מהדורת שבת: 11 בפברואר 2012

במוצ"ש לא באמת היה זמן לכתוב פתיחה משום שסרט הנעילה של הפסטיבל הבריטי, "בושה", המתין לאור ולי בסינמטק. גם לא היה יותר מדי זמן לעבור על טעויות ולכן אני מתנצל אם היו כאלה, מבטיח שהן תוקנו ומוסיף כמה עדכונים לנושאים שתוכלו למצוא כאן למטה. ביניהם: פסטיבל ברלין, "סופשבוע", "סערת רוחות", "עץ החיים", הרבה אוסקרים, לא מעט "מלחמת הכוכבים", הפסטיבל הבריטי האהוב, מונטי פייתון וכמה חיפושי גוגל מזהירים במיוחד. תהנו!

אור

נתחיל בתזכורת על ה16 לחודש, יום חמישי הקרוב, בוא יוקרן הסרט המדובר והנהדר "סוף שבוע" בסינמטק הרצליה. מה שעושה את ההקרנה הזו לאפילו יותר מעניינת הוא (אם יורשה לי) הדיון שננהל לפני ואולי גם אחרי הסרט. ניר נאמן, המנהל האומנותי של הסינמטק, הזמין אותי ואת ליאור אלפנט מהבלוג "רוזבאד" להעביר הקדמה לסרט הבריטי המהולל.
מי שכבר ראה שיבוא לראות שוב. באחריות זה סרט ששורד מעולה צפייה שנייה. חוץ מזה, אם תהיה היענות סינמטק הרצליה ימשיך עם המפגשים האלו ואז בכלל יהיה כיף לכולם.
אז יום חמישי, 16.2, 21:30, סינמטק הרצליה. אין לכם תירוצים.

"סערת רוחות", כנראה אחד הסרטים הטובים ביותר שמוקרנים כרגע בארץ, מעורר המון אסוציאציות קולנועיות אצל אנשים. חלק אומרים "מלנכוליה", חלק אומרים "דוני דארקו". אני אישית דווקא לא חשבתי על שני הסרטים האלו, וכשנשאלתי על הסרט אמרתי "'שדה החלומות' פוגש את 'הניצוץ'". אם אתם רוצים להמשיך במשחק ה"מזכיר לי" יש את כל פינת התגובות בשביל זה.

ובמבט נדהם אל הגוגל ואל מילות החיפוש שלא באשמתן הובילו אל סריטה השבוע:
טילדה סווינטון הייתה חזקה השבוע, זה בטוח. חיפושים נפלאים כדוגמת "אין על טילדה סווינטון" ו"טילדה סווינטון לוהטת" שימחו את מנועי החיפוש השבוע. משם הדרך אל ""מי שחקנית טובה יותר: סווינטון או סטריפ?", "מי שחקנית טובה יותר: אלקבץ או סטריפ?" ו"סטריפ, סווינטון, אלקבץ, הופר" – הדרך קצרה.
היה גם החיפוש החדשותי הבא: "ספילברג מלהק את רונית אלקבץ!". אם למישהו יש פרטים על זה, אנא שתפו.
מה שהכי הצחיק אותי בקול רם היה הכשל הלוגי בחיפוש "קרוב להפליא ורחוק להחריד" וגם "הילד שלי הוא לורד אוף דה דדנס" ו"סרטי אונס של השחקנית אמילי מורטימר". ליבי, לעומת זאת, יצא אל החבר שביקש לדעת מדוע "אני מנסה להיכנס לסרטים באינטרנט והוא לא נותן לי לראות סרטים". כולי תקווה שהוא הסתדר מאז.

ובנימה אישית: בשבוע הבא זו תהיה מהדורת השבת האחרונה שלי שנכתבת מירושלים, מכיוון שגם אני הופך לחלק מהסטטיסטיקה וקובע את ביתי בתל אביב הבירה. נתראה שם.

עופר

בין כל סרטי האוסקר, נמצא גם עץ החיים. אחרי הכל, סרט שמועמד לפרס הסרט והבמאי הוא משהו שיש להתחשב בו. מה גם שזה אולי הסרט היחיד מבין המועמדים שייזכר בעוד כמה שנים כנקודת מפנה אמנותית או כיצירה יוצאת דופן. וגם, כמו הרבה סרטים אחרםי שמועמדים השנה, גם הוא משחק בדרכו על אלמנטים נוסטלגיים. מצד שני, הסרט הזה יהיה גם כך קשה להרבה אנשים אחרים והבמאי שלו מסרב לדבר עליו ובכלל מנסה להתחמק ממפגש עם קהל.
אבל הקטגוריה בה לסרט יש סיכוי ממשי היא הצילום והצלם הייחודי והמופלא של הסרט עמנואל לובצקי דווקא מרבה לדבר. במה שנראה כמו סוג של קמפיין אוסקר של סרט "אמנותי" הפרס לא מוזכר, אבל לובצקי מדבר על העבודה ובעיקר על הגרסה "הארוכה" של הסרט שמאליק כביכול עורך. אנו יודעים על הגרסה הזו בעיקר דרך ראיון קודם של לובצקי, אבל השבוע הוא גם נתן  קצת יותר פרטים. שום דבר באמת מפתיע, אבל מספיק על מנת לגרות את הדמיון: כן, התפקיד של שון פן הוא הרבה יותר גדול ויכול למלא פיצ'ר נפרד (שאני מקווה שיהיה מלא בעוד צילומים של הסביבה המודרנית) ויש עוד הרבה חומר של החלקים המתרחשים בשנות החמישים. לובצקי מנסה לייצר את התחושה כי הסרט הוא כמו פיסות חיים, בלי לספק תשובות לנושא העיסוק העיקרי ובלי להתמקד ב"עיקר" כלשהו. אולי הוא מנסה לגרום לאנשים לשכוח את רבע השעה האחרונה של הסרט, שדווקא כן הציגה פרשנות יחסית סגורה ומאוד באנלית – וזו אגב הסיבה שאני לא ניצב במאה אחוז כתומך של הסרט הזה. בכל אופן, קמפיין האוסקרים של לובצקי נעזר גם בסרטון קידום לכל דבר ועניין. לובצקי עדיין לא זכה באוסקר וכבר הגיע הזמן. אפילו רוב המקטרגים של הסרט (אלו שהסכימו שהוא אכן סרט) התלהבו מן הצילום. הצרה היא שזה נראה קצת כמו קמפיין האוסקרים של רוג'ר דיקנס בשנה שעברה, קמפיין שהסתיים בהפסד למרות שהסרט שהוא צילם היה לא רק מרהיב, אלא גם פופולרי. בכל מקרה, הנה הסרטון:

מצירופי המקרים הקטנים של החיים: ביום שני דיברתי עם אורון על קטע הוידאו הבא, וכמה ימים אחרי זה טרי גיליאם פירסם בפייסבוק שאמא שלו מתה בגיל 95. עצוב כמובן, אבל מחווה של סאות'פארק לפייתון ובעיקר לגיליאם היא כמאמר הקלישאה, משהו שונה לגמרי:

היה השבוע תענוג להיות בסינמטק בפסטיבל הקולנוע הבריטי, כפי שאולי שמתם לב מהיחס החיובי לסרטים בבלוג. אבל מן הצד השלילי, כמות הטעויות לגבי שעות הסרטים בתוכניית הסינמטק הייתה בלתי נסבלת: "צוללת" הוקרן ב22:00, בעוד שבתוכניה מצוין כי הוא יוקרן ב21:00. "בושה" לעומת זאת יוקרן הערב ב:21:15 ולא ב:21:45, כפי שצפוי. "רשימת חיסול" הוקרן ברבע לחצות ולא ב23:30, כי היה עיכוב בגלל דברי הקדמה ל"טיראנוזאור" – לא משהו שלא היה ניתן לצפות אותו. גם מחוץ לגזרת הפסטיבל, מאז המעבר לבניין החדש נרשמו כמה מקרים של חוסר התאמה בין התוכניה המודפסת לאתר הסינמטק.

אורון

בהמשך לדבריו של עופר על הפסטיבל הבריטי, אני מוכרח לצרף את עצמי לנפגעי הקדמת ההקרנה של "בושה" – עכשיו יש לי חצי שעה פחות לכתוב את מהדורת שבת. אז בזמן שאני מנסה להספיק הכל, אור קלט את טום קאלן, הכוכב של "סופשבוע" והלך לשוחח איתו קצרות. ובאותו נושא – סרטו של אנדרו האיי נקנה להפצה מסחרית בישראל. אני מכיר לפחות מישהו אחד שצריך לאכול את הכובע שלו עכשיו – אני…
ניר נאמן, אני מסיר את הכובע בפניך ובפני האמונה שלך בכוחם של הפסטיבל והבלוגספירה להשפיע על הקרנה מסחרית של סרט זה או אחר. וכעת, אני הולך לבדוק מה יש לי במקרר שהולך טוב עם כובע.

האמת היא שחוץ מהפסטיבל הבריטי היה לי בכלל שבוע "מלחמת הכוכבים". הוא התחיל עם ההקרנה הנפלאה והמטורללת בסינמטק הרצליה של הסרט "Star Wars Uncut", אותו שיווד של מאות מעריצים שיצרו יחדיו ויטראז' קולנועי המרכיב למעשה את הסרט הראשון, "תקווה חדשה". הייתי רוצה לספר איך היה, אבל אז לא יהיה לי מה לכתוב למדור הדי.וי.די. הבא של עכבר. אז חכו עד סוף השבוע הבא, לגיליון של העכבר או לגרסת הבלוג.
שבוע "סטאר וורס" נסגר עם צפייה בגרסה התלת-מימדית של "אימת הפאנטום", עליה אפשר לקרוא כאן. בסך הכל, יצאתי עם המסקנה שבעוד ג'ורג' לוקאס מחפש דרכים קלות להישאר בתודעה ולסחוט עוד כמה גרושים מהיצירה שלו, דווקא המעריצים מגלים אחריות ואהבה אמיתית לסרטים של "מלחמת הכוכבים". שזה אירוני ומרגש כאחד בעיניי.

עוד ביום חמישי, נפתחה המהדורה ה-62 של פסטיבל הקולנוע של ברלין. הבמאי רפאל בלולו, שנמצא בפסטיבל עם סרטו "באטמן במחסום", הסכים לדווח לנו משם. חפשו את הטקסטים שלו כאן אצלנו, במהלך השבוע הבא ועד ליום ראשון ה-19 לחודש, אז סוגר הפסטיבל את שעריו.

באותו יום ראשון ה-19 לחודש מתחיל המבצע של קולנוע "לב" להשלמת פערים, במהלכו יוקרנו מספר מועמדים מרכזיים לאוסקר כולל "קרוב להפליא ורועש להחריד" שבעצם נוחת כאן רשמית רק אחרי הטקס. בקרו באתר של הרשת למועדי הקרנה ושמות כל הסרטים.
ואגב – כך היו נראים הפוסטרים של המועמדים לאוסקר, לו הייתה אמת בפרסום.

תל-אביב ממשיכה לסגור בתי קולנוע ישנים ולא רלוונטים – היפרדו נא מהקולנוע במגדל האופרה, שכמו במקרה של מרתף דיזנגוף, אין לי הספד מרגש במיוחד עבורו. יותר משהו בכיוון של "ברוך שפטרנו". מאידך, תגידו יפה שלום לקולנוע החדש של "סרטי אורלנדו" בבית ציוני אמריקה. מבטיח לדווח על איכות ההקרנה ונוחות המושבים ברגע שאזדמן לשם. את הסרט הראשון שלהם, "האפי האפי", ראיתי בפסטיבל ירושלים עוד כשנקרא "שמחה כפולה", אז על הקרנת הבכורה שלי שם בעצם ויתרתי.

ולסיום – טריילר הזוי ולגמרי כיפי לסרט בשם "God Bless America", שבמרכזו אדם שנואש ממצבה של האנושות פשוט קם ומחליט להרוג את כל האנשים המעצבנים האלה שצריך להרוג. מעניין אם זה מחזיק סרט שלם, ועוד יותר מעניין אם זה יגיע בכלל ארצה. נראה לי שאתייעץ קודם עם ניר בנושא, לפני שאני קובע משהו נחרצות:
(דרך עין הדג)

http://www.youtube.com/watch?v=ul4CZrnEFxU