינמטק, בערב חג שבועות בשעה שמונה בערב, יוקרן ב"נסיך" (נחלת בינימין 18) סרטו האילם המצוין של טוד בראונינג "הלא נודע" (The Unknown). מדובר בסרט בן כשעה שהוא שונה מכל מה שהכרתם – סיפור של סיפור אימה ודרמת מערכת יחסים על אדם בשולי החברה עם סוד אפל. סוג של סרט מקדים ולא פחות מטריד מ"פריקים" (Freaks) של אותו במאי, עם לון צ'ייני, כוכב האימה הגדול של התקופה, בתפקיד הראשי וגם עם ג'ואן קרופורד באחד מתפקידיה הראשונים. ההקרנה תתקיים בלווי מוזיקה חיה שהולחנה במיוחד עבור האירוע מאת ״סקולמאסטר והגולשים״.