הכלב היהודי

אמש נפתח בסינמטק ירושלים פסטיבל הקולנוע היהודי ה-12. ממוצאי שבת של אתמול ועד יום א' הבא, ישתלטו על אולמות הסינמטק סרטים "יהודיים". בהתחשב בכך שסרט הפתיחה היה האנימציה האוסטרלית "מרי ומקס", אני לא תמיד מבין את הקריטריונים של משבצי הסרטים. מבחינתי זה בעיקר אומר שהסינמטק יתמלא בשבוע הקרוב בהמון סרטים תיעודיים מסוגים שונים. אולם, רפרוף בתוכניה מגלה שמלבד "מרי ומקס" השווה צפייה והמוקרן שוב ביום ה', יש עוד מה לראות: "כל החיים לפניו" של משה מזרחי, אשר אפשרות הצפייה היחידה בו היא עותק וידאו חבוט ויקר ערך באוזן השלישית של ת"א, "ימי הרדיו" של וודי אלן, ג'סי אייזנברג בתפקיד אברך סוחר סמים ב"מגלגלי הקודש" וגם "פרופסור ממלוק", סרט מברית המועצות של שנת 1938. בתחרות הסרט הישראלי הקצר לזכרו של בניה צוקרמן 2010, בלט עבורי "71 מטר מרובע" – סרט סטונדנטים נהדר של אלירן מלכא מבית הספר "מעלה", אשר תפסתי בפסטיבל ירושלים האחרון.

כתמיד, אשמח להערות והמלצות. שאר הקוראים יעריכו זאת גם הם, אני בטוח.

מקס, חצי מ"מרי ומקס", מציג את הצד היהודי שבו.

הבלוג ממשיך במעקב אחר "כלבת" חביבו, אשר השלים סוף שבוע ראשון על המסכים. בצל שריפת הענק אשר השתוללה בכרמל וריתקה ודאי את כל עם ישראל למסכים אחרים. בעכבר העיר אונליין יצאו בפרוייקט לרגל האירוע. "כלבת", לא השריפה. השאלות שעלו הן האם הוא באמת הראשון שבסרטי האימה הישראליים, האם הוא פריצת דרך עבור יוצרים אחרים, והאם הוא מפחיד כמו משחקי המחשב שעקפו את הקולנוע בסיבוב. נרג' מציעים ראיון עם הפרצוף הפחות מוכר אבל היותר נחרט בזיכרון מתוך הסרט, השייך ליעל גרבוגלס.

ביציע המבקרים, נראה כי קיים פרגון גורף למדי. יאיר רוה הקדיש לא מעט מפוסטי סינמסקופ לסרט – רשמים ראשונים, ראיון עם היוצרים בו הם בוחרים את סרטי האימה שהשפיעו עליהם ולבסוף גם ביקורת. שאר מבקרי הקולנוע בישראל מחבבים אף הם, אם לשפוט לפי הטבלה של אידיבי. נדמה לי שגם בצוות הבלוג ישנה הסכמה כללית עם התשבוחות. היחידים שלא אהבו, נכון למה שמצאתי, הם מאיר שניצר ושמוליק דובדבני. לא שזו הפתעה גדולה. איתן ווייץ, ידיד ומגיב קבוע בסינמסקופ שפתח בלוג משלו, יצא מסוייג. ואותי עדיין מעניין מה חשב אורי קליין על הסרט…