אופיר 2011: הכירו את המועמדים

ביום שלישי שעבר ננעלה ההצבעה לפרסי אופיר 2011. הטקס ייערך ביום שלישי הקרוב, באולם קריגר אשר בחיפה, אבל כל זה בטח לא ממש מדגדג לרובכם. כי בפרסי אופיר כפי שהם מתנהלים כרגע, די קשה לקהל להריע לסרטים שהוא לא מכיר. כך שבתור מי שבכל זאת מעוניין לשתף את הקהל בטקס, אין לי ברירה אלא להכיר לציבור באופן מלאכותי את המועמדים, או לפחות את רובם המכריע. חיכיתי וחיכיתי עד שיהיו טריילרים או קטעי וידאו לכל אחד מן החמישיה כדי להעלות את הפוסט. כי טוב מראה עיניים וכי תמונות שאינן נעות פרסמתי כבר בפוסט קודם.  כל סרט יזכה לקישור אל מלל מורחב אודותיו שנכתב כבר בבלוג, בתוספת היסטוריה מקוצרת של יוצריו בטקסים קודמים. למה רק במאים ובמאיות? כי אחרת זה באמת יהיה ארוך מדי. אז נתחיל עם החמישיה ומשם נתקדם אל יתר הסרטים, לפי כמות המועמדויות, בסדר יורד. בפוסט הבא נהמר ברצינות וננתח את מצב המירוץ, רגע לפני הטקס עצמו.

"הערת שוליים" – 13 מועמדויות

הסרט היחיד שאין צורך להציג, משום שהוא עושה חייל בבתי הקולנוע בישראל מתחילת חודש יוני. גם להרחיב על סרטו של יוסף סידר נראה מיותר, לאחר שכבר הספיק לזכות בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן מחד ולהוציא מהבית למעלה מ-200,000 צופים ישראלים מאידך. לסידר היסטוריה מוצלחת למדי בפרסי אופיר. בשנת 2000 זכה סרט הביכורים שלו, "ההסדר", בפרס הסרט והתסריט. ארבע שנים לאחר מכן הוא הגיע "מדורת השבט" אשר שיחזר את הישגו הקודם ואף הוסיף את פרס הבמאי הטוב ביותר. ב-2007 סידר הפסיד עם "בופור" ל-"ביקור התזמורת", אבל נשלח לבסוף במקומו אל האוסקרים האמריקאיים לאחר שהאחרון נפסל מסיבות טכניות. "בופור" הצליח להשתחל לחמישיית הסרטים הטובים ביותר בשפה זרה ולמרות שנוצח, סלל את הדרך לשלוש מועמדויות רצופות של ישראל. אם "הערת שוליים" ירצה להצליח היכן שקודמו נכשל ולזכות באוסקר היסטורי, הוא מוכרח קודם כל לנצח בזירה המקומית, שכן הזוכה באופירים הוא נציג ישראל לאוסקר הזר. נכון לכרגע, הוא הפייבוריט.

"בוקר טוב, אדון פידלמן" – 11 מועמדויות

קראו כאן בהרחבה על סרטו של יוסי מדמוני, אשר עלה לאקרנים בסוף החודש שעבר וזכה לפתיחה מוצלחת. לפני כן הוא הספיק לזכות בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל סאנדנס היוקרתי. ההיסטוריה של מדמוני באופירים כוללת מועמדויות לתסריט ובימוי על סרטו הקודם, "המנגליסטים" (יחד עם דוד אופק), כאשר בשנה שעברה היה שותף לתסריט המועמד לאופיר של "המדריך למהפכה", יחד עם דורון צברי, אורי ענבר וארי פולמן. האם יקטוף את האופיר הראשון שלו? הסרט שלו הוא הראנר-אפ, אין ספק.

"אחותי היפה" – 11 מועמדויות

סרטו השני של מרקו כרמל, אחרי ההפקה הבינלאומית "הסודות של מישל", משיב אותו אל התחרות אחרי שהיה מועמד על הסרט ההוא לשני פרסים – הבמאי והתסריט הטובים ביותר. תאריך היציאה שלו הוא ה-13.10, שלושה שבועות בדיוק אחרי שכולנו כבר נדע כמה פרסים קטף. את דעתי המקוצרת עליו אפשר לקרוא כאן, עת ראיתי אותו בפסטיבל הקולנוע של ירושלים. ולמרות שיש לו אותן מספר מועמדויות כמו ל"פידלמן", לאחרון יתרון קל בזכות סיבוב פסטיבלים מוצלח והעובדה שכבר נחשף לקהל. כך שהסרט מתמקם במשבצת ההפתעה המינורית, עם יותר סיכוי להצליח בקופות מאשר בטקסים מעונבים.

"השוטר" – 7 מועמדויות

סרטו הראשון באורך מלא של היוצר הצעיר נדב לפיד, אשר ביקר בעבר בפסטיבלים, ביניהם קאן, עם סרטיו כסטודנט לקולנוע. המוכר שבסרטיו עד כה הוא "החברה של אמיל" (50 דקות) שזכה להצלחה בצרפת. מטבע הדברים, זוהי המועמדות הראשונה שלו לפרסי אופיר. קראו את מחשבותיי הראשוניות על "השוטר", או את דעתו המנומקת של אור על הסרט. אגב, הטריילר שלעיל זכה לכל מיני גלגולי עיניים שבאופן אישי אני לא מבין. בנושא קדימונים יש לקולנוע הישראלי הרבה מה ללמוד וראוי שיתחילו מהעריכה של הפרומו של "השוטר", אחלה טריילר בעיניי, הכי טוב בעמוד הזה ללא ספק. אם יזכה זו יהיה הלם מבורך, משום שמדובר בסרט אמנותי מאוד. כזה שמצד אחד ראוי לפרסים ומתחיל להפוך לחיית פסטיבלים אחרי הזכיות בפרסים משניים בירושלים ולוקרנו, אך מאידך עלול לעבור מעל ראשיהם של המצביעים אם לא באו מרוכזים מספיק להקרנה (כפי שקרה לי בירושלים ואני מחכה להזדמנות שלי לתיקון).

"אורחים לרגע" – 7 מועמדויות

הטירונית השנייה בקטגוריה הראשית ונציגתו הבודדת של המין הנשי בחמישייה. אם כי מאיה קניג אינה בדיוק ירוקה לגמרי בתעשיית הקולנוע. זוגתו של גור בנטביץ' ("הכוכב הכחול", "משהו טוטאלי") ערכה עבורו את סרט הטלוויזיה "פרילנד" ואולי אף זכורה לכם ככוכבת סרטו הקצר "עובר ושב", אשר זכה בפסטיבל ירושלים בשנת 2008. זהו סרטה הראשון כבמאית ותסריטאית ולכן גם מועמדות בכורה באופירים. שוב בנושא שיווק וירטואלי, זהו הסרט היחיד ברשימה בלי טריילר אמיתי. עם או בלי קשר, מדובר בסוס השחור של המירוץ – דרמה קומית קטנה שיכולה להוות סיכון עבור הסרטים הגדולים והכבדים יותר. נוכחותו של בנטביץ' המקסים כשחקן ראשי, שאף זכה על הופעתו בפסטיבל ירושלים, עשויה לתת דחיפה משמעותית.

עד כאן החמישה שמתמודדים על פרס הסרט הטוב ביותר, יחד עם יתר הקטגוריות. ישנם שני סרטים נוספים שזכו למספר רב של מועמדויות אך אינם מתמודדים על פרס הסרט הטוב ביותר, ראויים אף הם להתייחסות מורחבת, כולל תיאור העלילה שכן טרם כתבנו עליהם בבלוג. אבל להם אין טריילרים, אז נסתפק בתמונות.

"הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן" – 6 מועמדויות

ללא ספק ההפתעה הגדולה של הסרט הקטן, לפחות כרגע, בשלב המועמדויות, עד הטקס עצמו. זהו סיפורו של עובד בחומוסיה בעל אובססיה לקולנוע, אשר מנסה לצלם סרט חדש ברגע של השראה וגורר פנימה את כל חבריו ומכריו מן השכונה. "סימיקו" מועמד לשישה פרסים ואני חייב לציין, מבלי להעליב אף אחד, שרובם די תמוהים בעיניי. אנסה להסביר מדוע, תוך כדי שאמנה אותן.

ציון ברוך (שחקן ראשי), הוא לא כוס התה שלי, אבל גם לו הייתי האוהד הגדול ביותר שלו מדובר בחתיכת השתחלות לקטגוריית המשחק הכי צפופה וחזקה השנה. אורי גבריאל (שחקן משנה) ללא ספק נמצא כאן בעיקר בזכות ותק והיותו שחקן מוכר ואהוב. ספק אם אפילו הוא ירשום באותיות קידוש לבנה דווקא את התפקיד של ג'קי, בעל החומוסיה ואביו הרוחני של הגיבור, כתפקיד חייו. על התסריט של אריק לובצקי, שאף ביים, אפשר כמובן להתווכח בקטע של טעם והעדפות. הרעיון עצמו נהדר, אבל קשה לומר שבפרמטרים של פיתוח דמויות, בנייה עלילתית או אפילו שורות דיאלוג, הסרט מצטיין במיוחד. מצד שני, על מצוקת התסריטים בקולנוע הישראלי של השנה הרי התרענו כבר. שלוש הקטגוריות האחרונות הן תעלומה של ממש. את המוזיקה של תום שרפשטיין בחיי שאני לא זוכר. העיצוב האמנותי לא היה מורגש במיוחד, והאיפור כלל פנס אחד בעין. וזהו. כך שאני צופה לסרט אפס זכיות, אבל מאחל לו את כל ההצלחה שבעולם, דווקא מפני שאני אישית כשלתי מלהתחבר אליו, אבל חברי האקדמיה העניקו לו חיבוק גדול.

"ברקיע החמישי" – 5 מועמדויות

סרטה של דינה צבי ריקליס ("שלוש אמהות") מתרחש בשנת 1944, בפנימיה לבנות המנוהלת בידי רופא טוב-לב (יחזקאל לזרוב) ונמצא בסכנת סגירה תמידית. גיבורת הסרט (עמית מושקוביץ בהופעת בכורה) מתחברת אט-אט לבנות האחרות, אך חולמת על בריחה עם לוחם מחתרת יפה תואר (גיא אדלר). הסרט היה יכול להתמודד על הפרס הגדול בשנים פחות טובות של הקולנוע הישראלי, אך הפעם יסתפק בחמש מועמדויות אחרות. הבכירה שבהן היא שחקנית המשנה, כאשר ארבע האחרות נחשבות "טכניות".

רותם זיסמן-כהן היא הנציגה של הסרט בגזרת המשחק, על תפקידה כמנקה החדשה של הפנימיה, המנהלת רומן עם חייל אנגלי שמבטיח לה הרים וגבעות. היא גם מחזיקה בגאון את הסצינה הטובה בסרט, בקטע זימרה במועדון לילה בריטי. שאר המועמדויות נובעות מהיותו של הסרט תקופתי, אך כולן מוצדקות אף הן. הכוונה לעיצוב האמנותי, עיצוב התלבושות, האיפור והמוזיקה. כאמור, אין תלונות ובסיטואציות מסויימות ייתכנו גם זכיות. הכל תלוי בכמה חזק ידברו "הערת שוליים" ו-"פידלמן", שהזוכה מבין שניהם עלול לסחוף פרסים רבים מקטגוריות שונות, על-פני סרטים פחותי מעמד.

יתר הסרטים, אשר זכו למספר מועמדויות שנע בין אחת לשלוש, יוזכרו מיד בקיצור. על "הנותנת" של הגר בן-אשר, המועמד לשלושה פרסי אופיר (שחקנית ראשית, צילום, עיצוב תלבושות), תוכלו לקרוא בהרחבה כאן. אחריו מגיעים "עמק תפארת" של הדר פרידליך, גם אותו היללתי כבר בבלוג, עם שתי מועמדויות (שחקנית ראשית, צילום) וגם "נמס בגשם" לו שתי מועמדויות (שחקנית ראשית, איפור). לצערי, אני לא צפיתי בסרטו של דורון ערן, אבל אור כן היה שם כדי לראות את סיפורה של משפחה הנקלעת למשבר כאשר ההורים מגלים שבנם היחיד, מתלבש בסתר בבגדי נשים. הם מסלקים אותו מהבית וכעבור שנים, כאשר האב גוסס מסרטן, שוכרת האם את שירותיו של בלש פרטי שיאתר אותה. במקום ה'בן' מוצא הבלש זמרת של מועדוני לילה. שתי המועמדויות נראות מובנות, שכן כשרונה של השחקנית הראשית בשילוב עם עבודת איפור מוצלחת אמורים לשכנע אותנו שחן יאני הייתה פעם גבר.

עם מועמדות אחת בלבד נמצאים שישה סרטים שונים, על חצי מהם תוכלו לקרוא כאן בבלוג. אלו הם "כלבת" (איפור) של אהרון קשלס ונבות פפושדו, "אוסטרליה שלי" (עיצוב תלבושות) של עמי דרוזד וגם "אודם" (שחקנית משנה) של יהונתן סגל. הנה פירוט קצר על שלושת הסרטים הנוספים:

"2 בלילה" הוא סרטם העצמאי של הבמאי/תסריטאי רועי ורנר והתסריטאי/שחקן ראשי ירון ברובינסקי, אשר עוקב אחר מעלליהם של זוג תל-אביבי בחיפוש אחר מקום חניה. קרן ברגר קטפה מועמדות לאופיר, בנוסף לפרס על משחקה בפסטיבל אודסה מוקדם יותר השנה, כאשר סלבריטאים מסוגים שונים מפציעים לכמה רגעים על המסך. "פלנטה אחרת" הוא ניסוי קולנועי די ביזארי של הבמאי עידן זעירא והמפיקים עמי מילשטיין ויורם כסלו, המשלב בין הדוקומנטרי למבויים כדי ליצור את סיפור מסעו של צוות צילום בינלאומי בסיביר הקפואה, בחיפוש אחר אדם שלכאורה ברח מהנאצים אל היער, שם גדל עם זאבי פרא. הוא מועמד על מוזיקה מקורית, יחד עם הסרט האחרון שלנו לסקירה זו, "ניקה" של ארנון צדוק. העלילה סובבת סביב סיפורה של נערה ממוצא רוסי (ז'ניה וסרמן) אשר נחטפת ונכלאת בדירה במזרח אירופה במטרה להישלח לזנות. היא מפתחת יחסי אמון עם השובה שלה (אולג לוין). שוב, לצערי, לא צפיתי בסרט. גם לא כאשר הוקרן בשנה שעברה בפסטיבל חיפה. כך שאין לי מושג לגביי המוזיקה שבו ועליי לפנות לנשק לא קונבנציונאלי – התגובות שלכן ושלכם.