פרשת סרט הביכורים בפסטיבל ירושלים: הסיפור המלא

אמנם חלפו כבר שתי יממות מאז הסתיים לו סופית פסטיבל הסרטים ה-28 של ירושלים, אבל פרשה אחת מביכה במיוחד המשיכה להתגלגל עד אתמול בלילה – פרשת שלילת פרס סרט הביכורים שניתן ל"עמק תפארת", אשר בסופה הוחלט להעניק את הפרס מחדש, לאותו הסרט. על ההדים וההשלכות שלה אפשר כבר לשמוע, אבל את מלוא עוצמתם נדע רק כעבור זמן. הנה תקציר האירועים וניסיון שלי לתהות עליהם ואולי אף להבין אותם.

יום שישי, אחר-הצהריים: במהלך טקס הסיום וחלוקת הפרסים, מוכתר "עמק תפארת" כסרט הביכורים הטוב ביותר. הקהל מוחא כפיים ליצירתה הראשונה של הדר פרידליך, חברי הבלוג בהתלהבות יתרה יש לציין, ושאר המשתתפים מאוכזבים אך מנומסים. נראה שכולם מרוצים פחות או יותר, כולם חוץ מאדם אחד – מאיר שניצר.

מוצאי שבת: הנהלת הפסטיבל מודיעה כי החליטה לשלול את פרס הביכורים מ"עמק תפארת", בשל ניגוד אינטרסים. אחד מחמשת השופטים הוא מישל ריאק, האיש החזק בחברת ARTE הצרפתית, שתמכה כספית בסרט. המילה "שערוריה" החלה להכות גלים במרחב הוירטואלי. הפסטיבל התנצל על עוגמת הנפש שנגרמה ליוצרי הסרט. הבמאית, הדר פרידליך, בתגובה: "מעולם לא הייתי מעורבת בשערוריה מכל סוג שהוא ואני אשתדל ליהנות מהדבר הזה". מדובר במלכה, למקרה שתהיתם. הפסטיבל מודיע על כינוס מחודש של ארבעת השופטים הנותרים והצבעה בסיומה יוענק הפרס מחדש. אישית, חשבתי שאם השופטים אנשים ישרים, עליהם להעניק את הפרס לסרט שהוענק לו הפרס, או לפחות לחזור על הצבעותיהם המקוריות. הרי כולנו ראינו "הערת שוליים" ויודעים לאן אסונות מסוג זה עלולים להוביל.

יום ראשון: התגובות מתחילות לזרום. מאיר שניצר לוקח אחריות ואף טופח לעצמו על השכם. הוא חושף שניגש למארגני הפסטיבל בתום הטקס ו-"תהה" בנוגע לכשירות הדברים. כיוון שאני בכל זאת מבקר ושניצר הוא בכל זאת קולגה, לא אומר עוד כלום בנושא. אז אני מקווה שתסייעו לי באיזור התגובות, אפשר גם להיות יצירתיים או לסנגר על חושי העיתונות המפותחים שלו.

מאידך, תגובתו של מישל ריאק המושמץ, אשר נפגע עד עמקי נשמתו ומתראיין בלעדית אצל אבנר שביט בוואלה! שם הוא פותח וואחד פה על הפסטיבל בכללותו. הוא ממשיך ומזכיר את הקשר שלו לעוד מספר סרטים שהתמודדו מול "עמק תפארת", חלקם זכו בפרסים. "בפסטיבל ירושלים רגלי לא תדרוך יותר", "אני מנתק איתו מגע" מודיע ריאק הנסער.  אלא שריאק הוא למעשה ARTE ואותה ARTE היא המשקיעה הזרה מספר אחת בקולנוע הישראלי. הצעד המטופש של פסטיבל ירושלים עשוי לעלות לקולנוע הישראלי בתמיכת צרפת בתעשייה המקומית ובסכומי עתק. למרות שאין סיבה אמיתית לדאגה, שכן ריאק הבטיח שימשיך לתמוך בקולנוע הישראלי ורק יחרים מעתה את הפסטיבל הספציפי. אני צופה זעזוע קל ביחסים הקולנועיים בין ישראל לצרפת בעתיד הקרוב ומאוד מקווה שלא מדובר במכה קשה מדי, למרות שאיני רואה יותר מדי סיבות להיות אופטימי.

הפוגה קלה לתהיות משלי: הסרטים המשתתפים בתחרות הישראלית נחשפו כשבועיים לפני פתיחת הפסטיבל ושלושה שבועות לפני סיומו. כך גם הרכב השופטים. מדוע לאורך כל התקופה הזו, איש לא פצה פה או חשד בכשרים? האם צריך שסרט מסויים יזכה בפרס בשביל "לתהות" לגביי הקשר שלו עם אחד השופטים? מדוע הפסטיבל מקבל לתחרות סרט שלא יכול לזכות באף פרס, בגלל קשר עם שופט? או מדוע לוקחים שופט שיש לו קשר לאחד הסרטים? או שאולי הקשר הזה אינו חוקי כאשר הסרט זוכה, אבל בסדר גמור לו היה נותר ללא פרסים כלל?

הנהלת הפסטיבל הגיבה לתגובתו של ריאק וטענה כי הייתה מודעת לקשר בין ריאק לסרט וביקשה ממנו "לא להשתתף בהצבעות על הסרט, אם יהיו… משהתברר כי עיקרון זה לא קוים, לא ראתה הנהלת הפסטיבל מנוס, אלא לבטל את תוצאות ההצבעה". תגידו, אתם צוחקים עליי? הוא שופט בתחרות הישראלית! הסרט, מהיותו בתחרות עד כמה שאני מבין אותה, מועמד אוטומטית לכל הפרסים בתחרות! ברור שהוא השתתף בהצבעות, לא צריך פרוטוקול בשביל זה.

אגב, מערכת "סריטה" מוכנה למצוא קשר עקיף בין כל אחד מחברי צוות השיפוט ללפחות סרט אחד בתחרות. או בין אחד מחברי צוות השיפוט של כל פסטיבל בעולם ללפחות סרט אחד המוקרן במהלכו, לצורך העניין. דוגמה מהעת האחרונה – "אי שם" של סופיה קופולה זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר של פסטיבל ונציה. יושב ראש חבר השופטים הוא קוונטין טרנטינו, האקס המיתולוגי של קופולה הבת. הבנתם את הנקודה. אני כותב זאת רק כדי להוכיח את רמת הטמטום וחוסר ההגינות שהתרחשה כאן. סבוטאז', זה מה שהלך בפסטיבל ירושלים, לא שום דבר אחר.

יום שני: הנהלת הפסטיבל מודיעה על תוצאות ההצבעה החוזרת, ללא השופט ריאק. התוצאה – תיקו. ההשלכה – שני סרטים יקבלו את מלוא סכום המענק לסרט ביכורים, אשר הוחלט להכפילו. השניים הם "השוטר" של נדב לפיד ו…"עמק תפארת" של הדר פרידליך. מה שהופך את כל העניין ליותר ברור. להערכתי, בהצבעה המקורית היו שני קולות לכל אחד מן הסרטים, כאשר קולו של ריאק הכריע את הכף לטובת "עמק תפארת". זו רק השערה שלי, כמובן, אבל היא מבוססת על השתלשלות האירועים.

יום שני בערב: נדב לפיד, במאי/תסריטאי "השוטר", מודיע בשמו ובשם חבריו לסרט כי החליטו לוותר על הפרס. הם מודים מעומק הלב לשופטים על תמיכתם, אך מסייגים ואומרים כי "יש להם טעם מר מר ביחס לכל התנהלות נושא הפרסים בפסטיבל, לאו דווקא ביחס לפרשייה המדוברת". הם ממשיכים ומבהירים כי אין להם צד במחלוקת בין מישל ריאק לפסטיבל וכי הם מקווים שהפסטיבל יפיק מן הפרשייה לקחים לטובת כלל הקולנוע הישראלי. לפיד חתם את דבריו באומרו: "עבורנו פסטיבל ירושלים נגמר ופנינו לפסטיבל לוקרנו". אז קודם כל בהצלחה גדולה ללפיד וצוותו בחו"ל, נדמה לי שהסרט הזה עוד ייתן בראש בלא מעט פסטיבלים עולמיים. שנית, כל הכבוד להם על שהראו שגם לאנשי קולנוע יש אינטגריטי, ולא רק אגו, בכך שבחרו לוותר על הפרס. גם אם הוא כרוך במענק כספי לא מבוטל (35 אלף שקלים) ואף לא מעט יוקרה. כלומר, אם נשארה כזו לפסטיבל ירושלים בתום הפרשה המפדחת הזו.

סיכום הדברים: "עמק תפארת" היה ונותר הזוכה בתואר סרט הביכורים הטוב ביותר של פסטיבל ירושלים 2011. ברכות (מחודשות) לפרידליך ואנשיה. אלא שבדרך, פסטיבל ירושלים התכבד בכתם ענק על ההתנהלות שלו, כזה שלא יורד בכביסה. היחסים בין הקולנוע הישראלי והצרפתי יצטרכו להתנקות ומהר ולפחות יוצר אחד, נדב לפיד, הוכיח שיש עתיד לקולנוע הישראלי גם בתחום ההגינות. אה, ומאיר שניצר הזכיר לכולם מיהו מאיר שניצר, לטוב ולרע.

באופן אישי, אני חושב שהעיקר שהצדק נעשה. מהן דעותיכן ודעותיכם על כל העניין?