"עיר שבורה" מול "מהיר ועצבני 6", או: אלונה טל נגד גל גדות

ייתכן ויצא לכם ולכן להיתקל בכרזת הפרסום לסרט בשם "עיר שבורה" (Broken City). במבט ראשון הפוסטר מבטיח מותחן אפלולי בכיכובם של מארק וולברג וראסל קרואו, אולי משהו שקשור לחשיפת איזו אמת נוראה כפי שמרמז הטאגליין. הטריילר, לעומת זאת, שמח להודיע על נוכחותן של שתי נשים דומיננטיות בעלילה. הראשונה היא קתרין זיטה ג'ונס והשניה היא אלונה טל. עכשיו, זה לא שאני טוען להדרת נשים, אלא רק מתפלא על חוסר האזכור של אלונה טל כבר ברמת הפוסטר, כפי שהיה מתבקש ממדינתינו חובבת ההצלחות הישראליות בחו"ל. אז יכול להיות שמדובר במדיניות של יישור קו עם היח"צ הבינלאומי, ובחיי שלא הייתי כותב מילה אילולא העיסוק האובססיבי למדי של התקשורת בנוכחותה של גל גדות בסרט החדש בסדרת "מהיר ועצבני". לא יודע, אישית אני פחות מופתע מכך שגדות משתתפת בסרט, כיוון שהיא כבר הופיעה ובהצלחה בסרט הקודם (החמישי) בסדרת שוברי הקופות. מה בעצם ההבדל בין טל לגדות? האם זה גודל התקציב של הסרט או שם המותג שהכריע כאן?

לו הייתי כותב את הטקסט הזה לפני כחודש, כפי שתכננתי, הוא ודאי היה דן בשאלה האם סוף סוף סיימנו עם הפרובינציאליות המביכה של הילולה אוטומטית הנסובה סביב כל תפקיד של ישראלית בסרט הוליוודי. האם ייתכן שהתבגרנו מעט יותר, ועצם השתתפותה של שחקנית בסדר הגודל של אלונה טל במותחן הוליוודי מסוג "עיר שבורה" הוא עניין שבשגרה עד כדי כך שהתקשורת מרשה לעצמה להתעלם ממנו. אבל יצא וקרו מאז שני דברים – הראשון הוא שראיתי את הסרט, ויש לי אפילו מה להגיד עליו, והשני הוא הטריילר של "מהיר ועצבני 6” (Fast & Furious 6) שהקפיץ את גדות לכותרות.

קתרין, מאוחריך. לא, באמת – מאחוריך.

נתחיל עם הראשון. “עיר שבורה" הוא הבי-מובי הכי טוב שלא-ראיתם לאחרונה. אלן יוז – חצי מצמד האחים יוז שכבר הצהרתי על חיבתי אליהם בסרטם הקודם "הנבחר" (Book of Eli) ושאחראים גם ל"ממעמקי הגיהנום" (From Hell) – יצר סרט שכל-כך חף מיומרה נוספת מלבד לבדר את הצופים שלו, עד כי הייתי מוכן לסלוח לו על הכל. פתאום כל קלישאה נראתה הכרחית, וכל טוויסט עלילתי מופרך עורר בי הנאה. אני הכי אוהב את הסרטים שלי כשהם לא מתנצלים על מי שהם, ו"עיר שבורה" לא מפחד לנבור בזוהמה ולקחת את הקהל בדיוק למקום אליו הוא רוצה להגיע – לצפות בגיבור המרוסק שלו מתעמת עם השחיתות שבצמרת. תסריט הביכורים של בריאן טאקר עורך לנו היכרות עם שוטר לשעבר (וולברג), שנאלץ לפרוש מן המשטרה אחרי שלקח את החוק (ואת האקדח שלו) לידיים וירה באדם שהוא האמין כי אנס ורצח נערה משכונת מצוקה. ראש העיר (קרואו) זכר חסד נעורים לגיבורנו, שכעת עובד כבלש פרטי, וסידר לו ג'וב של ריגול אחר אשתו (זיטה ג'ונס), החשודה כי היא מנהלת רומן. לצידו של השוטר/בלש נמצאת העוזרת הנאמנה שלו (טל), ומולו ניצבת העיר ניו יורק, בגרסה הכי אפלה שלה מאז עידן טרום ג'וליאני.

תאמינו או לא, אבל התפקיד של טל גדול מזה של זיטה ג'ונס, מה שהופך אותה לשחקנית המשנה עם הכי הרבה זמן מסך. הנוכחות שלה בסצנות עם וולברג ניכרת, והיא מוציאה את העורך של הסרט מכל ברוך אפשרי – כמעט כל סצנה בה היא מופיעה נחתכת בעזרת צילום שלה, או מתעכבת על פניה זמן נוסף אחרי שהבעיה הדרמתית נפתרה והעלילה קודמה. אני יכול להחמיא גם למבטא הניו יורקי המלוטש, או לעובדה שהיא הצליחה להעניק נפח ואופי לדמות שהיא פונקציה תסריטאית ותו לא. בקטע פנטזיונרי לגמרי, הייתי כותב גם שלא יהיה זה אבסורדי להניח שבדיחה אחת בסרט נכתבה במיוחד בשבילה – הרגע שבו וולברג שואל אותה: “איפה קנית את הכיסויים האלה למושבי הרכב שלך, ברצועת עזה?”. אולם, נראה לי שטל תסתדר גם בלי המחמאות שלי. בזמן שרבות משחקניות ישראל עוזבות הכל ונוסעות לחפש את מזלן בהוליווד, הרזומה שלה מוכיח שהיא כבר עברה את שלב הגשמת החלום ופשוט מתפרנסת ממשחק בקולנוע ובטלוויזיה האמריקאיים. הצלחה שקטה, אפשר לומר.

גל גדות בהחלט ניצבת באותה שורה עם הכוכבים של "מהיר ועצבני 6"

ברם, תפקידים קטנים בסרטים גדולים עושים הרבה יותר רעש מתפקידים בינוניים בסרטים בינוניים (בגודלם), כך מסתבר. אני מוכן לנבא כבר עכשיו סיקור תקשורתי נרחב סביב "מהיר ועצבני 6” בעוד מספר שבועות, אם להסתמך על ניסיון העבר. את הפרמיירה העצומה של הסרט הקודם בסדרה אני זוכר היטב, כאשר גדות הופיעה בכבודה ובעצמה בקולנוע רב-חן המשופץ. אתרים/עיתונים מסויימים אף השתמשו במונח הכה שנוא עליי "הסרט של גל גדות", למרות שכולנו יודעים שהסרט לא שלה, אלא רק בהשתתפותה (לא, גם לא ב"כיכובה", בואו נדייק). בניגוד לפוסטר של "עיר שבורה" שצירפתי לעיל, גדות צורפה כלאחר כבוד לכוכבים ההוליוודיים וין דיזל, פול ווקר ודוויין ג'ונסון בגרסה הישראלית של הכרזה. כמובן שאת הקהל האמריקאי פחות מעניינת גל גדות ולכן היא נעדרת מן הפוסטר האמריקאי, בעוד גרסה דומה לזו המקומית מצאתי רק בשפה הרוסית.

חשוב לי להבהיר שאין לי כוונה לא לפרגן לגל גדות על הישגיה, ממש ממש לא ולגמרי להיפך. היא הגיעה להופעת אורח בסדרת סרטים מבוססת ומצליחה והשכילה להפוך את התפקיד שלה לנחוץ ואהוד מספיק כדי להמשיך גם לסרט הבא – לא עניין של מה בכך ובהחלט מגיע לה שאפו בגודל שרירי הטרפז של וין דיזל. פשוט קצת מוזר לי חוסר השיוויון הזה בינה ובין טל, כאשר מבחינת גודל התפקיד נדמה לי שהמצב היה צריך להיות הפוך. אני תמיד בעד לפרגן, אבל רק כשמגיע ואם אפשר אז גם בפרופורציה ראויה. ואני באמת ובתמים לא מצליח להבין את ההתעלמות התקשורתית בישראל מההצלחה הנוכחית של אלונה טל. או שחוגגים הכל, בכל סרט שהוא, או שיהיו קריטריונים ברורים יותר. צבע שיער זה לא מספיק.