"צעירה ויפה", ניתוח

ראשית, יש לומר כי במקרה הזה, או שאני טועה, או שרוב חוות הדעת שקראתי על הסרט (אבל לא כל, למשל לא הדעה של אורון) טועות. אז קחו את הדברים בערבון מוגבל. אולי אני רואה בסרט דברים שאין בו, מקצין את מה שנוח לי לראות – אבל כל פרשנות הינה פרשנות אישית וכו' ואני פשוט לא יכול עוד לשמור את הדברים הללו בבטן.

אהבתי את "צעירה ויפה" (Jeune et Jolie) הרבה יותר מאשר את רוב סרטיו הקודמים של פרנסואה אוזון. מבחינתי, הסרט הזה הוא הוכחה להתבגרות ולהתעדנות הנחוצה שלו בתור במאי, גם אם בתור מרואיין הוא בוחר להדגיש את ההיבטים הפרובוקטיבים של היצירה. אולי יותר טוב לומר: זה סרט שמוצג כפרובוקטיבי, הנושא שלו הוא פרובוקטיבי ובראיונות שקראתי הבמאי מקדם אותו ככזה. אבל בעשייה שלו הוא מלא בעידון שמבטל את הפרובוקציה, בעיניי, והופך את הסרט למשהו אחר – לסרט התבגרות יפה וכואב שהוא לאו דווקא סרט על "זנות". יותר סרט על מערכות יחסים וכאבי גיל ההתבגרות. אבל זה לא אומר שהסרט מתייחס לירידה לזנות בקלילות, רק בעידון וברמיזות. והוא בטח שלא מאדיר את המקצוע או עושה לו רומנטיזציה, אלא חושף את הבעייתיות שבו בדרך עדינה אך לא פחות כואבת. והוא עושה זאת דווקא דרך מקרה של אישה שחושבת שהיא נהנית מן הבחירה שלקחה.

אבל על מנת להסביר זאת, מוטב שאפנה לסרט עצמו על ידי ניתוח בעזרת המבנה שלו – חלוקה לארבע עונות שהן לא רק זמן ההתרחשות, אלא גם סימבוליות ביחס המוגבל עד בנאלי לעונות השנה. הוא משתמש בפתיחה על מנת להכווין את הצופה לטבע האמיתי של הסיפור, אך לדעתי הוא עושה זאת גם על מנת לשבור מעט את הציפיות של הצופה, בחלק האחרון. אבל לא לגמרי. אוזון תמיד היה קולנוען שחג סביב הקיטש והקלישאה בהערכה מסוימת, מחדיר לתוך הנוסחה עומק מוסווה היטב. כדרכם של ניתוחים, מכאן והלאה ספוילרים בלי חשבון (כי בסרטים של אוזון משולבים שיעורי ספרות, לא מתמטיקה).

קיץ

הפרולוג של הסרט יכול לעמוד בתור סרט קצר בפני עצמו והוא באמת מזכיר בסגנונו את הסרטים הקצרים שיצר אוזון בשנות התשעים. סיפור של התבגרות בזמן חופשה, בקיץ בו לדמות יש הזדמנות לברוח מחיי השיגרה ולגלות את עצמה מחדש, בתוך עולם בו לכאורה מזג האוויר "נוח" וחם. המצב מאפשרת חשיפה מוגברת יותר של הגוף, ומזרז את הבחינה מחדש של הגוף והיחס אליו בידי נערה צעירה, הרוצה, כמקובל בסרטי התבגרות, "לגלות את המיניות שלה". שכן גיל 17 הוא כבר גיל בו מקובל חברתית לאבד את הבתולין (בחברה האירופאית בה מתרחש הסרט).

הגיבורה, איזבל, רוצה לבחון את גופה לראשונה דרך עיניים בוגרות, להפוך לאישה. אך בנפשה עדיין יש משהו מן הילדה. לכן, חשיפת פלג גופה העליון בסצנה הפותחת של הסרט נראית דרך נקודת מבטו של אחיה הקטן, עדיין בראשית גיל ההתבגרות – עם דחף מיני אבל גם עם תמימות ובלי ידע מיני מעשי, כמו המצב של הגיבורה בעצם. כמובן, הפתיחה הזו מכילה רבדים נוספים, כמו נגיעה בטאבו של משיכה מינית בתוך המשפחה ושחזור האמירה התיאורטית לפיה הקולנוע הוא מבט גברי על הגוף הנשי. הסרט יוסיף להתכתב עם תיאוריה זו, שכן הקולנוע של אוזון הוא בראש בראשונה קולנוע המשחזר סרטים שקדמו לו, עם טוויסט שיותר יותר חושף את המנגנון מאשר הינו אירוני או פארודי.

איזבל רוצה לאבד את הבתולין. היא רוצה "להפוך לאישה" באמצעות אקט, דבר שהוא למעשה איננו אפשרי, בטח לא משהו שקורה במהלך חופשה אחת. לדעתי זה גם משהו שהוא לא גופני בלבד, או לא חייב להיות גופני בלבד, אבל הופך לכזה בסרט. לכל אורכו מדגיש החלק הראשון של הסרט שני דברים: את היחס של הגיבורה להתבגרות גופה מצד אחד, ומאידך את העובדה כי הבחור עימו היא נמצאת ביחסים הוא בבחינת הבחור שהיא הצילחה למצוא. בחור אשר היא מנסה בכוח לנטרל הערכה כלפיו, על מנת להבהיר לעצמה כי לא מדובר באקט שהוא תוצאה של "אהבה", לא כזה שיוביל לקשר מתמשך. לא פלא שברגע השיא של הפרולוג, הגיבורה חווה נתק מעצמה ונתק מגופה. היא סימנה וי על החוויה, אבל לא רק שזה לא היה טוב כפי שקיוותה (דבר שהוא ממילא לא אפשרי) זה גם לא היה שלם. לכן היא חושבת שיש משהו רע במפגש ובגלל אבחון לא נכון, היא יוצאת במהלך הסתיו לחקר מעמיק יותר של המיניות שלה. והיא עושה זאת לא דרך העיניים של בני גילה, אלא דרך המבט והמגע של מבוגרים "אמיתיים".

סתיו

דומה כי זהו החלק היותר שנוי במחלוקת בסרט. החלק בו הזנות הכי "מיופה", והמוצגת בצורה אשר מתענגת על המראה היפה של השחקנית הצעירה (אך הלא-קטינה בעצמה) מארין ואכט ולא על הגברים המבוגרים החולקים עימה את המפגשים המיניים (לא לגמרי מדיוק, אגב). אוזון מציג את המתרחש בעזרת עיצוב שוטים יפהפה, מוזיקה קלילה ורמיזה להנאה של הגיבורה – מה שבהחלט יתכן וקרה. איזבל לא מקווה להשיג ממון באמצעות הסקס, למרות שזה עוזר. היא מקווה להשיג הערכה לגופה, לבגרות המינית שלה לעצמאות שלה כמו גם שליטה שלה על גברים. בפועל, מבלי שהיא מבינה, היא למעשה הנשלטת. היא באה במגע רק עם גברים הרוצים לשחזר באמצעותה את הנעורים שלהם ולא ממש רואים בה בוגרת וההנאה שהיא מפיקה גופנית תמנע ממנה לפתח בגרות נפשית או יכולת לייצר קשר בין אינטימיות לסקס.

ישנה גם אלימות לאורך החלק הזה בסרט, גם היא ברובה מחוץ לפריים ונבנית רק בדיעבד, כאשר הסיפור האלים של המפגש הראשון של סקס תמורת כסף מסופר רק מאוחר יותר ובצורה מקוטעת. אבל צופה קשוב ישים לב לאלימות המגיחה, במפגש במכונית עם לקוח הדורש ממנה לבצע אקט בעל סיכון, בו היא לא מעוניינת. כמו גיבורת "לחיות את חייה" של גודאר, גם איזבל לא מבינה כי במקצוע הזה לא משיגים עצמאות וגם לא את סוג המיניות שהיא מחפשת. למרות שהיא פועלת ללא סרסור, אין לה באמת שליטה.

אבל הסרט לא מתמקד בדברים האלו, שכן הם רק חלק אחד מחייה הבעייתים של הגיבורה. חלק אשר מקצין את הבעיות האחרות בחייה – נתק מבני גילה, נתק מן העולם, ריבים עם משפחתה ובעיקר עם המודלים הבוגרים במשפחתה: אב נעדר, אב חורג אותו היא לא מעריכה מספיק, ואם ממנה היא חשה רתיעה באופן טיפוסי לגיל ההתבגרות. אוזון לא מציג את המניעים הפסיכולוגיים להתנהגות הדמות בצורה לינארית או מסבירנית. הוא מעדיף להתמקד בתיאור הפעולות, בעיקר אלו מביניהן אשר יש להן ערך אסתטי. אך אין פירוש הדבר כי הפסיכולוגיה נעדרת מן הסרט.

הפסיכולוגיה של הדמות הראשית נמצאת בסרט ברמזים. בחלקה היא נבנית בדיעבד דרך ריבים עם האם ושקרים לבת כיתתה, ממנה היא חשה ניתוק משום שלא עברה עימה לעולם החדש, עולם אשר הגיבורה חושבת שהוא עולם של בגרות ומיניות. אך למעשה זהו עולם של מכניקה רגשית ומינית אשר תקשה עליה לייצר קשר בוגר אמיתי, כזה המשתמש במין שלא כאמצעי סחר. בהקבלה לעונות השנה, החלק של הסתיו (Fall) אינו קשור בהתחלה חדשה במקצוע, אלא בנפילה. וזהו החלק בו הגיבורה נופלת – לא רק במות הלקוח המבוגר, אלא בעצם הבחירה במקצוע, אשר הופך את הגוף שלה למכור ובסופו של דבר ימנע ממנה את סוג הקשרים להם היא באמת זקוקה ולהם היא באמת חפצה.

חורף

סיפור האהבה הראשונה, או הקשר הראשון עם גבר שמבוסס על הערכה הדדית (להבדיל מההתנסות המינית הראשונה) היה צריך לבוא באופן מסורתי בחלק ה"אביב". אבל כאן הוא מובא במסגרת החורף, בד בבד עם ההיררכיה החדשה בתוך המשפחה, החקירה המשטרתית והטיפול הפסיכולוגי. הכל בא במסגרת "החורף", האפיזודה שדומה שהיא הכי עשירה בעלילה, אבל כולה קיפאון נטול תקווה. שכן מערכת היחסים שהייתה אמורה להיות מבוססת על גילוי הדדי, על התחלה חדשה, מציבה את איזבל בעמדה של עודף ניסיון מיני ופער עצום בניסיון ובפתיחות הרגשית מבן זוגה. זהו המחיר הגדול שהיא משלמת על הבחירה בזנות ועדיין מחיר קל לעומת בחורות אחרות. אך כפי שהדבר מוצג בסרט, גם זה מחיר כבד. מערכת יחסים "נורמלית", קשר רגשי הבא לידי ביטוי גם באמצעות הקשר הגופני – את זה הגיבורה לא יכולה לקיים. גיל ההתבגרות שלה שובש לחלוטין.

הסרט מאוד פסימי לגבי היכולת להשתחרר ממעשי העבר, לפחות ממעשי העבר הקשורים בזנות. תמימות היא חלק בלתי נפרד מנעורים, עם כל היתרונות והחסרונות של אותה תמימות. כנות היא חלק מרכזי במערכת יחסים רומנטית. בהיעדר שתיהן, התמימות והכנות, מערכת היחסים אותה בקושי מתחילה הגיבורה כבר נידונה לכישלון. היא אולי תהיה מסוגלת להעניק לנער שאיתה חוויה מינית, אך לא את עצמה. ובאשר אליה – אותה כבר שום דבר לא יספק, ואני לא מדבר רק מבחינה מינית.

בחלק החורף של הסרט איזבל היא מכורה בהכחשה. זה לא שהיא תוכל למצוא אושר רק בזנות, אלא שהזנות מנעה ממנה כל אופציה אחרת לאושר, לקשר המכיל גם אינטימיות וגם מגע, לקשר של בני 17. גם בזנות היא לא תוכל למצוא אושר, רק מענה רגעי לדחפים במקרה הטוב וחוסר מימוש של הדחפים במקרה היותר סביר. היא רק מנסה עוד ועוד להיכנס לעומק של החיים בהם בחרה (או אליהם נדחקה על ידי גבר שהטריד מינית אותה ואת חברתה). המיניות שלה מאבדת מן המיסתורין שלה, הערך המוסף שיש לה לתת קפא, אולי קפא לנצח.

אביב

בחלקו האחרון, הסרט אכן מציע לגיבורה שלו סוג של גאולה. אבל לא גאולה שלמה, כי אם כזו המגיעה בסוף סצנה שגם הייתה יכולה להסתיים באלימות כלפי הגיבורה, או בעוד מפגש מיני. במקום זאת, איזבל משיגה אינטימיות אמיתית. אבל בלי מערכת יחסים מלווה וכנראה שגם בלי מיניות, למרות שהאופציה עולה בסצנה ונשאר נוכחת.

בסופו של דבר, הגיבורה יוצרת קשר עם שני בני זוג הרוצים במידה רבה לחדש את נעוריהם. שניהם מתייחסים אליה בחמלה – הגבר רוצה נעורים חדשים דרך היכרות עם חייה של הנערה, לא רק דרך כיבוש גופה כמו שאר הלקוחות המוצגים בסרט.  "17 – גיל יפהפה", אומרת שרלוט רמפלינג (המגלמת את בת זוגו), באמירה שהיא מעין מוטו עבור הסרט – הגיבורה איבדה את מה שיפהפה בגיל הזה.

אבל מדובר בגיל שהוא אולי יפהפה, אבל לא שמח. אוזון מציג את ההתבגרות בסרטיו כגילוי של העולם. על האושר הרב שלו, בעיקר מבחינה של ויזואליה וסיפוק יצרים רגעים, וגם על הכאב שבו, על הכשלון שבבניית קשרים רגשיים ויחסים בתוך זוגיות אוהבת או בתוך המשפחה. "צעירה ויפה" מראה בעיקר את כשלון המשפחה, בעיקר בגלל שבעולמה של הגיבורה, כנראה שלעולם לא יהיה מקום לדבר על זוגיות. בסיום היא זוכה אומנם לרגע של חמלה, אבל הוא היה מעט הקירבה והסימפתיה שהיא תוכל להעניק או לקבל בחיים.