תולדות פרסי האוסקר: הזוכה הגדול של 1934

הפעם לא תמצאו כאן סקירה מקיפה על כל עשרת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר השביעי, שנערך ב1935 וחגג את הסרטים של 1934. במקום זאת, הדיון יתמקד רק בסרט אחד. זאת משני טעמים: בששת הטקסים הראשונים, שיא הזכויות לסרט עמד על 3 ואילו הזוכה הגדול של הטקס הזה זכה ב-5 פרסים, מתוך 5 מועמדיות, כאשר רק בעוד 4 קטגוריות הוא היה יכול להיות מועמד. ואלו לא סתם חמישה פרסים – הסרט זכה בפרס הסרט, הבמאי, התסריט, השחקן והשחקנית הטובים ביותר. זהו הישג שרק עוד שני סרטים חזרו עליו מאז, כאשר לפחות אחד מהם מותח את ההגדרה של המונח "שחקן ראשי" לקיצוניות.

אבל לא מדובר רק בסרט שזכה ובגדול, אלא גם בסרט ששינה את הדרך בה הוליווד עשתה סרטים והשפיע בצורה דרסטית לפחות על ז'אנר אחד. מדובר לא רק בסרט שניתן לומר כי הזכייה שלו היא מוצדקת, אלא בסרט ששרד את מבחן הזמן יותר טוב מכל סרט שסקרתי בתולדות הפרס עד היום. זה קרה לילה אחד (It Happened One Night ) היה ונותר אחד מן הסרטים היותר חכמים ומענגים שניתן לצפות בהם. זוהי הוליווד במיטבה, הן מבחינת הסרט והן מבחינת הסיפור שמאחוריו.

במאי הסרט הוא פרנק קפרא, מי שאולי זכור לכם כאחד שעלה לבמה בטעות בטקס הקודם, על מנת לקבל את פרס הבמאי שהוענק לפרנק לויד. אז, זו הייתה המועמדות הראשונה של קפרא לפרס וגם היא הייתה די מפתיעה. זאת משום שקפרא עבד באולפני "קולומביה", אז אולפנים שנחשבו יחסית קטנים, מעמד שהוא הולך לשנות בכוחות עצמו. הקריירה של קפרא החלה כשהוא עיצב את דמותו הקומית של הארי לנגדון – מין גבר מגודל עם פני תינוק, תמים מאוד, העושה את הכל באיטיות. קפרא כתב לו תסריטים, יותר מאוחר הוא גם ביים אותו, רק על מנת להיזנח על ידי לנגדון שחשב שהוא יכול לביים את עצמו, כמו שצ'פלין וקיטון עושים. הסרט הראשון שקפרא ביים אחר כך, For the Love of Mike נכשל לחלוטין. אבל עד מהרה התברר כי לנגדון הוא כישלון מהלך בלי קפרא והבמאי מצא את הסגנון העצמאי שלו בסרט המדבר – במקום הקצב האיטי של סרטי לנגדון, הסרטים של קפרא היו מהירים הרבה יותר, מעט סוראליסטים לפרקים אך גם מלאים אהבה כנה לערכים המסורתיים של אמריקה. קפרא, שהיגר מסיציליה בתור ילד ועלה בהוליווד לגדולה, תמיד חשב שאמריקה היא מקום מופלא בו עניים ולא משכילים יכולים להפוך לסיפורי הצלחה – זה הרי הסיפור שהוא הכיר.

קפרא הפך לבמאי הבכיר של אולפני קולומביה והיה מועמד לאוסקר, אבל זה לא עזר לא להשיגאת הקאסט שהוא רצה לזה קרה לילה אחד – או אפילו להשיג קאסט כלשהו. כמעט ולא הייתה שחקנית בהוליווד שלא סירבה לתפקיד הראשי בסרט. כולל קלודט קולבר אשר גילמה לבסוף את התפקיד. העניין היא שקולבר כיכבה באותו כשלון בודד מראשית הקריירה של קפרא וסירבה לעבוד שוב עם הבמאי. בסופו של דבר, היא קיבלה כפול מן השכר הרגיל שלה בתוספת הבטחה כי הצילומים ימשכו רק 4 שבועות. גם השחקן הראשי, קלארק גייבל, לא ממש רצה את התפקיד. אבל הבוס הכל יכול של אולפני MGM, לואי בי. מאייר התעקש להלוות אותו לפרוייקט. הסיבות להלוואה הם נושא במחלוקת – יש הגורסים כי מאייר לא מצא פרוייקט עבור גייבל ולא רצה לשלם את החוזה שלו מבלי שהוא יעבוד, לכן הוא הלווה אותו לאולפן זוטר תמורת כסף. הסיפור היותר פיקנטי ופופולרי מדבר על כך שגייבל הושאל לאולפנים קטנים כ"עונש" על כך שסירב לקבל תפקידים שהוצעו לו. בכל מקרה, הסיפורים שמאוחרי ההפקה, שכאמור צולמה בזריזות, הפכו לסוג של אגדה בפני עצמה – פלא שהסרט יצא כל כך טוב?

עלילת הסרט די פשוטה: יורשת של אחת מן המשפחות העשירות בארה"ב קופצת מיאכטה במיאמי, על מנת לעשות את דרכה לניו יורק להיפגש עם הארוס שלה. אלא שאביה יעשה הכל על מנת להשיב אותה אליו, ובכוחות עצמה, בלי הכסף לא היא רגילה, המסע אינו פשוט. היא לא יודעת להתנהג בחברת האדם הפשוט. אבל ישנו אדם פשוט שעוזר לה – כתב עיתון הרודף לכאורה אחרי הסיפור החם ואולי גם אחרי הכסף שמציע אבי הבחורה כפרס למי שיחזיר את בתו. הגיבורים שונאים אחד את השני מן ההתחלה, אבל נאלצים לעבור את המסע בסרט יחדיו מכורך הנסיבות. מי שלא יודע איך זה יגמר כנראה לא ראה אף סרט הוליוודי. ולמזלו הוא בדיוק קורא פוסט על סרט שהוא מקום נהדר להתחיל עימו את המסע.

הסרט הזה לא היה הקומדיה הרומנטית הראשונה. הוא גם לא היה הסרט הראשון שהוצמד לו התואר "סקרובול". המילה "סקרובול" מקורה בבייסבול והיא מתארת כדור הנע בדרך מעוות ולא צפויה, בדרך כלל בגלל שמגיש הכדור ירק עליו קודם. בקולנוע הכוונה היא לקומדיות בהן הנשים משפילות את הגברים, עשירים מתנהגים בצורה לא מכובדת ובסופו של דבר מושג שיוון בין הגברים לנשים ולא פעם גם בין עשירים לעניים. כאמור, זה קרה לילה אחד לא המציא את הז'אנר, אבל הצלחתו הגדולה קיבעה אותו כסרט שאותו חיקו כל הסרטים שבאו אחריו, במידה זו או אחרת.

הרבה מן הדברים העקרוניים בסרט כבר היו קיימים בסרטים הקודמים של קפרא והתסריטאי הקבוע שלו, רוברט ריסקין, בעיקר דיאלוגים שנונים ומהירים, אשר לא באים על חשבון בניית דמויות יחסית אמינה. בנוסף, הסרטים שלהם תמיד מהללים את החיים של האדם הפשוט ולועגים למעמד הגבוה. כמובן שהעשירים לומדים שכסף הוא לא הדבר החשוב והעניים לומדים שיש בעצם הרבה ערך בחיי החברה שלהם ואז גם משיגים את הכסף שפחות איכפת להם ממנו.

היבט אחר של הסרט קשור בתהליך חברתי אשר הוביל בארה"ב יותר ויותר נשים למקומות עבודה, תהליך שצבר תאוצה במהלך מלחמת העולם הראשונה ולא דעך. המקצוע בו התרחש התהליך בצורה הבולטת ביותר הינו העיתונאות. לכן, ברוב קומדיות הסקרובול העיסוק הוא בעיתונאית המשפילה את יריביה הגברים, או כמו במקרה של הסרט הנידון, של עיתונאי הנאבק על מנת להוכיח את גבריותו. ככל שהסרט מתפתח, העיתונאי מגלה שהאישה המפונקת שלידו חכמה ושנונה לא פחות ממנו. היא אף מנצחת אותו בתחום של חכמת רחוב פשוטה מדי פעם, והיא עושה את זה דרך המיניות שלה –

המיניות היא הדבר האחר שבירך את הסרט והפך אותו למראה הדרך עבור סרטים הבאים. הסרט נוצר בדיוק, אבל בדיוק, בתחילת עידן "קוד הייז" המגביל את הייצוג של מיניות. האכיפה עדיין לא הייתה הדוקה והסרט מצא דרך להכניס תכנים יחסית מיניים, אבל ברובו הציג את הדרך לעקוף את ההגבלות: שימוש ברמיזות, משמעויות כפולות ודברים אשר ניתן להגן עליהם בעזרת הטיעון כי הפירוש המיני מקורו בפרשן ולא בסרט ואולי הבעיה היא במוח של הצנזור. לדוגמא: שם הסרט. העלילה מתרחשת לאורך מספר ימים ולילות. מה בדיוק קרה לילה אחד? אתם תגידו, אבל הסרט לא אומר משהו במפורש. האיסור להראות גבר ואישה באותה מיטה (גם כאשר הם נשואים, אגב) הוביל לפתרון הטכני-עלילתי המפורסם ביותר של הסרט. קפרא טען כי הוא חשב על הפתרון כיוון שהשחקנית לא רצתה להתפשט, אבל אני לא מאמין לו. קלארק גייבל דווקא כן התפשט וגרם לצניחה במכירת הגופיות, משום שבחר לוותר על פריט לבוש זה. אחרי הסצנה הזאת, האסוציאציה הראשונה של הרבה אנשים למשמע המונח "חומות יריחו" לא קשורה ישירות לכיבושי יהושע:

השפעת הסרט חרגה מתחום הקומדיה הרומנטית. קלארק גייבל אוכל בסרט גזר. דמות משנה בסרט קוראת לדמותו Doc בלי סיבה ברורה. אותה דמות גם מספרת סיפור אודות אדם בשם באגס. כך נולד באגס באני, אשר הושפע מעודף הביטחון העצמי אשר מפגין גייבל לאורך הסרט. לגביי הקומדיה הרומנטית, נקבע כלל הברזל: אירוסין בתחילת הסרט משמעם קשר שלא יתמשש וחתונה תוביל לגישור בין המעמדות השונים בחברה. הכלל השלישי, לפיו זוג נשוי שמתגרש/נפרד יחזור בסופו של דבר לחיות ביחד גובש בסרטים אחרים.

גדולתו העיקרית של הסרט, מעבר לכל השפעה שהייתה לו על המשך הקולנוע, היא שהוא פשוט מהנה מאוד לצפייה וצפייה חוזרת. השחקנים נהדרים והכימיה ביניהם מושלמת, הדיאלוגים שנונים מאוד והבימוי שומר על קצב מהיר. כמו הרבה סרטים הוליוודים, הסרט לרגע לא מנסה להיות אמין: זוהי לא המציאות, זה משהו טוב יותר מן המציאות. אבל מעבר לקומדיה, הוא כן דן בנושאים חברתיים שהיו חשובים מאוד בזמנו והם עדיין אקטואלים במידה מסוימת: פער בין מעמדות, משבר כלכלי, מלחמת המינים והמציצנות של העיתונאות. בנוסף, הסרט גם עוסק בנושא הנצחי של ההליכה אחר רחשי הלב והאהבה הרומנטית, למרות התנגדות המשפחה.

וכעת, עוד ענייני אוסקר, כי בטקס שציין את סרטי 1934 היו כמה תקדימים:

לראשונה, נוספה לרשימת המועמדים מועמדת אשר לא הייתה בה כשפורסמו המועמדויות בתחילה. חברי אקדמיה רבים חשבו שבטי דיוויס הייתה חייבת לקבל מועמדות לפחות על משחקה בOf Human Bondage והם רשמו את שמה במקום זה של אחת מן המועמדות. דיוויס הוספה ברגע האחרון לרשימה ורבים הניחו שפירוש הדבר שדיוויס זכתה, אחרת לא היו טורחים להזמין אותה. קלודט קולבר חשבה כך ולא הגיעה לטקס. כאשר זכתה שלחו לקרוא לה והיא הגיעה לקבל את הפרס לבושה בבגדי טניס. כאמור, גם שאר חבריה לסרט זכו בפרסים.

שינוי חשוב שנשאר עד היום הוא הוספת הפרס לעריכה, כיום הפרס המנבא במידה רבה את הזוכה בפרס הסרט (מקובל כי צריך לפחות מועמדות בקטגוריה זו כדי לזכות בפרס הגדול). אולם ב1935, זכה בפרס Eskimo שלא היה מועמד לאף פרס אחר. זהו הסרט המדבר הראשון שצולם באלסקה ודיברו בו בשפת הילידים ולא באנגלית. בכך האוסקרים מצאו פרס חדש להעניק לסרטים אנתרופולוגים  – לא עוד צילום, עכשיו עריכה.

עוד קטגוריות חדשות היו הקטגוריות המוזיקליות – לפסקול מקורי ולשיר. הקטגוריה האחרונה הייתה רלוונטית אז יותר, כי פעם היו הרבה סרטים עם שירים. כמו למשל השיר הזוכה:

השיר לקוח מתוך הסרט The Gay Divorcee שהיה הסרט השני בו שיחקו יחד ג'ינג'ר רוג'רס ופרד אסתר והראשון בו הם היו הכוכבים הראשיים וקידום המכירות של הסרט. הם היו הזוג הגדול ביותר של הסרטים המוזיקלים. באופן מפתיע אך מוצדק, הסרט בכיכובם היה מועמד גם לפרס הראשי.

עוד מועמדים בולטים שאולי שמעתם אליהם: The Thin Man קומדיה רומנטית המשלבת את כל מה שאמרתי על זה קרה לילה אחד עם סיפור בלשי. הבמאי היה וו.ס. ואן דייק, שביים גם את Eskimo. גם הסרט הזה עדיין מחזיק מעמד היטב, מעט פחות טוב מן הנושא.

חיקוי לחיים (Imitation of Life) היה הסרט השני ברשימת המועמדים בו כיכבה קולדט קולבר ובאופן נדיר לתקופה, הוא הציג ידידות ושותפות עיסקית בין אישה אפרו-אמריקאית לאישה לבנה. את הסרט ביים ג'ון מ. סטאל ובניגוד לגרסא המאוחרת והמוכרת יותר של דאגלס סירק, הנשים זוכות במהלכו להצלחה לא בזכות כישורי המשחק של האישה הלבנה, אלא בזכות מתכון לפנקייק של האישה השחורה.

Viva Villa! הציג בצורה אוהדת את המהפכן המקסיקני פנצ'ו וייה, בעזרת תסריט של בן הכט, מבכירי הסופרים/מחזאים/תסריטאים. משפחת רוטשילד (The House of Rothschild) עסק במשפחה היהודית המפורסמת, שטופול היה שמח להיות חלק ממנה. בקיצור, הוליווד של אותה שנה אהבה להראות שהיא מתייחסת למיעוטים, אבל הסרטים הזכורים ביותר הם הקומדיות הרומנטיות, עם או בלי קטעי שירה וריקוד.