• פסטיבל דוקאביב 2022: המלצות ואזהרות
  • ״אהבה בשחקים: מאווריק״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״אהבה בשחקים: מאווריק״ כבר כאן
  • בין בחירה לבריחה: מבט מחודש על ״עירום״ של מייק לי
  • לקראת ״אהבה בשחקים: מאווריק״, בחזרה אל המקור
  • מערבולת
  • פסטיבל הקולנוע הצרפתי 2022: מדריך מקוצר
  • מדריך לפסטיבל הקולנוע הרומני 2022 בסינמטקים
  • מבט מחודש על שני סרטים מוקדמים של פול שרדר
  • ״הסודות של מרילין מונרו: הקלטות האבודות״, סקירה
  • ״קיארה״, סקירה לסרטו של ג׳ונאס קרפיניאנו
  • דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף

"Take Me Home Tonight", סקירה

30 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
לאחרונה נדמה שיוצרי הקולנוע מנסים לשכנע את העולם ששנות השמונים היו הרבה יותר מגניבות מן הזכור, במיוחד מבחינה מוזיקלית. והרי מדובר באחד העשורים המושמצים בהיסטוריה של המוזיקה, יש שיטענו שבצדק. האחרים לא יודעים על מה הם מדברים. או שאולי הם באמת אוהבים את זה, כיוון שאלה היו צלילי ילדותם ונעוריהם וזהו הפסקול של שנותיהם המעצבות, אשר התנגן ברקע בזמן שרגעים… להמשך קריאה