סרטים חדשים: ״קרב אוויר״, ״מכסחי השדים: אימפריה קפואה״, ״הקדירה״, ״איימי ווינהאוס: Back To Black״, ״סיפור הברווזים״, ״אוינק!״, ״לאסי 2 הרפתקה חדשה״

מספרים לנו שתיכף אביב, אצלי די גשום בחוץ הבוקר וכך גם היה בלילה, אבל מה שבטוח הוא שהפסטיבלים ואירועי הקולנוע פורחים. לדוגמה, הערב מתחיל פסטיבל אוטופיה, או מהדורת אביב של מה שהיה פעם פסטיבל אוטופיה, בסינמטק תל אביב. המראה בשעה 21:00 עם ״מאדים אקספרס״, הזכור לחיוב מפסטיבל ירושלים אחרון, ובימים הקרובים גם ״אנימליה״ שראיתי בסאנדנס, ״שמיים לבנים מפלסטיק״ שהיה בחיפה אבל לא כתבנו עליו כאן, ״קאט! המתים״ ותיק התוכניה וגם סרט אחד שלא הוקרן עדיין בישראל ככל הידוע לי, ״מולי ומקס בעתיד״ (Molli and Max in the Future). בגלל ריבוי האירועים אמשיך לטפטף אותם כך במדור השבועי המוקדש לסרטים חדשים, בידיעה שלא נגיע אל כולם לצערי, אבל גם את השוטף אנחנו לא תמיד מספיקים לאחרונה. עופר לקח על גבו את סריטה השבוע עם סקירות לסרט עלילתי ותיעודי בקולנוע ועוד אחד שאפשר לראות בבית. ממחר נצטרף אליו כולנו, בין היתר על הסרטים שמצידם יצטרפו להיצע בקולנועים אבל לא רק.

קרב אוויר – סרטו של רועי הורנשטיין עורר סערה עוד בשלב ההפקה, כאשר הוא יצא נגד קרנות הקולנוע שלא היו מוכנות לממן את סרטו משיקולים פוליטיים, כך לדבריו. הבמאי, שגם כתב את התסריט יחד עם יואב כ"ץ, אף עירב את מי שהייתה שרת התרבות דאז ובסופו של דבר קיבל מימון גם מקרן רבינוביץ׳ וגם מקרן שומרון החדשה. נתונים רלוונטיים בעיניי, עוד לפני התקציר והטריילר שמבטיחים להיות הגרסה הישראלית של ״אהבה בשחקים״. אציין רק שכבר היה סרט שניסה לעשות זאת, ״זוהר הרקיע״ של אליהו בנימין מלפני תריסר שנים. הפעם העלילה מתרחשת ב-1967 ומתמקדת בפרוץ מלחמת ששת הימים בדגש על קרבות האוויר, כפי שניתן להניח. מאור שוויצר מגלם סרן המתמנה למפקד טייסת, דניאל ליטמן הוא סגנו המאוים ממנו ומן הפזיזות היחסית של מפקדו החדש, והמתחים ודאי ישככו כאשר תגיע העת להילחם באויב החיצוני. עוד בקאסט: גל אמיתי, ליהי קורנובסקי, גילי איצקוביץ', בן סלע ואמיר שורוש. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

הקדירה (La Passion de Dodin Bouffant / The Taste of Things) – סרט שחיכה כמעט שנה שלמה להקרנותיו בישראל, לא כולל בכורה בפסטיבל חיפה, שם כתב עליו עופר. את דרכו החל הסרט בתחרות הרשמית של קאן (מהדורת 2024 תוכרז בסוף השבוע הזה) ושם זכה הבמאי הוויאטנאמי-צרפתי טראן אן הונג בפרס הבימוי. שם גם שינו לו את השם, וזה העברי עדיין מרפרר לצרפתי המקורי שהיה ״פיף פאף פוף״ פחות או יותר (נו, בסדר, ״Pot-au-feu״). ושם גם החלה איזו מן יריבות משונה עם ״אנטומיה של נפילה״, זוכה הדקל אבל לא נציג צרפת הנבחר לאוסקרים, להפתעת רבים. ההמשך ידוע – ״הקדירה״ לא היה מועמד, ״אנטומיה״ דווקא כן ואף זכה בפרס התסריט, אבל בעיניי אלו סרטים שחבל להשוות ביניהם כי הם מבקשים לעשות דברים מאוד שונים. סרטו של טראן מציע הצצה למטבח בסוף המאה ה-19, בביתו הכפרי של שף (בנואה מאז'ימל) המאוהב בבשלנית שלו (ז'ולייט בינוש). יש גם עלילה לא מאוד קריטית, על הזמנה לארוחה אצל נסיך ועל מצב בריאותי רעוע שמצריך הכשרת הדור הבא של טבחיות, אבל הכל משני למערכות היחסים הנרקמות על המסך: כולל בין אנשים לתבשילים.

איימי ווינהאוס: Back To Black – השם העברי של הסרט מכיל בתוכו גם את השם הלועזי, שזה כאילו נוח אבל יצר לי בלאגן בשורה אז השארתי אותו בחוץ. דמיינו שבמקור אין צורך להוסיף את שמה של הזמרת שעולה בזיכרון נוכח קריאת המילים ״בחזרה לשחור״, וזהו סיפורה. מריסה אבלה, הידועה בעיקר מתפקידה בסדרה ״התעשייה״, מגלמת את המוזיקאית האנגלייה איימי ווינהאוס שסיימה את חייה מוקדם. מהעלייה לגדולה ברחובות קמדן דרך התהילה הבינלאומית שנחתה עליה ועד חוסר היכולת להתמודד והגורמים השונים שהביאו לסוף חייה. סביב השחקנית המוכרת-למחצה תמצאו שמות כמו אדי מרסן ולזלי מנוויל כהוריה, כמו גם את ג׳ק אוקונל בתור בעלה לשעבר. התסריטאי מאט גרינהל והבמאית סם טיילור-ג׳ונסון, שיצרו ביחד עם ״נער משום מקום״ על ג׳ון לנון, שבים לשתף פעולה בביוגרפיה מוזיקלית נוספת.

מכסחי השדים: אימפריה קפואה (Ghostbusters: Frozen Empire) – פחות משלוש שנים אחרי ״מכסחי השדים: החיים שאחרי״, הפרה החולבת משנות השמונים ממשיכה בשלה. כזכור וכידוע, אחרי סרט שלם של דמויות כאילו לא קשורות אבל בעצם כן, חזרו גם מכסחי השדים המקוריים (כולל רוחו של הרולד ראמיס באקט מחפיר של נקרופיליה במסווה של נוסטלגיה). הפעם נראה שכל הדורות משתפים פעולה כדי לעצור איום קיומי ובניו-יורק, משהו שקשור להקפאה יש להניח, וזה הרבה יותר מתאים למותג מאשר מה שג׳ייסון רייטמן ניסה לעשות בסרט שעבר. רייטמן הבן פינה הפעם את כס הבמאי לגיל קינן (הרימייק של ״פולטרגייסט״), שגם כתב עימו את התסריט כמו בסרט הקודם. פול ראד וקארי קון שבים להיות דור הביניים, פין וולפהארד ומקנה גרייס הם ממובילי הדור הצעיר, ואל המסך שבים גם הוותיקים ביל מאריי, דן אקרויד וארני האדסון. אם הרוח של ראמיס שוב חווה החייאה דיגיטלית אני קם ויוצא הפעם.

מכסחי השדים: אימפריה קפואה

נעבור לחצי מדור שמוקדש לסרטי ילדים, בתקווה שהם לכל המשפחה, המצטופפים באולמות לקראת חופשת פסח. התפלאתי למצוא כאן את ״צוות ג'ונגל – מטריפים ת'עולם״ (The Jungle Bunch 2), כי כבר כתבתי על בואו לפני שלושה שבועות, אבל כנראה שהיו אלה הקרנות טרום בכורה ולא השתקעות רציפה באולמות. נקטלג תחת טעות שלי ונעבור לעוד שלושה סרטים שבהחלט עולים לאקרנים ומקווים להיות שם אחרי חג האביב.

סיפור הברווזים (Migration) – לפני שתוקפים אותנו המיניונים בהמשך השנה, אולפני אילומיניישן הספיקו ליצור סרט אנימציה שלא כולל את הדמויות הקבועות שלהם. הפעם זוהי משפחת ברווזים, בקולות של סלבריטאים כמובן (קומייל נאנג׳ני, אליזבת בנקס, דני דה ויטו ואי אפשר לבי אקוופינה), שיוצאת לנדידה ומתמודדת עם מתחים משפחתיים כתוצאה מכך. באופן שמוגדר כקומי, אל דאגה. התסריטאי מייק ווייט משאיר את ״הלוטוס הלבן״ בצד ושב אל ימי ״בית הספר לרוק״, למשל, בסרט שביימו בנג׳מין רנר (״ארנסט וסלסטין״) וגאילו הומסי.

אוינק! (Knor / Oink) – למקרה שתמיד רציתם ורציתן לדעת איך עושה חזיר בהולנד/בלגיה, התשובה היא ״קנור״. טעים לגלות את ההבדל? לא לשומרי כשרות אבל זו בערך העלילה של סרט הסטופ-מושן הזה, בבימויה של מרשה הלברסטד. סיפורה של ילדה צמחונית המגדלת חזרזיר בשם אוינק כחיית מחמד שקיבלה במתנה מסבא שלה. כל זאת למורת רוחה של משפחתה הנדרשת לנקות אחר הקטנטן, וגם של הקצב העירוני שחולם לזכות בתחרות הכנת נקניקיות בעזרתו של אוינק. להבנתי, הסרט יוצג בישראל בדיבוב לעברית בלבד.

לאסי 2 – הרפתקה חדשה (Lassie – Ein neues Abenteuer / Lassie – A New Adventure) – לסרט הזה אין ממש שם באנגלית משום שבקושי הופץ מחוץ לאירופה הקלאסית, אז כללתי גם את הכותרת הגרמנית כדי שכולנו נדע במה מדובר. ובכן, מדובר בהמשכון לחידוש מ-2020 לסיפורה של כלבת הקולי הכי מפורסמת על המסכים, הפעם בבימוי האנו אולדרדיסן. הסרט אמנם מצולם אבל יוצג בדיבוב לעברית ולא בשפת המקור, והעלילה עוקבת אחר לאסי הנעזרת בידידיה בני האנוש כדי לרדת לעומקה של תעלומת היעלמות כלבים גזעיים.

הלהיטים הגדולים (The Greatest Hits) – נסיים עם סרט חדש בשירות דיסני+ או הולו אם אתם ואתן מעבר לים. סרטו של נד בנסון (״אלינור ריגבי״) ערך את בכורתו בפסטיבל SXSW בחודש שעבר ובוחן את התחושה לפיה שירים מסוימים יכולים לקחת אותנו חזרה אל רגע שחלף בזמן. כלומר, מילולית. הגיבורה בגילומה של לוסי בוינטון מגלה שהאזנה לתקליטים שמזכירים לה את מערכת היחסים עם החבר המנוח שלה (דייויד קורנסווט) משיבים אותה לנקודות מסוימות בזמן, ואולי בכוחם למנוע את מותו בתאונה. כל זאת בזמן שהיא פוגשת בחור חדש, בגילומו של ג׳סטין אייץ׳ מין, בעודה מסרבת להרפות מן הקשר שנקטע. עם נלי פורטדו בתפקיד עצמה, ותודו שעצם קריאת שמה של הזמרת כעת הוא סוג של מסע בזמן.