עלו השבוע: "טיפש, מטורף, מאוהב", "אחותי היפה", "יש לנו אפיפיור", "אין לי מושג איך עושה את זה", "חוות האהבה", "קשר עין", "העיר שמתחת"

דווקא בשבוע בו עולים שבעה סרטים חדשים אני מאחר עם המדור ביומיים? לא לעניין. אז אני מתנצל, גם על קצב העדכון הנמוך של הבלוג. יש לכך סיבות הגיוניות והכל יתוקן בשבוע הבא. שנתחיל?

"טיפש, מטורף, מאוהב" ("Crazy, Stupid, Love") נראה כסרט עם הכי הרבה באזז, בעיקר בזכות הקאסט המזהיר אשר התקבץ לקומדיה הרומנטית הזו – סטיב קארל וג'וליאן מור כזוג שמתגרש, ריאן גוסלינג בתפקיד דון ז'ואן שמסייע לקארל להשיב את הגבריות האבודה שלו ואמה סטון (שממשיכה להופיע בכל סרט שני שעולה בזמן האחרון) בתור הבחורה האחת שלא נופלת לרגליו של גוסלינג, אז הוא מתאהב בה (באנגלית היה יכול להיות כאן משחק מילים). גם מריסה טומיי וקווין בייקון מגיחים מדי פעם. דן פוגלמן, תסריטאי סרטי ילדים בדרך כלל ("בולט", "פלונטר", "מכוניות"), כנראה אסף במשך שנים בדיחות שאינן מתאימות לסרטים האחרים שכתב ואז רקח את הסיפור הזה, שהתסריט הוא החלק החלש וגם החזק ביותר שלו. וזה גם פחות או יותר כל מה שיש לי להגיד על סרטם של צמד הבמאים ג'ון רקווה וגלן פיסרה ("אני אוהב אותך פיליפ מוריס"). כלומר, נהניתי מהשחקנים והופתעתי מהתסריט כמה פעמים, לטובה ולרעה. למזלי אני לא צריך לכתוב סקירה, כי אור התנדב לעשות זאת. שובו הנה מחר-מחרתיים כדי לקרוא את דעתו.

גם על "יש לנו אפיפיור" ("Habenas Papam") של נני מורטי אין לי יותר מדי מה להגיד. הסרט מתחקה אחר בחירתו של אפיפיור חדש (מישל פיקולי הגדול), אשר נתקף חרדה ברגע הכרזתו ומסרב לצאת למרפסת אל קהל המאמינים או לקבל על עצמו את העול. הקרדינלים מגייסים לעזרתו פסיכולוג (נני מורטי) וכאן בדיוק אתם חושבים שמתחיל "נאום המלך 2". אז תודה ל-ותיקן, זה לא המצב, אבל כמויות השעמום בהחלט יכולות להתחרות בזוכה האוסקר האחרון. העניין הוא שיש גם צילום מרהיב, מוזיקה נפלאה וכמה רגעים יפים, כולל סצינת השנה שלי בקולנוע נכון לעכשיו. האם הם שווים את המאמץ? לא יודע. הרי קצת כמו עם וודי אלן, בכל פעם שאני רואה את נני מורטי על המסך בסרטים שלו משהו בסבלנות שלי פוקע מידיית.

נמשיך עם סרט ישראלי חדש בשם "אחותי היפה", אותו ראיתי ועליו כתבתי בפסטיבל ירושלים האחרון. די נחרדתי לגלות חלקים מהטקסט ההוא ואת שמי על כרדזת פרסום בה אני מהלל את הסרט. עוד על כך בסקירה המלאה שתתפרסם בהמשך השבוע. בינתיים רק אציג את סרטו השני של מרקו כרמל, אחרי "הסודות של מישל", המשלב פנטזיה בתוך קורותיה של משפחה מרוקאית המתמודדת עם שדי העבר הקרוב. אוולין הגואל מגלמת את הדמות הראשית אשר נרדפת על-ידי רוחה של אחותה המנוחה (ריימונד אמסלם), מטפלת בבעלה ההוזה (משה איבגי) ומגדלת את בנה מפיץ הפורנוגרפיה (איתי תורג'מן), כאשר ברקע נמצא, בן זוגה של האחות (נורמן עיסא). אני מניח שהקהל יתמוגג והמבקרים ישנאו, למרות שהחלוקה הזו קשה לי.

אם קראתם את הספר של אליסון פירסון, בו אשה מנסה לזגזג בין משפחתה והקריירה המשגשגת שלה, ודאי תשמחו לשמוע שהוליווד החליטה להחריב עוד רב מכר. אלין ברוש מקנה עיבדה, דאגלס מקגראת' ביים ויצא להם "אין לי מושג איך היא עושה את זה" ("I Don't Know How She Does It") עם גרג קינר, פירס ברסונן ושרה ג'סיקה פארקר בתפקיד הראשי. תרשו לי לעצום עיניים בשלב הזה ולנסות להמשיך בכל זאת. אה, רגע, אני לא יודע הקלדה עיוורת. אז פשוט נעבור לסרט הבא, "חוות האהבה" ("Love Ranch"), המספר על זוג הפותח את בית הזונות הראשון בנבאדה. הלן מירן מככבת בסרט שביים בעלה, טיילור הקפורד, לצד ג'ו פשי וג'ינה גרשון. מארק ג'ייקובסון כתב.

שני הסרטים האירופאיים של השבוע הם "קשר עין" ("La ligne droite") הצרפתי ו-"העיר שמתחת" ("Unter dir die Stadt") הגרמני. הראשון עוסק באצן עיוור והמלווה שלו, מככבים בו סריל דסקור, ראשידה בראקני וקלמנטיין סלרי וביים אותו רג'יס ורנייה ("מזרח/מערב") שגם כתב יחד עם אדווין קרוגר. השני הוצג בפסטיבל חיפה לפני שנה בדיוק, אז הוא נצפה וסוקר קצרות על-ידי אור. סרטו של כריסטוף הוכהאוסלר מתרחש ברובו בין קירות משרדיים והעלילה מתמקדת באשה המנהלת רומן עם בכיר בבנק, ששולח את בעלה לאינדונזיה, בקטע תנ"כי משהו. ניקולט קרביץ, רוברט הונגר-בולר ומארק וואשקה מככבים, ואני כרגיל מקווה שהצלחתי להעתיק נכונה את השמות של כל החבר'ה כאן למעלה.

ספרו מה ראיתן וראיתם, או מה נמצא אצלכן ואצלכם בקטגוריית "רוצה לראות".