9 במרץ 2015 מאת עופר ליברגל
פוסט זה עוסק בניתוח היבטים מסוימים בסרטי הבמאי פול תומאס אנדרסון. הוא כולל ספוילרים חמורים ל"זה יגמר בדם" ו"מידות רעות" ומיועד בעיקר למי שכבר צפה בסרטים. במקרה של הסרטים ״מוכה אהבה״, ״המאסטר״ ו״מגנוליה״ אין ספוילרים רציניים. מדבר. בראשית ״זה יגמר בדם״ (There Will Be Blood) נראה רק מדבר. אין סממנים של ציביליזציה, אין אף אדם, המוזיקה המלווה את הסצנה יוצרת אווירה… להמשך קריאה
3 באוקטובר 2014 מאת פבלו אוטין
ז'אנר סרטי המשפחה הוא אחד הז'אנרים המובילים אם לא המרכזי ביותר בקולנוע הישראלי מאז תחילת שנות האלפיים. הסיבות לכך יכולות להיות שונות ומרובות. אפשר לטעון שמדובר בתופעת לוואי של הנטייה של היוצרים המקומיים ליצור קולנוע אוטוביוגרפי, ואפשר להגיד שגם משפיעה התחזקותה של המגמה החברתית הכללית לשים בראש סדר העדיפויות את הפרט לפני נושאים לאומיים וחברתיים. סיבות רבות יכולות לעלות, אך… להמשך קריאה
11 באוגוסט 2014 מאת עופר ליברגל
"המהגרת" (The Immigrant) סרטו של הבמאי האמריקאי המוערך ג'יימס גריי מציג בימים אלו בבתי הקולנוע בארץ. אורון כבר התייחס אליו בסקירה מפורטת ואור תרם את חלקו לקראת פסטיבל ירושלים. אף כי קשה לומר כי מדובר באחד מן הסרטים המדוברים של השנה, אני חש צורך להוסיף כמה מילים משלי ולהפוך אותו לסרט נדיר הזוכה להתייחסות משלושתנו בבלוג. אני עושה זאת משום שאני סבור… להמשך קריאה
18 במאי 2014 מאת עופר ליברגל
סרטו החדש של לארס פון טרייר, שאני מתייחס אליו כאן כיצירה אחת בת כ-4 שעות, הוא בראש בראשונה עימות בין גיבורה הרוצה יותר מן השקיעה המרהיבה לבין גיבור המסתפק בכתם קטן של אור על בניין בתור זריחה. בין תאווה שלא יודעת שובע ושום הגזמה לא מספיקה לה, לבין מי שמוצא יופי בפשטות ובמועט. העימות בין מי שמצהירה על עצמה כ"נימפומנית"… להמשך קריאה
1 באפריל 2014 מאת פבלו אוטין
אני חייב להודות שאני אוהב הרבה יותר את השם שהסרט הישראלי "הבן של אלוהים" קיבל באנגלית: Magic Men. אנשים קסומים, אנשי הקסמים, או משהו בסגנון, נותן ביטוי לטון ולאווירה שהסרט הזה מנסה להנחיל לצופים והצופות שלו. תחושה של קסם ויופי בעולם. הסרט מספר את הסיפור של אב חילוני ניצול שואה (מכרם ח'ורי) בשם אברהם קופינס, ובנו החרדי (זהר שטראוס) שלא דיברו… להמשך קריאה
17 במרץ 2014 מאת עופר ליברגל
יש סרטים שממשיכים לעורר בי שאלות והדים. שכל צפייה בהם הינה שונה, כל מחשבה עליהם מובילה למקום אחר. "אנדריי רובלב" (Andrei Rublev) של הבמאי אנדריי טרקובסקי הוא סרט כזה - סרט קשה לפענוח, שמבקש הרבה מן הקהל, אבל גם סרט אנושי מאוד, מעמיק ומלהיב שאף גורם לעצב רב. ביום שלישי, ה-18.3, הסרט מוקרן בסינמטק תל אביב בשעה 20:00. לפני כמה שבועות… להמשך קריאה
11 במרץ 2014 מאת שירה ש. בן-סימון
דוק של מועקה ועליבות שורה על טרילוגיית סרטי "גן-עדן" של הבמאי האוסטרי המוערך אולריך זיידל, הראשון מתוכה יצא לאקרנים בארץ בשבוע שעבר תחת השם "גן עדן לאוהבים". במקור הסרט נקרא "גן עדן: אהבה" (Paradise: Love) וההבדל משמעותי ביותר, כפי שכתב כאן עופר. ההחלטה להפיץ את הסרט בארץ אמנם מבורכת, אך אין מנוס מלרחם על כל מי שיחשוב שהוא הולך לראות… להמשך קריאה
23 בפברואר 2014 מאת עופר ליברגל
1. בתוך עולם חשוך, אדם מנסה למצוא אור בתוכו, לתקשר עם קהל. בתוך אולם חשוך, של מועדון הנקרא "אור הגז", אמן מנסה לתקשר עם קהל, להיכנס לתוך עמקי נשמתו ולהוציא משם משהו לטובת הקהל. לא, זה לא שיש עליו תאורה, זה שהאור בוקע ממנו למען המעטים שקולטים אותו - כי יש בו איכות שאין באחרים. במידה רבה, על התחושה הזו… להמשך קריאה
21 בינואר 2014 מאת אורון שמיר
כמה ההכפשות שמעתי על הדמות שמגלמת אמה תומפסון בסרט "להציל את מר בנקס" (Saving Mr Banks), מאז עלה למסכים בראשית השנה האזרחית. פ' ל' טראוורס, הסופרת מאחורי "מרי פופינס" שעוברת בסרט זה מסע שכנועים כדי להפוך את יצירתה לסרט של וולט דיסני, תוארה באוזניי בתור אשה קטנונית, מעצבנת, משביתת שמחות, כבדה, חמוצה, מתנשאת, מעליבה ופחות או יותר כמקור על הרוע… להמשך קריאה
11 בינואר 2014 מאת עופר ליברגל
יש סרטים שעדיף פשוט לחוות. שמחבקים אותך, מפתיעים אותך, מלמדים אותך במהלך הצפייה בדרך שלא ציפית לה. אולי עדיף להיכנס לסרטו של ספייק ג'ונז, "היא" (Her) מבלי לדעת כלום. אם אתם רוצים את ההמלצה שלי, פשוט לכו לראות, ועדיף שתדעו כמה שפחות. הדיון שלי בסרט יכלול מן ההתחלה הרבה ספוילרים (אזהיר כשהם מגיעים), כי הסרט מפתיע ומעמיק כבר מן הפריים… להמשך קריאה
פוסט זה עוסק בניתוח היבטים מסוימים בסרטי הבמאי פול תומאס אנדרסון. הוא כולל ספוילרים חמורים ל"זה יגמר בדם" ו"מידות רעות" ומיועד בעיקר למי שכבר צפה בסרטים. במקרה של הסרטים ״מוכה אהבה״, ״המאסטר״ ו״מגנוליה״ אין ספוילרים רציניים. מדבר. בראשית ״זה יגמר בדם״ (There Will Be Blood) נראה רק מדבר. אין סממנים של ציביליזציה, אין אף אדם, המוזיקה המלווה את הסצנה יוצרת אווירה… להמשך קריאה
ז'אנר סרטי המשפחה הוא אחד הז'אנרים המובילים אם לא המרכזי ביותר בקולנוע הישראלי מאז תחילת שנות האלפיים. הסיבות לכך יכולות להיות שונות ומרובות. אפשר לטעון שמדובר בתופעת לוואי של הנטייה של היוצרים המקומיים ליצור קולנוע אוטוביוגרפי, ואפשר להגיד שגם משפיעה התחזקותה של המגמה החברתית הכללית לשים בראש סדר העדיפויות את הפרט לפני נושאים לאומיים וחברתיים. סיבות רבות יכולות לעלות, אך… 
"המהגרת" (The Immigrant) סרטו של הבמאי האמריקאי המוערך ג'יימס גריי מציג בימים אלו בבתי הקולנוע בארץ. אורון כבר התייחס אליו בסקירה מפורטת ואור תרם את חלקו לקראת פסטיבל ירושלים. אף כי קשה לומר כי מדובר באחד מן הסרטים המדוברים של השנה, אני חש צורך להוסיף כמה מילים משלי ולהפוך אותו לסרט נדיר הזוכה להתייחסות משלושתנו בבלוג. אני עושה זאת משום שאני סבור… 
סרטו החדש של לארס פון טרייר, שאני מתייחס אליו כאן כיצירה אחת בת כ-4 שעות, הוא בראש בראשונה עימות בין גיבורה הרוצה יותר מן השקיעה המרהיבה לבין גיבור המסתפק בכתם קטן של אור על בניין בתור זריחה. בין תאווה שלא יודעת שובע ושום הגזמה לא מספיקה לה, לבין מי שמוצא יופי בפשטות ובמועט. העימות בין מי שמצהירה על עצמה כ"נימפומנית"… 
אני חייב להודות שאני אוהב הרבה יותר את השם שהסרט הישראלי "הבן של אלוהים" קיבל באנגלית: Magic Men. אנשים קסומים, אנשי הקסמים, או משהו בסגנון, נותן ביטוי לטון ולאווירה שהסרט הזה מנסה להנחיל לצופים והצופות שלו. תחושה של קסם ויופי בעולם. הסרט מספר את הסיפור של אב חילוני ניצול שואה (מכרם ח'ורי) בשם אברהם קופינס, ובנו החרדי (זהר שטראוס) שלא דיברו… 
יש סרטים שממשיכים לעורר בי שאלות והדים. שכל צפייה בהם הינה שונה, כל מחשבה עליהם מובילה למקום אחר. "אנדריי רובלב" (Andrei Rublev) של הבמאי אנדריי טרקובסקי הוא סרט כזה - סרט קשה לפענוח, שמבקש הרבה מן הקהל, אבל גם סרט אנושי מאוד, מעמיק ומלהיב שאף גורם לעצב רב. ביום שלישי, ה-18.3, הסרט מוקרן בסינמטק תל אביב בשעה 20:00. לפני כמה שבועות… 
דוק של מועקה ועליבות שורה על טרילוגיית סרטי "גן-עדן" של הבמאי האוסטרי המוערך אולריך זיידל, הראשון מתוכה יצא לאקרנים בארץ בשבוע שעבר תחת השם "גן עדן לאוהבים". במקור הסרט נקרא "גן עדן: אהבה" (Paradise: Love) וההבדל משמעותי ביותר, כפי שכתב כאן עופר. ההחלטה להפיץ את הסרט בארץ אמנם מבורכת, אך אין מנוס מלרחם על כל מי שיחשוב שהוא הולך לראות… 
1. בתוך עולם חשוך, אדם מנסה למצוא אור בתוכו, לתקשר עם קהל. בתוך אולם חשוך, של מועדון הנקרא "אור הגז", אמן מנסה לתקשר עם קהל, להיכנס לתוך עמקי נשמתו ולהוציא משם משהו לטובת הקהל. לא, זה לא שיש עליו תאורה, זה שהאור בוקע ממנו למען המעטים שקולטים אותו - כי יש בו איכות שאין באחרים. במידה רבה, על התחושה הזו… 
כמה ההכפשות שמעתי על הדמות שמגלמת אמה תומפסון בסרט "להציל את מר בנקס" (Saving Mr Banks), מאז עלה למסכים בראשית השנה האזרחית. פ' ל' טראוורס, הסופרת מאחורי "מרי פופינס" שעוברת בסרט זה מסע שכנועים כדי להפוך את יצירתה לסרט של וולט דיסני, תוארה באוזניי בתור אשה קטנונית, מעצבנת, משביתת שמחות, כבדה, חמוצה, מתנשאת, מעליבה ופחות או יותר כמקור על הרוע… 
יש סרטים שעדיף פשוט לחוות. שמחבקים אותך, מפתיעים אותך, מלמדים אותך במהלך הצפייה בדרך שלא ציפית לה. אולי עדיף להיכנס לסרטו של ספייק ג'ונז, "היא" (Her) מבלי לדעת כלום. אם אתם רוצים את ההמלצה שלי, פשוט לכו לראות, ועדיף שתדעו כמה שפחות. הדיון שלי בסרט יכלול מן ההתחלה הרבה ספוילרים (אזהיר כשהם מגיעים), כי הסרט מפתיע ומעמיק כבר מן הפריים…
תגובות אחרונות