"מבוגר אחראי", סקירה

אחת הסוגיות כבדות המשקל של הקולנוע האמריקאי העכשווי הוא משקלו של השחקן הצעיר והמוכשר ג'ונה היל. מי שהתגלה כילד שמנמן בכמה וכמה פרוייקטים של ג'אד אפטאו, בעיקר בזכות קומדיית הקאלט המופתית "סופרבאד", הפך השנה לצעיר חטוב בקומדיית המשטרה המעולה "רחוב ג'אמפ 21”.
תמונות עכשוויות מגלות שהיל שוב נוטה לכיוון הגרסה הרחבה יותר של עצמו, אבל אם אתם מעדיפים אותו בגזרה הבאמת מלאה נסו את “The Sitter” מהשנה שעברה. הסרט נקנה להפצה בישראל, ואף קיבל את השם העברי המשעשע "מבוגר אחראי" אך לבסוף הוא נגנז וכעת אפשר להשלים את הצפייה בו בעזרת ספריות ההשאלה. למרות שלא לגמרי בטוח שכדאי.

היל מגלם את נואה גריפית', סלאקר צעיר שהמשקל שלו דווקא אינו אישיו. יש לו ביטחון עצמי בסיטונות, פה מלוכלך וגם חברה לוהטת למדי (ארי גריינור). למרות שהקשר שלהם מתבסס בעיקר על סינג'ורים כמו השגת סמים או מין אוראלי חד צדדי (נחשו מי השפוט של מי). נואה עדיין גר אצל אימו הערירית (ג'סיקה הכט), אשר שמחה לבשר לו על דייט שתסדר לה השכנה באירוע חברתי הערב. אלא שהשמרטפית של השכנה מבריזה והכל מתבטל, אלא אם נואה יציל את המצב. כיוון שהוא באמת אוהב את אמא שלו – ואין לו משהו טוב יותר לעשות עם הזמן שלו בהיעדר עבודה או לימודים – נואה מנודב למשימה. הוא מוצא עצמו שומר על שלושה ילדים מחרידים, אבל הגרוע מכל הוא שחברתו מתקשרת אליו ומסנג'רת אותו שוב. נואה אוסף את השלישיה אל המיניוואן של הוריהם ולוקח אותם למסע סהרורי ברחובות העיר. האם יספיקו לשוב הביתה לפני כיבוי אורות ולהעמיד פנים שהכל בסדר בפני ההורים?

את התסריט הזה רקחו יחדיו בריאן גייטווד ואלסנדרו טאנאקה, לשניהם זהו סרט ביכורים. הבמאי הוא דייויד גורדון גרין, שסיבוב הפרסה שלקח בקריירה שלו בשנים האחרונות ממשיך להפתיע כל פעם מחדש. בראשית שנות האלפיים, היה גרין לאחת ההבטחות הבולטות בקולנוע האמריקאי העצמאי, בזכות דרמות ליריות כמו "ג'ורג' וושינגטון" ו-”All the Real Girls”. בשנת 2008 הפתיע עם קומדיית הסטלנים "פיינאפל אקספרס”, ולפני שנה הוכיח כי לא מדובר ביציאה חד פעמית עם “Your Highness” שכבר הוקדש לו מדור, ועם הסרט הנ"ל. כמו במקרה של הסרט הקודם, ובניגוד ל"אקספרס", לא לגמרי ברור מדוע גרין ויתר על הייחודיות שלו לטובת קומדיות וולגריות וחסרות חן או מעוף קולנועי.

מדובר בקומדיה אמריקאית סטנדרטית למדי, אשר משוועת לבימוי יצירתי שלא רק יחלץ את מלוא ההומור מן הסיטואציות המופרכות והמשוגעות, אלא ידע גם מתי להתעכב ומתי להתקדם במהירות הלאה. או כיצד למנף את המתרחש ולהפכו לרגעים קולנועיים משמעותיים. סיקוונס כותרות הפתיחה, למשל, הוא מהרגעים היותר גורדון-גריניים בסרט כיוון שהוא מייצר אווירה מסויימת ושואב את הצופה פנימה אל הפרברים האמריקאיים ואל הבטלנות הקיומית של הגיבור שלו. יש עוד כמה נגיעות של יד במאי מכוונת לאורך הסרט, אבל בסך הכל מדובר בשיא היעילות המכנית. מצד אחד, זה לא רע. מאידך, לראות את אותו ג'ונה היל ממש השנה בסרט קומי שמבויים באופן כל-כך מבריק כמו "רחוב ג'אמפ 21”, מזכיר שאפשר יותר.

מלבד היל, כריזמטי ומדוייק כתמיד, ראוי לציין לטובה גם את שלושת הילדים – מקס רקורדס כהיפוכונדר נוירוטי, לנדרי בנדר כייצוג מהלך של כל מה שרע בתרבות הפאקצות וקווין הרננדז בתפקיד מיני-גנגסטר לטיני בלתי צפוי. כל האינטרקציות של היל והילדים מסתיימות בבדיחות הטובות בסרט. דווקא דמויות המשנה, הכה אקוטיות לקומדיות מסע מטורללות – כמו למשל סם רוקוול כסוחר סמים פסיכופט – מעט מוגזמות מכדי להיות מצחיקות באמת. קצת כמו כל הסרט הזה, טבעי יותר לפלוט לנוכח המפגש איתן איזה WTF?, מאשר קילוח של צחוק בריא ואמיתי.

"מבוגר אחראי"/"The Sitter”. בימוי: דייויד גורדון גרין, ארה”ב 2011, 82 דקות, אנגלית עם תרגום באנגלית/עברית.

הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית

הטקסט הנ"ל פורסם בגיליון עכבר העיר בתאריך ה-14.6.2012 ובאתר עכבר העיר אונליין