לקראת ההקרנות של "מי מפחד מהזאב הרע" ו-"רחמים": הקשר הדרום-קוריאני

סוף השבוע הקרוב בסריטה יהיה רווי אירועים חגיגיים. זה מתחיל ביום שישי ה-2.8 עם מפגש מספר שלוש בסדרת "סרטים מחוץ לזרם" של קולנוע לב והבלוג, בו יוקרן "רחמים" (Pieta) של הבמאי הדרום-קוריאני קים קי-דוק ("להרגיש בבית"). ההקרנה תתקיים בשעה 11:00 בקולנוע לב אשר בדיזנגוף סנטר, ואנחנו שבים ומזמינים אתכם לבוא לצפות בסרט יחד איתנו ולקחת חלק בדיון שיהיה אחריו. ואז, יומיים אחר כך, בראשון בערב, בעוד שבוע בדיוק, נמשיך עם אירוע מרגש נוסף: טרום-בכורה ארצית וחגיגית של "מי מפחד מהזאב הרע", בהשתתפות היוצרים ומאתיים מקוראי סריטה שכבר הספיקו להפוך את ההקרנה לסולד-אאוט מיד כאשר הכרזנו עליה. למעשה, באופן אירוני יוצא שאפשר להגיד שסוף השבוע הקרוב בסריטה הוא בסימן "יחסי ידידות ישראל-קוריאה". תנו לי להסביר:

אהרון קשלס ונבות פפושדו מספרים שאת הרעיון לסרטם החדש קיבלו במהלך מסע הפסטיבלים שלהם. כל מיני פרויקטים רצו בראשם מבלי שהם יכלו לשים את האצבע על הפרויקט המועדף עליהם, עד שערב אחד צפו בסרטו של קים ג'י-וון "פגשתי את השטן" (I Saw the Devil). סרט הנקמה הדרום קוריאני נתן להם השראה לכתיבת סרט משלהם, עם עלילה שונה כמובן, אבל המאפשר לחקור אלמנטים הקשורים לרוע האנושי, צדק, נקמה, אלימות, מוסר, אחראיות ואהבה.

כבר בהקשר של סרטם הראשון "כלבת" שמחו קשלס ופפושדו לחשוף את אהבתם לקולנוע הדרום קוריאני, ולמרות שהקולנוע שלהם ייחודי ובעל סגנון דו-אישי (שני אנשים, בכל זאת) שהוא גם בהרבה מובנים מאוד ישראלי, עדיין כיף למצוא בו התייחסויות לבמאיי הקולנוע הדרום קוריאנים הגדולים. למעשה, אפשר להגיד שמבחינת אווירה וטון "מי מפחד מהזאב הרע" מתחיל כמו סרט של בונג ג'ון-הו ("אימא", "זיכרונות מרצח"), ממשיך כמו סרט של קים ג'י-וון ("סיפור מריר מתוק", "ראיתי את השטן") ומתפתח כמו סרט של פארק צ'אן-ווק ("שבעה צעדים", "סימפתיה למר נקמה"), כאשר לאורך כל אורכו יש נגיחות לכיוון של ז'אנג ג'ון-הוואן ("הצילו את הכוכב הירוק!")

כמו הגאונים הקוריאנים, גם קשלס ופפושדו יודעים לנווט את סרטם היטב על הגבול שבין ההומור ליצר, בין המותח לרגשי, בין הגרוטסקי לאינטימי ובין וירטואוזיות קולנועית לכנות אנושית. ולכן מעניין יהיה לשמוע את התגובות של הקהל הקוריאני לסרטם כשהוא יוצג באוקטובר בפסטיבל הגדול ביותר באסיה  – פסטיבל בוסאן.

אז בעקבות כל אלה החלטתי לשחק משחק השוואות (נטול ספוילרים) ולבדוק מה מחבר בין "מי מפחד מהזאב הרע" לבין הקולנוע הקוריאני של הבמאים שהזכרתי קודם. כאמור, ההקשרים מאוד אסוציאטיביים, לא מדובר בחיקוי ואף לא בניסיון לשחזר פריימים מהיצירות המקוריות, אלא בסוג של הדהודים ומחוות שרק מקנות ל"מי מפחד מהזאב הרע" בני דודים קולנועיים שמרכיבים משפחה רחבה חוצת תרבויות.

גופה ביער

אחת הסצנות החזקות ב"זיכרונות מרצח" (Memories of Murder) מתרחשת ביער כאשר מתגלת גופה של אחת הנרצחות. גם "מי מפחד מהזאב הרע" מגיע אל היער בתחילת הסרט כדי לתאר את החקירה ואולי את אחד האירועים שמתניעים את העלילה. הקשר בין הסצנות בשני הסרטים מתחזק באמצעות השימוש בתנועה מואטת וההתמקדות של המצלמה במבטים של גברים שבוהים בהלם ובכאב בתוצאות הרוע האנושי.

כבר ב"כלבת" היער היה נוכח כמובן, והוא הולך ומתגלה כמוטיב מעניין ביצירתם של קשלס-פפושדו, אך ב"מי מפחד מהזאב הרע" השימוש בלוקיישן הטבעי הולך ומתפתח ברעיון הפילוסופי והאתי שלו. היער כמו באגדות, הוא המקום בו הזאבים אורבים.

תמונת הפוסטר

הדמויות הראשיות מסתכלות למצלמה. השילוב הבלתי הגיוני בין דימוי של דמויות העומדות ומחזיקות בכלי נשק כאשר אחת יושבת קשורה, לבין העמידה האבסורדית כמו בתמונת מחזור (האם יש לדימויים האלה קשר לא מודע לתמונות המפורסמות מאבו גראיב?). הפוסטר של "מי מפחד מהזאב הרע" מהדהד לזה של "הצילו את הכוכב הירוק!".יש בין הסרטים הקשרים תמאטים וטונאליים. המעברים החדים בין מתח לבין קומדיה; ההעזה לעסוק בגרוטסקה שבאלימות האנושית; והעובדה שדווקא מאחורי כל הטירוף הזה עומד רגש אנושי עמוק שקוראים לו כאב.

לפני ואחרי

שוב הדהוד בלוקיישנים. הפעם בין "מי מפחד מהזאב הרע" לבין "פגשתי את השטן", הסרט הדרום קוראיני שנתן השראה ליצירה הישראלית הזאת. השימוש שונה, ההתרחשויות שונות, אבל יש משהו במרחב הבנוי מעמודים וצינורות שכולא את הדמויות ומייצר חנק מסוים. כאילו הדימוי הקולנועי שמייצרת התפאורה הוא המשך של הנפש של האדם הבודד במרכז הפריים. כאילו האדם הבודד הזה צריך להתמודד עם כל העומס של הניאונים והמתכות. אך בנוסף ואולי בעיקר: האדמה. קים ג'י-וון אוהב אדמה (ב"סיפור מריר מתוק" הגיבור חוזר מן המתים דרך האדמה וגם ב-"פגשתי את השטן" כמו בסרטים אחרים שלו יש לאדמה תפקיד מרכזי). דברים נקברים שם, דברים פורצים החוצה ממנה. האדמה ומה שקורה מתחת לפני האדמה מקבלים ביטוי מרכזי בקולנוע של קים ג'י-וון. גם ב"כלבת" ראינו לא מעט קבורות וחורים באדמה. הרעיון הוא שהדבר המאיים והעמוק ביותר נמצא מתחת לרגלינו. האדמה הזאת שאנו נלחמים עבורה, האדמה הזאת שהאדם נוצר ממנה, עם הצבע החום, עם הטקסטורה והחושניות האפלה שלה. היא החיים, היא האימא, אבל היא גם המוות וכל מה שאנחנו רוצים לקבור בה כדי שלא ירדוף אחרינו מעל פני שטח…

יש לי פטיש

"שבעה צעדים" (אולדבוי) הוא אחד הסרטים הקוריאניים הידועים והבלתי נשכחים. השנה אף יוצא רימייק הוליוודי שלו. הפטיש הפך לדימוי מרכזי בו. ב"מי מפחד מהזאב הרע" נחשף פטיש. פטיש שמסמל את רוח ההתגברות על הכול, המלחמה על הצדק שאתה חושב שמגיע לך, והסתירה המופלאה הזאת בין כלי שנועד לבנייה לבין השימוש שלו להרס. גם ביומיום, כשאנחנו משתמשים בפטיש, הדואליות הזאת קיימת. האם הפטיש יפגע במסמר, או באצבע? למה התכוון מי שהמציא אותו? הפטיש הוא ההמשך של היד הנוקמת. הפטיש הוא זה שעושה סדר בבית המשפט. המורכבות של אולדבוי קשורה לאדם שפועל, ומחפש, ולא מוותר, כשלמעשה הוא לא באמת יודע מה הוא רוצה להשיג מכל המסע הזה. הפטיש במובן הזה הוא הפעולה הטהורה, התמימה, הישירה, זאת שלא מכירה בחוקי המוסר, רק בחוקי הפיזיקה: הכוח של מכת הפטיש תלויה בכוח הזרוע המפעילה אותו.

"מי מפחד מהזאב הרע" יוקרן בהקרנת טרום בכורה חגיגית בנוכחות היוצרים ביום ראשון ה-4.8 במוזיאון תל-אביב בשעה 19:00. הקרנה מיוחדת לקוראי סריטה.
"רחמים" הדרום-קוריאני של הבמאי קים קי-דוק יוקרן בקולנוע לב במסגרת שיתוף הפעולה עם הבלוג "סרטים מחוץ לזרם", ביום שישי ה-2.8 בשעה 11:00 בדיזנגוף סנטר. ניתן להזמין כרטיסים מראש.