סרט חובה, אבל כיפי

לפני כשבוע פנתה אליי ידידה עם הבקשה שבכותרת. נניח שהיה לכם זמן פתאום באמצע החיים, להשלמת חורי השכלה קולנועיים. הדרישה הייתה ספציפית למדי, אך למרות זאת הותירה אותי מבולבל. "Must see movies, שהם גם כיפיים". לא סרטים שמבקרי קולנוע יגדירו כסרטי חובה לסטודנטים לקולנוע (*שיעול* האזרח קיין *שיעול*), אלא "הכייפים והמרגשים והמהנים של כל הזמנים כאלה שעומדים במבחן הזמן".

חשבתי על רשימת סרטי החובה שלי, לו הייתה כזו. היא ודאי הייתה כוללת את "פרסונה" של ברגמן או "שומר היערות" של קורוסאווה, לשם דוגמה. הצעתי לה. אבל אלה לא סרטים כיפיים במיוחד. ואז חשבתי על הוליווד הקלאסית. "הדירה" של בילי ווילדר, או "רעל ותחרה" האהוב עליי של פרנק קאפרה. מה שמיד הזכיר לי את הקומדיה היחידה שראיתי בחיי וראויה להיקרא "סרט חובה" – "דם כחול" של אולפני אילינג הבריטיים. חשבתי גם על סרטים עכשוויים מעט יותר אשר גם עונים להגדרה "Feel good movie" וגם מאוד כדאי להכיר. הראשון שקפץ היה "נאמנות גבוהה", משום מה.

אבל כאן הפסקתי לערוך סיעור מוחין עם עצמי ונזכרתי שיש לי בלוג. שאני יכול להיעזר באינטרנט כדי לנסות לערוך מעין רשימה שתמזג בין שתי הקטגוריות הכמעט-מנוגדות, סרטי חובה וסרטים כיפיים. אם אתם מוכנים להשתתף בניסוי, השתדלו להמליץ על סרטים פחות ידועים או ברורים מאליהם (או אמריקאיים). ויאללה, בואו נראה מה יולידו הטוקבקים (אם בכלל)…