מהדורת שבת: 4 בפברואר 2012

בזמן שכל חברי סריטה מפוזרים ברחבי תל-אביב במשימות קולנועיות שונות ומגוונות, לא נותיר את הבלוג מיותם ואתכם בלי חומר קריאה. אז הנה מהדורת שבת שתנסה ואף תצליח לכסות את הנושאים הבאים: "הוגו", "מורעלים", "הארטיסט", הכפיל המוזר של אור סיגולי, בן גאזרה ז"ל, מונטי פייתון מתאחדים (אז זהו, שלא), "Star Wars Uncut", הסרטים החדשים והמסקרנים של המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים, פסטיבל הקולנוע הבריטי 2012 וגם שובה של הפינה שהיא פנינה – כל הדרכים ההזויות והבזויות להגיע מגוגל אל סריטה.

אור

השבוע התחיל ב"הוגו" של סקורסזה (מהמצטיינים של 2011) והסתיים ב"שיטה מסוכנת" של קרוננברג (מהגרועים של כל הזמנים) אבל באמצע קרו כמה דברים די מעניינים.
אז קודם כל, לתל אביבים מביניכם שקוראים את הפוסט הזה לפני שמונה וחצי בערב, אני מנחה דיון בקולנוע בית העם ברוטשליד אחרי צפייה ב"מורעלים". האמת היא שהם רצו את אורון אבל הוא הלך לפתיחת פסטיבל הקולנוע הבריטי ולכן נקראתי לדגל.
אתם גם יכולים לסמן לעצמכם את ה16 לחודש, בו עבדכם הנאמן וליאור אלפנט מ"רוזבאד" נקדים בשיחה את ההקרנה של "סוף שבוע" – הדרמה הבריטית המצויינת – בסינמטק הרצליה. על כך פרטים בהמשך, כמובן.

"הארטיסט" ממשיך להיות הדיון החם של החודש. אני חייב להגיד לכם, זה כל כך מרענן להיות סוף סוף לצדו של הסרט שמוביל באוסקרים. ראיתי את כל המועמדים לסרט הטוב ביותר מלבד "קרוב להפליא ורועש להחריד" וסרטו של הזנוויציוס הוא לגמרי הבחירה שלי. רק שלא יעשו לי טוויסט "הרשת החברתית" כמו שנה שעברה וייתנו את הפרס לאיזה "העזרה". אני לא אעמוד בזה.
אני כבר שומע על מספיק אנשים שלא הבינו על מה ההתלהבות ולהם אני אומר – עשו טובה, לכו לסרט עוד פעם. תנסו לשכוח שמדובר בסרט אוסקרים או באיזשהו משהו שחייבים לראות, ואני בטוח שתגלו כמה הסרט הזה נפלא. אם לא, גם בסדר. לא כולם חייבים להסכים על הכל.

ועכשיו אני זקוק לעזרתכם, קוראים יקרים. מסתבר שאיפשהו בארץ מסתובב בחור העונה לשם 'אורי סיגולי', שרואה מיני סרטים שלי טרם יצא לראות ואז כותב עליהם. אורי הזה צוטט לאחרונה בטריילר של אחד מסרטי לב ובו הוא מפריז בשבחים על סרט שלא ראיתי עדיין. אם מישהו מכם מכיר אותו, אשמח את תכירו בנינו. נשמע לי כמו אחלה בחור. או שמא הוא אולי טעות של יחצני קולנוע לב. אולי.
באמת עברו כמה חודשים מאז שהמלצתי בפרסומת על סרט שלא ראיתי ("עץ החיים" ו"משחקי שלטון" שמו את שמי על הפוסטר לפני שלי יצא לפתח דעה עליהם). אז אולי כדאי שהיחצנים יתחילו לברר לפני שהם משחררים פרסומות. או לפחות לשאול.
בטריילר של "ד"ר פומרנץ" אני גם מצוטט, אבל לפחות זהו ציטוט מדויק, השם שלי מאוית נכון ובאמת צפיתי בו בפסטיבל חיפה. בנוסף, אני גם מכיר את היחצנית של הסרט (ומאוד אוהב אותה) ולכן היא יודעת שיש לה רשות להשתמש בשמי.
שלא תבינו לא נכון, אני תמיד שמח לעזור בייחצון סרטים שאהבתי. סרטים שעדייו לא ראיתי… לא לגמרי נינוח עם זה…

ובנימה אופטימית זו – מילות החיפוש המשוגעות שהביאו קוראים ל"סריטה". תודו שהתגעגעתם.
"נערה עם קעקוע דרקון – ג'וליה רוברטס", אז למי שהפסיד בהתערבות: זו רובין רייט-פן… גם אהבתי במיוחד את "איזה סרט יש בו סאונד פנימי".
על הצד ההארד-קורי יותר היו לנו "בנות מתנשקות", "ג'ינג'ים לוהטים" (השאלה היא: אילו ג'נינג'ים לא?), "אחותי היא איש זאב", "סרטי סקס בנושאה אנימציה מפלצות",  "כל משחקי סקס וושחיבה" ו"ציפורן ראוכה של עופות".
וגם עוד "אוולין הגואל ערומה" לאוסף. אתם לא מאמינים כמה מחפשים את זה.

עופר

אני מקווה שבשבוע הבא החלק שלי במהדורה לא יוקדש להספד. בשישי הלך לעולמו בן גאזרה, שחקן אמריקאי גדול שעשוי להיות מוכר לכם מתפקידי משנה בעשרות סרטים וסרטי טלוויזיה משנות החמישים ועד היום. בין היתר הוא הופיע בלפחות שניים מרשימת 50 הסרטים שלנו – ביג לבובסקי ודוגוויל. הוא צריך להיות מוכר בזכות שיתופי הפעולה שלו עם הבמאי ג'ון קסווטס. השניים החלו לעבוד יחד בשנות החמישים בסדרת מחזות בתיאטרון ובטלווויזיה והביאו סגנון משחק בוטה וישיר יותר לתרבות האמריקאית. בשנות ה-70, קסווטס ליהק את גאזרה לכמה מסרטיו, בהם תפקיד ראשי בהריגת סוכן הימורים סיני. שיתוף הפעולה הזכור ביותר שלהם הוא בסרט בעלים בו הם גילמו (יחד עם פיטר פאלק, שגם הלך לעולמו לא מכבר) שלושה גברים הבוחנים מחדש את חיי הנישואין שלהם נוכח מוות של מכר והרבה מאוד אלכוהול. זהו סרט המרגיש מאולתר ואמיתי ומשלב צחוק ומצב רגשי מאוד עצוב ומייאש. גאזרה גילם שיכור בצורה מאוד משכנעת. הוא גם כיכב בתפקיד הראשי בסרטו של מרקו פררי סיפור על שגעון שיגרתי (Storie di ordinaria follia), הסרט הראשון שנעשה על פי סרטיו של הסופר חובב האלכוהול והנשים צ'ארלס בוקובסקי. ולדעתי עדיין הטוב הייחודי שבהם, בו השחקן והבמאי הופכים את הדמות של הסופר/גיבור למשהו שיש בו גם קצת מהם, באופן ההופך את הסרט למרגש הרבה יותר. עבורי בכל אופן, התפקיד הזכור ביותר של גאזרה הוא תפקיד קטן בתור אביו של וינסנסט גאלו בסרט באפלו 66 – הדמות שהוא מגלם היא דמות שולית לא מבחינת מקומה בסרט – הוא פשוט אדם שחייו הפכו לדבר שולי. אבל ברגע אחד בסרט בו רואים אותו מאזין למוזיקה, הוא הופך למאושר ולבעל שליטה על עולמו ועל הסצנה. זהו רגע חסד נדיר המאיר באור אחר את כל הסרט.

אורון

השבוע שלי נפתח עם הידיעה המשמחת על שתי זכיות ישראליות בפסטיבל סאנדנס – "שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ' זכה בפרס חבר השופטים לסרט התעודה הטוב ביותר, ו"חמש מצלמות שבורות" של עימאד בורנט וגיא דוידי זכה בפרס הבימוי בקטגוריה זו. אז קודם כל ברכותינו, ושנית, עד שייחשפו הסרטים לקהל המקומי, יכול להיות שנשמע קצת קולות בנוסח "רק סרטים על הכיבוש מצליחים בעולם". אני אישית ממש מקווה שהפיות האלה ייסתמו עם איזו זכייה של "הערת שוליים" באוסקר. זה יהיה נחמד.

אחרי הידיעות המשמחות נכנסתי גם אני להקרנה של "הוגו", התלת-מימדי של מרטין סקורסזה. השעה הייתה 10:30 בבוקר. מאוחר יותר השבוע, ביום רביעי, התעוררתי מוקדם מעט יותר בכדי לתפוס את ההקרנה המקדימה של "סרק סרק", החדש של חיים בוזגלו. המסקנה שלי מהאירועים – אני ממש ממש סובל בהקרנות בוקר. זה בכלל לא משנה מה איכות הסרט, כפי שיעידו שני המקרים הקיצוניים שזימן לי הגורל. פשוט לראות סרטים לפני הצהריים זה… לא טבעי. על גבול המגונה בעיניי. האם אני לבד בנושא? מה היא השעה העדיפה לצריכת קולנוע אצלכם ואצלכן?

אם כבר הפכנו לממליצי אירועים קולנועיים מרתקים, הרשו לי להצטרף ולהפציר בכל מי ש"מלחמת הכוכבים" יקרה לו להגיע בערב יום ב' ה-6.2 (מחרתיים) אל סינמטק הרצליה. שם, תוכלו לראות על מסך ענק את מה שלדעתי עשויה להיזכר כאחת מעבודות האמנות המייצגות של המאה – "Star Wars Uncut". מדובר בגרסה משוודת (מונח שהמציא מישל גונדרי בסרטו "קדימה, תריץ אחורה") של פרק 4 בסאגה, הידוע גם כ"תקווה חדשה" או פשוט כסטאר וורס הראשון שיצא לאקרנים. מעריצים משוגעים במיוחד החליטו לפרק את הסרט ההוא, שעתיים ומשהו אורכו, לקטעים של 15 שניות ולהפקיד כל צילום מחדש של קטע כזה באמצעים חובבניים, בידי מעריץ אחר. התוצאה היא מיליון ומשהו קטעים (אני לא משהו בחשבון, תסלחו לי) שבהחלט מרכיבים מחדש את העלילה של הסרט המקורי, אלא שהפעם הלוק מתחלף כל 15 שניות למשהו שונה לגמרי – מאנימציה של סוסי פוני ועד בחורות בלבוש צמוד של סטורם-טרופרס ודארת' ויידר. אפשר לראות את כל הדבר הזה חינם ביוטיוב אבל רצוי לראות את כל הדבר הזה חינם באולם קולנוע. יש גם אלכוהול ופופקורן בזול. בקיצור, נוק-אאוט מנטלי מובטח. הנה דף האירוע בפייסבוק. וסחתיין ענק על היוזמה הן לסינמטק הרצליה והן ליניב אידלשטיין היקר, שאם אי פעם אעשה סרט הוא ורק הוא יהיה המפיץ שלו.

המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים הודיע בסוף השבוע על הפרוייקטים החדשים שקיבלו ממנו אור ירוק והם מסקרנים עד מאוד. ביניהם – סרטים חדשים לרשף לוי, שירה גפן (יש אלוהים!), ערן ריקליס ע"פ תסריט של סייד קשוע וגם סרט חדש של אבי נשר ו…שאנן סטריט, הסולן של הדג נחש אשר שולח את ידו גם בכתיבה לקולנוע. הנה כל הפרוייקטים הקולנועיים והטלוויזיוניים אשר נבחרו על-ידי המיזם, בתוספת מידע על שלושה מסלולי השקעה חדשים – אנימציה, סרטים קטני תקציב ומסלול ישיר לגופי שידור. לקרוא עכשיו ולהתראות בפרסי אופיר של עוד שנתיים?

ועכשיו למשהו שונה לגמרי. סליחה, זה היה מטופש. אנחנו מתנצלים. הנה הקישור הנכון.

אגב, בשבוע הקרוב בריטניה כובשת את סריטה. ממש עכשיו מתקיים בסינמטק ערב הפתיחה של הפסטיבל הבריטי, כולל הקרנת סרט הפתיחה – "אנקת גבהים" גרסת אנדראה ארנולד. בואו להגיד שלום לעופר ולי. ואני מזכיר את המדריך שאור כתב, מפנה לגרסה שלי שהתפרסמה בעכבר אונליין ומבטיח לצייץ בטוויטר שלנו אם יקרה משהו שווה במיוחד באירוע.