המועמדים הראשוניים לפרסי אופיר 2011

אתמול הוכרזה רשימת הסרטים הישראלים ממנה ייבחרו, בחודשים הקרובים, המתמודדים בטקס פרסי אופיר אשר יתקיים בספטמבר. מספר שיא של 31 סרטים עלילתיים, בתוספת 20 דוקומנטריים, ניגשו לתחרות המקדימה. אתם קולטים? 31 נעשו השנה הזו בלבד במדינתינו, הצנועה בתקציבי הקולנוע שלה. כדי להבין עד כמה המספר חריג, אזכיר שהשיא הקודם עמד על 23 סרטים, בשנת 2009. הממוצע בעשור החולף הוא מעט למטה מכך. אם זאת, המספר המרשים הזה הוא סוג של אחיזת עיניים, ביותר ממובן אחד.

״אבל רק רגע. פרסי אופיר? מה זה בכלל? אה, המקבילה הישראלית לאוסקר, כן. מי זכה שנה שעברה תזכיר לי? ״פעם הייתי״ או ״זוהי סדום״? למי אכפת מזה בכלל, חוץ מלברנז׳ה?״
ההדמייה הזו מבוססת על שיחה אמיתית, או יותר נכון על שיחות אמיתיות שערכתי בשנים האחרונות עם אנשים שאינם עוסקים בתחום הקולנוע. רובם דווקא מחבבים מאוד קולנוע ישראלי עכשווי. בכדי שהשיחה הזו לא תמחזר את עצמה לעייפה גם בשנים הקרובות, החלטתי לסקר את פרסי אופיר בכל הרצינות הראויה, כאילו היה פרס שדעת הקהל חשובה לו ושנבחר על ידי אקדמיה שמכבדת את עצמה.

אתם מבינים, כרגע ישנם בערך שני נודניקים שמדי שנה זועקים ומשוועים למהפכה (יאיר רוה ושאול דישי, אם לנקוב בשמות). בין שאר רפורמות שנדרשות על ידם, אני מוכרח להסכים עם חיזוק הקשר של הפרס עם הקהל והפיכתו לרלוונטי יותר. כפי שמיד תראו ברשימת המועמדים של השנה, כמעט כל הסרטים לא הופצו מסחרית או נחשפו לעיניי הציבור. למעשה, שלב הפוסט-פרודקשן של חלקם אינו ידוע. אין פלא אם כך, שאיש לא מתעניין בטקס המחלק פרסים לסרטים שאף אחד לא ראה או שמע עליהם. טקס שבכל שנה מחדש מתקשה למצוא ערוץ שיהיה מוכן לשדר אותו. אז מעתה ואלך, אשתדל לעשות את המאמץ של קירוב האופיר אל הקהל. וזה יתחיל ממש עכשיו, עם חשיפת רשימת המתמודדים האלפבתית, אחרי כל הברברת:

"2 בלילה" / רועי ורנר  – יוקרן בפסטיבל קולנוע דרום, במסגרת העצמאית.
"אודם" / יהונתן סגל  – הסרט שעורר תגובות נזעמות על האנטי-ישראליות הגלומה בסצינה אחת שבו, עוד בשלב התסריט.
"אוסטרליה שלי" / עמי דרוזד – סרטו העלילתי הראשון באורך מלא, אחרי
שיתוף הפעולה עם ענר פרמינגר בסרט "רק בעין אחת".
"אחותי היפה" / מרקו כרמל – החדש של במאי "הסודות של מישל".
"אנחנו לא לבד" / ליאור הרלב – בכורת בימוי. סיפורו של איש אבטחה המתכונן לברוח מקץ העולם המתקרב, אך מתאהב בצעירה מרדנית.
"בוקר טוב אדון פידלמן" / יוסי מדמוני – זיכה את ארז קו-אל בפרס התסריט בפסטיבל סאנדאנס האחרון.
"ברקיע החמישי" / דינה צבי ריקליס – החדש של במאית "שלוש אמהות".
"ההתחלפות" / ערן קולירין – סרטו השני של במאי "ביקור התזמורת" המופלא.
"הנותנת" / הגר בן אשר – פיתוח של סרטה הקצר "משעולים", אשר יוקרן בפסטיבל קאן.
"הערת שוליים" / יוסף סידר – סרטו הרביעי ורב ההייפ של במאי "בופור", אף הוא יוקרן בקאן.
"הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן" / אריק לובצקי – השם השלישי הכי טוב ברשימה.
"השוטר" / נדב לפיד – בכורת בימוי, במרכזה שוטר ביחידה ללוחמה בטרור.
"התפרקות" / נינה מנקס – מוקרן כעת בסינמטקים. הנה דעתו של עופר עליו.
"חתולים על סירת פדלים"/ יובל מנדלסון ונדב הולנדר – טראש אימה קומי, יוקרן בפסטיבל קולנוע דרום, במסגרת העצמאית.
"יותר איטי מלב"/ יוני זיכהולץ וינאי גוז – הצמד שהביא לכם את "אלנבי רומאנס".
"כלבת" / אהרון קשלס ונבות פפושדו – הסרט היחיד שהופץ מסחרית באופן רחב. בבלוג ליקקו את האצבעות.
"לא רואים עליך" / מיכל אביעד – הוקרן בפסטיבל ברלין האחרון, קראו עליו כאן.
"לאן נעלם משה איבגי" / אבי מלכה – השם השני הכי טוב ברשימה. "להיות ג'ון מלקוביץ'" הישראלי?
"מלח ים" / איתי לב – הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון (דעתי עליו כאן).
"ניקה" / ארנון צדוק – הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון.
"נמס בגשם" / דורון ערן – החדש של במאי "רגליים קרות", שהוא מפיק המרבה לעבוד עם ארנון צדוק שהוזכר כאן מעליו.
"סלסה תל אביב" / יוחנן ולר – הבמאי של המיני-סדרה "האשה באפור" שובר שתיקה של למעלה מעשור.
"עד סוף הקיץ" / נועה אהרוני – בכורת בימוי. דרמה משפחתית בשילוב עם סיפור התבגרות בישראל של שנת 1978.
"עוד אני הולך" / יקי יושע – הוקרן בסינמטקים השנה. יוצר "סוסעץ" המיתולוגי שב לעשייה.
"עמק תפארת" / הדר פרידליך – בכורת בימוי. לשעבר "חנה מ." לטובת מי שעוקב.
"פלייאוף" / ערן ריקליס – זוכה האופיר של אשתקד חוזר עם סרט חדש, על מאמן הכדוסל האגדי רלך קליין (ועשוי להתמודד מול אשתו, דינה צבי-ריקליס).
"פלנטה אחרת" / עידן זעירא – יוקרן בפסטיבל קולנוע דרום, במסגרת העצמאית.
"רוק בקסבה" / יריב הורוביץ – הזוכה בתואר "השם הכי טוב לסרט ששמעתי כבר שנים".
"רימון הזהב" / דן תורג'מן – הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון.
"רסיסים של אהבה" / ניסים נוטריקה – הסרט היחיד שהוזמנתי להקרנת האקדמיה שלו.
"שקרים בז'" / מאיה קניג – סרט ראשון באורך מלא לעורכת של "פרילנד".

(את המקבילה התיעודית, שהיא למעשה שלב ב' של המיונים, בהם נבחרו כבר 20 סרטים מתוך 47 שהוגשו, תוכלו למצוא אצל אידיבי. אותי היא פחות מעניינת. מה שכן, "ארץ בראשית" של משה הלפרט מסתמן מיידית כפייבוריט. אבל מי יהיה הארבעה שיצטרפו אליו?)

בחזרה למספר השיא של מתחרים השנה, נדמה שההסבר ההתחלתי הוא שכל סרט שהופק בישראל יכול להגיש מועמדות. צריך רק לעמוד בקריטריונים ולשלם את דמי ההרשמה. מה שעלול להיות לא פשוט במקרים מסויימים. ״המשוטט״ של אבישי סיון, נעדר מן הרשימה דאשתקד בגלל דמי הרישום, שמנעו מן ההפקה חסרת התקציב להתמודד. זאת למרות שהסרט נחשף בפני הקהל כבר בפסטיבל ירושלים הקודם (דעתי עליו כאן). גם השנה הוא נעדר מן הרשימה. האם הבעיה חזרה על עצמה? עוד נפקדים מעוררי תהיות הם "הדילרים" של עודד דוידוף ו-"תנאטור" של תאופיק אבו-ואיל, שניהם אמורים להיות גמורים ומוכנים.

סיבה נוספת היא מספר רב של סרטים עצמאיים שהופקו השנה. כפי שדווח כאן לפני כחודש, יש חיה כזו ״קולנוע ישראלי עצמאי״. ארבעה סרטים ישראלים העונים לקטגוריה המרעננת הזו ייחשפו בפסטיבל קולנוע דרום הממשמש ובא, חלקם נמצאים כאן למעלה ברשימה. בנוסף, ישנם מספר סרטים שבעצם שייכים לייבול של השנה שעברה, אשר בחרו להתמודד על האופיר רק אחרי הצגתם בפסטיבל ירושלים ביולי שעבר, למשל.

יש להניח כי המספר הזה, 31, ישתנה בתקופה הקרובה. בין אם אלה סרטים חדשים שיירשמו או אחרים שינופו, ייתכן שבגלל היותם לא גמורים. בכל מקרה, אני מצטרף אל סינמסקופ ומברך על המספר הזה בכמה אופנים. כאמור, גם אני חושב שהתחרות צריכה להיות בין סרטים שכבר הוקרנו מסחרית בבתי הקולנוע. וכן, סיבוב סינמטקים של חודש נחשב בהחלט. מכך נגזר כמובן שעל כל הסרטים להיות במצב של גרסה סופית בהחלט, מן הטעמים שהוזכרו לעיל. אבל אני לא חושב שיש להתלונן על הגידול השנתי במספר הסרטים כאן, בטענה דוגמת ״למי יש זמן לראות 31 סרטים?״. על חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע להיות מונעים מתחושת שליחות ושאר הבולשיט הזה. אם מישהו עשה סרט (והצליח לשכנע בית קולנוע להקרין אותו) אין סיבה שלא ישתתף. הרי מטרתן של המוקדמות הוא להעניק סינון ראשוני לטובת הטקס עצמו, בו יתמודדו חמישה בכל קטגוריה. אני מניח שגם היוצרים של ״חתולים על סירת פדלים״ לא בונים על זכייה באופיר, אבל להריץ את מיכאל הנגבי לפרס המשחק נשמע כמו רעיון מדליק.

דיברנו מספיק על הכמות, אבל מה עם האיכות? איך נראה הקולנוע הישראלי מודל 2011, (כלומר סרטים שיעלו לאקרנים ב-2012, במקרה הטוב)? ממש מעולה, אם שואלים אותי. יש יותר מחמישה סרטים ששווים גמר. מבין המוכרים נראה שהתחרות היא בין "ההתחלפות", "הערת שוליים", "בוקר טוב אדון פידלמן", "פלייאוף" וכנראה "הנותנת". האם "כלבת" יפתיע? האם אחד מן העצמאיים יסתנן פנימה אל החמישיה? האם יוצרים ותיקים כמו מיכל אביעד ו-יקי יושע יזכו לכבוד מחודש על עבודותיהם הטריות? מבטיח לעדכן אם אזדמן לאחת מהקרנות האקדמיה, או במקרה שאחד מן הסרטים שלעיל יתחיל לצבור באזז.

אם כבר ראיתם או שמעתם, או אפילו אם אתם נמנים על יוצרי ויוצרות הסרטים הללו, נשמח לעדכונים והערות בתגובות. נתראה באוגוסט, עם הכרזת המועמדים הסופיים ועד אז – שיהיה בהצלחה לכולם!