• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

סרטים חדשים: ״רוחות אינישרין״, ״סנט-עומר״, ״דפיקה בדלת״, ״פוקר פייס״, ״פסגת הסכנה״, ״גיבורה בהפתעה״

2 בפברואר 2023 מאת אורון שמיר

יום המרמיטה שמח לכל, או בעברית ״לקום אתמול בבוקר״ שמח. השני בפברואר הפך להיות מזוהה עם סרט לולאת הזמן של הרולד ראמיס יותר מאשר עם החג עצמו, בו נמדד משך אורכה של שארית החורף על ידי התנהגות של מכרסם. אז אפשר לומר שבצדק זוכרים את הסרט ולא את המנהג. כיוון שהיום מותר לחזור על עצמך בלי חשש, אשוב ואתנצל על ינואר הארור ומלא התירוצים, שהשבית בכל פעם חצי מהבלוג עקב חולי או עניינים אישיים. אני מקווה ומאמין שזה מאחורינו, ממש כמו פסטיבל סאנדנס שגזל מזמני אך יצאו ממנו שני דיווחים בקושי. הפנים קדימה אל החודש שאני מעריך שיהיה הכי איכותי בלוח השנה גם כאשר נביט עליה מעבר לכתף בדצמבר, פשוט כי בכל שבוע יהיו לפחות שני סרטים איכותיים, אוסקריים ו/או פסטיבליים באופיים. אדגים זאת מיד בעזרת ההיצע השבועי, אליו יש להוסיף את ״במערב אין כל חדש״ שחוזר לקולנוע לכבוד שלל המועמדויות לאוסקר. צפו בו שם במקום בנטפליקס כדי להתערער באמת מעבודת הסאונד והצילום, אבל באופן אישי הייתי מתעדף כנראה את שני הראשונים בתור השבוע.

רוחות אינישרין (The Banshees of Inisherin) – המועמד לתשעה פרסי אוסקר, כולל הקטגוריות המרכזיות ונוכחות מסיבית באגף המשחק, הוא סרטו הרביעי באורך מלא של מרטין מקדונה. ובעצם הראשון שלו, מאז ״Six Shooter״ הקצר (וזוכה האוסקר), שגם מתרחש באירלנד ולא רק מכיל דמויות איריות. אפשר גם לראות בו איחוד משמח של צוות ״ברוז׳״, משום שקולין פארל וברנדן גליסון מככבים שוב יחד אצל הבמאי (שניהם גם עבדו עימו לחוד). אפשר גם לא לדעת שום דבר מזה ופשוט להנות מאחד הסרטים הטובים של השנה (שעברה), או לקרוא את מה שכתב עליו עופר עוד בפסטיבל ונציה. פארל וגליסון מגלמים שני חברים ותיקים המתגוררים מאז ומעולם באינישרין, אי בדיוני אמנם אך דומה מאוד בשם ובצורה לאחד מאיי אראן שמול חופי אירלנד במערב (אינישמור, אינישמן, אינישיר). הסרט נפתח כאשר האחד מבקש לסיים את החברות ארוכת השנים עם רעו, ורוב דקותיו מוקדשות לניסיון של הצד הנבגד להבין מדוע. גם תושבי המקום עסוקים בנושא, שמעניין אותם הרבה יותר ממלחמת האזרחים האירית המתחוללת ברקע, בשנת 1923. מתוכם ראוי לציין את בארי קיוגן כשוטה הכפר ובעיקר את קרי קונדון בתור האישה הנבונה באיזור.

סנט-עומר (Saint Omer) – סרט נוסף שראוי להיות מוזכר באותו משפט כמו הקודם, גם עליו כתב עופר בוונציה ואף הוא מצא את דרכו לרשימות סרטי השנה שחלפה. מגיע כאן סחתיין למפיצים שלא רק הודו בטעות בשם הסרט (בפסטיבלים בישראל הוא נקרא ״סן עומר״) אלא גם תיקנו בזמן לפני הפצה. סנט אומר (או ״עומר״, שיהיה) הוא שם מקום התרחשות העלילה, המורכבת משני היבטים מרכזיים. הראשון הוא דרמת בית משפט מצמיתה ומאוד ממוקדת תהליך, המגוללת את סיפורה של לורנס (גוסלאז׳ מאלנדה), אם שהרגה את תינוקה. נדבך זה של הסרט מבוסס על מקרה אמיתי ומעורר תהודה שאכן התרחש בצרפת, אבל השער שלנו אליו הוא דרך הגיבורה שמאזינה למשפט, ראמה (קאיג׳ה קאגמה), אקדמאית העוסקת במיתוס של מדאה ונוכחת במשפט בזמן שהיא מצפה ללדת. ראמה היא הסרוגייט של הבמאית, אליס דיופ, דוקומנטריסטית צרפתייה ממוצא סנגלי המצטרפת לקולות המעניינים והמחדשים בקולנוע הצרפתי שהם בני מהגרים.

דפיקה בדלת (Knock at the Cabin) – במעבר חד לצד המסחרי של חדשות הקולנוע, מ. נייט שיאמאלן חזר לעבוד בקצב, אם לזכור ש״זמן״ קרה ממש לא מזמן. בהתעכב רגע על השם שנשמע מוכר מדי, אמנם ״דפיקה בבקתה״ נשמע רע מאוד, אבל כבר יש סרט בשם ״דפיקה בדלת״ מלפני כמה שנים. לקודם קראו פשוט ״Knock Knock״ אבל במקום לקרוא לו ״דפיקה כפולה״ המפיצים דפקו את עצמם. וזו, אם יורשה לי, דפיקה כפולה. השאלה הנותרת היא רק איך הסרט, ועל זה אור יענה מחר בסקירה שלו. בעצם, אפשר גם לשאול על מה הוא, למקרה שלא דילגתם ודילגתן למקרא שמו של הבמאי. ובכן, אל הבקתה מן הכותרת (בשפת המקור) מגיעים לנפוש זוג גאה (ג׳ונתן גרוף ובן אלדרידג׳) יחד עם ביתם הקטנה, שפוגשת ביער זר מסתורי (דייב באטיסטה). מאוחר יותר הוא מתפרץ לבקתה, עם או בלי לדפוק בדלת קודם, יחד עם חבריו הנרגשים ומבשר למתארחים כי אם יוקרב אחד מבני המשפחה – יינצל העולם. זו לא בקשה אלא דרישה, אבל ההחלטה את מי להקריב מותירים הפולשים בידי הקורבנות. משהו אומר לי שיש עוד תפניות בעלילה.

סנט-עומר

פוקר פייס (Poker Face) – שבוע השמות הכפולים נמשך. הפעם הסמיכות לסדרה של ריאן ג׳ונסון, בעלת השם הזה בכל שפה, כבר ממש מעורר חשד שאנחנו באיזה יקום משובש במולטיוורס. אם כי הסרט הופץ ברוב העולם בשלהי 2022 ומגיע קצת באיחור לישראל, אז אני כבר לא בטוח את מי להאשים. פני הפוקר בקולנוע שייכים לראסל קרואו, בניגוד לסדרה עם נטשה ליון, המגלם מיליארדר היי-טק שמזמין את כל חבריו בעלי ההשפעה אליו לבילוי ראוותני. אני לא מתבלבל עם העלילה של ״תעלומה יוונית״, ואני בטוח שריאן ג׳ונסון בטח משתגע מהפריצה למוח שלו. כדי להוכיח שיש הבדל, אמשיך ואספר שההזמנה היא למשחק פוקר אבל הכל רק סיפור כיסוי כדי לגלות מי מהם בוגד באמונו. הטריילר חושף לפחות שתיים-שלוש תפניות אם תרצו לחסוך את הצפייה, אני מניח. לא מבין טריילרים בימינו. בכל מקרה, קרואו גם ביים ושותף לתסריט יחד עם סטיבן מ. קואטס, ועל המסך אפשר למצוא גם את ליאם המסוורת׳, סטיב בסטוני ו-RZA אם למנות כמה.

פסגת הסכנה (Summit Fever) – נתדרדר עוד קצת במורד מדרון הטראש, או שמא נטפס גבוה אל פסגות מותחני הספורט האתגרי, תלוי בסרטו של ג׳וליאן גילבי. לפני תריסר שנים ביים את מותחן טיפוס ההרים ״A Lonely Place to Die״ וכעת הוא שב לעשות בדיוק את זה, הפעם בשלוש פסגות מסוכנות במקום רק בסקוטלנד. ריאן פיליפי מוביל צוות נועז של מטפסי ומטפסות הרים, הלוקח על עצמו את אתגר שלוש הפסגות דווקא אחרי שקולגה שלהם נהרג, ומתמודד עם מתחים בתוך הקבוצה וגם עם אתגרי מזג האוויר. מלבד הטיפוס עצמו שנראה קשה מאוד, אבל אני מניח שהמעלית הייתה מקולקלת. עוד בקאסט: האנה ניו, מתילד וורנייה, פרדי ת׳ורפ.

גיבורה בהפתעה (Combat Wombat) – אי אפשר בלי חידוש היצע האנימציה לילדים, ואת המשבצת הזו ימלא הסרט האוסטרלי הזה, שאת מוצאו אפשר לנחש גם במבט על הלועזי. ״קומבט וומבט״ זה משהו שממש כיף להגיד, אגב, אז חבל לי כפליים על בחירת השם. הגיבורה היא כמובן וומבטית שמחלטרת כגיבורת-על, בלי יותר מדי חשק, עד אשר היא מצילה סנאי מעופף שמחליט להיות הסיידקיק שלה ולהפוך לצוות גיבורים. כל מה שהם זקוקים לו כעת זו הזדמנות להציל עוד חיות אוסטרליות מוזרות במצוקה, ואולי גם כמה נבלים. הבמאי הוא ריקרדו קוסו שסרטו ״עץ המשאלות״ הגיע ארצה בשנה שעברה. בהקפדה על איחור של שלוש שנים מאז הבכורה הבינלאומית של כל אחד מהסרטים, ואני מעריך הקפדה.

פרס שיש קולר – הוא שמו של אות כבוד חדש בתרבות הישראלית, פרס כספי על מצויינות בקולנוע ובטלוויזיה לצד הוקרה בתרומתם של בעלי מקצוע מאחורי המצלמה שלא זוכים לתהילה. הפרס יכלול שבע קטגוריות: עוזר/ת במאי/ת, מנהל/ת תסריט, עוזר/ת צלם/ת (פוקוס פולר), עורך/ת, גריפ ראשי/ת, תאורן/ית ראשי/ת וכמו כן מרצה-מורה אקדמי/ת. הסלאשים במקור, אני מאנשי המקף (מתקשה עם הנקודה באמצע מילה) אבל העתקתי מהקומוניקט. את הפרס יזם וייסד הקולנוען שיש קולר ומכהנת בו כנשיאה וראש חבר השופטים, השחקנית גילה אלמגור-אגמון. הטקס הראשון יתקיים ביום שישי ה-3.2 בשעה 12:00 בסינמטק תל אביב, בהנחייתו של יואב גינאי ובהפקתו האמנותית של יואל ליבה, ויכלול תכנית אמנותית לצד הענקת הפרסים לזוכים. לא התקבלה מראש רשימה על זוכים (או מועמדים, זה לא פרס מהסוג הזה להבנתי) אז נצטרך לחכות ליום שישי בשביל זה.

סרטים חדשים ב-VOD

הלילה של ה-12

הלילה של ה-12 (The Night of the 12th) – סרטו של דומיניק מול (״למינג״, ״רק החיות״) ואחד מסרטי השנה שעברה של אבנר שביט, שהוקרן בארץ רק בפסטיבל ירושלים וקצת בקולנוע לב אם אני זוכר נכון. ההפקה הבלגית-צרפתית הזו מתמקד בחוקר משטרה הרדוף בידי תיק רצח בלתי מפוענח של אישה צעירה, ולא מוכן לוותר עליו גם שנים לאחר המקרה. מבוסס על ספר את פולין גואנה, ובכיכובו של בסטיאן בוילון. זמין החל מהיום אצל yes וסלקום TV (בתשלום נוסף, ביקשו שאציין זאת ואשתדל לזכור ולהבדיל בין סוגי ההיצע אצל הספקיות הישראליות בכל פעם).

לייב מהמתים (Deadstream) – נמשיך עם סרט שזמין אף הוא החל מהיום אבל רק ב-yes MOVIE STORE (בתשלום נוסף) וכבר נצפה וסוקר בסריטה. אני כתבתי עליו בפסטיבל SXSW ואור במסגרת אימת החודש. חשוב לציין כי סרטם של ונסה וג'ורדן ווינטר, האחרון גם מככב, הוא קומדיית אימה ולא הארדקור אימה, מה שקצת איכזב את אור ואותי שיעשע קלות. הרעיון הפשוט והמוצלח לפרקים הוא כזה: יוטיובר המחפש גאולה (ותהילה) אחרי פאשלה מחליט לבלות לילה בבית שנחשב רדוף ולתעד הכל במצלמות שהוא מציב במקום וכורך סביב עצמו. השידור החי שלו מלווה בתגובות הגולשים שלא בהכרח מאמינים להתרחשויות, ונותרים לתהות האם הוא זקוק להצלה או מביים הכל.

עוז רוח (True Spirit) – נסיים עם מה שרקחו לנו בנטפליקס השבוע לכבוד יום שישי (3.2) המתקרב. בהתבסס על סיפורה האמיתי של ג׳סיקה ווטסון, הסרט עוקב אחר גיבורה באותו השם שיוצאת להיות האישה הצעירה ביותר להקיף את העולם בסירה, לגמרי לבדה. נשמע כמו הרבה מאוד דאגה לצפייה אחת, אבל הטריילר ואפילו שם הסרט רומזים יותר לכיוון של שיר הלל לרוח האנושית והתגברות האדם על עצמו ועל הטבע. מי שמגלמת את השייטית היא טיגן קרופט, מתהילת ״הטיטאנים הצעירים״, ואת ההורים המודאגים מגלמים אנה פקווין וקליף קרטיס. הבמאית היא שרה ספיליין.

תגובות

  1. עדי הגיב:

    האם נזכה לסקירה מקיפה יותר על הבאנשיז מאינשירין? לטובת מי מאיתנו שלא מנוי או פורץ ל'הארץ'.
    תודה!

    1. אורון שמיר הגיב:

      בהחלט, יעלה כאן בסריטה ניתוח בימים הקרובים.
      (בקשר ל״הארץ״, אין צורך לפרוץ ואפשר להירשם בלי לשלם לאיזה חינם או שניים בחודש, בפעם האחרונה שבדקתי)

להגיב על עדילבטל

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.