מהדורת שבת: 10 במרץ 2012

שבוע גדוש עד הגזמה עבר על כותבי הבלוג, מבחינת צפייה בסרטים. קצב העדכון של הבלוג לא הראה זאת, אבל התוצאות בהחלט ישתקפו בשבוע הבא עלינו לטובה. מה שכן, ייתכן והייתה זו רק הכנה לשבועות הבאים, העמוסים באירועים קולנועיים לא פחות. בינתיים נספר קצת על: "זה בוודאי המקום", סרט הפתיחה של פסטיבל קאן, סרטים ישראלים בפסטיבל טרייבקה, הכנות הבלוג לפסטיבל הקולנוע הצרפתי, טריילר לעיבוד הקולנועי של "בדרכים", חזרתה של המילה "קטלני" אל חיינו, כמו גם מחרוזות חיפוש שריגשו והרטיטו את דפי הסטטיסטיקה של הבלוג.

אור

פסטיבל SXSW נפתח אתמול באוסטין, טקסס ומחר ארחיב עליו. בשבוע הבא גם יתחיל פסטיבל הקולנוע הצרפתי בסינמטקים וגם עליו עוד תשמעו מאתנו. לפני שנמצמץ יגיע הקיץ וכל אלפיים הפסטיבלים הארציים והעולמיים יתחילו להתגלגל. אין רגע של מנוחה…
האמת שדווקא השבוע הפורימי הזה היה מנוחתי למדי ולמעשה לא כתבתי שום דבר לבלוג מעבר לפרסי הסאטורן והסקירה ל"שיטה מסוכנת" בעיקר בגלל שהרגשתי רע שלא תרמתי את חלקי. התנצלותי הכנה.

יש טריילר ל"בדרכים", העיבוד של וולטר סאלס ("דרום אמריקה באופנוע") לקלאסיקה של ג'ק קרואק שניסיתי כבר פעמיים לקרוא ולא הצלחתי. יש לי הרגשה שאתן לה עוד הזדמנות בקרוב. צפו בטריילר ותהו גם אתם על טיבו של הסרט. תאכלס, נראה קצת יותר כמו "דמדומים" מאשר "עד קצה העולם" של שון פן.

במהלך השבוע יצא לי לראות מספר די מביך של ארבעה וחצי סרטים, ולצערי אף אחד מהם לא הותיר את חותמו. החצי מתייחס לסרט הביכורים של האיטלקי הגאון פאולו סורנטינו לטובת איזו כתבת "הכירו את הבמאי" שאעשה לכשתצא יצירת המופת שלו, "זה בוודאי המקום", בימינו אנו אמן. ראיתי את כל ארבעת סרטיו האחרים ושמחתי לגלות שבאוזן השלישית יש עותק של סרטו הראשון One Man Up, אותו לצערי אפילו לא הצלחתי לראותו עד הסוף בעקבות חוסר עניין. שאר הסרטים שראיתי השבוע היו "3" של טום טיקוור שהייתי מקטלג כ'מאכזב' אילולא הייתי נזכר שלא ראיתי שום סרט טוב של טיקוור מאז "ראן לולה ראן"; "מיס באלה" המקסיקני והמאוד מעניין שייצג אותם לשווא באוסקרים; "פלדה אמיתית" המהנה; "ג'ון קרטר" המטופש ולבסוף הסנסציה הצרפתית "מחוברים לחיים" שיככב גם בפסטיבל הקולנוע הצרפתי. ודאי עוד נרחיב במילים על הכביכול-סרט הזה אבל רק אצטט את עצמי מהפייסבוק, שם הכרזתי על הסרט כ"האזרח קיין של סרטי הסבתות". עופר טען בתגובה שזהו "החלף עם הרוח של סרטי הסבתות", אבל מכיוון ש"חלף עם הרוח" הוא מגה סרט סבתות בעצמו, אני נשאר איתן בעמדתי.

ונסיים את חלקי במהדורת השבת עם שילובי המילים הבלתי יאומנו שאנשים חיפשו במנועי החיפוש רק כדי לגלות את עצמם נכנסים ללא סיבה הגיונית ל"סריטה":
היה לנו את "קליפים-של-נשים-מחממות-גברים-לצפיה-בעיברית", אליהם הצטרף אלוף ההתנסחות שכתב "רוצה סרטים איפה אפשר להוריד", הצופה הסקרן שתהה "חייבים לדבר על קווין – מה הוא ענה בסוף", הצופה המבולבל שהתרעם עם "לא הבנתי את הסוף של הערת שוליים", ואני רק יכול לתאר לעצמי את האכזבה שהתפשטה על מי שחיפשה "המלצות לצילום רחם בחיפה" רק כדי להגיע להמלצה שלנו על "רחם" מפסטיבל חיפה לפני שנתיים.

עופר

Moonrise Kingdom של ווס אנדרסון יפתח את פסטיבל קאן ב-16 במאי. זוהי ידיעה משמחת לכאורה, אבל יש בה מימד בעייתי ומעורר חשש. בשנה שעברה פתח את פסטיבל קאן חצות בפאריז של ודי אלן. דווקא סרט טוב (וזוכה פרסים באופן מפתיע) אבל לא סרט שמישהו חוץ מהצרפתים ציפה לבואו לפני הפסטיבל. בכלל, בקאן אוהבים לפתוח עם סרטים של וודי אלן – גם סוף הוליוודי, אחד מן החלשים בסרטיו, פתח את הפסטיבל. עוד סרטים שפיארו את פתיחת הפסטיבל בעשור האחרון: לילות בלוברי, על העיוורון, רובין הוד. רק סרט אחד שאינו דובר אנגלית, למינג (יוקרן החודש בסינמטקים במסגרת מחווה לשרלוט רמפלינג, שתהיה חלק מפסטיבל הקולנוע הצרפתי) ורק סרט אחד שיש קונצנזוס סביב האיכות שלו – למעלה של פיקסאר. הרשימה הזו בעיקר מצביעה על כך שקאן בוחרים סרטים של במאים שהם חושבים שהתקשורת תכסה. מסתבר שווס אנדרסון הוא אחד כזה. השאלה היא אם זה לא אומר שהסרט שלו גם נגיש יותר. האמת, הייתה לי תקווה שאת הפסטיבל יפתח סרטו החדש של טרנס מאליק, שצילומיו הסתיימו כבר לפני שנה. אז הפסטיבל היה משדר את האמירה כי הוא לא חושב שמאליק הוא אמן חשוב, אלא אמן שחייבים לראות, גם באופן מסחרי. מצד שני, לא ברור מתי, אם בכלל, מאליק יסיים לערוך את הסרט. או ייתן לו שם.

אורון

ניסיתי לספור כמה סרטים ראיתי השבוע ונגמרו לי האצבעות. טוב, לא נגמרו, אבל די מסובך להקליד עם אצבע אחת או שתיים. אז ויתרתי. על חלק מהם אפשר לקרוא בבלוג כבר עכשיו, אחרים יחכו לאמצע השבוע אז אמצע זמן לנסח את דעותיי עליהם ("פרוג'קט X", למשל) אבל יש אחד שיצטרך לחכות משהו כמו חודשיים. בעודי מנסה לאסוף את המחשבות שלי ולאחוז בכוח את תחושת החמימות אשר השרה עלי "זה בוודאי המקום", הגיע הידיעה כי הסרט לא יוצא לאקרנים החודש. אולי מתישהו במאי. איזה באסה איתכם, קולנוע לב. למה לחכות עם סרט כה מבטיח? ואחרי הצפייה אני יכול לומר שגם כה מקיים. איזה סרט עצום! לא נהניתי כך שנים בקולנוע, כלומר, לא נהניתי בצורה המאוד ספציפית הזאת בקולנוע כבר שנים. 20 ליתר דיוק.

בעודי מנסה לחפש את תאריך העלייה החדש של הסרט בלוח האקרנים, נתקלתי בסרט שגרם לי לבדוק האם פתחתי בטעות את הלוח של מרץ 1990-ומשהו. "חופשה קטלנית"? לא סיכמנו שהשורש ק.ט.ל נשלח לגלות בהקשר של סרטים? ייתכן ש"אלוהי הקטל" שינה את דעתם של המפיצים. אז "חופשה קטלנית", או "Get the Gringo" באנגלית קלוקלת, הוא סיפורו של פושע אמריקאי החוצה את הגבול למקסיקו. מל גיבסון כתב ומככב. שנות התשעים או לא?

אם נשאיר את המבט אל העתיד, נמצא שם את פסטיבל הקולנוע היהודי בסוף השבוע (15-17 במרץ). אשמח להמלצות. באותה מוצ"ש נפתח גם פסטיבל הקולנוע הצרפתי התשיעי, והפעם אנחנו נהיה אלה שנמליץ. חפשו את הפוסטים הרלוונטיים בהמשך השבוע. עוד בשבוע הבא – קולנוע אורלנדו, אשר הושק לא מזמן בבית ציוני אמריקה, יוצא בסדרת "אורלנדו אקסטרים" – סרטים מדוברים מהשנים האחרונות שלא מצאו בית קולנוע, כנראה משום שהיו מאתגרים. אור יספר לכם הכל בפוסט מיוחד.

מזל-טוב לשלושת הסרטים הישראלים אשר התקבלו לפסטיבל טרייבקה, אשר ייפתח באמצע אפריל – "הדירה" התיעודי של ארנון גולדפינגר, "חדר 514" שהוא סרט הביכורים העצמאי של שרון בר-זיו העוקב אחר חוקרת צבאית ממוצא רוסי, ו-"הסיפור של יוסי", המשך של איתן פוקס לסרטו "יוסי וג'אגר" בו חוזר אוהד קנולר לתפקיד יוסי, עשר שנים לאחר עלילת הסרט המקורי. האחרון אף יפתח את התחרות הבינלאומית בפסטיבל, אותו ייסד רוברט דה נירו לפני 10 שנים בניו-יורק. לגביי החשיבות והיוקרה של הפסטיבל, כדאי לשאול את יוצרי "כלבת" אהרון קשלס ונבות פפושדו, אשר השיקו את סיבוב הפסטיבלים חובק העולם ושובר השיאים שלהם ממש שם לפני כשנה. מעניין יהיה לעקוב ולראות מי יבלוט בפסטיבל השנה, נאחל כמובן המון בהצלחה לישראלים.

טריילרים וסרטונים כבר העליתי לבלוג השבוע, נא לא להתחזר! אתם ואתן מוזמנים להמליץ על כמה משלכם.