סקירת די.וי.די: "רנגו"

כבר כמה עשורים שסרטים מצויירים השילו מעליהם את התווית "לילדים בלבד”. אבל רק לעיתים נדירות מגיע ייצור כמו "רנגו", סרט אנימציה שממש לא מומלץ לצפייה עבור זאטוטים רכים בשנים. לאו דווקא בגלל היותו קודר לרגעים, או ציני להחריד, אלא יותר מכיוון שתכניו והסימבוליזם שבו יעברו הישר מעל ראשי הטף. קצת כמו רכבות ההרים בפארקי השעשועים, היה נחמד לו היה מגיע "רנגו" עם מד גובה – מי שגילו חד ספרתי פשוט לא מתאים לנסיעה. ואם אתם בין המבוגרים שפספסו אותו בשעה שהציג בבתי הקולנוע בשל פחד מעוד סרט אינפנטילי על חיות מדברות, גרסת הדי.וי.די מעניקה אפשרות לכפר.

תקציר העלילה מתחיל מהברקה – ג'וני דפ מגלם זיקית, שחקן אופי במשבר זהות. יותר נכון לומר שהוא תורם את קולו, ומעט ממחוות גופו, לדמות הראשית המתחילה את הסרט באקווריום אך מתגלגלת במהרה אל ערבות מדבר מוהאבי, באיזור הכי חם בקליפורניה. השמש היוקדת גורמת לגיבורנו להזות, או אולי באמת לפגוש כמה יצורים מוזרים, המובילים אותו אותו אל עיירה ששמה "לכלוך". המטבע בה הוא מים ואם לנסח זאת בעדינות – די יבש שם מבחינת משקעים. בצעד נואש מחליט אדון זיקית לאמץ לעצמו זהות של גיבור מערבונים בשם רנגו והופך לשריף של המקום. צב מדברי המשמש כראש העיר (נד ביטי), מטיל על השריף החדש שלו למצוא מי גנב את המים אשר בבנק. לשם כך מורכב כוח חלוץ, הכולל בין היתר לטאה חמת מזג (איילה פישר), עליה שם גיבורנו עין עוד בתחילת הסרט. מלבד סכנת ההתייבשות, הם יאלצו להתמודד גם עם טיפוסים מדבריים קשוחים ושחיתויות מרחיקות לכת.

מפורסמים נוספים תורמים את קולותיהם לחיות המאכלסות את הישימון, ביניהם אלפרד מולינה, אביגיל ברסליין, ביל ניי, הארי דין סטנטון, ריי ווינסטון וגם טימותי אוליפנט, בתפקיד "רוח המערב". במפתיע, זוהי הדמות האנושית היחידה שנראית בסרט ושלא במפתיע, מדובר בדמות האיש-ללא-שם שגילם קלינט איסטווד בטרילוגיית המערבונים האיקונית של סרג'יו ליאונה (“בעבור חופן דולרים”, “הצלפים” ו-”הטוב, הרע והמכוער”).

בכלל, “רנגו" עשיר עד להתפקע במחוות וקריצות לסרטים מיתולוגיים, רובם מן הפנתיאון של ז'אנר מערבוני הספגטי. כמערבון בזכות עצמו, הסרט פועל יפה על-פי הנוסחה לפיה הגיבור הזר מצעיד קדימה את החברה ואז נפלט ממנה החוצה ורוכב לבדו אל עבר השקיעה, תרתי משמע. גם קלאסיקות אחרות זוכות לקריצה. החל מרפרנס ישיר אל "פחד ותיעוב בלאס וגאס" בתחילת הסרט (גם בו כיכב ג'וני דפ) וכלה בקו העלילה של השליטה במים שמאוד מזכיר את "צ'יינהטאון", כולל הנבל הראשי. אעצור כאן עם רשימת המכולת ואבהיר שמה שבין השורות מוצף כל העת אל פני השטח ולעיתים אף מושם בפיותיהן של הדמויות המונפשות. נדמה כי התסריטאי ג'ון לוגאן (“גלדיאטור”, “הסמוראי האחרון”) התעלה על עצמו, גם אם לעיתים הגדיש את הסאה.

אם אינכם סינפילים בדם, אל דאגה. יש הרבה יותר בסרט הזה מסתם ניימדרופינג והומאז'ים ליצירות קולנועיות אחרות. למשל, הפסקול הנפלא, אשר רוב הזמן מושר על-ידי רביעיית ינשופים מקסיקנית. הוא משלב היטב בין מוטיבים מדרום-מערב ארה"ב לשכנתה הלטינית, כאשר על הכל מנצח מלחין העל האנס זימר (“שודדי הקאריביים", “התחלה”). עירוב הסגנונות, ולא רק המוזיקליים, מסייע לסרט לגלוש לעיתים אל רגעי סוריאליזם שהם הזיית סמים אחת גדולה. לדוגמה – זיקית לבושה שמלה, מתנדנדת לה על חבל, המשתלשל מעטלף, עליו רכובה חפרפרת תאבת נקם, הכל לצלילי "מעוף הואלקיריות”. את הצוות המזהיר של אחורי הקלעים משלים רוג'ר דיקנס, הצלם הקבוע של האחים כהן, אשר ייעץ לאנימטורים בבניית השוטים.

וכאן אנחנו מגיעים אל שתי ההפתעות הגדולות באמת שמכיל הקאסט. זהו סרט האנימציה הראשון באורך מלא הן של הבמאי גור ורבינסקי (טרילוגיית “שודדי הקאריביים” הראשונה) והן של אולפני האפקטים ILM אשר נוצרו בידי ג'ורג' לוקאס וסטיבן ספילברג בסוף שנות השבעים עבור "מלחמת הכוכבים" ואחראים מאז לרוב סרטי האפקטים שראיתם בשלושים וחמש השנים האחרונות. כן, שוב “שודדי הקאריביים”, אבל גם "רובוטריקים" בין היתר. ועם כזה צוות מנצח, אין פלא ש"רנגו" הוא אחד הסרטים המרעננים של השנה.

"רנגו”. בימוי: גור ורבינסקי, ארה"ב 2010, 107 דקות, אנגלית עם תרגום/דיבוב בעברית.

הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

הסרט הזה כה יפהפה עד כי הייתי מוכרח להפציץ בתמונות. אבל רגע, זאת מזכירה לי איזה סרט אחר...