אוסקר 2025/26: המתמודדים לפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק א'

המסורת באתרנו של סקירת כל המתמודדים (עדיין לא מועמדים) לפרס האוסקר הבינלאומי, אותה החל אור סיגולי, ממשיכה. אחרי שבשנה שעברה סקרתי את כל נציגי המדינות השונות בפוסט אחד, השנה אני אפצל לשלוש את הסקירה ואתחיל עם חלק ראשון גדוש, שכולל כנראה כמה מן האפשריות החזקות ביותר לזכייה. אם כי הוא לא כולל את כל המתמודדים שכבר פורסמו, או בהכרח את כל המדוברים שבהם. לא להתבלבל עם הפרויקט המתמשך של אור לכתוב על כל המועמדים שכבר היו בקטגוריה הזו בעבר (כעת הוא בשנות התשעים).

ב-16 בדצמבר האקדמיה האמריקאית תכריז על הרשימה המקוצרת (שורטליסט), ממנה יבחרו לבסוף חמשת המועמדים, כאשר בשלב זה אני מנסה לנבא את האפשרות לכניסה לרשימה המקוצרת, דבר שנראה שיהיה קשה השנה. במקרים בהם כתבנו על הסרט באתר, הקישור יהיה בשם הסרט ואני גם אציין זאת בטקסט. בזאת נפתח גם הסיקור שלנו את טקס האוסקר ה-98, בו יתמודדו סרטי 2025 ושיתקיים ב-2026.

אימהות צעירות

ארמניה – רוחות הרפאים הארמניות שלי (My Armenian Phantoms)

וייגן סטפאניין היה אחד מן השחקנים המצליחים בארמניה, בתיאטרון ובקולנוע, עם קריירה שמתחילה בימי ברית והמועצות והסתיימה במותו הפתאומי בשנת 2021. בתו, תמרה סטפאניין מביימת סרט תיעודי שהוא מסע אישי לעבר החיים של אביה וכן לעבר ההיסטוריה של ארמניה והקולנוע הארמני, תוך ערבוב של סיפורים אישיים והסיפור הלאומי. הסיפור הלאומי כולל דרך אגב 15 פעמים של שליחת מועמד לאוסקר (לא ברצף), כאשר התוצאות עד כה הם שני סרטים שנפסלו וסרט אחד שהתקדם לרשימה המקוצרת. הסרט ערך את הבכורה שלו בפסטיבל ברלין, במסגרת הצד "פורום".
סיכוי לרשימה המקוצרת: לא אפסי. גם לא נראה לי שגבוה בהרבה.

אוסטריה – טווס (Peacock)

ייתכן שעבור אוסטריה, המירוץ השנתי הוא להכריז על הנציגות כמה שיותר מוקדם. היא כשלה לעשות זאת ראשונה השנה, והיא אפילו לא הייתה הראשונה לבחור סרט שכבר צפיתי בו, אבל כן הראשונה לבחור סרט שיש לנו טקסט עליו (קישור בשם הסרט, כאמור). גם מבחינת מועד ההכרזה וגם מבחינת המיקום בפוסט. למעשה, אחרי פסטיבל חיפה, הסרט אפילו יצא מסחרית בישראל.
עלילת סרטו של ברנהארד וגנר עוסקת בגבר שהוא בן לוויה להשכרה: הוא מעמיד פנים שהוא בן משפחה/בן זוג/ידיד על מנת להרשים אחרים באירועים חברתיים, לא מבחינה מינית. הסרט משעשע למדי בדרכו הסוריאילסטית והוא החל את דרכו בפסטיבל ונציה 2024 במסגרת הצד של שבוע המבקרים, לפני שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל שטוקהולם והוקרן בלא מעט פסטיבלים, וגם יצא מסחרית בכמה מדינות. אוסטריה, מעבר לנטייה להקדים, זכתה באוסקר פעמיים, בשני המקרים במאה ה-21. יש לה עוד שתי מועמדויות, שתי סרטים שהצליחו להיכנס רק לרשימה המקוצרת ושתי מועמדויות שנפסלו, כאשר השנה זהו הניסיון ה-49.
סיכוי לרשימה המקוצרת: סרט פופולרי, מצחיק, מרגש ודי מצליח. אבל לא במידה שמהווה איום ממשי על מועמדות או רשימה מקוצרת.

אזרבייג'ן – טאגייב: נפט (Taghiyev: Oil)

לאחר הפסקה של שנתיים, המדינה הקווקזית מגישה מועמדות בפעם העשירית, בתקווה להתקדם לפחות לרשימה המקוצרת בפעם הראשונה. היא עושה זאת עם סרט ביוגרפי אפי אודות זיינלבדין טאגייב (או משהו כזה), טייקון נפט ונדבן אזרי שפעל במהלך המאה ה-19 וראשית המאה העשרים. זאור גמישי ביים את הסרט הזה שהצילומים עבורו נפרסו על פני תקופה של כחמש שנים, עם הרבה הפסקות, אולי בגלל עניינים כמו קורונה או מלחמה. במולדתו הסרט הוצג בנובמבר 2024.
סיכוי לרשימה המקוצרת: אין אנדיקציות לכך שקיים סיכוי משמעותי.

בלגיה – אימהות צעירות (Young Mothers)

אחת לכמה שנים, האחים דארדן מציגים סרט חדש בפסטיבל קאן, זוכים לביקורת אוהדת בסך הכל וקוטפים את אחד מן הפרסים בפסטיבל, השנה את פרס התסריט. בהיותם הבמאים הבלגים הפעילים במדינה, הכי מפורסמים ומוערכים ביקורתית, טבעי כי המדינה תבחר בהם לנציגים באוסקר, ואכן זאת הפעם החמישית בה הסרט מייצג את המדינה, אחרי 50 ניסיונות. אולם עד כה, באופן הנוגד את היחס בקאן, האחים דארדן מעולם לא היו מועמדים או נכנסו אפילו לרשימה המקוצרת – סרט שלהם היה מועמד לפרס השחקנית ולא הצליח להתקדם במסלול הבינלאומי. המדינה כן הייתה מועמדת שמונה פעמים (פלוס שני כניסות לרשימה המקוצרת), בלי אף זכייה. האם המצב יהיה שונה השנה? הסרט, המספר על כמה אימהות ונשים הרות במרכז ציבורי לאימהות צעירות, לא בהכרח מצטייר כאחד מהכי מדוברים או טובים שלהם, כפי שתוכלו להתרשם מן הטקסט שלי מפסטיבל ירושלים.
סיכוי לרשימה המקוצרת: הגיוני שמתישהו השם של האחים דארדן יעזור להם סוף סוף לעבור שלב, אך הגיוני אף יותר שמה שהיה הוא שיהיה והם ישארו כנציגי בלגיה בלבד בפרס הזהה.

בולגריה – טריקה (Tarika)

סרטו של מליקו לזרוב ידוע גם השם "העדר", אבל לרוב מסתובב בעולם עם הכותרת על פי השם של הגיבורה שלו. טריקה היא נערה החיה עם אביה בבקתה מבודדת, לא רחוק מכפר קטן. היא ירשה מאמא מחלת עצמות נדירה, שהמקומים מאמינים כי מעניקה לה גם כוחות על טבעיים. כאשר מגפה פוקדת את הבקר באזור, טריקה נאשמת בכך ואביה מנסה לגנון עליה. הסרט ערך את בכורתו בפסטיבל לונדון 2025 וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל קולקטה. זוהי הפעם ה-36 בה בולגריה שולחת נציג לאוסקר, עד כה רק פעם אחת זה הספיק לרשימה המקוצרת, בלי מועמדות.
סיכוי לרשימה המקוצרת: מאוד לא סביר.

קמבודיה – בית דירות (Tenement)

קמבודיה שוב שולחת סרט תיעודי על פשעי מלחמה שביים ריתי פאן, סליחה, כוחו של הרגל. המדינה ממזרח אסיה שולחת קו-פרודוקציה על יפן שהיא שונה ממה שהיא לרוב שולחת: סרט אימה. הוא שערך את בכורתו בפסטיבל רוטרדם 2024, שזה בתחילת השנה למי שלא בקיא בלוח הזמנים של הפסטיבלים, מה שהופך את הסרט לאחד מן הוותיקים יותר בקרב הנציגים. העלילה עוסקת באמנית מנגה ששבה מיפן לקמבודיה בעקבות המוות של אמה במטרה להתחבר לשורשים, מה שהופל להיות מפחיד כאשר דברים מוזרים מתחילים לקרות בבניין בו היא שוכרת דירה. וכעת לאתגר השמות: הבמאים הם אינראסותיתפ נת וסוקיו צ'יה, או משהו כזה. זה הניסיון ה-13 של המדינה, עד כה עם מועמדות אחת ועוד כניסה לרשימה המקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: העיקר ההשתתפות.

קנדה – הדברים שאתה הורג (The Things You Kill)

לקראת פסטיבל ירושלים, לירון המליצה בהתלהבות על סרטו של עלירזה חתאמי, שהחל את דרכו בפסטיבל סאנדנס 2025 (וזכה בפרס הבימוי בקטגורית קולנוע עולמי). כמו בסאנדנס, הסרט הלהיב ופיצל את הקהל שם וגם בירושלים. אכזבה נרשמה במסדרונות סריטה כאשר הסרט לא נבחר לייצג את טורקיה בה הוא מתרחש, אבל אז נזכרנו שאין לנו מסדרונות וכי הסרט כן יכול לייצג את קנדה, עקב מימון והזהות של הבמאי, אירני-קנדי. העלילה עוסקת במרצה בנקודת משבר ומפנה בחייו, בעיקר בקשר ליחסים שלו עם הוריו. יש הרבה פרטי עלילה מפתיעים שלא אחשוף, אבל הכותרת היא אולי סוג של רמז. לשכנה של ארה"ב יש 50 ניסיונות קודמים באוסקר, כולל זכייה אחת, שש מועמדוית נוספות ועוד ארבע כניסות לרשימה המקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: זה סרט שיש לקחת בחשבון שכן הוא שונה, אמנותי וזכה פרס בארה"ב. רק שהאהדה כלפיו רחוקה מלהיות גורפת ולכן גם כניסה לרשימה המקוצרת נראית כמשימה קשה. יותר מזה יהיה מפתיע מאוד.

הדברים שאתה הורג

צ'ילה – המבט המיסתורי של הפלגמנגו (The Mysterious Gaze of the Flamingo)

זוכה מסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן ומתמודד בקטגוריות "השם הכי מוצלח של השנה", סרטו של דייגו סייספדס מסופר דרך עיניה של לידיה, ילדה בת 12 החיה בקהילת כורים ובמשפחה קווירית בראשית שנות השמונים של המאה ה-20. מגפה חדשה ומסתורית מתקשרת לשמועה על מגפה המועברת דרך מבט המוחלף ברגע בו מתאהבים. צ'ילה התמודדה על האוסקר ארבע פעמים במהלך שנות התשעים ורצף מאז תחילת שנת 2000, כאשר יש לה עד כה זכייה, אחת, מועמדות אחת נוספות ועוד כניסה נוספת לרשימה המקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: עם פרס מקאן ועוד פרסים נוספים, נושא המשלב סיפור התגברות וסיפור להטב"קי, בהחלט נראה כמו מתמודד חזק לפחות להתקדם הלאה.

קוסטה ריקה – נער המזבח, הכומר והגנן (The Altar Boy, the Priest and the Gardener)

סרטו התיעודי של חואן מנואל פרננדז מורכב משתי עדויות על התעללות מינית נגד כומר שברח אחרי האשמות, והניסיון של המתלוננים להשיג צדק. ככל הידוע לי, הסרט טרם הוקרן מחוץ למולדתו שם השתתף בפסטיבל והופץ מסחרית. אם אתם אחד מ-80 אנשים שסימנו בלטרבוקסד שהם צפו בסרט, אתם מוזמנים לעדכן בתגובות. המדינה ממרכז אמריקה  מנסה את מזלה בפעם ה-14 באוסקר, מבלי להיכנס לרשימה המקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: הרקורד של קוסטה ריקה באוסקר יישמר.

קרואטיה – פיומה או מוות (Fiume o morte!)

הנה סרט שהסיפור שהוא מספר חשף בפניי היסטוריה שלא הכרתי: אחרי מלחמת העולם השנייה, סופר פשיסט איטלקי בשם גבריאלה ד'אנונציו פלש לעיר הנמל הקרואטית רייקה, והקים במפרץ את ממלכת קרנאנו האיטלקית. הוא מינה את עצמו לדוצ'ה (איטליה עוד לא הייתה בשליטת הפשיסטים) ושינה את שם העיר לפיומה, שפירושו נהר, בדומה לשם רייקה בקרואטית. הוא ציפה לצרף את הנמל החשוב לאיטליה, בפועל העולם די התנגד כולל מולדתו והממלכה שרדה תקופה קצרה בלבד. הבמאי איגור בזינוביץ' פונה לתושבי רייקה בהווה על מנת לשחזר ולהציג מחדש את סיפור הכיבוש בידי הממלכה העצמאית שאולי הקדימה את העתיד, בשילוב של דוקומנטרי ועלילה. הסרט ערך את הבכורה שלו סמוך לראשית השנה בפסטיבל רוטרדם וזכה שם בפרס הראשון, כמו גם בפרס פיפרסקי. קרואטיה ניסתה לשלוח סרטים לאוסקר מאז הקמתה, או אפילו קצת קודם לכן בשנת 1991. הייתי מצפה שלפחות פעם אחת הם היו מצליחים להיכנס לרשימה המקוצרת, אבל לא.
סיכוי לרשימה המקוצרת: גם הרקורד של קרואטיה באוסקר יישמר, כנראה. כלומר, הסרט זכה ברוטרדם וזה אמור להגדיל את הסיכויים שלו והוא נשמע מסקרן, אבל דומני כי זה לא יספיק.

צ'כיה – אני לא כל מה שאני רוצה להיות (I'm Not Everything I Want to Be)

גם צ'כיה עושה את מה שישראל לא יכולה לעשות (בגלל ששולחים תמיד את זוכה האופיר לסרט העלילתי) ובוחרת בסרט תיעודי. היא גם עושה את זה עם סרט שהציג בבכורה בברלין 2024, משמע גם סרט ותיק יחסית בסבב הפסטיבלים, שהספיק להיות בהרבה כאלו. הבמאית קלרה טשווסקה מספרת את סיפורה של הצלמת לבושה ג'ארקובייקובה, שבמשך עשורים תיעדה את הסצנה הלהטב"קית המחתרתית בפראג, בתקופה הקומוניסטית שלא הייתה סובלנית כלפי נטיות שונות או מחשבות שונות. כמדינה עצמאית, יש לצ'כיה זכייה אחת, עוד שתי מועמדיות ועוד שלוש כניסות לרשימה המקוצרת בלבד. רקורד לא רע וזה עוד לפני שנכנסים לעידן צ'כוסלובקיה שכאמור, מתועד בסרט הזה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: סביר מאוד להניח שגם הסרט לא יהיה כל מה שהוא רוצה להיות מבחינת פרסים, או הפרס הספציפי הזה.

הרפובליקה הדומיניקנית – פפה (Pepe)

פסטיבל ברלין 2024 ממשיך להיות מקור לנציגים, במקרה זה לסרט שקשה להגדיר אותו כתיעודי/עלילתי/ניסיוני. פפה, היפופוטם שנלקח מאפריקה לגן החיות הפרטי של פבלו אסקובר ונהרג שם, חוזר כרוח רפאים. או כקול (המבוצע בידי מספר שחקנים) ומספר את נקודת המבט שלו על העולם, בעודו יודע שהוא כבר לא חי. סרטו של הבמאי נלסון קרלו דה לוס סנטוס אריאס לא רק הוקרן בברלין, אלא גם זכה בפרס הבמאי בתחרות הרשמית, מה שאומר שעל פניו אי אפשר לפסול אותו לגמרי מהתמודדות על האוסקר. גם אם המדינה הקאריבית טרם הצליחה להיכנס לרשימה המקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: עם כל הכבוד לפרס הבמאי בברלין, לא הייתי מהמר על המדינה הסמוכה להאיטי הפעם. זה סרט מיוחד ומפצל.

אקוודור – צ'ואזלונגו (Chuzalongo)

בסוף המאה ה-19, ילד מגיע לכפר בהרי האנדים. אולם על מנת לשרוד הוא הופך למפלצת הידועה בשם צ'וזאלונגו, שתוקפת נשים ושותה את הדם שלהן. לא נראה לי שזה סרט תיעודי. סרטו של הבמאי דייגו אוטונו הוקרן בעיקר בפסטיבלים לסרטי ז'אנר וגם הופץ בהצלחה במולדתו בשלהי 2024. אקוודר מעולם לא הייתה מועמדת או נכנסה לרשימה המקוצרת, האם בניסיון ה-13 המזל ישתנה?
סיכוי לרשימה המקוצרת: אולי אם יהפוך למפלצת ששותה את דמם של המתמודדים האחרים.

מצרים – יום הולדת שמח (Happy Birthday)

מזל טוב! עד מאה כעשרים.
מצרים היא מדינה עם מסורת קולנועית מפוארת ואפס מועמדויות לאוסקר (או רשימה מקוצרת), אחרי 38 ניסיונות. אולי לשלוח את זוכה התחרות הבינלאומית בטרייבקה השנה ישנה את המזל. העלילה מתמקדת בטוהא, ילדה בת שמונה שכבר עובדת כעוזרת בית עבור משפחתה אמידה. היא מנסה לארגן מסיבת יום הולדת עבור חברתה הטובה, הבת של המשפחה שמעסיקה אותה. למרות הכוונת הטובות, היא לומדת להבין את מגבלות המעמד הכלכלי-חברתי שלה. סרטה של הבמאית שרה גוהר זכה לא רק בפרס אחד, אלא בשלושה פרסים בפסטיבל טרייבקה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: קטן כמו הסיכוי למוביליות חברתית – פרסים בפסטיבל אמריקאי מעוררים תשומת לב, אבל זה עדיין פסטיבל קטן יחסית מבחינת מקפצה לפרסים בסדר הגודל של האוסקר.

אסטוניה – ניירות גלגול (Rolling Papers)

ייתכן ואין הרבה דברים שהמדינה הבלטית מפורסמת בהם, אבל פסטיבל ״לילות לבנים״ בעיר טאלין הוא כן אירוע קולנועי מדובר יחסית. לכן הגיוני לשלוח לאוסקר נציג מקומי ממהדורת 2024 של הפסטיבל. הסרט מתמקד בצעיר בשנות העשרים המוקדמות לחיים שלו שלא ממש מוצא את מקומו, עד שחברות עם אדם אחר מאפשרת לו לחלום/לחשוב על אפשריות אחרות. מאל פאליאלי כתב, ביים, ערך והלחין. אסטוניה הייתה מועמדת פעם אחת בעבר, עוד פעם אחת ברשימה המקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: נראה אפסי למדי.

100 ליטרים של זהב

פינלנד – 100 ליטרים של זהב (100 Liters of Gold)

הנה עוד נציג של פסטיבל הלילות לבנים בטאלין, כזה שיצא ממנו עם פרס לשחקניות. יש גם כמה הבדלים: הבכורה של הסרט הייתה קצת קודם בפסטיבל רומא 2024 וחשוב יותר, הסרט כבר הוקרן בישראל בפסטיבל ירושלים, שם כבר כתבתי עליו ו…לא ממש חשבתי שאצטרך לכתוב עליו שוב, בנסיבות כאלו. סרטו של טימו ניקי על אחיות המייצרות סאטי, שותות כמות לא סבירה של הסחורה ומנסות לגנוב תחליף, הוא משהו די פרוע עבור רוב טקסי הפרסים ולא כל אחד יתחבר לחן שלו. לפינלנד יש מועמדת אחת לאוסקר ועוד שלוש הופעות ברשימה המקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: אין, אבל אולי חלק מחברי האקדמיה ינסו לבדוק איך להשיג סאטי פיני טוב בארה"ב.

גרמניה – צליל של נפילה (Sound of Falling)

ממשיכים עם סרטים שהוקרנו בפסטיבל ירושלים השנה ועם הסרט שעבורי ועבור רבים אחרים היה אחד משיאי הפסטיבל, אם לא הסרט הכי טוב שהוקרן בו. עבור רבים אחרים – שעמום לא מובן ואמנותי מדי. השבחים לבימוי של מאשה שילינסקי החלו עוד בפסטיבל קאן, גם שם היה אחד מן המדוברים ביותר, מבלבלים ביותר וגם מקטבים. זה הסתיים בפרס חבר השופטים. הסרט עוסק בסיפורי התבגרות של מספר נשים/נערות סביב בית אחד בגרמניה לאורך תקופה של עשורים רבים ושינויים חברתיים. גם הרחבתי עליו יותר, כאמור.
גרמניה היא אחת מן המדינות הכי מעוטרות באוסקר: אחרי איחוד המדינה ב-1990 הם לא הגישו בשנת 1991, אבל מאז שמרו על רצף הגשות וזכו שלוש פעמים, היו מועמדים עוד 11 פעמים והופיעו עוד חמש פעמים בשורטליסט. כלומר, לרוב הם לפחות עוברים שלב אחד וזה שכלא היה שורטליסט ברוב השנים בהם הם לא התקדמו אף שלב, ובלי שסופרים גם את ההיסטוריה כמערב ומזרח גרמניה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: למרות שזה סרט מקטב, מי שאוהב אוהב מאוד. זה קולנוע נשי מאחורי הקלעים ובמוצהר וכאמור גרמניה לרוב מגיעה לפחות לשורטליסט וסביר מאוד שזה יקרה גם הפעם.

הונגריה – יתום (Orphan)

הונגריה שולחת את סרטו השלישי כבמאי של לזלו נמש, כפי שעשתה עם שני סרטיו הקודמים. התוצאות עד כה היו זכייה על "הבן של שאול" והעדר מועמדות על "שקיעה". סרטו החדש הוקרן בפסטיבל ונציה והשיג משהו ששני הסרטים הקודמים לא השיגו: תגובות מתונות עם נטייה לחיובי, לפחות מרוב האנשים שדיברתי איתם. היו גם אוהדים וכמה נלהבים מן הסרט ובקרוב נוכל לראותו בישראל כסרט הפתיחה של פסטיבל הסרטים בחיפה. העלילה מתרחשת בשנת 1957, קצת אחרי שהסובייטים דיכאו באלימות נסיונות לחופש. נער לומד פרטים חדשים על העבר המשפחתי בהקשר למלחמת העולם השנייה ובכלל הזהות של אביו. שתי הזכיות של הונגריה קשורות למלחמת העולם השנייה, למדינה יש עוד שמונה מועמדויות ושתי כניסות לרשימה המקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: להיות במאי בעל שם מוכר זה בהחלט יתרון, כמו גם התחושה כי הבמאי עידן מעט את הסגנון שלו הפעם. מאידך, כרגע נראה שזה לא בהכרח מה שילהיב את האקדמיה.

איסלנד – האהבה שנשארת (The Love That Remains)

אם אי אפשר לשלוח את הזוכה בפאלם ד׳ור, אפשר לשלוח את הזוכה של הפאלם דוג מפסטיבל קאן הנוכחי. זה מה שאיסלנד עושה, מה שמעניין שזהו סרטו של הלינור פלמאסון, הבמאי של "ארץ האלוהים" האפי ונראה כי הכיוון הפעם שונה: שנה בחיי משפחה המתמודדת עם הפרידה של ההורים. כאמור, זה הוקרן בקאן אבל במסגרת צד מעוררת חשד, אם כי התגובות היו חיוביות. איסלנד הייתה מועמדת פעם אחת ונכנסה עוד ארבע פעמים לרשימה המקוצרת, אולם 3 מתוך ה-4 היו בשלוש מתוך ארבע השנים האחרונות, כולל הסרט הקודם של פלמאסון.
סיכוי לרשימה המקוצרת: הקולנוע האיסלנדי בהחלט בתקופה טובה בעשור האחרון וגם הוליווד שמה לב, כך שבהחלט זו אפשרות. יש סרטים עם סיכויים גדולים יותר.

אינדונזיה – סורי: האישה מן העתיד (Sore: Wife from the Future)

אינדונזיה הולכים לכיוון של מדע בדיוני. הבמאי יאנדי לאורנס עיבד את סדרת הרשת של עצמו מלפני כמה שנים (בזמן שהוא עבד על עוד לא מעט פרויקטים) אודות גבר שזוכה לביקור מאשתו, אבל אשתו מהעתיד שרוצה לשנות כמה מן ההרגלים שלו ולשפר את חייו לטווח הארוך. הוא קצת פחות מעוניין בשינוי. זה היה להיט קופתי די גדול הקיץ באינדונזיה, אבל נוכחות בפסטיבלים אין לסרט הזה. המדינה הרביעית הכי מאוכלסת בעולם מנסה את מזלה באוסקר בפעם ה-27, עד כה ללא הצלחה או רשימה מקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: יש, אם מישהי מהעתיד תחזור אחורה בזמן ותצליח לשכנע מספיק מצביעים. בעצם גם במקרה כזה לא בטוח.

עיראק – העוגה של הנשיא (The President's Cake)

עוד מדינה שמעולם לא הצליחה לרשום אפילו כניסה לרשימה המקוצרת היא עיראק. אך במקרה זה, הם הגישו רק 13 פעמים ורק החל משנת 2005/נפילת המשטר של סאדאם חוסיין. סרט הביכורים של חאסן חאדי הוקרן במסגרת השבועיים של הבמאים בפסטיבל קאן וזכה שם בשני פרסים חשובים: פרס חביב הקהל של המסגרת, ופרס מצלמת הזהב לסרט הביכורים המצטיין בכל מסגרות הפסטיבל. הסרט מתרחש בשנות התשעים והוא עוסק בילדה בת תשע שמוגרלת להיות זו שתאפה עוגה לכבוד הנשיא דאז, אותו סאדאם חוסיין, משימה שבאופן רשמי היא כבוד גדול ובפועל סכנה גדולה. עובדת בונוס: לסבתא של הילדה בסרט קוראים ביבי.
סיכוי לרשימה המקוצרת: אלו פרסים די משמעותיים בקאן ודומה כי האקדמיה תשמח לפרגן לקולנוע עיראקי, כך שיש סיכוי למעבר היסטורי לשלב הרשימה הקצרה.

אירלנד – בית מרפא (Sanatorium)

גם השנה, אירלנד הייתה אחת מן המדינות הראשונת להכריז על הנציג/למצוא סרט שלא דובר אנגלית אבל נחשב אירי. הפעם זה סרט תיעודי על בית מרפא שבתוך מבנה מהתקופה הסובייטית, והוא עדיין פעיל באודסה של ימינו. הסרט עוקב אחר קיץ במקום ושלל הטיפולים המקובלים והמיוחדים שמוצעים בו. מלחמה מתנהלת ברקע, אבל הסרט משלב הרבה הומור. הסרט הציג בעיקר בפסטיבלים לקולנוע תיעודי, אבל גם זכה בפרס השופטים הסטודנטים בפסטיבל בקרקוב, בתחרות לא רק לסרטים תיעודיים. זוהי הפעם ה-12 בלבד בה אירלנד מגישה סרט, יש לה רקורד לא רע של מועמדות ועוד שתי כניסות לרשימה המקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: נדמה לי שנמוך מטיפול בוץ בים המלח.

צליל של נפילה

יפן – קוקוהו (Kokuho)

יפן שולחת את סרטו של לי סאנג-איל, שהציג בבכורה בשבועיים של הבמאים בפסטיבל קאן. גיבור הסרט הוא ילד שאביו היה איש יאקוזה שנהרג בילדותו ושחקן קבוקי אימץ אותו. הוא מתחבר עם בנו של השחקן ולומד לאהוב את התיאטרון המסורתי, שעל פי רוב העיסוק בו עובר במשפחה. כאשר הילדים גדלים, הם מתחרים על התהילה כשחקני קבוקי ואחד מהם זוכה להצלחה גדולה. הסרט גם זכה להצלחה ביקורתית בקאן ולהצלחה קופתית גדולה מאוד במולדתו. ההיסטוריה המפוארת של יפן באוסקר כוללת שלושה אוסקרים של כבוד לפני שהקטגוריה הייתה תחרותית, שתי זכויות נוספות, 12 מועמדויות ו…רק עוד פעם אחת ברשימה המקוצרת בלי מועמדות.
סיכוי לרשימה המקוצרת: אי אפשר לפסול לחלוטין, אבל זה לא נראה בדיוק כמו כוס התה (או סאקה) של האקדמיה.

ירדן – כל מה שנותר ממך (All That's Left of You)

הגענו לנציג הראשון שעוסק בנרטיב הפלסטיני. לא לדאוג, יהיו עוד. סרטה של צ'יירין דאביס, שחקנית-במאית ילידת ארה"ב ממוצא פלסטיני-ירדני  הוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס השנה. מאוחר יותר הוא זכה בפרס חביב הקהל ופרס הסרט בפסטיבל סן פרנסיסקו ופרס חביב הקהל בפסטיבל סידני. העלילה מתחילה עם נער המתמעת עם צה"ל במחאות בגדה המערבית ואמו נזכרת בהיסטוריה המשפחתית, בסרט שהוא אפוס שנע בין שלושה דורות ומתמקד בכאב האישי בצל הסכסוך והפוליטיקה. לצד הבמאית, הקאסט כולל נציגים של משפחת בכרי: מוחמד, סאלח ואדם. ירדן בחרה נציג שמונה פעמים, אחד היה מועמד ושניים נמשכו מן התחרות.
סיכוי לרשימה המקוצרת: בהחלט יש, מה שיכול לפגוע בו הוא סרטים נוספים העוסקים בנרטיב הפלסטיני והשאלה לכמה מהם היה מקום ברשימה מקוצרת של 15. גם מצב שכולם בפנים הוא אופציה.

לטביה – כלב האלוהים (Dog of God)

בשנה שעברה לטביה היו מועמדים עם סרט האנימציה "עם הזרם" (שגם זכה בפרס האנימציה), אז השנה הם שולחים סרט אנימציה נוסף. הפעם זוהי קומדית אימה סוראליסטית המבוססת על משפט אמיתי מן ההיסטריה, של אדם מבוגר הנשפט ככופר, וטען שהוא איש זאב שנאבק בשטן. העיבוד שכולל הרבה תכנים למבוגרים בלבד. הבמאים הם לאוריס וראיטיס אבלי והסרט ערך את הבכורה שלו בפסטיבל טרייבקה. המועמדת שנה שעברה הייתה הראשונה של לטביה אחרי 15 ניסיונות קודמים.
סיכוי לרשימה המקוצרת: הרבה יותר קטן מאשר בשנה שעברה, אבל דברים מוזרים מזה התרחשו. לא בטוח שסרטים מוזרים מזה נוצרו.

מרוקו – רחוב מאלגה (Calle Málaga)

מבין 21 נציגים של מרוקו לאוסקר, כולל זה הנוכחי, תשעה ביומו בידי נאביל עיוש או מרים טוזאני, כאשר היא ביימה את אחד משלושת הסרטים שהצליחו להיכנס לרשימה המקוצרת מטעם המדינה, שעדיין לא הייתה מועמדות. גם השנה המדינה שולחת סרט של טוזאני, טרי מפסטיבל ונציה, שם זכה בפרס חביב הקהל של מסגרת ספוטלייט (המסגרת השלישית בחשיבותה של הבחירה הרשמית). לסרט יש ניחוח כוכבים ספרדי עם אגדת הקולנוע כרמן מאורה, בתור ספרדיה שחיה שנים רבות בטנג'יר, עד שבתה מגיעה מספרד במטרה למכור את דירת מגוריה של האם, מה שמטלטל את עולמה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: קיים, אבל קטן למדי.

הולנד – ארץ הקנים (Reedland)

סרט הביכורים של סוון בריסיר ייצג את הולנד, אחרי שערך את הבכורה שלו בשבוע המבקרים של פסטיבל קאן. העלילה עוסקת בחותך קנים שמוצא גופה של ילדה בשטח שלו, ובהיותו מוצף ברגשות אשמה יוצא למסע על מנת להבין מה גרם לאסון. ההיסטוריה של הולנד באוסקר היא בסימן הספרה 3: שלוש זכיות, שלוש מועמדויות, שלוש פעמים נוספות ברשימה המקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: משהו כמו 3 אחוז.

צפון מקדוניה – המעשיה על סיליאן (The Tale of Silyan)

אחרי שבשנה שעברה לא שלחה נציג לאוסקר, צפון מקדוניה שולחת את סרטה של תמרה קוטבסקה, עליו כתבתי בפסטיבל ונציה, כפי שתוכלו לראות בקישור שיהיה יעיל גם לסרט נוסף בהמשך. הסרט הוא תיעודי על חקלאות במשבר, פולקלור וחסידה, לא בהכרח בסדר הזה. לצפון מוקדניה שתי מועמדויות בעבר, גם אם שם המדינה לא תמיד כלל את המילה צפון.
סיכוי לרשימה המקוצרת: על פניו זה סרט תיעודי על נושא קטן והנגיעה הפוליטית שלו היא לא בהכרח זו שהכי מעניינת את האקדמיה. אבל הבמאית כבר הייתה מועמדות על סרט שניתן היה לומר את אותם הדברים עליו. בכל זאת, הפעם דומני כי זה יהיה קשה יותר.

נורווגיה – ערך סנטימנטלי (Sentimental Value)

זה שאין לנו באתר טקסט ארוך על סרטו של יואכים טרייר, שזכה בפרס הגדול (השני בחשיבתו) בפסטיבל קאן והוקרן כסרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים, זה מחדל שיהיו לנו הזדמנויות לתקן. בינתיים רק אכתוב שזה סרט על שחקנית תיאטרון שמסרבת לקבל תפקיד שמציע לה אביה, במאי קולנוע עמו היא הייתה בנתק במשך שנים. יש עוד דרמות במשפחה וצוות שחקנים מוכר שכולל את רנטה ריינסב, סטלן סקארסגרד ואל פנינג. ההערכה הביקורתית לסרט גדולה אף יותר מאשר לסרטים הקודמים של הבמאי, שסרטו "האדם הגרוע בעולם" היה אחד משישה סרטים של נורווגיה שהיו מועמדים לאוסקר. יש לה עוד שלוש פעמים רשימה מקוצרת ואפס זכיות, לפחות עד הטקס הקרוב. זאת פעם רביעית שסרט של טרייר נשלח לייצג את המדינה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: לפי חזאי אוסקר מחו"ל, יש סיכוי לטוב למועמודת לשחקן, שחקנית, תסריט, בימוי וסרט (מחוץ לקטגוריה הבינלאומית) ואולי עוד כמה קטגוריות. אז כן, יש סיכוי טוב גם לרשימה המקוצרת לסרט הבינלאומי.

ערך סנטימנטלי

פלסטין – פלסטין 36 (Palestine 36)

הנציג של פלסטין הציג ממש לא מזמן בבכורה עולמית בפסטיבל טורונטו וזכה לתגובות חיוביות מאוד, אם כי אולי באקלים הנוכחי פוליטיקה משחקת תפקיד. אפילו בסרט בו האויבים העיקרים של הפלסטינים הם הבריטים, לצד ריבוי העלייה היהודית. בסרט מתאר את המרד הערבי הגדול דרך עיניים של פלסטיני אחד ומעניין לראות האם האירועים של גירוש של ישובים או קהילות יהודיות במהלך המרד יוזכרו בסרט, שבקאסט שלו ניתן למצוא את היאם עבאס וסאלח בכרי, וגם את ג'רמי איירונס וליאם קאנינגהם. אנמארי חאקי היא הבמאית ומבין מספר צלמים שצילמו הפקה שסבלה מבעיות עקב המצב הפוליטי, השם הבולט הוא של הלני לובר, אחת מן הצלמות המוערכות בקולנועי האירופאי. פלסטין, או הרשות הפלסטינית, שולחת סרטים לאוסקר מאז 2003, הייתה מועמדת פעמיים ונכנסה לרשימה המקוצרת בשנה שעברה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: נראה שהסיכויים גבוהים למדי באקלים הפוליטי הנוכחי והתגובות לסרט עד כה.

פנמה – אמא קומי (Wake Up Mom)

גם הסרט הזה ערך את הבכורה בפסטיבל טורונטו, אם כי זה של השנה שעברה. סרטה של אנה אנדרה מיסלוב עוסק בקשר בין קשישה פנמית הסובלת מדימנציה והמטפלת המהגרת שלה. הסרט הוקרן אחרי טורונטו בכמה פסטיבלים גדולים אחרים, כגון סן סבסטיאן, רומא וריו די ז'נרו. פנמה שולחת סרטים רק מאז 2014, זה הספיק לכניסה בודדת לרשימה המקוצרת עד כה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: לא ריאלי.

פפואה גינאה החדשה – פאפא בוקא (Papa Buka)

ברכות למדינה שחולקת עם אינדונזיה את האי גינאה החדשה, בגבול בין אסיה לאוקיאניה – היא שולחת נציג לאוסקר בפעם הראשונה. סרטו של ביז'וקומר דמודארה, או דוקטור ביז'ו בקיצור, טרם הוקרן פומבית אבל צפוי לצאת השבוע לאקרנים במולדתו. העלילה עוסקת בלוחם ותיק ממלחמת העולם השנייה שמדריך היסטוריונים הודים ברחבי המדינה, ובקשר בין המדינות דרך מלחמות העבר.
סיכוי לרשימה המקוצרת: לא נראה שיש כזה. מצד שני, עוד לא ראו את הסרט.

קוריאה הדרומית – אין ברירה אחרת ( No Other Choice)

כולם זוכרים את הזכייה של ״פרזיטים״ בשורה של פרסי אוסקר ולא רק בקטגורית הסרט הבינלאומי. אבל זו עדיין המועמדת היחידה של המדינה, שנכנסה לרשימה המקוצרת פעמיים נוספות, כולל על הסרט הקודם של פארק צ'אן-ווק, ניצג המדינה גם השנה ומי שפרץ לתודעה המערבית בערך ביחד עם בונג ג'ון-הו, במאי "פרזיטים". אני לא תמיד נלהב מן הסרטים של פארק, אף כי כישרון הבימוי שלו תמיד ניכר ותמיד מרהיב. אני כן מאוד אהבתי את הסרט הזה בבכורה שלו בפסטיבל ונציה השנה, שם רבים הופתעו כי נותר בלי זכייה. הרחבתי על כך יותר בקישור.
סיכוי לרשימה המקוצרת: גבוה למדי, אבל לא ודאי כי זה סרט ז'אנר. אפשר לקוות כי החיבה לבמאי כן תעזור לו להתקדם בתחרות וביום בהיר אולי אף להתברג בקטגוריות שהם לא הסרט הבינלאומי.

טוניסיה – קולה של הינד רג'ב (The Voice of Hind Rajab)

אני מרגיש כי כבר הרחבתי מספיק על הסרט הזה, אף הוא מספר סיפור פלסטיני וכזה שמתרחש בעזה של ימינו, אבל בטח אעשה זאת שוב בעתיד. אתם מוזמנים לקרוא את הטקסט שלי מונציה בקישור. הוא זכה שם בפרס הגדול של חבר השופטים וזה עיצבן אנשים, כי זה רק הפרס השני בחשיבתו. הוא זכה בעוד לא מעט פרסים פחות רשמיים ואהדה גם בטורונטו, מה שצפוי להימשך. הבמאית של הסרט, קאותר בן הניה, נשלחה עד כה שלוש פעמים ואחראית לשני ההישגים של המדינה באוסקר: מועמדות וכניסה לרשימה המקוצרת. האם בפעם הרביעית היא תשלים את האופציות עם זכייה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: עוד לא יודע לגבי זכייה, אבל נכון לשלב זה, מועמדות לפחות נראית כמו הכי קרוב לדבר בטוח.

טורקיה – אחד מן הימים הללו בהם חמי מת (One of Those Days When Hemme Dies)

טורקיה הייתה המדינה הראשונה שהכריזה על מועמד, הרבה זמן לפני האחרים. היא עשתה זאת עם סרט שזכה בפרס מיוחד של חבר השופטים בתחרות אוריזונטי בוונציה 2024, הפרס השני בחשיבתו במסגרת השנייה בחשיבותה. שם גם אני צפיתי בו, אך טרם כתבתי עליו, אעשה זאת מן הזיכרון ובקצרה: זה סרט על גבר שעובד בקטיף עגבניות בסמוך לכפר קטן, אחרי עבר תעסוקתי שונה בעיר גדולה. כאשר הוא מגלה שמעכבים את השכר שלו, הוא זומם לחסל את הבוס. החיים והאינטרקציה עם בני משפחה ותושבים אחרים שולחים את היום שלו לכיוון אחר, בסרט עם צילום יפהפה לפרקים ודגש גם על דמויות משנה וקצב מדוד עד אטי, בדומה לקולנוע הטורקי האמנותי של השנים האחרונות. זה שגרם לי לאהוב את הקולנוע של המדינה ולאקדמיה… להכניס את טורקיה רק פעם אחת לרשימה המקוצרת, ולא להעניק לה אף מועמדות אחרי 30 ניסיונות.
סיכוי לרשימה המקוצרת: זה סרט טוב, אבל לא בולט כמו כמה מן הסרטים האחרים שטורקיה שלחה בלי תוצאות. אין שום סיבה לחשוב כי השנה יהיה משהו שונה.

קולה של הינד רג׳אב