"כוכב הקופים: המרד", סקירה

סביר להניח שגם אתם לא ממש רוצים לשמוע על עוד סרט בסדרת "כוכב הקופים". מאז הסרט מקורי משנת 1968, ראו אור מקרנה עוד ארבעה המשכונים במרוצת שנות השבעים, שתי סדרות טלוויזיה ורימייק של טים ברטון מלפני עשר שנים, אחד המחורבנים בהיסטוריה האנושית והקופית גם יחד. הסרט החדש על-פי המותג המוכר, שהתבסס בתורו על ספרו של המפורסם של פייר בול, הוא למעשה פריקוול. כלומר, עלילתו מקדימה את ההתרחשויות של הסרט הראשון, על אף שתאריך היציאה שלו הוא כמה עשורים אחריו. ומכיוון שאנו חיים בעידן הספויילר, והטוויסט המפורסם של הסרט הבכור כבר ידוע לכל, מי בעצם ירצה לצפות בסרט שברור איך הוא ייגמר ולאן יילך? אין ספק, מדובר באנדרדוג, כלומר אנדרקוף. וכך, למרות הביקורות המהללות מעבר לים, הסרט פחות או יותר מתגנב אל בתי הקולנוע. אבל "כוכב הקופים: המרד" ("Rise of the Planet of the Apes") הוא סרט כל-כך מעולה וסוחף עד כי כל הצרות והדעות הקדומות נשכחות מיד בפתיחה. אחריה, הסרט מאמיר ומטפס אל הצמרת הגבוהה ביותר והופך לאחד הסרטים הטובים של 2011. לא מאמינים? לכו לראות. עדיין לא משוכנעים? המשיכו לקרוא.

העלילה מתרחשת בכוכב המוכר והאהוב שלנו, בו אנשים חוקרים את הגנום האנושי וקופים משמשים כחיות מעבדה לניסויים אכזריים. וויל רודמן (ג'יימס פרנקו) הוא מדען צעיר ושאפתן, העובד על תרופה לאלצהיימר, עבור אביו הקשיש (ג'ון לית'גו). אחת השימפנזות שהוזרק לה הנסיוב הניסיוני מפתחת יכולות שכליות משופרות, מה שגורם לחברה בה עובד וויל להבין שהפוטנציאל האמיתי של התרופה הוא הגברת האינטלגנציה האנושית. אך תקלה חמורה משביתה את המעבדה ומאלצת את וויל לקחת הביתה קופיף בן כמה ימים, כדי להצילו. השנים חולפות, וויל מוצא לעצמו בת זוג (פרידה פינטו) והשימפנזה הקטן הופך לבוגר בעל מנת משכל אדירה, המתקשר עם בעליו בעזרת שפת הסימנים. סיזר (אנדי סירקיס), כך הם קוראים לו, מתחיל לתהות על מקומו בעולם ועל זהותו – האם הוא חיית מחמד? או אולי דמוי אדם יותר מכל דבר אחר? אחרי תקרית אלימה נשלח קוף האדם למתקן כליאה, שם רוחו נשברת אך מוחו מתחדד. הוא הופך למנהיג הקופים ומתכנן בריחה נועזת מן המתקן.

הסיבה הראשונית בגינה הסרט עורר עניין בקרב צופי הקולנוע למרות המיאוס מן המותג, היא האפקטים המיוחדים. אם בעבר אנשים הלכו לסרטים בזכות שחקנים או במאי, היום מספיק לדעת שחברת WETA יצרה את האפקטים הויזואליות בסרט בכדי להעריך שהוא שווה צפייה. אחרי "שר הטבעות", “קינג קונג" ו-”אווטאר", הרימה החברה הניו-זילנדית את הרף ויצרה את הדמויות הממוחשבות המפעימות והמפוארות ביותר שתראו השנה בקולנוע. זאת בעזרת טכנולוגיה בשם "לכידת תנועה”, בה נעשה שימוש בשחקנים אמיתיים בחליפות מיוחדות, אשר מוחלפים בתהליך העריכה ביצירי מחשב. המצלמות לוכדות את ההופעה של השחקן ומחקה אותן בתהליך הוספת האפקטים. אנדי סירקיס, אשר גילם בשיטה זו את גולום מ"שר הטבעות" ואת קינג קונג, הוא הבחירה המושלמת לתפקיד סיזר. הדמות שהוא בונה אמינה ומורכבת למרות שאת פניו של השחקן אין אנו רואים כלל במהלך הסרט, ומדובר בדמות הראשית לכל דבר ועניין – היא זו שעוברת תהליכים, וזהו הסיפור שלה.

מעניין לדעת שתקציב הסרט אינו מרקיע שחקים ונעצר קצת לפני קו מאה מיליון הדולר. בקיץ בו סרטים כמו "גרין לנטרן" עלו בדיוק פי שניים אבל נראים פי אלף פחות טוב, העבודה של WETA בולטת לטובה. מה גם שאנשיה הוציאו את הטכנולוגיה אל מחוץ לאולפנים הסגורים, כדי לנסות ולשלב את האפקטים במציאות המצולמת ולהפוך אותם לדומים לה ככל האפשר. התוצאה היא יצירת פאר דיגיטלית שעוד ידובר בה רבות. אבל האפקטים, אלה שבזכותם הגעתם לסרט, הם אפילו לא הדבר הכי טוב בו.

מעלתו העיקרית היא התסריט, אשר מחזיר את האמון בשוברי קופות הוליוודיים. ממש כך. מאז "התחלה" לא נראה על המסכים סרט קיץ עצום מידות ואקשן, אך כה שופע אינטלגנציה. הקלישאה לפיה סרטי קיץ צריכים לאוורר את מוחות הצופים ולפיכך חייבים להיות נטולי בינה בעצמם, מתנפצת כגל על החוף של ניו-יורק, עם או בלי פסל החירות ברקע. אותו פסל החירות, אחד הסמלים המובהקים של הסרט הראשון, מופיע בסרט החדש ברגע שמצליח להיות גם מחווה לאבותיו וגם בעל משמעות לפרק הנוכחי. זה קורה כאשר סיזר משחק בדגם מוקטן של הפסל, כלוא בביתו ומסתכל בקנאה אל החוץ, וזוהי רק דוגמה אחת מיני רבות להברקה תסריטאית נהדרת. התסריט הנבון והנכון ממשיך עם בנייה הדרגתית של עלילה ועיצוב דמויות, תוך הצלחה מעוררת השתאות להתכתב כל העת עם המיתולוגיה המקורית של "כוכב הקופים" ואף לשנות אותה היכן שצריך – אם הסרטים של שנות השבעים עסקו בפחד ממשבר גרעיני, ב-2011 הוא הוחלף בשאלות על הנדסה גנטית. ומי חתומים עליו? ריק ג'אפה ואמנדה סילבר, שני תסריטאי אימה שלא עבדו מאז הניינטיז (“היד שמנענעת את העריסה”).

על הבימוי הופקד רופרט וואייט, אשר ייתכן ונבחר בזכות סרטו הארוך הראשון, “The Escapist”, אשר עסק בבריחה מבית סוהר. למרות חוסר נסיונו היחסי, וואייט מוביל את הסרט קדימה בביטחה, עם מיזוג מצויין בין התסריט שנוגע בהגות והאפקטים פוערי העיניים, תוך שהוא שם דגש מיוחד על סצינות הפעולה. והאקשן בסרט הזה פשוט מסחרר. בין אם זה קוף שסתם מקפץ לו בין ענפים, או קרב עתיר משתתפים שעירים יותר ופחות – המצלמה לא מרפה ומסתחררת סביב האקשן עד תומו. שלא לדבר על אחת מסצינות הפעולה של השנה – מסוק נגד גורילה. השילוב בין כלל האלמנטים ב"כוכב הקופים: המרד" מייצר בלוקבאסטר מהסוג הנדיר ביותר שקיים – וירטואוזי וגרנדיוזי מבחינה קולנועית, אבל לא שוכח לספר סיפור רהוט וחכם שמחמיא לקהל ולא רק מבדר אותו. ולא פחות חשוב – הוא לא בתלת-מימד, כמעט סוג של אמירה בימים אלה.

הטקסט הנ"ל פורסם בעכבר העיר אונליין.