עלו השבוע: "הפרקליטה", "המאמין" ועוד שלושה
9 ביוני 2011 מאת אורון שמירסוף שבוע של שאריות מחוממות, או אולי של פנינות נסתרות שבמקרה עברו מתחת לרדאר הסרטים העולמי? עבור כל אחד מחמשת הסרטים החדשים שעולים על המסכים אפשר לתהות בשאלה מדוע הגיע אלינו? ולמה דווקא עכשיו? תשובות אפשריות, בין השורות.
"הפרקליטה" ("Conviction") מתחקה אחר סיפורה האמיתי של בטי אן ווטרס (הילארי סוואנק) אשר למדה משפטים כדי לייצג את אחיה שהורשע ברצח (סם רוקוול). הוסיפו את מליסה ליאו לרשימת השחקנים ותקבלו דרמת בית משפט משפחתית שנראית כמו חומר לאוסקר. אבל רק נראית. בפרסי האקדמיה האמריקאית השנתיים התעלמו לחלוטין מסרטו של טוני גולדווין (שחקן שמביים בעיקר לטלוויזיה) על-פי תסריט של פמלה גריי ("לנגן מהלב").
עוד סרט המבוסס על סיפור אמיתי הוא "העסקן" ("Casino Jack"), הלא הוא הלוביסט המושחת ג'ק אברמוף (קווין ספייסי). ג'ק משמן חברי קונגרס, עושק כספית את האינדיאנים, לוטש עיניים לספינות קזינו וחי כפי שרק באמריקה אפשר – עם הילה של פילנתרופ הגון. עד שתופסים אותו. נורמן סניידר ("תאומי המריבה") כתב את התסריט וג'ורג' היקנלופר ז"ל ("לבבות המאפליה") ביים ונפטר כחודשיים לפני יציאת הסרט בארה"ב. דעתי המלאה על הסרט תעלה לבלוג היום או מחר.
גם הסרט "נגיעה" ("Touched") נפתח בדיסקליימר "מבוסס על סיפור אמיתי", הסיפור של נערה מרותקת לכסא גלגלים (הוליסון קולמן) ואימה המניפולטיבית והמתעללת (שירלי ברנר. הבנתם נכון, כמו "רשימת חיסול" גם הסרט הזה הגיע ארצה כדי להשוויץ בהצלחות של השחקנית הישראלית בניכר). באופן כמעט משעשע, לאם הכפייתית קוראים מוניק… אלומה רייט ושלים אורטיז הם השחקנית והשחקן הנוספים ששווה להזכיר, בעוד הבמאי הוא דן ניירה והתסריטאים הם סקוט מולר, ג'קי ווטסון ולארי קורנסקי. ועל-פי ימד"ב מדובר בהישג מבחינת תאריך הפצה – הסרט עולה כאן חצי שנה לפני ארה"ב.
"המאמין" ("Priest") אינו מבוסס על סיפור אמיתי, אלא על נובלה גראפית של היונג מין-וו. פול בטאני מגלם כומר שיוצא לאתר את הערפדים שחטפו את אחייניתו, בעולם בו מלחמה רבת שנים שוררת בין ערפדים ובני האדם, הנשלטים על-ידי הכנסיה. העיבוד לנובלה שייך לקורי גודמן, כאשר הבמאי הוא איש האפקטים סקוט צ'רלס סטיוארט, מי ששיתף פעולה עם בטאני בסרט "ליגיון המלאכים". אגב, גם שם גילם השחקן הבריטי דמות הקרובה לדת וחמושה בכלי נשק. מגי קיו, כריסטופר פלאמר וקארל אורבן משלימים את הקאסט. אה, כן, וזה בתלת-מימד. ראו הוזהרתם.
הבריטי היחיד ברשימה האמריקאית הזו הוא "לונדון בולווארד" ("London Boulevard"), אשר מבוסס לשם שינוי על ספר, של קן ברואן. התסריטאי זוכה האוסקר וויליאם מונאהן ("השתולים", "גוף השקרים") עיבד למסך הגדול ואף ביים, לראשונה בקריירה. קולין פארל מגלם משוחרר טרי מהכלא שנשכר על-ידי שחקנית הוליוודית (קירה נייטלי) להיות לה לשומר ראש. רשימת השחקנים המורחבת יותר כוללת את ריי ווינסטון, דייויד ת'יוליס, בן צ'פלין, אנה פריל ואדי מרסן. גם את הסרט הזה אני מתכנן לראות, אם יהיה זמן, אבל ספרו לנו בתגובות מה כבר ראיתם וראיתן.
לונדון בולבארד מאכזב מהתחלה ועד הסוף –
פסקול מגניב ועריכה מעולה הולכים לאיבוד בתסריט פרום ושחוק עד עפר. גם דיוויד ת'יולס ממשיך לאכזב בעוד תפקיד מטופש. קיירה נייטלי גרועה כמו שמזמן לא היתה כזאת.
נקודת האור היא גם ההפתעה המרכזית – קולין פארל. הוא יודע לשחק כנראה והוא עושה את זה טוב.
מצחיק שאתה אומר את זה – אצלי זה היה בדיוק להיפך. הסרט לא עבד מהסוף ועד ההתחלה. זאת אומרת, היה נחמד והייתי בתוך זה עד שהגיע הסוף, ואז פתאום חשתי אכזבה. קולין פארל מלך (כרגיל, לדעתי) וממש אהבתי את שאר השחקנים. מה ששוב מוכיח שעל הופעה מסויימת לשני אנשים יכולות להיות שלוש דעות. קירה נייטלי הייתה נוירוטית ומשוגעת בצורה נהדרת, ריי ווינסטון מבוזבז קצת מבחינת דקות מסך ואת דייויד ת'יוליס לא זיהיתי עד הקרדיטים… (אבל אני גרוע במשחק הזה). הלוואי שהיה לי עוד מה להגיד כדי לכתוב סקירה שלמה…
נ.ב.
טוב לראות אותך פה 🙂