עדכון מצב סריטה #1

כפי שהכרזנו כאן בפוסט יום הולדת שנתיים שלנו, סריטה עובר שינויים בתקופה זו. שינויים מאחורי הקלעים אמנם, אבל שמשפיעים ישירות על התפקוד של הבלוג כפי שהתרגלנו והרגלנו את קוראינו אליו. התגובות שלכם ושלכן לפוסט הזה נגעו מאוד לליבי, ואני הרי ידוע באובר הסנטימנטליות שלי, אז החלטתי להבהיר את הדברים ולשתף בהרהורים.

ראשית והכי חשוב, אנחנו לא סוגרים. או עוזבים או נוטשים, או כל דבר כזה. אנחנו יודעים מה בנינו פה והבלוג הזה יקר לי לפחות כמו שהוא יקר לכם ולכן (אבל היי, זו לא תחרות). מה שכן, קצב העדכון שלנו יהיה לא קבוע, עד שנתייצב. למי שלא עוקב אחרינו בפייסבוק, אדווח שאור יסקר באינטנסיביות את פסטיבל חיפה שנפתח הערב ויימשך עשרה ימים, כמיטב המסורת וזו השנה השלישית ברציפות. גם אני בחיפה, עד יום שני. בואו להגיד לנו שלום.
בנוסף, ודאי קראתם שעופר מבלה בינתיים בפסטיבל הקולנוע של ניו יורק, אני אשוב לתל אביב לטובת פסטיבל אייקון ואני אפילו יכול לגלות שאולי יהיה לנו דיווח מקוריאה, אם הכל יסתדר. בקיצור, בשבועיים הקרובים יהיה פה צפוף.

זה אולי המקום להזכיר שאני אישית לא ״לוקח הפסקה״ מהבלוג, אלא פשוט עובד פול טיים על דברים אחרים, אחד מהם הוא הגשמת חלום חיי, מה שנותן לו הרבה משקל ברשימת סדר העדיפויות.

אנסה להסביר מה זה אומר לערוך את סריטה בשנתיים האחרונות – אין מילה שנכתבה בבלוג הזה, מפוסטים ועד תגובות, שלא עברתי עליה בשתי עיניי (אפשר לצחוק עליי שעדיין היו שגיאות, אם אתם חייבים). וזאת למרות עזרה אדירה של אור בנושא, פשוט כי לערוך את סריטה זו לא עבודה אלא אובססיה עבורי. תשוקה נטו, מזמני הלא-פנוי. ומה שקרה בתחילת החודש הוא שהתחלתי לעשות בערך את אותו הדבר באתר עכבר העיר.

בתור מבקר וכותב על קולנוע באתר הזה מאז 2006, אז הייתי חוצפן בן 21 שחושב שהוא יכול להיות מבקר קולנוע, אין לי דרך להסביר במילים מה זה אומר עבורי להיות העורך של מדור סרטים בעכבר. בואו נסכם שזה חשוב לי. לא יותר או פחות מסריטה, אבל כן יותר מפרנס, זה בטוח. כך שאם אתם מתגעגעים לטקסטים של אור ושלי – עכבר העיר הוא מקום טוב לבקר בו. ומי יודע, אולי בקרוב יהיו שם עוד אנשים שאתם אוהבים ואוהבות לקרוא.

בקיצור, אם להיות ישיר וחושפני, אני לא רואה מצב בו אני מגיע בבוקר למערכת העכבר, כותב ועורך טקסטים עד מאוחר בערב ואז חוזר הביתה כדי לעשות בדיוק את אותו הדבר (רק ברצינות גבוהה יותר, כי לא משלמים לי). לא כל יום לפחות. כך שזה לא עניין של שחיקה, או של כסף – זה עניין של כיף. אם אני רוצה שסריטה ימשיך להסב לי הנאה, אני חייב להבין שצריך לשנות. אני לא יודע אם הרעיון של בלוג בתשלום יפתור את הבעיה, מה גם שהספקנות הטבעית שלי מתעוררת במיידי. אבל הכל בגורמים או האנשים החדשים שנצליח לגייס לצוות. כרגע יש לנו כמה כיוונים שנראה לי עדיף שלא לחשוף עד שיבשילו. פשוט תסמכו עלינו שבזמן שהבלוג לא מתעדכן, וזה רק נראה כאילו אנחנו לא פה, אנחנו בעצם מתכננים את עתידו.

אגב, אם למישהו יש הצעות או רעיונות, ספרו לנו. ועד העדכון הבא, עונת פסטיבלים שמחה לכל.