"אקס-מן: ההתחלה", סקירה

אף פעם אל תאמין לאולפן הוליוודי. זה הלקח שמלמד אותנו מותג "אקס-מן", על גלגוליו השונים בקולנוע. אחרי הטרילוגיה המקורית, שהתחילה נהדר בשנת 2000 ונסתיימה במפח נפש אדיר בשנת 2006, הודיעו האולפנים על סיום הסדרה. כלומר, בצורתה הנוכחית. ארבעה פרוייקטים שיתמקדו בדמויות ראשיות, או ייבאו אל המסך דמויות חדשות מספרי הקומיקס, קיבלו אור ירוק. הראשון שבהם היה "אקס-מן: המקור – וולברין", אשר למעשה חרץ את גורל המיזם כיוון שהיה כזה כישלון חרוץ. כעת, אנו ניצבים לפני אתחול מחודש של המותג, עם "אקס-מן: ההתחלה" ("X-Men: first Class"). אבל למרות הציניות הרבה עימה ניגשתי לצפייה, בעקבות ההיסטוריה שלעיל, הסרט התעלה על כל הישג שרשמו קודמיו.

העלילה מתרחשת הפעם בשנת 1963, עשורים רבים לפני עלילות כל יתר הסרטים, אולי גם כמחווה לשנה בה התפרסמה חוברת הקומיקס הראשונה של האקס-מן. היא מתמקדת בשני ידידים טריים בעלי כוחות על אנושיים. האחד הוא צ'רלס אקסבייר (ג'יימס מקאבוי), אשר סיים את לימודיו באוניברסיטה ומסתיר מהעולם את יכולתו לקרוא מחשבות. השני הוא אריק לנשר, לימים "מגנטו", המסוגל לשלוט במתכות הנמצאות סביבו ומחפש נקמה באיש שהרג את אימו והרס את חייו. הוא זוכר אותו בתור שמידט, אבל בארה"ב מכירים אותו כסבסטיאן שו (קווין בייקון). כאשר כוחות-העל שלהם נחשפים וארצות-הברית ניצבת בפתחה של מלחמה גרעינית מול רוסיה, מוקם צוות מיוחד של מוטנטים, אנשים בעלי מוטציות גנטיות. מטרתם למנוע את האסון המתקרב, שמאוחר יותר נודע בשם “משבר הטילים בקובה”. הצרה היא שיש לא מעט יצורים על-אנושיים גם בצד השני של המתרס, אשר חפצים בהרס העולם והשמדת האנושות.

היתרון הראשון של הסרט הוא שהיכרות מוקדמת עם הדמויות ועם היקום השלם ועמוס המתילוגיה של האקס-מן, איננה הכרחית כדי להפיק ממנו הנאה. יש כאן מספיק דמויות ועלילה לעונה שלמה של סדרת טלוויזיה, והכל דחוס היטב ל-130 דקות שמסבירות את עצמן יפה מאוד. כמובן שהמעריצים ירוויחו כפליים ועל הנקודה הזו שווה להתעכב.

מהו הרגע הטוב ביותר בסרט הראשון משנת 2000? הפתיחה שלו. סצינה קצרה ועוצמתית על ילדותו של אריק לנשר במחנה ההשמדה אושוויץ. נדמה שגם היוצרים חשבו כך והחליטו לפתוח את הסרט החדש בדיוק באותה סצינה, אבל להרחיב אותה לאחר מכן. כך נפרש בפנינו הסיפור של מגנטו, אחד הנבלים החזקים והמאיימים בתולדות הקומיקס, כילד פגוע שאיבד אמון באנושות וכניצול שואה תאב נקם. מנגד, מוצג לנו פרופסור צ'רלס אקסבייר בימי נעוריו ההוללים. מדובר במהפך כמעט בלתי נתפס – הנכה הקירח והיבשושי שקולו הוא קול ההיגיון וההגינות, מוצג בסרט כנער פוחז, בעל שיער שופע והליכה מלאת ביטחון עצמי, שמשכיב בחורות בעזרת קשקושים מדעיים על אבולוציה ועתיד האנושות. פשוט ענק. רק בשביל זה שווה לבוא. ובכן, גם בשביל סצינה אחת של חצי דקה, שמתעלה על הסרט השלם בכיכובו של וולברין. אך למרות רגעים עצומים כאלה ואחרים, חשוב להדגיש ש"אקס-מן: ההתחלה" הוא פשוט סרט מצויין לכל אורכו ואינו רק מחביא בתוכו כמה סצינות נחמדות ותחושת באסה כללית, כמו הסרטים שקדמו לו.

לראשונה בתולדות המותג ניתן לראות על המסך הגדול כמה מוטנטים שטרם הופיעו בסרטי אקס-מן. החבר'ה הרעים הם עזאזל הטלפורטר (ג'ייסון פלמינג), אנג'ל סלבדורה המעופפת (זואי קרביץ) וגם ריפטייד (אלכס גונזאלס), המייצר סופות טורנדו. עם חברי הכיתה הראשונה בבית הספר של אקסבייר לנוער מחונן נמנים: דארווין (אדי גת'גי) המסתגל במהירות לסביבתו, באנשי (כלב לנדרי ג'ונס) המפיק גלי קול חזקים וצורמים והאבוק (לוקאס טיל), המשגר קרני אנרגיה הרסנית מגופו. כמו-כן, חוזרות אל המסך כמה דמויות שכבר הופיעו בעבר בסרט אחד או יותר. מלבד מגנטו ואקסבייר שכבר הוזכרו, שבה גם מיסטיק משנת הצורה, מגולמת הפעם בידי הכוכבת העולה ג'ניפר לורנס (“קר עד העצם”) שמחליפה את רבקה רומיין. ביסט כחול הפרווה ובעל העוצמה והמוח העל-אנושיים, משוחק על-ידי ניקולס הולט הצעיר (“סינגל מן”), אשר מחליף בתפקיד זה את קלסי גריימר. המעניינת ביותר היא אמה פרוסט, המסוגלת להקשיח את גופה לחוזק של יהלום וגם לקרוא מחשבות. היא הופיעה לכמה רגעים ב"וולברין" והייתה אמורה לקבל סרט משל עצמה, שבוטל. אז גילמה אותה טיינה טוזי וכעת זו ג'נוארי ג'ונס שעברה בטבעיות מהסדרה "מד-מן" לסדרת "אקס-מן".

הסיבות להצלחה הן הצוות המנצח שהרכיבו האולפנים. הבמאי שנבחר למשימה הוא מתיו ווהן, שכנראה לא מסוגל לעשות סרט רע (“Layer Cake”, “אבק כוכבים", “קיק אס"). ברגעים מסויימים, בעיקר בהתמקדות בנבלים, הסרט שלו מזכיר את סרטי ג'יימס בונד המוקדמים. מעליו ניצב בריאן סינגר, האיש שבזכותו "אקס-מן" 1 ו-2 היו שווים משהו ושבגלל עזיבתו הפרק השלישי היה כה גרוע. הפעם הוא רק הפיק וסייע בכתיבת התסריט, אשר התגלגל מגרסה מוקדמת של שלדון טרנר (“תלוי באוויר”) ועליו חתומים גם תסריטאית הבית של ווהן, ג'יין גולדמן, בשיתוף עם אשלי מילר וזאק סטנז (“ת'ור”). יחד עם הקאסט המשובח, מספר בדיחות חביבות וכמה סצינות אקשן מלהיבות ועתירות אפקטים ויזואליים זולים, התוצאה היא סרט ה"אקס-מן" הטוב ביותר שנראה על המסך. גם עבור עיניים טריות והדור שלא ידע את מגנטו ואקסבייר, אבל בעיקר בשביל מעריצי הסדרה לדורותיה.

 הטקסט הנ"ל התפרסם בעכבר העיר אונליין.