2 בדצמבר 2013 מאת פבלו אוטין
אחת הבעיות הגדולות שלי עם תיאוריה קולנועית היא כאשר היא קובעת אמות מידה להערכת או הבנת סרטים. מצד אחד התיאוריה מספקת לנו כלים לחשיבה, מושגים ומונחים שניתן להיאחז בהם כדי לחשוב, לנתח, לפרש ולשים לב לדברים שאולי ללא הכלים לא היינו שמים לב אליהם: מתנועות מצלמה וסוגי עריכה ועד קונפליקטים אדיפאלים ודימויי אבז'קטיות. מצד אחר תמיד קיימת הסכנה שהכלים והמושגים… להמשך קריאה
23 בנובמבר 2013 מאת פבלו אוטין
לאורך שני שליש של "משחקי הרעב: התלקחות" (The Hunger Games: Catching Fire) קאטניס (ג'ניפר לורנס) - גיבורת סדרת הסרטים "משחקי הרעב" - מחליפה שמלות בערך בכל סצנה. כל שמלה יותר מרשימה ומיוחדת מהקודמת, ובהתחשב בכך, קשה שלא לקבל בהבנה שהקשר הרגשי היפה והעמוק ביותר שנוצר בסרט הוא בינה לבין מעצב התלבושות שלה סינה (לני קראביץ). למעשה, הנקודה הזאת היא אחת… להמשך קריאה
17 בנובמבר 2013 מאת פבלו אוטין
כשעליתי לארץ ב-1996, ידעתי שאני מגיע למדינה לא מפותחת מבחינת תעשיית הקולנוע שלה. הסרט הישראלי היחיד שראיתי היה "סיפורי תל-אביב" שהוצג בפסטיבל הקולנוע הישראלי בבואנוס איירס ב-1995. זה היה סרט חביב בהחלט, אבל מאוד בוסרי, ובכל מקרה אני מניח שחלק גדול ממנו בכלל לא הבנתי בגלל ההקשרים התרבותיים. באופן כללי לא שמעתי הרבה על סרטים ישראלים ובטח שלא באמת ראיתי… להמשך קריאה
9 בנובמבר 2013 מאת פבלו אוטין
בתור ילד אהבתי ללכת למתקן מיוחד בלונה פארק של ארגנטינה (שנקרא "איטל-פארק") בצורה של טיל/חללית סגורה לחלוטין. נכנסים, מתיישבים, מול עיניך מוקרן סרט שמדמה נסיעה בחלל והמתקן נע ורועד וגורם לך להרגיש שהחללית באמת המריאה ואתה באמת נמצא במסע הרפתקאות בחלל. שעשע אותי לחשוב שההיגיון החווייתי של המתקן הזה עומד במרכז סרטו החדש של אלפונסו קוארון "כח משיכה" (Gravity). הצפייה… להמשך קריאה
15 באוקטובר 2013 מאת פבלו אוטין
שקרים, ניצול, דיכוי, רצח, אלימות, התעללות, רמייה, בגידה, חוסר שוויון ועוד מאפיינים את האנושות ומגדירים את התארגנויותיה. למרות שיש לנו יכולת בחירה, אנחנו מעדיפים לדבוק בשנאה, התנשאות, זלזול וכוחנות כלפי האחר. יצירת המופת החדשה של הגאון הקוריאני בונג ג'ון-הו, שבאנגלית נקראת "Snowpiercer", כואבת את הכאב האנושי הזה תוך שעוטה על עצמה צורה של בלוקבאסטר רב עוצמה. עברו עשר שנים מאז… להמשך קריאה
17 בספטמבר 2013 מאת פבלו אוטין
כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב כאן על אחד הקולות הרועמים של הקולנוע הלטינו-אמריקני של השנים האחרונות: הבמאי הברזילאי קלבר מנדוסה פילו (KLEBER MENDOÇA FILHO). סרט הביכורים שלו "צלילים מהשכונה" (Neighboring Sounds - O Som ao Redor) מ-2012 יוקרן בפסטיבל חיפה והוא אחד הסרטים האהובים עליי השנה. עכשיו, אל תיקחו את האמירה הזאת בקלילות. בתור ארגנטינאי לא רק שלא… להמשך קריאה
12 בספטמבר 2013 מאת פבלו אוטין
בשוט הפתיחה של "גלוריה" (Gloria) המצלמה מרחפת באיטיות מעל קבוצה של גברים ונשים בשנות ה-50 וה-60 לחייהם, רוקדים יחד בדיסקוטק על רקע מוזיקה לטינית של פעם. בעוד המצלמה מתקדמת היא הולכת ומגלה לנו שמאחורי כולם, על הבר ומנותקת מהמסיבה, עומדת גלוריה (פאולינה גארסיה), אישה בשנות ה-50 לחייה. היא שותה מהמשקה שלה, מסתכלת סביבה, מזהה גבר שמוצא חן בעיניה ונעה לעברו.… להמשך קריאה
29 ביולי 2013 מאת פבלו אוטין
ילדה בת כשנתיים רצה לבדה בשדה הפתוח והירוק אי שם במקסיקו. מסביבה פרות וכלבים. היא צועקת "פרות, פרות!" ולמרות שהיא לבושה בבגדים מודרניים, היא משתלבת בצורה טבעית עם הנופים והחיות. הצילום מושך תשומת לב לעצמו: פורמט המסך הוא מרובע ולא מלבני כפי שנהוג בקולנוע, ואף העדשה דרכה אנו רואים את האירועים מעוותת את קצוות הפריים ומייצרת מן תמונה כפולה, לא… להמשך קריאה
28 ביולי 2013 מאת פבלו אוטין
סוף השבוע הקרוב בסריטה יהיה רווי אירועים חגיגיים. זה מתחיל ביום שישי ה-2.8 עם מפגש מספר שלוש בסדרת "סרטים מחוץ לזרם" של קולנוע לב והבלוג, בו יוקרן "רחמים" (Pieta) של הבמאי הדרום-קוריאני קים קי-דוק ("להרגיש בבית"). ההקרנה תתקיים בשעה 11:00 בקולנוע לב אשר בדיזנגוף סנטר, ואנחנו שבים ומזמינים אתכם לבוא לצפות בסרט יחד איתנו ולקחת חלק בדיון שיהיה אחריו. ואז, יומיים אחר… להמשך קריאה
27 ביולי 2013 מאת פבלו אוטין
בקרדיטים בסוף "רק אלוהים סולח" (Only God Forgives), סרטו החדש של ניקולס וינדינג רפן ("דרייב"), ניתן לראות תודות לבמאים כמו גאספר נואה ואלחנדרו חודורובסקי (הסרט אף מוקדש לזה האחרון). אך שמות של במאים נוספים עולים בראש בזמן הצפייה והם דיויד לינץ' וסייג'ון סוזוקי. ואם יש משהו שמאפיין את הקולנוע של כל אלה זה הרעיון שבסרטיהם העלילה הולכת ונהפכת למשנית ומה שעומד… להמשך קריאה
אחת הבעיות הגדולות שלי עם תיאוריה קולנועית היא כאשר היא קובעת אמות מידה להערכת או הבנת סרטים. מצד אחד התיאוריה מספקת לנו כלים לחשיבה, מושגים ומונחים שניתן להיאחז בהם כדי לחשוב, לנתח, לפרש ולשים לב לדברים שאולי ללא הכלים לא היינו שמים לב אליהם: מתנועות מצלמה וסוגי עריכה ועד קונפליקטים אדיפאלים ודימויי אבז'קטיות. מצד אחר תמיד קיימת הסכנה שהכלים והמושגים… להמשך קריאה
לאורך שני שליש של "משחקי הרעב: התלקחות" (The Hunger Games: Catching Fire) קאטניס (ג'ניפר לורנס) - גיבורת סדרת הסרטים "משחקי הרעב" - מחליפה שמלות בערך בכל סצנה. כל שמלה יותר מרשימה ומיוחדת מהקודמת, ובהתחשב בכך, קשה שלא לקבל בהבנה שהקשר הרגשי היפה והעמוק ביותר שנוצר בסרט הוא בינה לבין מעצב התלבושות שלה סינה (לני קראביץ). למעשה, הנקודה הזאת היא אחת… 
כשעליתי לארץ ב-1996, ידעתי שאני מגיע למדינה לא מפותחת מבחינת תעשיית הקולנוע שלה. הסרט הישראלי היחיד שראיתי היה "סיפורי תל-אביב" שהוצג בפסטיבל הקולנוע הישראלי בבואנוס איירס ב-1995. זה היה סרט חביב בהחלט, אבל מאוד בוסרי, ובכל מקרה אני מניח שחלק גדול ממנו בכלל לא הבנתי בגלל ההקשרים התרבותיים. באופן כללי לא שמעתי הרבה על סרטים ישראלים ובטח שלא באמת ראיתי… 
בתור ילד אהבתי ללכת למתקן מיוחד בלונה פארק של ארגנטינה (שנקרא "איטל-פארק") בצורה של טיל/חללית סגורה לחלוטין. נכנסים, מתיישבים, מול עיניך מוקרן סרט שמדמה נסיעה בחלל והמתקן נע ורועד וגורם לך להרגיש שהחללית באמת המריאה ואתה באמת נמצא במסע הרפתקאות בחלל. שעשע אותי לחשוב שההיגיון החווייתי של המתקן הזה עומד במרכז סרטו החדש של אלפונסו קוארון "כח משיכה" (Gravity). הצפייה… 
שקרים, ניצול, דיכוי, רצח, אלימות, התעללות, רמייה, בגידה, חוסר שוויון ועוד מאפיינים את האנושות ומגדירים את התארגנויותיה. למרות שיש לנו יכולת בחירה, אנחנו מעדיפים לדבוק בשנאה, התנשאות, זלזול וכוחנות כלפי האחר. יצירת המופת החדשה של הגאון הקוריאני בונג ג'ון-הו, שבאנגלית נקראת "Snowpiercer", כואבת את הכאב האנושי הזה תוך שעוטה על עצמה צורה של בלוקבאסטר רב עוצמה. עברו עשר שנים מאז… 
כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב כאן על אחד הקולות הרועמים של הקולנוע הלטינו-אמריקני של השנים האחרונות: הבמאי הברזילאי קלבר מנדוסה פילו (KLEBER MENDOÇA FILHO). סרט הביכורים שלו "צלילים מהשכונה" (Neighboring Sounds - O Som ao Redor) מ-2012 יוקרן בפסטיבל חיפה והוא אחד הסרטים האהובים עליי השנה. עכשיו, אל תיקחו את האמירה הזאת בקלילות. בתור ארגנטינאי לא רק שלא… 
בשוט הפתיחה של "גלוריה" (Gloria) המצלמה מרחפת באיטיות מעל קבוצה של גברים ונשים בשנות ה-50 וה-60 לחייהם, רוקדים יחד בדיסקוטק על רקע מוזיקה לטינית של פעם. בעוד המצלמה מתקדמת היא הולכת ומגלה לנו שמאחורי כולם, על הבר ומנותקת מהמסיבה, עומדת גלוריה (פאולינה גארסיה), אישה בשנות ה-50 לחייה. היא שותה מהמשקה שלה, מסתכלת סביבה, מזהה גבר שמוצא חן בעיניה ונעה לעברו.… 
ילדה בת כשנתיים רצה לבדה בשדה הפתוח והירוק אי שם במקסיקו. מסביבה פרות וכלבים. היא צועקת "פרות, פרות!" ולמרות שהיא לבושה בבגדים מודרניים, היא משתלבת בצורה טבעית עם הנופים והחיות. הצילום מושך תשומת לב לעצמו: פורמט המסך הוא מרובע ולא מלבני כפי שנהוג בקולנוע, ואף העדשה דרכה אנו רואים את האירועים מעוותת את קצוות הפריים ומייצרת מן תמונה כפולה, לא… 
סוף השבוע הקרוב בסריטה יהיה רווי אירועים חגיגיים. זה מתחיל ביום שישי ה-2.8 עם מפגש מספר שלוש בסדרת "סרטים מחוץ לזרם" של קולנוע לב והבלוג, בו יוקרן "רחמים" (Pieta) של הבמאי הדרום-קוריאני קים קי-דוק ("להרגיש בבית"). ההקרנה תתקיים בשעה 11:00 בקולנוע לב אשר בדיזנגוף סנטר, ואנחנו שבים ומזמינים אתכם לבוא לצפות בסרט יחד איתנו ולקחת חלק בדיון שיהיה אחריו. ואז, יומיים אחר… 
בקרדיטים בסוף "רק אלוהים סולח" (Only God Forgives), סרטו החדש של ניקולס וינדינג רפן ("דרייב"), ניתן לראות תודות לבמאים כמו גאספר נואה ואלחנדרו חודורובסקי (הסרט אף מוקדש לזה האחרון). אך שמות של במאים נוספים עולים בראש בזמן הצפייה והם דיויד לינץ' וסייג'ון סוזוקי. ואם יש משהו שמאפיין את הקולנוע של כל אלה זה הרעיון שבסרטיהם העלילה הולכת ונהפכת למשנית ומה שעומד…
תגובות אחרונות