אופיר 2012: מבט מעמיק אל קטגוריות השחקן הראשי ושחקן המשנה

הסקירה שלנו על המאבקים הצפוים באופיר ממשיכה עם שתי קטגוריות מאוד קשות לחזוי, כל אחת מסיבות הפוכות: בקטגורית שחקן המשנה היו מעט מדי פייבורטים, בעוד בקטגוריות השחקן הראשי, הבנתי בשלב מסוים שלא ייתכן שיש 10 מועמדים בטוחים, אם יש רק 5 מקומות בקטגוריה בסך הכל…

אתם מוזמנים גם לקרוא את החלק הקודם של "מבט מעמיק" על קטגוריות התסריט והבימוי.

כדי לקרוא על המירוץ בשתי קטגוריות המשחק הגבריות, הכנסו להמשך הפוסט.

שחקן המשנה הטוב ביותר

לרוב הסרטים יש יותר מ-4 דמויות (למעשה, זה נכון לגבי כל הסרטים בתחרות השנה) אבל בפרסי אופיר, בניגוד לאוסקר, המפיקים בוחרים אילו שחקנים לרשום לאיזו קטגוריה כמו גם כמה שחקנים לרשום לקטגוריות המשנה, כאשר לרוב הם מסתפקים באחד על מנת לא לייצר תחרות פנימית. כמעט בכל שנה יש תחושה כי שחקן משובח כלשהו לא מועמד פשוט מפני שמפיקי הסרט שלו העדיפו שחקן אחר מאותו סרט. השנה זה בולט במיוחד.

שניים מן הסרטים הבולטים בתחרות, העולם מצחיק ובלדה לאביב הבוכה הם סרטים עם אנסבל רחב מאוד ומרשים. הם שלחו רק שחקן אחד לקטגוריה: דני שטג נתן תפקיד טוב בהעולם מצחיק, אבל לפחות לדעתי היו בסרט כמה וכמה הופעות מרשימות משלו. אותו דבר לגבי דודו טסה בבלדה לאביב הבוכה.
את רוק בקסבה מייצג אנחל בונני שהיה, לפחות עבורי, החוליה הפחות מרשימה בקאסט החזק של הסרט. את אותו הדבר אני יכול לומר גם לגבי מיכאל הנגבי בד"ר פומרנץ.
הדילרים רשם שני שחקנים ראשיים (שלא עשו עבודה טובה במיוחד) אבל מכל גלרית שחקני המשנה שלו, שעשו עבודה טובה בהרבה מן הראשיים, נותר רק אלון אבוטבול.
בכל מקרה, כל השמות ברשימה הנ"ל הם עדיין מועמדים חזקים לפרס המשחק. השלושה הראשונים בגלל שהסרטים שלהם חזקים מאוד בתחרות. ואלון אבוטבול עצמו לא רק בזכות היותו אלון אבוטבול – שזה לרוב מספיק – אלא בעיקר מכיוון שהוא נתן תפקיד טוכ כהרגלו (ואולי גם בגלל ההופעה שלו בעלייתו של האביר האפל. סרט שלא חשבתי שהיה רלוונטי לפרסי אופיר, אבל זה אפילו לא האזכור האחרון שלו בפוסט הזה).

מן העבר השני, יש סרטים אשר הלכו נגד הזרם ורשמו יותר משחקן אחד בקטגוריית המשנה. חדר 514 זוכה לציון לשבח על רשימה מדוייקת של שחקנים. הסרט ממילא קם או נופל לא מעט על תצוגת המשחק שלו, כי עם כל הכבוד לעבודת המצלמה האקספרסיבית, סרט שמתרחש כמעט כולו בחדר אחד בנוי לא מעט על שחקניו. יש בו שחקנית ראשית אחת, שלושה שחקני משנה בולטים ועוד כמה תפקידים שוליים. שלושת שחקני המשנה הבולטים נרשמו כולם לקטגוריה אחת, מבלי שאחד מהם יהפוך לראשי שלא לצורך או יושמט על מנת לפנות סיכויים לאחרים. שלושת השחקנים הנ"ל הם אודי פרסי, גיא קפולניק ואוהד הול. שלושתם הרשימו לא מעט חברי אקדמיה, רק שאני לא בטוח שחברי האקדמיה זוכרים מי גילם את מי. לו גיא קפולניק (למשל) היה מועמד לבד, כנראה הייתי רושם אותו בקרב הפייבורטים – אבל לבד אני חושש כי הסרט לא מספיק גדול על מנת לסחוף אותו למועמדות.

מקרה קיצון נוסף הוא הסרט חיותה וברל שרשם 6 שחקנים, כלומר כל מי שהופיע בסרט. למעשה, הניסוח לא מדויק: שכן קולו של נתן זהבי רק נשמע בסרט. זהבי אגב, מגלם מגיש רדיו שמגיב בעצבים כלפי גיבור הסרט שמעלה רעיון בשיחה טלפונית לתוכנית שלו. אין לי מושג איך הוא נכנס בקטגוריה הזו. לא שהשחקנים האחרים מן הסרט עבדו עליו פרק זמן ארוך במיוחד: אם אני זוכר נכון, רק אחד מהם מופיע ביותר מסצנה אחת. וביותר מסצנה אחת אני מתכוון לסצנה ועוד שוט בודד.

מבין תצוגות המשחק המרשימות בקרב המועמדים הפונטציאלים, יש מספר הופעות משובחות שאני חושש כי ילכו לאיבוד עבור מעצביעי האקדמיה. סרטים מ"מסלול הפרינג'/גרילה" נצפו על ידי פחות מצביעים ויש סכנה כי חברי האקדמיה לא יתחשבו בהם בבואם להצביע בקטגוריות האחרות. כך ההמלצה של בלוג זה על שלו גלבר בעבור ג'ו + בל כנראה לא תועיל. אותו הדבר נכון גם לגבי סיכויו של דני שטג לקבל מועמדות כפולה, כאשר אל הופעתו שכבר אוזכרה מתווספת ההופעה מהמשימה X. גם פיני טבגר, שהיה משכנע למדי בתור דראג קווין דתי ביותר איטי מלב כנראה ייוותר מחוץ לרשימת המעומדים. אותו הדבר אמור גם כנראה לגבי זהר שטראוס, שהיה מרשים במעשיה אורבנית השנוי במחלוקת – רק שבמקרה שלו, לא הייתי מוחק אותו לגמרי מרשימת המועמדים.

מגזר נוסף של מועמדים שעלול להיות לא מוערך מספיק הוא – ובכן "המגזר". באסם לולו באיש ללא סלולרי וג'מיל חורי בעלטה היו מעולים, כל אחד בדרכו. מסיבות אלו ואחרות, אני בספק גדול לגבי הסיכויים שלהם לקבל את המועמדות לה הם ראויים. לעומת זאת, אני חושב שהסיכויים של קייס נאשף לקבל מועמדות על התפוררות גדולים מעט יותר ולא משום שהוא נתן תצוגה מרשימה יותר – הוא פשוט השחקן הערבי שמכירים בסרט של הבמאי הערבי שמכירים.

במקרה של שנה בעייתית כזו, ישנן שלוש אופציות לקבלת מועמדות בקטגוריה ואני מתנצל מראש על הנימה הצינית: יש את אלמנט הקשיש/ילד, את אלמנט ההצבעה לשחקן המופיע בסרט הפייבוריט, ואת השחקן האהוב שמרבה להצטיין ונתן תפקיד ההולם את כישורו – כולן אפשרויות ראויות.
על תקן "הקשיש" יכול להיכנס יאיר רובין (קויה) שההופעה שלו בעד סוף הקיץ צברה מספר מעריצים.
בקטגוריות "השחקנים האהובים" ניתן למצוא, מלבד אלון אבוטבול, שני יוצאי החמישייה הקאמרית – מנשה נוי על איגור ומסע העגורים ודב נבון על ההתחלפות. שניהם מצויינים בכהרגלם, אם כי התפקיד שנבון מבצע דורש ממנו יותר. שני הסרטים הללו הם גם בעלי סיכוי לא רע (גם אם לאו דווקא גדול) להיכנס לחמישייה של הסרט הטוב ביותר וזה כאמור משחק תפקיד.

אז שאר המועמדים הם אלו שיכנסו גם (אך לא רק) בזכות היותם בסרט אהוב ופייבוריט. בשלושה מהם כבר נגענו בפסקת הפתיחה. אליהם יש לצרף את חיים שריר שבלט בתפקיד שקשה לבלוט בו בלמלא את החלל ואולי גם את זהר דינר שלא ממש גנב את ההצגה בלרדת מהעץ, אך המשפט הזה לא נאמר דווקא באופן שלילי. בכל אופן, כל מועמד שהוא לא אלון אבוטבול יצביע גם על החוזק של הסרט בו הוא משתתף בקטגוריות הראשיות יותר.

הימור שלי לפרס שחקן המשנה:
אלון אבוטבול – "הדילרים"
גל פרידמן – "המשגיחים"
דב נבון – "ההתחלפות"
דני שטג – "העולם מצחיק"
חיים שריר – "למלא את החלל"

אלטרנטיבות: כל האחרים. קטגוריה קשה לחיזוי. בכל אופן, מנשה נוי (איגור ומסע העגורים), גיא קופלניק (חדר 514) וזהר שטראוס (מעשייה אורבנית) באים בחשבון כסוג של תחושת בטן פרועה ולא מבוססת שלי.

השחקן הראשי הטוב ביותר

אי שם בתחילת הקרנות האקדמיה ראיתי את טייארה של טומי לנג, סרט שמצליח לרגש למרות קשיים, בעיקר בזכות כנות מסויימת שיש בו ובעיקר בזכות השחקן הראשי שלו – רוברט הניג. באותו זמן חשבתי שהניג יוכל להיות מועמד מפתיע לפרס השחקן הראשי. לא ידעתי מה מצפה לי.
כעבור זמן קצר הבנתי שהסיפור של יוסי יכל להיקרא גם "המשחק של אוהד קנולר" שעומד במרכז הסרט ומחזיק אותו. רגע אחרי שסימנתי את קנולר כמועמד בטוח הגיע המשגיחים אשר לא כל הקהל התרשם באופן שווה ממנו, אך דומה כי כולם התפעלו מן המשחק של רועי אסף.

אז זה כבר נהיה צפוץ. ובכלל, עוד לפני שהחלו ההקרנות הי ברור שהעולם מצחיק יזכה לנוכחות בכל הקטגוריות, כולל אלי פיניש כשחקן ראשי. ויש שחקנים שרק שמם הוא כמעט מועמדות. אסי דיין שהאפקט על שמו (עיין ערך קטגוריות בימוי ותסריט) הוא תופעה מוצדקת וד"ר פומרנץ הוא קודם כל מופע שלו. יוסף כרמון, מבכירי שחקני התיאטרון בארץ, שובר לב בחיותה וברל עליו כבר זכה בירושלים, תוך שהוא מנצח שם בין היתר את רועי אסף. ויש כמובן גם את משה איבגי ממנתק המים, שהיה אומנם סרט אמנותי מדי לרבים מחברי האקדמיה, אבל הוא איפשר למשה איבגי להיות משה איבגי, ולהיות משה איבגי זה בין היתר לגעת בלב האנשים.
ויש גם את תופעת אורי גבריאל, שחקן שהוא לרוב הדבר הכי טוב בסרטים בהם הוא משתתף ובעיניי הסיבה העיקרית שבלדה לאביב הבוכה נוכח ברשימת הפייבורטים גם בפרס הסרט. גבריאל היה מועמד שנה שעברה על תפקיד המשנה שלו ב"הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן". לעזאזל, בעיניי התצוגת משחק שלו בעליית האביר האפל היא אחד משיאי הסרט, אבל ייתכן כי רק לראות את הפנים של גבריאל מקנה לי תחושה נוחה של הגעה לבית קולנוע.

הסרטים החזקים הם מועמדים אוטומטיים לקטגוריה זו. אפילו אם התפקיד של יפתח קליין בלמלא את החלל רחוק מלהיות ראשי ורחוק מלהיות קונצנזוס, יותר מסביר להניח שיש לו מספיק תומכים בקרב חברי האקדמיה. לקראת סוף ההקרנות הגיעה גם תצוגה סוחפת של גל תורן בלרדת מהעץ. שלא לדבר על כך שבכלל שהשנה נפתחה מבחינתי בתצוגה הייחודית והאניגמטית של רותם קינן בההתחלפות. גם יון תומרקין חזק בתמונה על תפקידו ברוק בקסבה, למרות שייתכן כי חלק מחברי האקדמיה משוכנעים שיון הוא זה שהגיע לגמר אולימפי בשחייה (בכלל, האם יש חוק המחייב ששמו הפרטי של כל תומרקין מפורסם יתחיל ב-י'?)

בכל אופן, לא חסר לחברי האקדמיה למי להצביע. אני צופה פיצול רב של קולות בקרב מספר רב של מועמדים פונטציאלים, מה שייתכן ויוריד את סף הקולות הדרוש לכדי מועמדות. מה שמעלה אפשרות סבירה לתיקו ומחזק את האפשרות שמועמדות בקטגוריה זו תצביע על חוזק הסרטים.
אבל בגלל שיש הרבה איכות במשחק, רק שתי מועמדויות לפרס זה יכולות לרמוז במשהו על הנעשה במירוץ לפרס הסרט. אם יפתח קליין יהיה מועמד, משמע שלמלא את החלל הוא מתחרה חזק לפרס הסרט הטוב ביותר. להבדיל, אם אלי פיניש מועמד, זה לא אומר יותר מדי. אם הוא לא מועמד, זה אומר שהעולם מצחיק, הפייבוריט המוקדם, כבר לא פייבוריט. לכן, במידה מסוימת, אני מהמר כאן על קצת מעבר למועמדים רק לקטגוריות פרס השחקן הראשי. וכיוון שזה באמת צמוד, ההימור הזה מסתמך על תחושת בטן וניחוש יותר מן הרגיל ויותר מהרצוי.

הימור שלי לפרס השחקן:
משה איבגי – "מנתק המים"
רועי אסף – "המשגיחים"
אורי גבריאל – "בלדה לאביב הבוכה"
יוסף כרמון – "חיותה וברל"
אלי פיניש – "העולם מצחיק"

אלטרנטיבות: במהלך הדקות האחרונות, השמות הבאים נכתבו ונמחקו מהמקום החמישי במועמדים: אסי דיין (ד"ר פומרנץ), רותם קינן (ההתחלפות) אוהד קנולר (הסיפור של יוסי) יפתח קליין (למלא את החלל) גל תורן (לרדת מהעץ). אם זאת תהיה בסופו של דבר החמישיה, אני לא ממש אפול מהרגליים.

מחר נתעכב על השחקניות שבמירוץ, בקטגוריות השחקנית הראשית ושחקנית המשנה.