עלו השבוע: ״הארי פוטר 7.2״ ו-״החתול במגפיים: הסיפור האמיתי״

כפי שכבר הזכירו אור ועופר, עניינים קולנועיים מתרחשים גם מחוץ לאיזור המושבה הגרמנית בירושלים. למרות שבשבוע האחרון קוראיי הבלוג היו יכולים לחשוב אחרת, בזכות הכיסוי הרחב שלנו את פסטיבל הסרטים של עיר הקודש (דפדפו לאחור שבוע אחד לתחילת הפסטיבל). ובכל זאת, שני סרטים חדשים עולים בסוף השבוע לאקרנים ומן הראוי שלפחות נתייחס אליהם.

מעריצי ומעריצות הקוסם הצעיר הארי פוטר (וחבריו המגניבים ממנו), יזכו סוף סוף לשזוף את עיניהם המשתאות, דרך זגוגיות של משקפי תלת-מימד, בנדבך האחרון בהחלט בסדרת הסרטים המבוססת על סדרת הספרים. שתיהן מהפופולריות בהיסטוריה. נדמה לי שאין צורך להרחיב על ״הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק 2״ ("Harry Potter and the Deathly Hallows: Part II"), שכן הוא בעיקר אמור לשמש כקליימקס למי שמכיר ואוהב את הסרטים הקודמים. האמת היא שגם אם ארצה לא אוכל לעשות זאת, משום שלא קראתי מילה מכתביה של ג׳יי קיי רולינג וראיתי אולי 40 דקות, במצטבר, מכל 8 הסרטים הלא-קצרים כלל. כך שהבמה כולה שלכם, בין אם כאן או בתגובות לסקירה של אור.

הסרט החדש הנוסף שאינו הארי פוטר, הוא סיפור קצת מוזר. בהמשך השנה, עומד לקבל החתול במגפיים, הדמות האהובה מסרטי ״שרק״ בדיבובו של אנטוניו בנדרס – סרט משלו. טריילר כבר יש. אלא שעכשיו מגיע לבתי הקולנוע סרט המתקרא ״החתול במגפיים: הסיפור האמיתי״ ("La véritable histoire du Chat Botté"), למרות שחלקו מריח מחלטורה חתולית וחלקו ממלכודת להורים פתיים. נכון, דרימוורקס ממש לא המציאו את דמותו של החתול במגפיים ורוב הדמויות מ״שרק״ ממילא מבוססות על אגדות עם ידועות שזכו לעשרות עיבודים. אבל תנו מבט בטריילר ותגידו לי מה הסיפור של שני הבמאים הצרפתים פאסקל הרולד וז'רום דשאן, שבמקרה החליטו שאותו חתול יהיה גיבור סרטם המונפש. בכלל, תנו מבט בטריילר, מדובר באחד הדברים ההזויים שראיתם לאחרונה, אני מבטיח.