"ג'ו + בל", סקירה

לאחר הצפייה בסרטים 2 בלילה, פלנטה אחרת, וג'ו + בל הגעתי למסקנה כי קריטריון האיכות לקבלה במסגרת הקולנוע העצמאי בפסטיבל קולנוע דרום בשדרות, היה מחמיר יותר מזה של התחרות הישראלית בפסטיבל ירושלים. כל אחד מן הסרטים הנ"ל, אשר הוקרנו בשדרות, הציג לא רק גישה רעננה, אהבה מודגשת ליצירה ומציאת פתרונות יצירתיים לקשיי תקציב, אלא גם ובעיקר מקוריות, עשייה חכמה ויכולת מפתיעה לרגש. מכיוון שהסרט הרביעי שהוקרן (ובו טרם צפיתי) חתולים על סירת פדלים מקבל מעמד פולחני בקרב חובבי הטראש וכתבת שער בגלריה, לא נותר אלא לקבוע כי מסגרת הקולנוע העצמאי בשדרות הייתה הצלחה גדולה ולקוות כי כל הסרטים שהוצגו בה יהפכו לפחות לסרטי פולחן – וכולם גם סרטים שיכולים לפנות לנתח גדול של חובבי קולנוע.

ג'ו + בל הוא הסרט הראשון שזוכה לחשיפה חצי מסחרית, עם שתי הקרנות בשעות לאו דווקא נוחות בסופי השבוע בסינמטק תל אביב – זה אומנם מעט מדי, אך מעלה את הסיכוי שהקרנות אלו יהיו מלאות. בהמשך החודש הוא יוקרן בסינמטק ת"א באופן סדיר יותר.

את ג'ו + בל ביימה רוני קידר (ורוניקה קידר בכתוביות לאנגלית) אשר כתבה את התסריט יחד עם סתו דיוויס. מדובר בקומדית פשע-רומנטית שאומנם לוקח כמה דקות על מנת להיכנס לתוכה ולהבין את סגנון ההומור שלה, אך ככל שהסרט מתקדם התוצאה מצחיקה, מרגשת ומענגת.

ג'ו (בגילומה של קידר), היא בלדרית וסוחרת סמים השונאת את ישראל אך לא מוצאת מקום אחר לחיות בו. לאחר שיבה ממשלוח בחו"ל היא מוצאת בחדר האמבטיה שלה את בל (סיון לוי), משוחררת טרייה ממסוד לחולי נפש אשר פלשה לדירתה של ג'ו על מנת להתאבד. תוך איום בניסיון התאבדות נוסף, בל עוקבת אחרי ג'ו לכל מקום ולא מרפה.

כאשר לדירתה של ג'ו מגיעה מתן, אקס אלים של הגיבורה, מתפתח עימות קצר בינו לבין בל אשר נגמר בכך שבל יורה בו בטעות. כעת ג'ו ובל מנסות להסתיר את הגופה. הן פונות לעזרתה של אביגיל (רומי אבולעפיה) המפעילה של ג'ו בעסקי הסמים, מבלי לדעת כי זו מאוהבת בהרוג. יש גם קצין משטרה בכיר המנהל רומן עם אביגיל וקאסמים על שדרות, בתור רקע לעלילה.

מנקדות מוצא זו מתפתח סרט המשלב בין קומדיה של טעויות, סרט בריחה וסיפור אהבה מרגש הנרקם בין שתי הגיבורות. מדובר בסרט אשר לא מתאמץ על מנת לספק אשליית מציאות, אך כן מתייחס ברצינות לבניית הדמויות שבו ,כולל דמויות המופיעות רק לדקה. חלק מן הדמויות נבנות בעיקר כמוצא למצבים קומיים, אך יש בהם משהו היוצא מגבולות ההקצנה והסטריאוטיפ ובורא אמינות. שלוש השחקניות הראשיות שובות לב והסרט משתמש בחוכמה בלוקישניים שלו – תל אביב בחלקו הראשון ושדרות בחלק המסיים.

אומנם היו כאלו שיבקרו את יצירת ההזדהות עם פושעת – מה שנדמה לי כסיבה אפשרית לכך שהסרט זכה להגבלת גיל תמוהה/שערורייתית, אבל העיקר הוא בניית סיפור על יצירת קשר רגשי בין שתי נפשות. סיום הסרט מעניק לו מימד המזכיר יותר מכל אגדה קסומה, תחושה המחוזקת בעזרת גרפיקה ממוחשבת המשולבת בסרט. אכן, יש בו משהו קצת קסום, אבל בשורה התחתונה מדובר פשוט בכיף של סרט.