סריטה

חצי יממה חלפה מאז ננעל טקס האוסקר ה-92 ותחושת האופוריה עדיין מחזיקה מעמד. כמה שיאים היסטוריים הושוו, פרק חדש בהיסטוריה של הקולנוע נכתב והשמחה הייתה רבה. בכדי להחזיר את הרגליים אל הקרקע, רצוי אחת אחת ובעדינות, חשבתי לסכם בקצרה את הבולטים שבאירועי הערב הגדול של הוליווד (ודרום קוריאה). לפני כן, למקרה שהתעלמתם או התעלמתן מהחדשות מאז הבוקר, הרשו לי להפנות אל הסיקור החי והמוצלח של אור, שהולך לנוח אחרי עונה מתישה בה כתב פוסט חדש על האוסקרים בממוצע של לפחות פעם בשבוע במשך כמה חודשים. מגיעה לו המנוחה הזו לפחות כמו לקולנוען הדרום-קוריאני בונג ג׳ון-הו, שבפרס השני שלו אתמול בערב כבר ביקש ללכת לשתות, אבל לא ידע שצפויים לו עוד שניים. מעטים ידעו, או העזו להמר כך. אני אפילו לא נכנסתי לתחרות התחזיות המקדימה של סריטה, כי העונה הזו לא עניינה אותי מספיק בהתחשב בסיכויים הנמוכים שהסרט החביב עליי יזכה. אבל זה דווקא מה שקרה. לראשונה מאז האוסקרים של 2008 לסרטי 2007, סרט השנה שלי גם לקח את הפרס הגדול. אז החלטתי שהסיכום בכל זאת באחריותי.

״פרזיטים״ הוא לא רק הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר אלא גם זה שיצא עם מירב הפסלונים, ארבעה בסך הכל. הזכיות בפרס התסריט (בתמונה לעיל) ואחר-כך בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, בשנה הראשונה תחת השם החדש במקום ״הסרט הטוב ביותר בשפה זרה״, היו צפויות ואכן נחזו על ידי רוב מי שקראתי. פרס הבימוי היה ההפתעה הגדולה הראשונה, וכמו שאור כתב בעבר, כנראה שיש משהו נגד במאים אמריקאים בקטגוריה הזו לאחרונה. דמיאן שאזל (״לה לה לנד״) הוא האמריקאי היחיד בעשור הקודם שזכה בפרס, וטום הופר (״נאום המלך״) מצטרף אליו כדובר אנגלית נוסף. כל השאר הם מה שמכונה בארה״ב זרים: הזנוויציוס, אנג לי, דל טורו, קוארון (פעמיים), איניאריטו (פעמיים) ועכשיו גם בונג. בזכות פרס הסרט הטוב ביותר, הקוריאני יצא מהטקס עם ארבעה פסלונים, שכן הוא גם התסריטאי והמפיק, במשותף, והאוסקר לנציג של מדינה הולך גם הוא אל הבמאי. קוארון, שהזכרתי הרגע, היה אמור להשוות בשנה שעברה את השיא של וולט דיסני ולצאת מהטקס עם ארבעה פסלונים עבור ״רומא״. הוא הסתפק בבימוי וצילום (היה מועמד גם לתסריט ולסרט) ומי שהשתווה אל הנפיל של 1954 הוא בונג.

עוד שיא היסטורי בערך מאותה תקופה ש״פרזיטים״ השווה הוא זכייה גם בדקל הזהב של פסטיבל קאן וגם בפרס הסרט הטוב ביותר באוסקרים. זוכי דקל שקטפו גם אוסקרים משניים יש בהחלט, למשל ״הפסנתרן״, אבל בשביל למצוא סרט שסחף גם את הריביירה הצרפתית וגם את הוליווד שבלוס אנג׳לס נאלצתי להיעזר בידע של אור. מסתבר שהפעם האחרונה שזה קרה הייתה ב-1955, אז הזוכה הכפול היה ״מרטי״. ולאחר כל השוואות השיאים האלה, ״פרזיטים״ הוא גם פורץ דרך בפני עצמו. אלה לא רק הזכיות הראשונות של סרט דרום-קוריאני באוסקר, אלא גם המועמדויות הראשונות של המדינה, שעבורי ועבור רבים עקפה את הקולנוע ההוליוודי בסיבוב בערך בתחילת המאה. אז נחמד מצד הוליווד להודות בכך סוף סוף, ועוד יותר מקסים מצידה להעניק את פרס הסרט הטוב ביותר לראשונה לסרט שאינו דובר אנגלית דווקא לקוריאנים. ״הארטיסט״ מתחילת העשור הקודם רק חצי נחשב כי אין בו דיאלוגים, למעט בסיום וגם זה באנגלית. כך יצא שאת מה שניבאו שיעשה ״רומא״ אשתקד, עשה השנה ״פרזיטים״, הסרט שלעד ייזכר כראשון שהצליח להפיל את מחסום השפה.

זה גם שלב הפרשנויות והנסיונות לייחס כל מיני כוחות חיצוניים להישג. אני מניח שכבר נכתב שזו זכייה פוליטית, אבל תסלחו לי אם אתרכז בכך שהקולנוע ניצח. אפילו חברי וחברות האקדמיה שידועים בטעם שמרני, הצליחו לזהות מעבר לכתוביות שמדובר בסרט ענק. ממש כפי שקרה לכל קהל שהפך את הסרט להצלחה בכל שוק קולנוע בו הוקרן בתבל.  זה ודאי לא הזיק שבונג הפך לרוקסטאר במהלך עונת האוסקר, רוכש לבבות בכל תוכנית אירוח או פאנל בו ישב (עם מתורגמנית). אבל בסופו של דבר, מעבר להישגים הקולנועיים שלו שמבקרים ואנשי מקצוע יכולים לשבח, זה קודם כל סרט עבור קהל רחב שאכן עובד נהדר איתו. או בקיצור, ממש לא ״רומא״.

צריך גם לקחת בחשבון שזכה סרט שהמתנגדים אליו היו מעטים עד לא קיימים. זה מתברר כקריטי יותר ויותר מאז שהאקדמיה עברה לשיטת הצבעה של דירוג אישי של כל המועמדים בקטגוריית הסרט. אפשר להניח שרבים כבר למדו את השיטה ומציבים במקומות האחרונים לא את הסרטים הכי פחות טובים, אלא אם אלה שיש להם סיכוי לגבור על המועמד המועדף שניצב ראשון. הרשו לי לנחש של״פרזיטים״ היו הכי פחות שונאים והכי פחות דירוגים נמוכים. אבל זה לא אומר שהוא זכה מן ההפקר, כי כפי שהוא המקום הראשון שלי יש בי אמונה שכך גם היה בקרב לא מעט חברי וחברות אקדמיה. במיוחד בהתחשב בכך שהמוסד הוותיק פתח את שעריו לרווחה בשנים האחרונות וקיבל חברים וחברות מקהילת הקולנוע העולמית, כאלה שלא בהכרח דחוף להם ולהן להצביע אמריקה. התוצאה היא היסטוריית אוסקרים.

בזכות ארבעת הפסלונים של ״פרזיטים״ יצא ששאר הסרטים, גם אלה שיצאו עם יותר מפרס אחד, חזרו לגודלם הטבעי או אפילו הצטמקו מדי. ״1917״ שהיה נראה כמו הבחירה הקלאסית לסרט ולבימוי, לקח בהליכה של שוט רציף את פרס הצילום והוסיף גם מיקס סאונד ואפקטים מיוחדים. לעניות דעתי, זה די והותר לסרט הבינוני הזה. ויותר חשוב, זהו אוסקר שני בתוך שלוש שנים לצלם שלו, רוג׳ר דיקינס (אחרי ״בלייד ראנר 2049״), משהו שאפשר לשמוח בו יותר מאשר בסרט עצמו. דברים דומים אפשר לומר על ״ג׳וקר״, סרט ששניים מן האלמנטים הבולטים בו הם שזכו לבסוף בפסלונים – ההופעה של חואקין פניקס בתפקיד הראשי והמוזיקה של הילדור גונאדוטיר. אל האחרונה אתייחס בהמשך אז נתמקד בכך שכולנו חיים סוף סוף בעולם שבו לפניקס יש אוסקר, לא משנה על איזה תפקיד. ״פורד נגד פרארי״ לקח גם הוא צמד פסלונים שהולם סרט מירוצים, עריכה ועריכת סאונד, והדאבל של ״היו זמנים בהוליווד״ ביאס כנראה רק את קוונטין טרנטינו. כי אם תשאלו אותי, ואין סיבה כי ממש השתעממתי למוות מהסרט, שני הדברים היחידים שאזכור ממנו הם באמת אלה שלקחו אוסקר – ההופעה של בראד פיט בתור הפעלולן קליף בות׳, והעיצוב האמנותי ששיחזר את הוליווד של סוף הסיקסטיז. ואיזה כיף שיש לבראד פיט אוסקר גם על משחק, לא רק על הפקת ״12 שנים של עבדות״.

Read more

ליל האוסקר איז אפון אס. חיכינו וחששנו ממנו שנה שלמה, ועכשיו זה קורה. Read more

אפשר לומר שזו הייתה עונת בזק בכל הקשור לאוסקרים. אנחנו רק בתחילת פברואר וכבר מגיע תורו של טקס הפרסים ה-92 של האקדמיה האמריקאית לקולנוע, אחרי כחודשיים ולא הרבה יותר של פרסים מקדימים מאז ראשית דצמבר. הדחיסות הזו גרמה לנו לצופף את הסיקור, רובו ככולו של אור סיגולי, ובשבועות האחרונים עסקנו לא מעט בספקולציות ואז בניתוח רשימת המועמדים. בין אם האדישות שלכם ושלכן לנושא לא יכולה להיות גבוהה יותר ובין אם זו תקופה מסעירה של השנה הקולנועית עבורכם ועבורכן, החדשות הטובות והרעות כאחד הן שהלילה זה נגמר.

בשעה 3:00 לפנות בוקר שעון ישראל יחל הטקס בתיאטרון דולבי אשר בלוס אנג׳לס, ובשעתיים שקדמו לכך יהיה אפשר להצטרף אל השטיח האדום. להבנתי, המשדר יהיה זמין בישראל רק ללקוחות yes, שיוכלו לחזות בשידור החי בערוץ yes1 או STINGTV ואפשר גם להמתין למחרת עת יעלה המשדר המלא ל-VOD. הגרסה הערוכה והמתורגמת של הטקס תשודר ב-yes1 ביום שלישי, 11/2 בשעה 21:30, למקרה שלהישאר ערים כל הלילה זו לא אופציה או רצון עז במיוחד. קצת לפני הטקס יצוץ כאן פוסט מתעדכן של אור, שילווה את הטקס בזמן אמת או יחכה לכם ולכן למחרת בבוקר עם רשימת הזוכים והזוכות וכמה תובנות מהירות. אם כי יש לי הרגשה ששום נאום זכייה לא ישתווה לזה של אדם סנדלר שלקח הלילה את פרס השחקן הטוב ביותר בפרסי הקולנוע העצמאי (למי שרוצים חימום להערב, הקדישו חמש דקות למי שנשדדה ממנו מועמדות). בהתאם לרוח הזכיות, ייתכן עוד פוסט תגובה אחד ביום העוקב כפי שאנחנו נוהגים לעשות, אבל החל מאמצע השבוע כולנו נהיה חופשיים יותר לעסוק בהיבטים של הקולנוע שאינם חלוקת פרסים מטעם האקדמיה ונציגיה, שנוטים אל השמרני והשנה יעמדו למבחן כפול. או כפי שאור שב ומנסח זאת, או שלפנינו הטקס הצפוי ביותר או המפתיע ביותר.

כמה דברים שכבר ידועים הם ההחלטה לחזור על מה שהצליח יפה מאוד בשנה שעברה, ולקיים את הערב ללא מנחה. מונולוג או נאמבר פתיחה ודאי שיהיו, אבל התוכניה מספיק עמוסה גם ככה ובאמת שאפשר להסתדר בלי מנחה יחיד. מספיקים קטעי הקישור לפני כל אחת מ-24 הקטגוריות שיחלקו פרסים, לצד הופעות חיות שכבר נקבעו. חמשת השירים המועמדים בקטגוריה הייעודית יזכו לביצועים חיים, מה שלרוב מפיח חיים או מהווה הפסקת שירותים הכרחית, תלוי בביצוע. השנה יעלו על הבמה סר אלטון ג׳ון (״רוקטמן״), רנדי ניומן (״צעצוע של סיפור 4״), סינתיה אריבו (״הארייט: הדרך לחופש״), אידינה מנזל (״לשבור את הקרח 2״), וכריסי מץ (״ Breakthrough״). בנוסף, הזמרת הצעירה בילי אייליש מתוכננת ל״הופעה מיוחדת״ במהלך הטקס, ובהתחשב בכך שלא מזמן נודע שהיא תכתוב ותשיר את שיר הנושא של הסרט החדש בסדרת ג׳יימס בונד, ״לא זמן למות״, ייתכן מאוד שנשמע אותו לראשונה הלילה. זמרת נוספת שהוכרז כי תיקח חלק בטקס תחת הכותרת של ״הופעה מיוחדת״ היא ז׳אנל מונה, לא יודע אם להמר שהיא תשיר על רקע הסגמנט המכבד את מי שהלכו לעולמם.

מבין מגישי הפרסים שכבר נודע עליהם, אפשר לציין את זוכי השנה שעברה אוליביה קולמן ורמי מאליק, לצד מועמדים השנה כמו טאיקה וואיטיטי וטום הנקס, ועוד פרצופים שיהיה נחמד להיתקל בהם בשעות הקטנות: זאזי ביטס, טימותי שאלמה, פנלופה קרוז, וויל פארל, אוסקר אייזק, דיאן קיטון, שאיה להבף, סטיב מרטין, לין מנואל מירנדה, מארק רפאלו, סיגורני וויבר, רבל ווילסון, קיאנו ריבס ועוד. בניגוד לשנה שעברה, ישראלים לא יזכו כי אין לנו מועמדים להתגאות בהם, אבל גל גדות בהחלט תעלה על הבמה להגיש פרס אף היא. אולי זה אפילו יהיה לישראלי של כבוד, קוונטין טרנטינו, אולי לקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר. כי גם אם האוסקר השנה יהיה צפוי, לפחות הוא ייזכר כזה שבו נפרדנו לשלום מ״הסרט הזר״ או יותר נכון ״הסרט הטוב ביותר בשפה זרה״. הפרסים הכי צפויים של הערב, שלמעשה כבר חולקו, הם פרסי מפעל החיים. הם הוענקו השנה לבמאי דייויד לינץ׳, לבמאית לינה ורטמולר, לשחקן ווס סטודי ולשחקנית והפעילה החברתית ג'ינה דיוויס. עופר כתב על הבחירה הבלתי מובנית מאליה בוורמולר עוד בקיץ, במה שהוא בעצם הפוסט הראשון שלנו על האוסקר של עונת 2019/20.

את שאר הזוכים והזוכות יהיה צריך לנחש בשלב זה, כפי שעשו אור ועופר בפוסט ההימורים השנתי שלנו. למרות שנאלצתי לוותר על כך השנה בעצמי, להמר לכל הפחות על הקטגוריות המרכזיות מוסיף עניין למשדר ואפשר בהחלט לעשות זאת, בשביל הספורט. אבל עצם העובדה ששני המנבאים אצלנו לא מסכימים על זהות הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר, מעידה לדעתי שהערב אולי יהיה פחות צפוי ממה שנדמה. רק כדי להזכיר, "ג'וקר" מוביל בכמות המועמדויות עם 11 פרסים אפשריים, ואחריו דולקים "1917", "האירי" ו"היו זמנים בהוליווד" עם מועמדויות כל אחד. "ג'וג'ו ראביט", "נשים קטנות", "סיפור נישואים" ו"פרזיטים" השיגו 6 מועמדויות על אחד, אבל אל תפסלו אף אחד מהם, במיוחד לא את האחרון. על כולם אפשר לקרוא בלינקים המצורפים ולמי שצריך רענון מרוכז לעונה, הנה עוד חומר קריאה עד הטקס.

סיכום עונת האוסקר של סריטה

המירוץ אל חמישיית הסרט הבינלאומי – בסוף אוגוסט החל אור בפרויקט השנתי שלו של השגת מידע על כל נציג של כל מדינה ששלחה סרט לאוסקר. זה התפרש על פני חמישה חלקים המכילים תמונה מקיפה של מצב הקולנוע העולמי כפי שכל מדינה שואפת להציג. כנספח מאוחר, הוסיף אור סקירה משולשת על מועמדים שהיו זמינים לצפייה ביתית. בדצמבר הצטמקה הרשימה העצומה לעשייריה ובינואר הוכרזו המועמדים.

רגע לפני תחילת העונה הרשמית, אור נזכר בטקס הקודם וניסה להסיק ממנו מסקנות.

הפרסים המקדימים – כאמור, מאז תחילת דצמבר חזאי ומסקרי האוסקר בודקים את כיוון הרוח בעזרת שאר האירועים והגביעים שמעניקים לתקופה הזו בשנה את הכינוי ״עונת הפרסים״ ולא רק עונת האוסקר. זה התחיל עם פרסי הביקורת, נמשך עם איגוד השחקנים, הצלמים, הבמאים והמפיקים. לצד זאת, היו לנו גם את הבאפטא שלעתים עוזר להתכוונן ואפילו גלובוס הזהב זכה להתייחסות נדירה בסריטה.

חשיפת המועמדים – אחרי שאור ועופר ניסו את כוחם בניחוש בפעם הראשונה העונה, נחתה עלינו סוף סוף רשימת המועמדים והמועמדות באמצע ינואר. בשלב הזה הספקולציות אמנם מתגברות, אבל לפחות מספר הסרטים שקיימים בשיחה פוחת משמעותית. ומרגע זה, לא נותר אלא להעביר את הזמן בחן בזמן שהמועמדים מתקוטטים על תשומת לב בעלי זכות ההצבעה.

אור בחר לעשות זאת בשתי דרכים: ראשית עם הברקה של השוואת האוסקר הנוכחי לזה של 1994, ובהמשך עם דירוג כל הסרטים המועמדים שהוא ראה, מן האהוב עליו להכי פחות. אם תרצו רשימת צפייה להשלמות אחרונות בהחלט, אולי זה יכול לעזור. אני תרמתי תרומה צנועה כשהשלמתי את שני הסרטים התיעודיים שלא ממש זמינים לצפייה בישראל, על קורבנות סוריה.

נדמה לי שזה די והותר מה לקרוא מעכשיו ועד אמצע הלילה, אפשר גם דרך התגית ״אוסקר 2019/20״ בסוף הפוסט. שלא לדבר על הדעות והסקירות שלנו לסרטים המועמדים שאפשר למצוא בכל אחד מן העמודים ששיתפתי כאן. ואתם ואתן, שתפו אותנו אם יש מסיבת צפייה שווה במיוחד שלא שמענו עליה, וכמובן הצטרפו אלינו כאן או ברשתות החברתיות כדי לארח חברה וירטואלית במהלך הלילה הגדול של הוליווד.

/// התמונות של הפסלון הן באדיבות yes וכל הזכויות שמורות לאקדמיה האמריקאית לקולנוע Oscar Statuette: ©A.M.P.A.S.®

טקס האוסקר כבר פרש את השטיח האדום לקראת הערב הגדול, וכחלק מן ההכנות האחרונות בהחלט זה הזמן לנסות ולהשלים צפייה וגיבוש דעה על המועמדים שטרם כתבנו עליהם בסריטה. מפאת קוצרה של העונה, בצירוף נסיבות אישיות, לא הספקתי לראות את כל המועמדים בקטגוריות הקצרות אבל אני בטוח שנסתדר בלי הסיקור הקבוע שלי. עם זאת, קטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר באורך מלא הייתה פשוטה יותר להשלמה, וזה בדיוק מה שברצוני לעשות בפוסט זה. במיוחד כי על שלושה מועמדים בקטגוריה כבר כתבנו בסריטה בהזדמנויות שונות.

"ארץ הדבש", שגם העפיל לחמישייה הבינלאומית כנציג מקדוניה הצפונית, היה חלק מהמלצות דוקאביב שלנו ומצא את עצמו גם ברשימת סרטי השנה של עופר. על שני הסרטים של נטפליקס במירוץ, "דמוקרטיה על סף תהום" ו"מפעל אמריקני", כתבנו סקירות בסמוך אל הגעתם לשרתים חברת הסטרימינג. כך יצא שנותרו לא מסוקרים צמד מועמדים, שניהם מתעדים את הנעשה בסוריה המדממת מנקודת מבט נשית. כיוון שממקום מושבי בארה״ב יותר נוח לראות סרטים סוריים מאשר בישראל, הרגשתי שחובת הצפייה והכתיבה היא עליי. אם כי חשוב לציין שאחד מהם, ״המערה״, דווקא הוקרן בישראל במסגרת המהדורות הגלילית והנגבית של פסטיבל דוקאביב. אז נתחיל איתו ונעבור אל ״למען סאמה״, ההימור של אור לזכייה בקטגוריה השנה, אז כדאי להכיר גם אותו. לפני כן, אזהרת טריגר לשני הסרטים שלא מתביישים להציג מוות או פציעות מול המצלמות, כולל של ילדים ותינוקות. האם זו חובתנו כאזרחי העולם בו מתבצעות הזוועות האלה להישיר מבט הוא אחד הנושאים בהם רציתי לעסוק בכתיבה.

The Cave
המערה

Read more

בין יום ראשון לשני הקרובים, כשרובכם תשנו במיטותיכם הנעימות, יערך טקס האוסקר ה-92 ושוב אנחנו נשאר ערים כל הלילה לצפות בחגיגה המשונה הזו (בליווי לייב-בלוגינג כמובן, אבל על זה נדבר בהזדמנות אחרת).
אל האוסקר של סרטי 2019 אנחנו נכנסים, כמו די הרבה פעמים בשנים האחרונות, בלי באמת לדעת מה יקרה. כרגע זה מתקדם לכיוון האוסקר הצפוי ביותר בעולם, או כזה שישבור את כל מה שאנחנו יודעים וחושבים על הפרס.

אנחנו רואים את זה משתנה כל הזמן. לפני עשר שנים המחשבה שסרט שעוסק בחוויה להט"בית-שחורה ינצח את הסרט שלקח לפניו את פרסי איגוד הבמאים והמפיקים נשמע מופרך לחלוטין. גם סרט פנטזיה על איש דג לא בדיוק הסתדר לנו עם הקו הכללי של האקדמיה, ותראו מה קרה. לכן ההימורים שלנו הם ניסיון לגשש באפילה, נתפסים על כל פיסת אינפורמציה שנתקלים בה בדרך, כאשר לעיתים רק בדיעבד אנחנו מבינים שהבטנו למקום הלא נכון.
בגלל זה אנחנו כל כך נהנים מזה.

השנה יש המון קטגוריות בהן הזוכה לא ברור, והמתח אכן קיים. למעשה, הקטגוריה היחידה שאפשר ללכת לנמנם בה היא פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, ואפילו פה אני נזהר. "פרזיטים" הוא בכלל המערער הרשמי של העונה, כי המומנטום שלו מרגיש מטורף כרגע והוא בעצם טוען לזכייה בכל אחת מהקטגוריות שלו, אבל עדיין למדנו לא לצפות יותר מדי מהאקדמיה.

השנה רק עופר ואני (אור) מצאנו את הזמן לתכנן הימורים, כאשר אורון ולירון בחרו לשבת על הספסל. שנינו הימרנו על כל הקטגוריות (את רשימת המועמדים המלאה תוכלו למצוא כאן), וסתם כדי שיהיה מעניין הוספנו כהרגלנו את הבחירה האישית שלנו ואת ההשמטה שהכי הכאיבה לנו. בואו נראה מה יקרה בעוד יומיים. Read more

כולם אוהבים את האוסקר וכולם אוהבים דירוגים. אלו שתי נקודות המוצא המוטעות לחלוטין שהביאו אותי לכתוב את הפוסט הזה. כלומר, זה וכמובן גם העובדה שהעונה הנוכחית הייתה כל כך קצרה, שבאופן יחסי יש מעט סרטים מועמדים, מה שאפשר לי לראות את כולם – לא רק אלו שמועמדים לפרס הסרט, אלא ממש כולם – שבוע לפני הטקס.
טוב, בסדר, לא כל הסרטים אלא רק אלו המועמדים בקטגוריות הכלליות, כלומר להוציא את קטגורית הסרט הבינלאומי (שם חסרים לי שניים), הסרט התיעודי והסרטים הקצרים. אה, ובעצם עוד אחד: בקטגוריית השיר המקורי מועמד הסרט "Breakthrough", מעשייה נוצרית של רוקסן דוסון (מי אמר שסרטים של במאיות לא מועמדים לאוסקר?) על אמא שמצילה את בנה בן ה-14 שנמצא בקומה לאחר טביעה בעזרת תפילות לאל הטוב. אולי אנסה למצוא אותו ולהתייחס אליו בהמשך, אבל כרגע אני מקווה שתסלחו לי על שוויתרתי.

מעבר לאלו, 30 סרטים משובצים בקטגוריות השונות, וכדי לחגוג את מחזור אוסקר 2019/20 הנה כולם, לפי סדר החיבה שלי, עליו כמובן כדאי ואף רצוי לערער.

דירוג כל המועמדים לאוסקר ה-92

Read more

1994 הייתה אחת השנים המשמעותיות בחיי. זה בהחלט לא המקום לפרט על הכל, אבל לעניינינו, זו השנה בה המשיכה שלי לקולנוע התחילה לקבל מימדים של סינפיליה, וזאת גם שנת האוסקרים הראשונה שלי, משם התפתחה האובססיה ממנה כולנו סובלים עד עצם היום הזה.
לכן, כמו אקס מיתולוגי אליו מושווים כל הדייטים לאחריו, לא מפתיע שאני רואה את הדיה של השנה בה סיימתי את בית הספר היסודי בכל מקום. עם זאת, כבר מהרגע שעונת האוסקר הנוכחית התחילה, נדמה שהאקדמיה והתעשייה ההוליוודית החליטה לעשות הכל כדי לסגור מעגלים שנפתחו לפני 25 שנה (כן, אני יודע שאנחנו ב-2020, אבל גם האוסקר של 1994 התקיים שנה לאחר מכן), ואולי זה רק אני, אבל יש כל כך הרבה דברים שמשיקים בין שתי השנים האלו שהייתי חייב להעלות אותם על הכתב.

השנה ההיא, במיוחד דרך פריזמת האוסקר, כבר קיבלה לא מעט מקום פה בסריטה. עופר כתב באריכות על הטקס ה-67, ושניים מהסרטים הגדולים ביותר שלה, "פורסט גאמפ" ו"חומות של תקווה", קיבלו טקסטים מפורטים משלהם, בפרויקט כל זוכי האוסקר ובפרויקט כל סרטי סטיבן קינג, בהתאמה.
ועכשיו היא מגיחה שוב, כי כנראה לא מתאים לה שנשכח ממנה, בדמות הקבלות לאוסקר שמתרחש שניים וחצי עשורים לאחר מכן. Read more

זה התחיל במפח נפש, לא אשקר. הקטגוריה הראשונה שהוכרזה באירוע המועמדים לאוסקר ה-92 שהתקיים אתמול (בהנחיית אסייתי ושחורה, כמה שזה הפך לאירוני בתום המשדר) הייתה פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר, והשם שפתח את הקטגוריה היה קאת'י בייטס ב"ריצ'רד ג'ול", סרטו של קלינט איסטווד שייצא לבתי הקולנוע בארץ בסוף השבוע. המועמדות הזאת, אחת ההפתעות הבודדות בפרסי המשחק השנה, בישרה רעות כי זה אומר בהכרח שמישהי אחרת הייתה צריכה לפנות את מקומה. ואכן, את אשר יגורתי בא לי, ותוך כמה שניות התברר שג'ניפר לופז לא תהיה מועמדת השנה על "נוכלות בלי חשבון". זה צרם לי ממש, גם בגלל שלופז עבדה קשה ונתנה הופעה מדהימה, וגם כי ממש הרימו לה מאז טורונטו. ועם כל הכבוד לבייטס, ובהחלט מדובר באחת השחקניות הטובות בעולם, התפקיד שלה ב"ריצ'רד ג'ול" רחוק מלהצדיק מועמדות. מהצוות של הסרט הזה, האמת שהגיע לסם רוקוול, אם כבר.
אבל זה טבע החיה, וזאת עונת הפרסים, ועם כל ההתרגשות מגיע גם קצת צער על משהו שממש רצית שיקרה ולא עלה בידו. והאמת שמלבד הפתעות כאלו ואחרות עליהן עוד נדבר, שאר הדברים התנהלו באופן די שגרתי. עדות לכך היא שהצלחתי בהימורים שלי לקלוע נכונה ל-95 מועמדים, כלומר קצת מעל 76% מהרשימה הסופית. למעשה, בשש מהקטגוריות לא היה לי פספוס אחד. זה אומר משהו על המרוץ יותר מאשר עלי. Read more

מדהים שעברה שנה בכזו מהירות, אבל זה לא לגמרי מפתיע בהתחשב בעונה הדחוסה של האוסקר ה-92. הכל באמת קרה מאוד מהר, והנה הגענו להכרזת המועמדים. אחרי כל הספקולציות, ההימורים, הקמפיינים והפרסים המקדימים, חשפה האקדמיה את נבחריה בכל 24 הקטגוריות.
כמו תמיד אנחנו נתחיל בפרסום הרשימה כמה שיותר מהר, ואולי אוסיף כמה תובנות בהמשך. כמו תמיד גם ייתכן פוסט נפרד מחר אחרי שאבין מי נגד מי. אבל חזון למועד וכאלה.

"ג'וקר" התגלה כחזק משציפינו ומוביל עם פאקינג 11 מועמדויות. כרגע נראה שהוא האיום האמיתי על "1917" שעל פניו הולך לקחת את האוסקר הזה בפיהוק. "רוקטמן" נפל על האף, "קוראים לי דולמייט" לא קיים, "המגדלור" הפתיע בקטע משוגע, "היו זמנים בהוליווד" נבלם, ואחת ג'ניפר לופז שלא הגיעה לאוסקר. נורא.
"האירי", "היו זמנים בהוליווד" ו"1917" מאחורי "ג'וקר" עם 10 מועמדויות. זה המון לכל כך מעט סרטים. נראה לי אפילו די חסר תקדים.

מבחינת ההימורים שלנו, אם אתם חייבים לדעת, מתוך 124 נקודות אפשריות אני צברתי 95 ועופר 87. שזה די להיט בכל קנה מידה. אבל זה פחות חשוב כרגע.

כל המועמדים לפרסי האוסקר ה-92:

Read more

ממש בעוד יומיים יוכרזו המועמדים לפרס האוסקר ה-92, נקודת שיא נוספת באחת העונות הכי מהירות ומרוכזות שהיו לנו אי פעם. המתח בשיאו, נגיד, והרבה דברים עדיין עומדים בסימן שאלה.
כתמיד, עופר ואני (אור. היי) בזבזנו יום שלם עם עצמנו כדי להמר על כל המועמדים בכל הקטגוריות, והתוצאות לפניכם. כל אחד הרכיב את הרשימה שלו לבדו עם מחשבותיו, כאשר לעיתים יצאה לנו רשימה זהה ולעיתים הסכמנו רק על שניים או שלושה. מנסיון העבר ארמוז, למקרה שאתם רוצים להסתמך עלינו לטוטו המשרדי שלכם מסיבה שאיננה ברורה לנו, שעופר תמיד מצטיין יותר בקטגוריות הראשיות ואני איכשהו קולע טוב יחסית בקטגוריות הטכניות-אומנויות.
בשנה שעברה, מתוך 121 נקודות אפשריות, אני קלעתי 89 ועופר 87, ואם אינני טועה זה פחות או יותר המאזן בכל שנות הימורנו.

כמו תמיד, נציין שאין פה שום קשר להעדפותנו האישיות, מי אנחנו רוצים שיועמד ומי אנחנו רוצים שיזכה, אלא מחשבה רציונלית – עד כמה שניתן – לראות איך האקדמיה תגיב לסרטים ולעונה. אז שיהיה בהצלחה לכולם. Read more