9 בפברואר 2012 מאת עופר ליברגל
בפוסט הקודם שלי אודות פסטיבל הקולנוע הבריטי הצהרתי בהכללה כי אחד מן המאפיינים של הפסטיבל הינו סרטים המפלגים את הקהל ולא פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. אך אין זה אומר כי כל הסרטים הם בהכרח "אמנותיים" או קשים לצפייה. ביל הפרוע (Wild Bill) קרוב יותר לסרטי מיינסטריים מן הסרטים בסקירה הקודמת שלי, אם כי גם הוא קודר למדי, אלים למדי ואף נעשה… להמשך קריאה
5 בפברואר 2012 מאת עופר ליברגל
ראשית, אני חייב שוב להסיר את הכובע ולהלל את פסטיבל הקולנוע הבריטי השב לסינמטקים. זאת משום שדומה כי הפסטיבל בחר בקפידה סרטים שהם לא רק מיטב התוצרת של הקולנוע הבריטי מהשנה האחרונה, אלא סרטים שהם בעלי סגנון ייחודי, אשר אינם מתחנפים לקהל ומנסים לרצות את כולם. רוב הסרטים בפסטיבל יגררו ויכוחים ביציאה מן האולם ואף אנשים שיצאו בזעם באמצע. בואו… להמשך קריאה
31 בינואר 2012 מאת עופר ליברגל
כנראה שעד שתעלם לחלוטין האבחנה בין הקולנוע התיעודי לקולנוע העלילתי, אנו נחזה בסרטים המשלבים בין השניים ומטשטשים את הגבול. אחת הדוגמאות האחרונות בקולנוע הישראלי הינו הסרט ריח פועלים אשר הוקרן בפסטיבל חיפה במסגרת ה"פרינג'ידר" (מסגרת לקולנוע עצמאי) ומגיע עכשיו לשתי הקרנות בסינמטק חולון, בחמישי (2.2.2012) בערב ולמחרת אחר הצהריים. [caption id="attachment_5033" align="alignnone" width="640" caption="צילומסך מתוך "ריח פועלים""][/caption] המשך… להמשך קריאה
23 בינואר 2012 מאת עופר ליברגל
[caption id="attachment_4936" align="alignnone" width="640" caption="ג'ורג' קלוני במראה הוואי מוזנח, מתוך "היורשים""][/caption] לדעתי, ג'ורג' קלוני עושה תפקיד מצוין בהיורשים. הוא משלב בין עידון בחלקים מסוימים לאקסצנטריות בחלקים אחרים, מתקשר היטב עם כל שחקני המשנה, מצליח להצחיק ולרגש. אבל אפילו לשנייה אחת לא באמת קניתי את הדמות שלו. כשהוא אומר כי בדמו זורם דם של משפחת המלוכה העתיקה של הוואי - אי אפשר… להמשך קריאה
18 בינואר 2012 מאת עופר ליברגל
טוב, לקחתי הפסקה קצת ארוכה בסיקור ההיסטורי של טקסי האקדמיה האמריקאית לקולנוע, אבל גם האקדמיה עצמה לקחה הפסקה של שנה וחצי בין טקס לטקס. המטרה: להגיע למצב בו הטקס יתאר שנה קלנדרית שלמה ולא סרטים המופקים בין יולי ליוני. כתוצאה מכך, כלל הטקס השישי, באופן חד פעמי, סרטים אשר נוצרו במשך כשנה וחצי; הוא נערך בשנת 1934, אבל התחרו בו… להמשך קריאה
8 בינואר 2012 מאת עופר ליברגל
פוסט זה אינו סקירה על הסרט החדש השבוע שלי עם מרילין (My Week With Marilyn) - סרט שכבר כתבתי עליו כמה מילים. הוא יותר פוסט על הסיבה שבגללה אני לא יכול שלא להינות מן הסרט - מופיעות בו שתיים מן השחקניות האהובות עלי. שתי שחקניות שזוכות להכרה לא רק על ידי. האחת היא הדוגמא הראשונה שעולה בראש של רוב האנשים כאשר… להמשך קריאה
2 בינואר 2012 מאת עופר ליברגל
חודש עמוס בסינמטקים. מלבד הרטרוספקטיבה לאנדריי טרקובסקי, מתקיימת גם מחווה ליוצר הנראה במבט ראשון כהפך המוחלט שלו - בילי וויילדר, אחד מן הנציגים המובהקים ביותר של הקולנוע ההוליוודי הקלאסי, ומי שאמר פעם כי אם הקהל שם לב לעריכה או לתנועות מצלמה בסרטיו - סימן שהוא לא עשה את העבודה שלו טוב (מזל שבפועל הוא חרג לא פעם מן הכלל הזה).… להמשך קריאה
27 בדצמבר 2011 מאת עופר ליברגל
איך לעזאזל מסכמים שנה בקולנוע? בתור בהתחלה, אין לי בכלל מושג איך מגדירים שנה. לדוגמא, בשנה שעברה התייחסתי רק לסרטים שהוקרנו מסחרית בארץ ב-2010. אבל השנה יש יותר מדי סרטים שראיתי שטרם הוקרנו בארץ (או לא יוקרנו מסחרית כלל) ואני ארגיש כי אם אגביל את עצמי רק למה שכבר הופץ, אהיה רחוק מלתאר את השנה הקולנועית המוצלחת שעברה עלי. לכן,… להמשך קריאה
19 בדצמבר 2011 מאת עופר ליברגל
בפרוייקט ה-50 של בלוג זה לא נכלל אף סרט של אנדריי טרקובסקי (ברשימה המקדימה של אורון מופיע סולאריס). מבחינתי, יש לכך שתי סיבות: קשה להתמקד בסרט אחד של יוצר שכל אחד מסרטיו הארוכים הוא חוויה ייחודית מורכבת ובלתי נשכחת, ויחד עם זאת כל גוף יצירותיו נראה כיצירה בעלת אחידות. אפילו יותר מאשר אצל כל במאי אחר. יותר מכך, קשה באמת… להמשך קריאה
15 בדצמבר 2011 מאת עופר ליברגל
אם יש דבר אחד שהאקדמיה האמריקאית לקולנוע אוהבת, אלו סיפורי אהבה ענקיים, גדולים מהחיים. ב-1932 היא החלה להציג את סיפור האהבה הגדול ביותר בתולדות הוליווד - האהבה בין האקדמיה לוולט דיסני. האיש שכולם אהבו, שיצר תכנים מבדרים לכל המשפחה, שחצה קהלים וייצג את הערכים שהוליווד האמינה בהם. בעידן בו הוליווד הותקפה על ערכי המוסר שלה, דיסני סימן עוגן מוסרי עליון… להמשך קריאה
תגובות אחרונות