עלו השבוע: "ד"ר פומרנץ", "הוגו", "רמפארט", "זאת מלחמה", "את אני והשאר", "האפי האפי"

סוף השבוע שלפני טקס האוסקר מביא עימו שישה סרטים חדשים ומה שנראה כמו כמה וכמה אופציות צפייה ראויות ובעיקר מגוונות. בואו נעשה קצת סדר, אבל מבלי להפריך השערה זו.

אסי דיין חוזר אל מסכי הקולנוע בסרטו החדש "ד"ר פומרנץ", קומדיה שחורה על ההוויה הישראלית. דיין מגלם פסיכולוג קליני לא מוצלח במיוחד, המשכיר את מרפסתו למתאבדים כדי להשלים הכנסה. שורה ארוכה של שחקנים ושחקניות מככבים כדמויות משנה, ביניהם מיכאל הנגבי כבנו של הגיבור, יבגניה דודינה, שמיל בן ארי, רבקה מיכאלי ועוד. דיין אף כתב וביים את הסרט, אותו תפסנו בבלוג במהלך פסטיבל חיפה האחרון. עופר כתב על הסרט דרך הפריזמה של הקריירה הענפה של דיין, כך שאני לא בטוח אם צריך להעלות לבלוג גם את הסקירה שכתבתי לעכבר – הדעות והטקסטים די דומים… נראה.
אגב, אם אתם רוצים לראות דיין נכנס במציאות הישראלית כמו שצריך, סינמטק הרצליה חוגג הערב עשרים שנה לסרטו "החיים על פי אגפא", עם הקרנה חגיגית בהשתתפות היוצר.

מהוליווד מגיעים רוב הסרטים שעולים לאקרנים היום, רק אחד מהם רלוונטי לטקס האוסקר. זהו "הוגו" ("Hugo"), סרטו התלת-מימדי של מרטין סקורסזה המוביל את המועמדים עם 11 קטגוריות בהן ינסה לזכות. התסריטאי ג'ון לוגן עיבד את ספר הילדים של בריאן סלזניק "התגלית של הוגו קברה", המתרחש ברובו בתחנת רכבת פריזאית בשנות השלושים, ועוקב אחר ילד יתום בשם הוגו (אסא באטרפילד) המתגורר בין קירות המבנה ומפעיל את השעונים הרבים, עד אשר סדרה של מפגשים משנים את חייו. עוד מככבים: בן קינגסלי, סשה ברון כהן, כריסטופר לי וקלואי מורץ ("קיק אס"), שמתבגרת מהר מדי לטעמי. אור ועופר ירחיבו דיבור על הסרט החל מהערב ובהחלט יש על מה להרחיב. אני אישית לא בקטע של להרוס את המסיבה הזו, אז אמנע מלכתוב עליו (בינתיים). בואו רק נגיד שלמרות כל אהבת הקולנוע המפעפעת בו, זה פשוט לא הסרט שלי. לצערי הרב מאוד (מאוד).

שלושת ההוליוודיים האחרים הם "רמפארט" ("Rampart") של אורן מוברמן ("השליח") בו וודי הרלסון מגלם שוטר לוס-אנג'לסי עם נטיית הרס עצמי די מוטרפת, "זאת מלחמה" ("This Means War") של מקג'י ("המלאכיות של צ'רלי") בו כריס פיין וטום הארדי מגלמים סוכנים חשאיים המתקוטטים על ליבה של ריס וויתרספון, ו-"את אני והשאר" ("Wunderlust") של דייויד וויין, בו ג'ניפר אניסטון ופול ראד מגלמים זוג עירוני שמצבם הכלכלי מאלץ אותם לעבור לחיות בקומונה כפרית. על האחרון אתעכב מעט. "את אני והשאר"? באמת חזרנו לימים החשוכים האלה? הקהל לא יידע איך לזהות שסרט בשם "תשוקה לנדודים" הוא קומדיה רומנטית עם ג'ניפר אניסטון על הפוסטר?!? סליחה, אפשר להמשיך. צפו לסקירה או שתיים מתוך שלושת אלה במהלך סוף השבוע, או קצת אחריו.

קומדיה רומנטית נוספת, תוצרת נורווגיה הפעם, היא "האפי האפי" ("Happy Happy") שגם במקרה שלו אני מוכרח למחות על השם העברי. מה רע ב"שמחה כפולה"? כך קראו לו בפסטיבל ירושלים האחרון, שם צפיתי בו ואז כתבתי עליו. סרטה של אן סבצקי מתרחש בעיירה מושלגת וממועטת אוכלוסיה, כאשר זוג שכנים חדשים מעיר את שגרת הנישואין וחיי המין של זוג מקומיים, ונוצר ערבול בין מערכות היחסים של ארבע הדמויות הראשיות.

שתפו לגביי מה הכי נראה לכם ולכן.