עלו השבוע: "רסיסי אהבה", "אמא של ולנטינה", "הילד עם האופניים", "אדם על הקצה", "הכל בשביל הכסף", אלבטרוס", ו-"לורד אוף דה דאנס 3D"

סוף שבוע שני ברציפות עם שבעה סרטים חדשים על המסכים. שניים מהם ישראלים. ארבעה מהם ראיתי. הייתי שב ומבטיח סקירות בקרוב, אבל אני כבר לא בטוח מה בעצם יש לי להגיד על כל אחד מהם. בינתיים, הסתפקו בתיאורים התמציתיים שכאן.

שני הישראלים הם "רסיסי אהבה" ו-"אמא של ולנטינה". הראשון הוא סרטו של ניסים נוטריקה, המתאר את סיפורה של משפחה ירושלמית-נחלאותית בשנות השישים המאוחרות, בכיכובם של יחזקאל לזרוב, ריימונד אמסלם ועדנה בליליוס. צפיתי בסרט במסגרת פסטיבל ירושלים האחרון. הסרט הישראלי השני שייך לאריק לובצקי, הבמאי של "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן" שמוקרן כרגע בבתי הקולנוע, בשיתוף עם מתי הררי. אם אתם שואלים את עצמכם מתי היה ללובצקי זמן לצלם עוד סרט, התשובה היא ב-2008. לזה אני קורא הפצה מאוחרת. הסרט מבוסס על ספרה של סביון ליברכט ועוסק בניצולת שואה הנזכרת בעברה בעקבות המטפלת שלה.

מצרפת-בלגיה מגיע אלינו סרטם החדש של האחים ז'אן-פייר ולוק דארדן, "הילד עם האופניים" ("Le gamin au vélo"). זהו סיפור אהבה מרגש בין ילד ואופניים. סתם, סתם. זהו סיפורו של ילד (עם אופניים) שמחפש דרך לחזור אל אביו הנוטש, בזמן שהוא מאומץ על ידי ספרית ונוטה להסתבך עם כל העולם כל שני וחמישי. אני מקווה שאוכל למצוא מספיק מילים לסקירה, או שאולי עמיתיי לבלוג ייחלצו לעזרתי.

עוד סרט שאין לי הרבה מה להגיד עליו, ועשיתי זאת ב-800 ומשהו מילים עבור עכבר העיר אונליין, נקרא "אדם על הקצה" ("Man on a Ledge"). סם וורתינגטון מככב במותחן הפשע כשוטר לשעבר, אשר ברח מהכלא וכעת ניצב על אדן החלון של גורד שחקים ניו-יורקי, הופך לשיחת העיר ומסיח את הדעת משוד יהלומים שמתרחש בבניין השכן. אליזבת' בנקס היא הפסיכולוגית המשטרתית שאמורה לשכנע אותו לא לקפוץ, ג'יימי בל הוא אחיו וג'נסיס רודריגז היא אשת האח. אסגר לת', הבן של יורגן לת' ("חמש המכשלות"), ביים על-פי תסריט של פבלו פ. פנייבס. זה בסדר אם אתם לא מכירים אותם, זוהי בכורה לשניהם.

האחרון מבין הסרטים הטריים שבו צפיתי מתקרא "אלבטרוס" ("Albatross"), למרות שאני הייתי קורא לו "פרחה חיננית", בעוד אור הציע את השם "שאפה מזניבה" (האמת שהוא הציע אותו כשם עברי גרוע במיוחד שיחליף את "תקועה"). העלילה מתרחשת ברובה בבית צוק מרהיב באיזה מקום יפהפה ושכוח-אל בבריטניה. בעבר היה זה מקום עלילתו של ספר מצליח, אותו כתב הבעלים הנוכחי של המקום, אשר חי על תהילת העבר ומתגורר שם עם משפחתו. החדרנית החדשה שנכנסת אל חיי המשפחה בסערה, מטלטלת לחלוטין את האישיות של כל מי שהיא באה איתו במגע. מככבים: סבסטיאן קוך, ג'וליה אורמונד, פליסיטי ג'ונס ובתפקיד הבחורה שמשנה את הדינמיקה המשפחתית – ג'סיקה בראון פינדלי (זאת מ-"Black Mirror"). הבמאי הוא ניאל מקורמיק, התסריט של טמזין רפן (שום קשר לניקולס וינדינג רפן). כמו במקרה של "הילד עם האופניים", אני מקווה למצוא מעט זמן וכמה מילים בשבילו.

"הכל בשביל הכסף" ("One for the Money") נשמע אולי כמו המוטו של חצי מכוכבי הוליווד בבואם לחתום על חוזה, אבל הוא למעשה מעין רימייק לא מוצהר ל"אקסית במצור" מלפני שנה-שנתיים, רק עם קתרין הייגל בתפקיד ג'רארד באטלר… בקצרה, הייגל היא בחורה מובטלת המתגלגלת לג'וב המוזר של לכידת סרבני משפט והבאתם לפני כס הצדק. במקרה, או שלא, היא צריכה ללכוד איזה בחור ששבר את ליבה בעבר. בימוי: ג'ולי אן רובינסון. תסריט: לא נשמע מקורי במיוחד וגם בטח קצת צפוי. "לורד אוף דה דאנס – תלת מימד" ("Lord of the Dance 3D") הוא למעשה צילום בתלת-מימד של הופעת המחול האירי המפורסמת. לטובת שלושת האנשים שהחמיצו אותה כשהייתה להיט לפני כמה שנים. מרקוס ויינר הוא הבמאי. פליז טל אס וואט אר יו גואינג טו סי דיס וויקינד (איזה מעצבן זה לכתוב אנגלית באותיות עבריות, נכון? אז אולי הגיע הזמן שנפסיק לעשות זאת אחת ולתמיד בכל הקשור לשמות של סרטים?)

נ.ב.

מחר בחצות תהיה ההזדמנות האחרונה (לעת עתה?) לתפוס את "מורעלים" בסינמטק הת"א (בתוספת המתאבן המעולה שהוא הסרט הקצר "לוף", שמוקרן לפניו). אני שב וממליץ לכל חובבי הטראש באשר הם לצפות בסרט. הנה מה שכתבתי עליו אחרי הצפייה.