עיון בתוכניית פסטיבל דוקאביב 2011

פסטיבל דוקאביב ה-13 במספר, יוצא לדרך החל ממחר, ה-12 במאי. אגב, היום (11.5) נפתח חגיגית פסטיבל קאן ה-64 בריביירה הצרפתית, אשר תוכניותו נסקרה כאן בבלוג כאשר פורסמה. אם לחזור להיצע המקומי, דוקאביב, גם השנה יוקרנו עשרות סרטים דוקומנטריים מהארץ ומהעולם, לצד הרצאות, דיונים, סדנאות ואווירה של חיפוש עתיד הז'אנר התיעודי הפעם. החל מסרט הפתיחה המורכב כולו מתוכן של גולשי אתר יוטיוב, דרך התחרות הישראלית ממנה יצאו ודאי הסרטים הבולטים של השנה וכלה בסרט אחד שלדעתי הוא אחד המפעימים של אשתקד – "Exit Through The Gift Shop" של אמן הרחוב הבריטי והחסוי המכונה בנקסי. כתבתי עליו בהרחבה במסגרת טרילוגיית המאמרים "אמיתי או מזויף?", בתור החלק השלישי והמסכם. וכעת מעניק הפסטיבל הזדמנות לצפות בו על מסך גדול עם תרגום עברי. הנה שאר ההתרשמות שלי מהתוכניה השנתית, כפי שהתפרסמה גם בעכבר העיר אונליין.

פסטיבל "דוקאביב" לקולנוע תיעודי יתקיים זו הפעם ה-13 בתל-אביב, החל מה-12 ועד ה-21 בחודש מאי הנוכחי. הקרנות הסרטים מכל רחבי תבל ייערכו בסינמטק התל-אביבי, בבית ציוני אמריקה ובנמל ת"א. עשרות הסרטים יוקרנו במסגרות שונות, הכוללות את התחרות הבינלאומית והישראלית, כמו גם תחרות לסרטי סטודנטים ו-"דוקצעיר", לצד "דוקוצ'לאנג'”, אתגר ליצירת סרט דוקומנטרי קצר בתנאים מגבילים, בו יתמודדו צוותים זה מול זה ויחשפו את תוצרתם בערב מיוחד.

לראשונה בתולדותיו יתקיים הפסטיבל תחת ניהולו האמנותי של סיני אבט, אשר החליף את המייסדת והמנהלת אילנה צור, שפרשה מתפקידה לפני כחצי שנה. שינויים ראשונים אפשר לראות כבר בבחירת זהותו של סרט הפתיחה. לאחר עשור של סרטים ישראלים אשר הוציאו לדרך את האירוע, ייפתח "דוקאביב" של השנה עם הפרוייקט הבינלאומי "חיים ביום אחד". רידלי סקוט הפיק, קווין מקדונלד ביים וג'ו ווקר, אורח הפסטיבל, ערך יחדיו 85 אלף סרטונים של גולשי אתר "יוטיוב" לכדי סרט אחד. 4,500 שעות של חומר גלם מ-197 מדינות, הפכו ל-95 דקות המציגות מעין יום אחד בכפר הגלובלי. כצפוי ממיזם בסדר גודל והיקף שכאלה, התוצאה מצחיקה, מרגשת, משעממת ומזעזעת לסירוגין ובעיקר לא אחידה. אולם, כניסוי קולנועי מדובר ביצירה מעניינת, שאכן עונה להגדרת מארגני הפסטיבל, אשר חיפשו ביטוי לשינויים המתחוללים בעולם הקולנוע התיעודי, תחת הכותרת "הדוק הבא – עתיד הדוקו”.

אירועים מיוחדים נוספים לצד סדנאות שונות, יאגדו תחתם סרטים בנושאים כמו מזון, אמנות, ספורט (שני סרטים, שניהם עוסקים בכדורגל) וכמו כן יוצגו ארבעה דוקו-מוזיקליים. הבולט שבהם הוא "Search and Destroy" של הבמאי מורגן נוויל, על יצירת אלבום המופת “Raw Power" של איגי והסטוג'ס. בניסיון לאתר עוד תתי-ז'אנרים תיעודיים, סומנו מספר דיוקנאות קולנועיים של אישים, הסרט החברתי/ אקטיביסטי “כנרים" ושני סרטים המכילים את הכותרת "פרוייקט ההורים שלי”. כאילו שלא נעשים בישראל מספיק סרטים על הורים של במאים שאף אחד לא מכיר. נקווה שהפעם מדובר בחוויה מוצדקת, לא רק מבחינת היוצר אלא בעיקר מצד הקהל.

מבין ההיצע הישראלי, בולטים מספר שמות יוצרים מוכרים יותר. אבישי סיון (“המשוטט”) יציג את "הטרילוגיה האוזבקית" – שלוש אפיזודות, שלושה דורות של משפחה ממוצא בוכרי. "קרוע" של רונית קרצנר מוותר על תקציר ומסתפק בהלעלאת השאלה: "האם אדם יכול להיות בו-זמנית גם כומר קתולי וגם יהודי שומר מצוות?”. עופר ינוב, צלם מנוסה (“בופור”), עוקב אחר תהליך יצירת מופע מחול של נשים בגילאי 70-80 בסרט "פלטשקעס". כמו כן, תתקיים חשיפת מסמך קולנועי נדיר של הדוקומנטריסט האגדי דוד פרלוב משנת 1979. זהו “זכרונות משפט אייכמן", בו ראיין פרלוב ניצולי שואה ובני הדור השני, אשר סיפרו על השפעת המשפט על החברה הישראלית בכלל וחייהם בפרט.

אם לשפוט על פי תקצירים בלבד, הישראלים המסקרנים במיוחד כוללים את "לאה גולדברג בחמישה בתים" של יאיר קדר, הצדעה לחייה של המשוררת לאה גולדברג ; "הצלמניה" של תמר טל, המתחקה אחר סיפורם של סבתא והנכד שלה, במסע להצלת חנות הצילום המיתולוגית ; וגם "הסיפור האחרון של פרנץ קפקא” של שגיא בורשטיין, המתאר את הסכסוך בו מצויים כתבי קפקא בסרט המוצג כ"מסע בלשי חוצה יבשות בעקבות אוצר ספרותי". נשמע קפקאי.

גם לסרטים האורחים יש מה להציע בכל הנוגע לשמות מעוררי עניין. הבמאית היפנית הנודעת נעמי קוואסה (“שארה”) תיוצג בפסטיבל על-ידי סרטה “ג'נפין", מבט ייחודי על נשים יפניות הבוחרות ללדת באופן טבעי, בקליניקה מיוחדת הממוקמת ביער. הבמאי האיטלקי הותיק ארמאנו אולמי (“קבקבי העץ”) חתום על “טרה מאדרה", סרט המוקדש לאמא אדמה ומתעד כנס חקלאי באותו השם, אשר נערך בטורינו תחת סיסמת תנועת ה"סלואו פוד" – “טוב, נקי והוגן". סרטו של הבמאי הדרום-אמריקאי פטריסיו גוזמן, הנקרא "נוסטלגיה אל האור" שייתכן והוא יהיה מוכר לבאי פסטיבל ירושלים האחרון. הוא מתרחש במדבר אטקמה אשר בצ'ילה ומפגיש בין סיפורם של אסטרונומים במצפה כוכבים בעל הטלסקופ הגדול בעולם, לבין זה של נשים החופרות בחול כדי לגלות שרידים של גופות ממשפחותיהן.

הישר מחו"ל, מגיע גם סרט אחד שהקרנתו לבדה מצדיקה לבדה את קיומו של הפסטיבל כולו, מבלי לפגוע בכבודם של שאר המשתתפים. אמן הרחוב הבריטי המסתורי הידוע רק בכינויו "בנקסי", הפך בשנה החולפת גם לבמאי קולנוע והגיע עם “Exit Through the Gift Shop” שלו עד למועמדות לאוסקר. "אקזיט דרך החנות", כפי שהוא נקרא בפסטיבל הוא אחד הסרטים המדהימים ביותר שנעשו אי פעם על עולם אמנות ואת אחד מאותם סרטים שממיסים את גבולות הז'אנר הדוקומנטרי, מערבבים דמיון ומציאות עד שאין להפריד ביניהם עוד. מדובר בסרט מתעתע, מבריק, מהנה ומעורר השראה ברמות בלתי נתפסות ופשוט סרט חובה לכל חובב אמנות או אמן בנפשו. קבלו את ההמלצה הרותחת הזו ותודו לי אחר-כך. בברכת פסטיבל מוצלח לכולם.