"נוכלת בהזמנה", סקירה

עקרונית, השורה "תסריט מאת האחים כהן" אמורה להבטיח סרט ייחודי, שנון, מודע לעצמו ומהנה. אבל לפעמים צריך לדעת גם מה עומד מאחורי המשפט הזה, ומה הוביל להפצה קולנועית ראשונה בישראל של סרט שצמד האחים חתומים על התסריט שלו, אבל לא רק שהם לא ביימו, אלא שהם לא היו מעורבים כלל בהפקת הסרט מעבר לתסריט שהם כתבו – וגם נראה שהם לא הקדישו לו יותר מדי מחשבה.

כאשר ביקרו בארץ היוצרים המבריקים לפני שנתיים, הם התייחסו גם לפרוייקט הזה, אשר נדמה כי הם לא רחשו לו חיבה רבה פרט לכך שהם קיבלו עליו כסף. "למעשה, בימוי הסרטים שלנו הוא תמיכה במקצוע האמיתי שלנו, כתסריטאים שכירים" אמר אחד מהם במהלך הביקור. יתכן כי בשנות התשעים האמירה הזו הייתה אפילו נכונה. הסרטים של האחים כמעט תמיד נהנו מתמיכה ביקורתית, אבל ההצלחה הכלכלית שלהם הייתה לרוב צנועה בהרבה. בכל זאת, הוליווד העריכה אותם ונתנה להם לא מעט עבודות של שכתוב תסריטים או כתיבת תסריטים בהזמנה. רוב הסרטים האלו לא הופקו בסוף, או שהופקו בלי קרדיט לאחים. פרויקט אחד כזה האחים לבסוף החליטו לביים בעצמם ויצא להם את אחד מן הסרטים הפחות טובים שלהם, "אכזריות בלתי נסבלת" (Intolerable Cruelty) – אם כי לעומת "נוכלת בהזמנה" "אכזריות בלתי נסבלת" הוא כמעט יצירת מופת.

את "נוכלת בהזמנה" האחים התבקשו לכתוב בשנות התשעים – זה היה אמור להיות רימייק לסרט Gambit שביים רונלד נים עם מייקל קיין ושירלי מקליין בשנות הששים. יו גרנט יועד לתפקיד הראשי ועם זה האחים יצאו לעבודה, סיימו אותה, קיבלו את הכסף – ולא קרה עם זה כלום. העניין הוא שבשנות האלפיים, האחים כהן הם גם הצלחה קופתית, אחרי "ארץ קשוחה" ו"אומץ אמיתי", אז מישהו בהוליווד חשב שאם כבר יש תסריט שלהם ששוכב, למה לא להפיק אותו. התשובה לשאלה הזו, בסקירה שבהמשך.

הסרט עוקב אחר הארי דין (קולין פירת'), מומחה לאמנות הרנסנס, המועסק בעיקר על ידי מיליונר אקסצנטרי וגס רוח במיוחד (אלן ריקמן) אשר דומה כי לא ממש מעריך אותו, או כל דבר אחר פרט לציורים של מונה. דין רוצה להתנקם בבוס שלו ולצאת על הדרך לעצמאות כלכלית והוא רוקם תכנית לעוקץ: ידיד זייפן אמנות (טום קורטני) ייצר העתק של ציור אבוד של מונה, כוכבת רודיאו אמריקאית (קמרון דיאז), שהיא צאצאית של מפקד שאולי גנב את הציור, תצולם למגזין שבבעלות המיליונר כשהציור תלוי בביתה, המיליונר יבקש לרכוש אותו והארי דין ישלשל את רוב הכסף לכיסו. והוא זומם על תג מחיר של 12 מיליון פאונד. כמובן שהאמריקאית תתגלה כנטל כלכלי ובעלת נימוסין שלא ממש תואמים את החברה הבריטית הגבוהה, או כל חברה מחוץ לטקסס. ויצוצו עוד שלל בעיות; חלקן נכפות על הגיבור, ולחלקן הוא נכנס רק בעזרת כישורי חשיבה שלא אמורים לאפיין מומחה בכיר לציור, או בכל תחום שהוא.

על הבימוי חתום מייקל הופמן, שאולי שמעתם עליו בתור הבמאי של סרטים כגון "יום בהיר אחד","חלום ליל קיץ" ולאחרונה "התחנה האחרונה", אבל אם, כמוני, שכחתם מאיפה אתם מכירים את שמו – זה מפני שהסרטים שלו נוטים שלא להשאיר רושם מיוחד. זה לא שהוא במאי רע, אלא שהוא לא עתיר דמיון, דיוק בליהוק או חוש קצב. בקיצור, הוא ההפך מאחים כהן.

אבל האחים כהן הרי כתבו את הסרט, אז התסריט לא יכול להיות רע? ובכן, האחים אכן כתבו אותו, אבל בשנות התשעים, וליו גרנט. האחים כהן מאוד קשובים לשפה ודיאלקטים. והשפה בסרט היא שפה של שנות התשעים, גם אם מישהו דחף פנימה אזכור לטוויטר. הרבה מהדיאלוגים פשוט מרגישים מיושנים, דבר שמתחבר לאווירה המיושנת המרחפת על כל הסרט. אני בספק אם המקור משנות הששים מיושן כל כך. ויש גם את עניין הליהוק. קולין פירת' הוא כנראה שחקן מוכשר יותר וללא ספק מגוון יותר מיו גרנט, אבל האחים כהן יודעים לכתוב דמות למי שאמור לגלם אותה. התפקיד של הארי דין בסרט הזה הוא כנראה התפקיד היחיד בעולם שמתאים לגרנט יותר מאשר לפירת' והתחושה היא שגרנט היה מרומם את הסרט הזה.

חייבים לציין כי פירת' עושה כהרגלו עבודה לא רעה בכלל, מה שקשה לומר על קמרון דיאז, שמציגה מבטא טקסני מוגזם מדי, משחק קומי מאופק מדי וחוסר אמינות באופן כללי. דיאז כבר מעבר לשלב גילום הבלונדינית המטומטמת בקריירה שלה (בתפקידיה הטובים ביותר היא בכלל תמיד גילמה משהו מורכב יותר) ונראית כאילו היא נמצאת בסרט הלא נכון ומגלמת דמות בחוסר רצון בולט ובחוסר כימיה עם פירת' ואלן ריקמן. אלן ריקמן נהדר, דרך אגב. אבל הצרה היא שחוץ מן הדמות שמגלם ריקמן, אף אחת מדמויות המשנה בסרט לא מצליחה להתרומם, ודומה כי יש כמה דמויות שהיו אמורות לספק את התפקיד הזה. למשל מומחה אמנות גרמני שמגלם סטנלי טוצ'י – מפתה להתפקע מצחוק רק כאשר חושבים על הליהוק הזה, אבל בסרט עצמו הוא לא מצחיק בכלל.

הצרה הגדולה של הסרט הזה היא בכך שמדובר בתסריט של האחים כהן שמבוצע בין היתר בידי פירת' וריקמן – כלומר יש כמה רגעים מצחיקים מאוד ומדי פעם אפילו ניצוצות. הרגע הבולט ביותר מגיע כבר בהתחלה, בו הגיבור מבקש הוראות באנגלית מנומסת מטקסני אשר לא ממש מצליח להבין מילה ממה שהוא אומר. הסרט לא ממש משחזר את ההתחלה הזו, למרות שיש עוד כמה רגעים בהם ניתן לצחוק בקול רם. יש כמה הפתעות בעלילה שמעלות חיוך קטן על הפנים, חיוך שמיד נמוג כאשר הסרט שב לבינוניות שלו, כאשר הוא מספר שוב בדיחות נדושות למדי ומותח את הסיטואציות הקומיות מעט, או הרבה, מעבר לגבול בו הן הופכות למשעממות.

כמובן, ייתכן שאם לא היה את השם של האחים כהן על התסריט, הייתי מתייחס לסרט בסלחנות רבה יותר. אולי הייתי כותב שיש רגעים בהם ניתן לראות השפעה של האחים. אבל סביר יותר להניח שלא הייתי מתייחס לסרט הזה. יש בו מעט מדי דברים שראוים להתייחסות.