עלו השבוע: "הארי פוטר 7" ועוד שלושה

סוף שבוע לא רע בכלל עבור צופי הקולנוע הרעבים לסרטים חדשים. ארבעה סרטים טריים, הפרושים על-פני מגוון רחב יחסית של ז'אנרים, מוקרנים מהיום בבתי הקולנוע. אך עם כל הכבוד לשלושת האחרים, זהו קודם כל סוף השבוע של "הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק 1" ("Harry Potter and the Deathly Hallows: Part 1"). כן, הנדבך הראשון בפרק הסופי של סדרת הקוסם הקולנועי הפופולרי בתבל סוף סוף כאן. צר לי על שאיני יכול להשתתף בהתלהבות, שכן לא קראתי מילה אחת מספריה של ג'יי קיי רולינג וראיתי רק קטעים מסרטי הארי פוטר מספר 2 ("חדר הסודות") ו-3 ("הנסיך מאזקאבאן") אם אינני טועה. על מה שראיתי, אני מעדיף שלא להרחיב את הדיבור. מה שכן, הבטחתי לעצמי לקרוא ולצפות בסדרת הארי פוטר כולה ביום מן הימים, כאשר יסתיים ההייפ. אז אני לא צופה סיקור של הפוטרמאניה בבלוג, חיזרו שוב עוד איזה עשר שנים 🙂

מי שחשקה נפשו באקשיונר אמריקאי, יתלבט בין שתי אופציות. הראשונה היא "לא ניתנת לעצירה" ("Unstoppable"), סרטו של טוני סקוט, בו דנזל וושינגטון צריך לעצור רכבת דוהרת. מי שחובה דז'ה וו (עוד סרט של השניים, אגב) לאשתקד – הרגעו נא. אתם דווקא בסדר. אלה סקוט-את-וושינגטון שהספיקו לשכוח את "חטיפת הרכבת התחתית 1 2 3". המפיצים לעומת זאת, לא שכחו איך לשבש אפילו את השם הפשוט ביותר לתרגום. זה רק אני, או שבעברית אומרים "בלתי ניתנת לעצירה" ולא "לא ניתנת לעצירה"?

מותחן הפעולה הינקי הנוסף הוא "משחק הוגן" ("Fair Game"), בבימויו של דאג לימן ובכיכובה של נעמי ווטס כמרגלת אמריקאית שזהותה הסודית נחשפת. אחרי "ג'אמפר" נשבעתי לא לצפות יותר בסרט של לימן, כך שגם במקרה הזה אני לא צופה סקירה מכיווני.

לשוחרי הקומדיות הבריטיות מצפה החל מהיום הסרט "איזה מין שיוויון" ("Made in Dagenham"). התקציר מבטיח אחד מאותם סרטים קלילים על נושאים כבדים. במקרה הזה – מחאה פמיניסטית באנגליה של שנות השישים, אשר הובילה להשוואת תנאי השכר של גברים ונשים. סאלי הוקינס מובילה קאסט איכותי שכולל גם את רוזמונד פייק ומירנדה ריצ'רדסון, כאשר על הבימוי מופקד נייג'ל קול ("נערות לוח השנה", "להציל את גרייס"). מי שמציל את כבודו של הבלוג הוא אור, שכבר צפה בסרט בפסטיבל חיפה ואף כתב עליו. כל השאר – תלוי בתגובותיכם ותגובותיכן.