אופיר 2011: מחשבות נוספות על המועמדים

שבוע כל-ישראלי עובר על הבלוג, בדגש אופירי. זה התחיל עם נבחרת החלומות שלנו, המשיך עוד קצת פרגון ל"ג'ו + בל", הגיע אתמול לשיא עם ההכרזה על המועמדים לפרסי אופיר 2011 ומחשבותיו של אור בנושא – והיום לא יהיה שונה. לכל מי שנמאס לו, אני מבטיח פוסט או שניים על קולנוע בינלאומי החל ממחר. למי שנדבק בהתלהבות המלאכותית שלנו מן הפרס ומבין שזה הרבה יותר כיף כשהופכים את כל העניין לספורטיבי ומותח, הנה הגיגיי שלי על הכרזת המועמדים והמועמדות. בערב תעלה עוד כתבה של אור על הקולנוע הישראלי, אגב.

הנה שוב הלינק לרשימה המלאה, אני מציע לפתוח אותו בלשונית מקבילה בזמן קריאת הטקסט שכאן למטה, אחרת לא תמיד תבינו על מה אני מדבר. מה שקורה לי לא מעט, אבל אני כבר רגיל והפעם זו גם לא ממש אשמתי. ככה זה כאשר מתוך 16 הסרטים המועמדים רק שניים נחשפו לקהל הרחב. היתר הם בגדר שמועה בלבד, אלא אם תפסתם אחדים מהם בפסטיבל ירושלים או דרום (או אחד מפסטיבלי העולם בהם הוצגו ואף זכו בפרסים). לכן אני מצרף כמה שיותר תמונות מתוך הסרטים (רובן באיכות גבוהה, אז תנו להן זמן להיטען בדפדפן), כדי שאותם סרטים יהפכו ליותר מאשר אותיות מרצדות על מסך המחשב שלכם. שתפו אותנו במחשבות שלכם ושלכן.

הסרט העלילתי הטוב ביותר

כבכל תחרות מסוג זה, יש לסמן קודם כל את הפייבוריט ואת האנדרדוג שיש לו סיכוי אמיתי להפתיע. "הערת שוליים" מגיע אחרי שהפך ללהיט בקופות, זכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן וקיבל ביקורות מהללות לאין מספר. אין פייבוריט גדול ממנו, מה גם שבאמתחתו 13 מועמדויות, יותר מכל סרט אחר. “בוקר טוב, אדון פידלמן" הוא הנושף בעורפו, עם 11 מועמדויות ופרסים בסאנדנס וקארלובי וארי. הוא עולה לאקרנים בשבוע הבא ועשוי להפוך ללהיט מיידי. אם מישהו יכול לקחת מ"הערת שוליים" את הפרס, “פידלמן" הוא הסרט. גם ל"אחותי היפה" יש 11 מועמדויות, אך הוא טרם ביקר בפסטיבלי העולם ואף זכה לביקורות מעורבות כאשר הוצג בפסטיבל ירושלים. כך שסיכוייו להפתיע קטנים יותר.

שני הסרטים הנוספים, להם 7 מועמדויות כ"א, מייצגים שני זרמים מבורכים בקולנוע הישראלי העכשווי. “אורחים לרגע" הוא ה"ג'ונו" של השנה, קומדיית האינדי הקטנה שכבשה לבבות בלי שמות מפוצצים. את משבצת הארט-האוס, הסרט האמנותי חסר היומרות המסחריות, מאכלס "השוטר", הזוכה הטרי בפרס חבר השופטים בפסטיבל לוקרנו. אם אחד מהם יזכה זו תהיה הפתעה עצומה. אגב, שניהם הופקו בתמיכת המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים, הקרן האיזורית אשר בשנה שעברה הציבה את שני סרטיה זה מול זה, כאשר "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" גבר לבסוף על "הדקדוק הפנימי". לזכותה של הקרן רשום גם השחקן המרכזי בקטגוריה, “הערת שוליים", מה שהופך אותה לכוח חשוב בהתקדמות של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות.

בימוי ועריכה

שכפול המועמדים מקטגוריית הסרט הטוב ביותר, מעלה חשד להצבעה קצת אוטומטית. זאת בניגוד לשנה שעברה בה דובר קוסאשווילי היה מועמד לבימוי בזמן שסרטו, “התגנבות יחידים", נעדר מן הקטגוריה הראשית. מבין שש הבמאיות שהתמודדו השנה בשלב המוקדם, רק מאיה קניג, בסרטה הראשון, זכתה לייצג את המגדר הנשי. מרגיש קצת כמו פספוס, אבל יתר חבריה ראויים גם ראויים. מבחינת רזומה, ראוי לציין שזהו סרט ביכורים גם לנדב לפיד, כאשר עבור מרקו כרמל ויוסי מדמוני מדובר בפיצ'ר שני. כמובן שיוסף סידר שוב בעמדת הפייבוריט, כאשר מדמוני יושב על זנבו. בדרך כלל הבימוי הולך יד ביד עם הסרט, אבל פיצול נראה כמו אופציה אפשרית השנה.

קטגוריית העריכה מצילה קצת את מצבו של המין היפה בקולנוע הישראלי, עם שלוש נשים לעומת שני גברים, כאשר שני הסרטים הפייבוריטים נערכו בידי נשים. גם הקטגוריה הזו, אגב, מחולקת בדרך כלל יחד עם הפרס הראשי, לא תמיד מתוך התחשבות בטיב עבודת העריכה עצמה. ובפינת האנקדוטה המשעשעת – העורכת של "השוטר" היא ערה לפיד, אימו של במאי הסרט, נדב לפיד.

שחקן ראשי ושחקן משנה

רשימה חזקה ומוצקה ברובה, עם הפתעה אחת בדמות ציון ברוך בתפקיד סימיקו הקטן. התחרות בין שלמה בראבא כפרופסור שקלוניק האב וששון גבאי כאדון פידלמן כנראה תוכרע לטובת בראבא. גור בנטביץ' ינסה להתגנב מתחת לרדאר כפי שעשה בפסטיבל ירושלים ויפתח קליין ייאלץ להסתפק במועמדות על תפקידו המצויין בשנה כה איתנה.

שחקני המשנה חלשים יותר באופן מובהק, אותם מוביל ליאור אשכנזי שאין ספק שתפקידו ב"הערת שוליים" ראשי הוא, אך אל לא מלהתמודד מול בראבא באותה קטגוריה. לולא הפיצול, הייתה יכולה להתגשם עלילת הסרט כאשר בראבא ואשכנזי היו מתחרים על אותו הפרס. אורי גבריאל משלים דאבל מועמדויות עבור "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן", בעוד שלושת המתחרים הנוספים מגיעים מן הסרטים המתמודדים בחמישיה המרכזית. צחי גראד נראה כמו האיום העיקרי של אשכנזי על הפסלון.

מימין: המועמד של "בוקר טוב, אדון פידלמן" לשחקן ראשי. משמאל: המועמד לשחקן המשנה. במרכז: התעלמות משונה מנבו קמחי.

שחקנית ראשית ושחקנית משנה

מחסור רציני בתפקידים נשיים רציניים נרשם אצל ארבעה מתוך חמשת הסרטים המובילים. “הערת שוליים" ניסה להריץ את עליזה רוזן בקטגוריה זו, אך לשוא. כך זכו להם סרטים קטנים יותר לקבל מועמדויות, ראויות לחלוטין דרך אגב. הגר בן-אשר עם "הנותנת" ובתיה בר מ"עמק תפארת" נראות כמו הפייט האמיתי לאוולין הגואל על תפקידה רב העוצמה בסרט "אחותי היפה".

שחקניות המשנה מצילות את המצב עם שורה של תפקידים טובים יותר מחברותיהן הראשיות. גם כאן צפויה לזכות שחקנית מ"אחותי היפה", ריימונד אמסלם הנהדרת, אשר תשלים דאבל זכיות בקטגוריות המשחק הנשי עבור הסרט. מורן רוזנבלט עשויה בהחלט לזכות מתוקף היותה תגלית השנה, מה גם שהיא הנציגה הבודדה של הסרט "אודם" בתחרות. רותם זיסמן-כהן מסתמנת כמועמדת ודאית בכל שנה שהיא, כשחקנית המשנה האולטימטיבית, הפעם עם ההופעה המרשימה ביותר בסרט "ברקיע החמישי".

הדאבל של "אחותי היפה" בקטגוריות המשחק הנשי - אוולין הגואל (מימין) וריימונד אמסלם.

צילום

איזו שנה מפעימה לצלמי הקולנוע בישראל. חמש עבודות אמן מפוארות התקבצו להן בקטגוריה הזו, שבה כל זוכה הוא אפשרות סבירה ואין בה מנצח ברור בשלב זה. גם כאן נחמד לראות ייצוג נשי, בדמות טליה (טולי) גלאון שעשתה פלאים ב"עמק תפארת". לו הייתי צריך להרכיב חמישיה בעצמי, זו הייתה החמישייה שלי ואין לי מושג איך הייתי בוחר את הזוכה כאשר ירון שרף (“הערת שוליים”), שי גולדמן (“השוטר”) ובועז יהונתן יעקב (“בוקר טוב, אדון פידלמן”) מתמודדים זה מול זה עם שלוש יצירות כה שונות. ואם הייתי צריך להמר על זוכה, הייתי הולך על עמית יסעור עבור "הנותנת". גם בגלל חוסר הפרגון לסרט בקטגוריות אחרות, אבל בעיקר בזכות הצילום המדהים שפשוט עושה את הסרט.

לונג שוט מדהים, אחד מיני רבים, של טליה גלאון מתוך "עמק תפארת"

תסריט

הצלמים חוגגים והכותבים מרכינים ראש. איזו שנה לא מזהירה עברה על הקולנוע הישראלי בתחום התסריטאות, אם להיות נחמד. מבין חמשת המועמדים אפשר להצביע על אחד בלבד שחף מבעיות, או שמצטיין ביותר מאלמנט אחד. גם בפסטיבל קאן חשבו כך כאשר החליטו להעניק ל"הערת שוליים" את פרס התסריט. האחרים כאן בגלל מבנה מעניין (“השוטר”), דיאלוגים מוצלחים (“אורחים לרגע”) או סיפור מרגש (“בוקר טוב, אדון פידלמן”) שאף סחף את שופטי פסטיבל סאנדנס. ואל תשאלו אותי מה עושה כאן האחרון, אשר מחליף את "אחותי היפה" מתוך החמישיה המובילה.

קצת קשה להתרשם מהתמונה, בה מצולמים אליה ענבר וגור בנטביץ', אבל ב"אורחים לרגע" יש אחלה רפליקות.

מוזיקה מקורית ופסקול (סאונד)

לא פחות משבעה מועמדים מאיישים את קטגוריית המוזיקה המקורית. האם הדבר מצביע על שנה בלתי רגילה באיכותה מבחינה מוזיקלית בקולנוע הישראלי? לא בהכרח. כל חמישיה התופחת לכדי שישיה או שביעיה, חושפת תיקו בין שני מועמדים או יותר. מה שבהחלט עלול לרמוז על מיעוט הצבעות. המועמד הבולט ביותר הוא אבי בללי, אשר יתמודד מול עצמו עם "בוקר טוב, אדון פידלמן" ו-”אחותי היפה". יכול בהחלט להיות שהמועמדות הכפולה תבטל את עצמה, בשל פיצול קולות שיחליש במקום לחזק. התוצאה תהיה זכייה של עמית פוזננסקי ("הערת שוליים") או יוסף ברנדשווילי (“ברקיע החמישי”).

מבט ברשימת המועמדים לעיצוב הפסקול מגלה פחות או יותר את אותם השמות בסידורים שונים, בכל חמשת הסרטים. לישראל דוד ארבע מועמדויות, בעוד אלכס קלוד, תולי חן, מיכאל גורביץ' ואביב אלדמע מועמדים פעמיים כל אחד. אולג קייסרמן הוא היחיד שמועמד רק פעם אחת, בצוותא עם שניים נוספים, כמובן, עבור "בוקר טוב, אדון פידלמן", שנראה כמועמד המוביל לזכייה.

הסרט שאף אחד לא ספר, מועמד שש פעמים כולל בקטגוריית המוזיקה. קאסט "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן" מימין לשמאל: נטע גרטי, אורי גבריאל, ציון ברוך, חן שילוני ושלומי קוריאט

עיצוב אמנותי ועיצוב תלבושות

גם בעיצוב התלבושות לא שכחו "הערת שוליים" ו-”בוקר טוב, אדון פידלמן" להתגושש ראש בראש, כאשר כאן דווקא ישנו יתרון לסרטים תקופתיים (“ברקיע החמישי”) או כאלה המכילים אלמנטים של פנטזיה (“אחותי היפה”). שוב סליחה ל"סימיקו הקטן", אבל הנוכחות שלו כאן משונה. לא משונה כמו המועמדות של "הנותנת" לעיצוב התלבושות, מכל הקטגוריות בעולם, אבל משונה. גם באגף התלבושות בולטים סרטים תקופתיים – “אוסטרליה שלי” עם מועמדות יחידה וגם "ברקיע החמישי" עבורו עיצבה רונה דורון. יהיה מעניין לראות האם יחזור המקרה של השנה שעברה, רק בוריאציה הפוכה. אז הייתה מועמדת דורון פעמיים והפסידה ללאורה שיים ו-“זוהי סדום”. השנה שיים היא זו המחזיקה במועמדות כפולה (“אחותי היפה” ו-”הערת שוליים”), בעוד דורון תמתין בשקט לנקמה.

התלבושות של רונה דורון עבור "ברקיע החמישי", שעלילתו מתרחשת ב-1944.

איפור

לראשונה בתולדות האופירים נוספה קטגוריה עבור האיפור הטוב ביותר, גם היא חרגה מחמש המועמדויות הרגילות והוסיפה אחת. וגם במקרה שלה עלול הדבר להעיד על הצבעות מועטות. זוהי גם הקטגוריה היחידה בה פרגנה האקדמיה ל"כלבת" המעולה. ואם סרט אימה מועמד הוא הרי חייב לזכות, לא? אז שאפו לאתי בן נון ואלינור גיגי על הדם המלאכותי וכמובן בהצלחה גם לכל היתר.

עופר שכטר מרוח בדם, מתוך "כלבת". ותודו שזה נראה טוב.

הסרט התיעודי הטוב ביותר

47 סרטים ניגשו למירוץ, מתוכם שרדו 20 את שלב הניפויים הראשון. לאחר שצפו בהם חברי האקדמיה הרשימה צומצמה לחמישיה הנבחרת, הסגורה בקטגוריה משלה. השם הראשון שקופץ לעין הוא "ארץ בראשית" של משה אלפרט, סרט הטבע המרהיב שזכה להצלחה מסחרית נאה במהלך השנה החולפת. אחריו דולקים "הדירה" של ארנון גולדפינגר (פרס הבימוי בפסטיבל ירושלים האחרון) וכן "הדולפין", “המורה אירנה" ו-”דיפלומט", לכל אחד מהם סיכוי שווה להפתיע. בכלל, כדאי לחכות כמה ימים עם ההימורים, שיבואו גם יבואו. בינתיים צריך לעכל את הרשימות.

הטקסט הנ"ל פורסם בעכבר העיר אונליין.