עלו השבוע: "חתולים על סירת פדלים", "רחוב ג'אמפ 21", "הלורקס", "זעם הטיטאנים", "מים ואהבה","סטריט דאנס 2" ו-"תפוס ת'פטיש"

בתי הקולנוע מחממים עניינים לקראת פסח עם שבעה סרטים חדשים המצטרפים אל ההיצע הקיים. צוות הבלוג ראה לפחות ארבעה מתוכם, כך שצפו לעוד סוף שבוע גדוש סקירות. נתחיל עם הסרט ישראלי, או יותר נכון עם "סרט ישראלי, לא מה שחשבתם".

נדמה שהדיבור על "חתולים על סירת פדלים" החל בערך עם המצאת החתול, אבל רק כעת מגיע הסרט אל המסכים. סרט הביכורים של היוצרים הצעירים יובל מנדלסון (כתב, ביים ומככב), נדב הולנדר (ביים) ויהונתן בר אילן (כתב והפיק) מאוד ישמח אם תאמצו אותו אל חיקכם כמו חתול חמוד ורעב לבשר אדם, ולכן הושקעה בו כמות נכבדת של אנרגיה קומית ורצון כן לבדר. הרבה תקציב הרי לא היה לו, כיאה לסרט ישראלי המספר על זוג צעירים היוצאים לשיט רומנטי על הירקון, עד שהחתול של הנערה נופל למים המזוהמים והופך למפלצת. מיכאל מושונוב ודנה פרידר מאכלסים את התפקידים הראשיים, וכמו כן מופיעים: שמואל וילוז'ני, שמואל וולף, מיכאל הנגבי, אילון קורח ועוד רבים וטובים. סקירה מלאה בהמשך, כמו גם ראיון היתולי שקיימתי עם היוצרים ואשר מתפרסם בגרסה מקוצרת בעכבר העיר ממש היום.

עוד סרט מצחיק לאללה, שעלה כבר אתמול לאקרנים, הוא "רחוב ג'אמפ 21" ("21 Jump Street"), רימייק לסדרת הטלוויזיה הספק-מיתולוגית מסוף האייטיז, בה כיכב ג'וני דפ. אני יודע שזו נקודת פתיחה לא מגרה במיוחד, אבל בעיניי העבודה שנעשתה בסרט הזה היא מהמדהימות שראיתי ברימייק הוליוודי עם פוטנציאל להיות דלוח. ג'ונה היל מככב, וגם כתב יחד עם מייקל באקול ("סקוט פילגרים", "פרוג'קט X"), הבמאים הם פיל לורד וכריס מילר ("גשם של פלאפל") והתוצאה היא סיפור מצחיק ומפתיע על צמד שוטרים חשאיים המתחזים לתלמידי תיכון כדי להפיל רשת סמים. צ'אנינג טאטום מככב לצידו של היל, וכמו כן נמצאים גם אייס קיוב, ברי לרסון, דייב פרנקו וגם כמה שאני מעדיף לא לגלות את זהותם. סקירה מלאה – עוד הערב.

בגזרת האנימציה יש שני חדשים. היותר מסקרן הוא "הלורקס" ("Dr. Seuss' The Lorax") עיבוד ליצירתו של ד"ר סוס שעשה עליי רושם כאילו יצא תחת ידיהם של יוצרי "הורטון שומע מישהו", החביב עליי מאוד. מסתבר שאלה דווקא הבמאים של "גנוב על הירח", אבל זה לא משנה יותר עבורי – הסרט מוצג בארץ בדיבוב עברי בלבד ואפשר לבחור עם או בלי תלת-מימד. סליחה, יצא לי קצת חרוז של ד"ר סוס. הייתי כותב מי המדבבים המפורסמים של הגרסה המקורית, אבל זה נראה לי כמו התגרות שלא במקומה.
המונפש הנוסף נקרא "תפוס ת'פטיש" ("Legends of Valhalla: Thor"), גם הוא עיבוד, הפעם לאגדת האל הנורדי ת'ור, בעל פטיש הקסם. גם הפעם – דיבוב עברי, תלת או לא. יש לי הרגשה שזה יהיה טוב יותר מהעיבוד של קנת' בראנה, כי יותר נמוך ממנו פשוט אין.

אם להישאר רגע בתלת-מימד, ישנו גם "סטריט דאנס 2" ("Streetdance 2") – סרט שאני לא ממש זוכר את מספר 1 שלו, אבל נראה כמו משהו במסורת "סטפ אפ". כלומר, המון ריקודי רחוב משוגעים בתוספת עלילה. רגע, חכו שניה עם העניין הזה של העלילה – לסרט אין קרדיט על תסריט, רק לבימוי – מקס ג'יווה ודניה פסקוויני, החתומים גם על הקודם. לא יודע, סרט בלי תסריטאים נשמע לי די חשוד…

שני סרטים שראיתי אבל אין לי הרבה מה לכתוב עליהם הביתה הם "מים ואהבה" ("Les Source Des Femmes") ו-"זעם הטיטאנים" ("Wrath of the Titans"). הראשון הוא סרטו החדש של ראדו מיכאליאנו ("הקונצרט") המספר על כפר צפון-אפריקאי פרימיטיבי בו הנשים פוצחות בשביתת מין כדי להשיג את מבוקשן – מים זורמים. השני הוא המשכון של "התנגשות הטיטאנים", הסרט ההוא שגרם לי לשנוא תלת-מימד, אשר שוב מציב את סם וורתינגטון בנעליו של הגיבור היווני פרסאוס. הפעם הוא נאלץ להציל את עולמם של האלים ובני האדם מן הטיטאן קרונוס. ג'ונתן ליבסמן ביים. בעיקרון, אין שום קשר בין הסרטים, חוץ מזה שהם עשו לי רע. אשמח לשמוע דעות של אחרים. ואת דעתו של אור תוכלו לקרוא כאן בצורת סקירה בקרוב.