"סטארבאק" ("Starbuck"), סקירה
17 באוגוסט 2012 מאת אורון שמירתארו לכם שאתם קמים בוקר אחד ומגלים שאתם האב הביולוגי של 533 ילדים. מתוכם, 142 הגישו תביעת אבהות ומעוניינים לפגוש בכם. זה בדיוק מה שקרה לגיבור הסרט הקנדי "Starbuck”, דויד ווזניאק, בגילומו של פטריק הוארד. בשנות הארבעים לחייו, דויד מנהל חיי עצלות ולוזריות לתפארת – הוא עובד כנהג משלוחים במפעל הבשר המשפחתי, חייב כסף לעבריינים שמטביעים אותו באמבט ומגדל חשיש בדירתו כדי לנסות ולפרוע את חובו. בדיוק כאשר הבחורה שהוא יוצא איתה מגלה לו שהיא בהריון, נופלים עליו גם עוד הילדים האחרים.
זאת משום שלפני כעשרים שנה, נהג דויד לתרום זרע עבור כסף תחת הפסבדונים “סטארבאק”. כעת יש לו תשעה חודשים לנסות להפוך לאב אחראי ולהבין מה הוא עושה עם יתר צאצאיו, כולם כבר אנשים בוגרים. לעת עתה, הוא מחליט לנסות להכיר את אותם תובעים ולהתערב בחייהם בדרכים מינוריות, תוך שהוא שומר על זהותו האמיתית בסוד. כל זאת בזמן שהעניין הופך פומבי למדי והמדינה כולה תוהה – מיהו סטארבאק?
בשלהי אשתקד, הקומדיה הקוויבקית הקטנה והממזרית הזו קנתה לעצמה שם במולדתה, והמשיכה לפסטיבל טורנטו ופסטיבלים נוספים, שם לכדה את תשומת ליבה של הוליווד. האמריקאיים החליטו להפיק רימייק דובר אנגלית לסרט הקנדי-צרפתי, למרות שליהוקים רשמיים עדיין אין, כמעט שנה אחרי. מאוד מפתה לדמיין תוך כדי הצפייה את הרגעים שלא יעברו צנזורה אמריקאית מתחסדת, יותאמו מחדש לתרבות הינקית (סצינה במגרש כדורגל ודאי תומר לפוטבול או בייסבול) או אפילו לנסות למצוא את הפרצופים ההוליוודיים המקבילים לאלה של הדמויות הראשיות. אבל האמת היא שסרטו של קן סקוט, אשר כתב במשותף עם מרטין פטי, עובד נהדר ממש כפי שהוא.
ראשית, הבנייה של הדמות הראשית בחלק הראשון של הסרט מבריקה למדי. דויד הוא אמנם מפסידן אך לעולם לא יודה בכך, ויש בו איזה שילוב של אגו וטוב לב שפועל היטב בזכות הקסם האישי של השחקן. כאשר הוא מחליט לקחת אחריות על חייו ומבין שייעודו בחיים הוא להיות אב, במקום להתמוטט נוכח האירועים המטלטלים שפוקדים אותו – הטרנספורמציה אמינה לחלוטין. נראה כאילו המהפך תמיד היה שם, מחכה להתרחש, רק שהיה חסר הזרז או אולי הסיבה העיקרית. ובזכות הדמות הראשית הנינוחה יכול הצופה לשרוד את המערכה הראשונה של הסרט, המפוצצת בהתרחשויות דרמתיות למכביר. הדבר מעניק לסרט פתיחה מוחצת וסוחפת וקובע את הטון והקצב הנכונים, אשר ישלטו ברוב רובן של הדקות. גם סגנון ההומור, שנע בין הגבוה והבינוני-נמוך, מתעצב בחציו הראשון של הסרט – והצחוקים רבים.
אולם, בשלב מסויים צריכה הקומדיה להתמודד עם כל הדרמה. והגישה שנוקטים סקוט וסרטו מזכירה במשהו את הלך הרוח של "מחוברים לחיים", הלהיט הצרפתי שכבש את לבבות הקהל הישראלי בחודשים האחרונים (אותנו קצת פחות, ויעיד על כך הטקסט של אור בנושא). הכוונה היא שבשלב מסויים, די מוקדם יש לציין, מבין הצופה, גם אם לא במודע, ששום דבר איום ונורא לא יכול להתרחש בסרט הזה. ששום אירוע, מחריד או מרעיד עולמות ככל שיהיה, לא יהווה מכשול בפני הגיבור בדרך להצלחה. רגעים שבחיים היו נגמרים בצעקות, מסתיימים בחיבוק או בצחקוק בסרט הזה. כל זאת לא ייאמר לגנותו – להיפך. כאשר הקהל כה רגוע, אפשר להנות מן האירועים המזוויעים ביותר ולצחוק כמו שצריך.
הסרט גם מנסה לנסח אמירה חזקה על גבריות ואבהות בעולם העכשווי ולעיתים הוא אף משכיל לעשות זאת, ובאופן מרענן, אחרי לא מעט קומדיות על אימהות מהשנים האחרונות. אבל כוחו העיקרי הוא בהיותו קראוד פליזר אמיתי, שלא חושש או מתבייש להעניק לקהל שלו בדיוק את מה שהוא רוצה וצריך – דמויות ומצבים נוגעים ללב, כמה בדיחות מוצלחות ואווירה כללית של הכל יהיה בסדר, לא משנה כמה החיים מטורללים. חבל שסרט כזה לא מוקרן בבתי הקולנוע. כנראה שכמו האמריקאיים, גם אנחנו נצטרך לחכות לרימייק. ואין ספק שהוא יהיה פחות טוב מהאורגינל.
"Starbuck”. בימוי: קן סקוט, קנדה 2011, 103 דקות, צרפתית עם תרגום באנגלית.
הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית
הטקסט הנ"ל פורסם בגיליון עכבר העיר בתאריך ה-2.8.2012 ובאתר עכבר העיר אונליין.
אוף… אוזן שלישית, שלחו לי גם סרטים מצחיקים ומעניינים מהעולם בחינם!!!! בינתיים, אתמרמר.
אני רק רוצה להבהיר שהאוזן לא שולחים אליי את הסרטים – אני הולך לשאול אותם משם (ומשתדל לבחור בקפידה). וזה גם לא בחינם, אלא על המנוי של עכבר העיר. אין סיבה להתמרמר 🙂
בשעה טובה הסרט הגיע לסינמה סיטי. ראיתי אותו בהקרנת טרום בכורה.
סרט מצויין שמצליח להצחיק ולרגש וגם לעורר קצת מחשבה על כל מיני נושאים אקטואלים.
הדבר היחיד שעכשיו אני ממליץ לאנשים על הסרט אבל לא ניתן למצוא אותו בעברית באינטרנט.