7 בינואר 2022 מאת אורון שמיר
אתמול (6 בינואר 2022) נפתח בסינמטקים ברחבי הארץ זו הפעם השישית פסטיבל אקינו לקולנוע יפני, יוזמה נהדרת של רוני מהדב-לוין וסינמטק ירושלים. משמעות השם ״אקי-נו״ היא ״של הסתיו״ אבל גם בחורף מותר להתענג על קולנוע יפני חדש. על ההיצע של המהדורה הנוכחית כתבתי בקצרה שלשום במדור סרטים חדשים, מדריך מקוצר מאוד לכל הכותרים המרכיבים את התוכנית השנתית. זאת בעוד את… להמשך קריאה
6 בינואר 2022 מאת אור סיגולי
שוב שינו את החוקים. אמנם לא דרמטי או משהו, אבל אחרי עשור של שיטת הצבעה על פיה מספר המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר ינוע בין חמישה לעשרה (מה שלרוב הביא לשמונה בסופו של דבר), החל מהאוסקר ה-94 לא משנה מה יהיו עשרה מועמדים. בשלב הזה יש משהו כמו שישה סרטים שכולם מסכימים עליהם ("סיפור הפרברים", "חולית", "כוחו של הכלב", "משפחה… להמשך קריאה
5 בינואר 2022 מאת אורון שמיר
שנה הלכה, שנה באה, סרטים חדשים ממלאים את בתי הקולנוע ובזאת ננוחם. אם כי אחד מהם קורא תיגר על המונח ״חדשים״ אבל על כך בהמשך. את השנה התחלנו עם עוד נדבך בפרויקט הנהדר של אור להקיף את מותגי האימה הגדולים, הפעם סרטי ״צעקה״ לכבוד החדש והחמישי שיגיע בשבוע הבא. אחרי זה חילקנו כרטיסים להקרנה המיוחדת של ״הטרגדיה של מקבת׳״, עוד… להמשך קריאה
4 בינואר 2022 מאת עופר ליברגל
לפעמים יש יתרונות בתרגומים יצירתיים לשמות הסרטים לעברית. בעוד השם הלועזי ״Procession״, כלומר "תהלוכה" בתרגום מילולי (אבל גם מושג נוצרי הקשור להתגלות של רוח הקודש ומילה עם קשר לתהליך), לא מרמז הרבה על אופי הסרט, מתרגמי נטפליקס ישראל החליטו לקרוא לסרט בעברית "מעבדים את הטראומה: התעללות בכנסייה". זה לא השם הכי קליט, אבל הוא בהחלט מסביר על מה הסרט וגם… להמשך קריאה
3 בינואר 2022 מאת אורון שמיר
את השנה האזרחית החדשה אנחנו שמחים להתחיל עם מתנה שזימנו לנו אחיות הגורל. מזמן לא חילקנו כאן כרטיסים לסרט, אם כי יש לנו נסיבות מקלות כמו לכל מי שהלכו פחות אל בתי הקולנוע בשנתיים האחרונות, אבל הנה נמצאה סיבה. קוראים לה ״הטרגדיה של מקבת'״ (The Tragedy of Macbeth) אבל יש לה גם שמות אלטרנטיביים ולא רשמיים. נגיד ״העיבוד של ג׳ואל… להמשך קריאה
2 בינואר 2022 מאת אור סיגולי
אחרי "האלווין", "מגרש השדים", "סיוט ברחוב אלם", "פולטרגייסט", "פסיכו" ו"המנסרים מטקסס", חיפשתי את הפרנצ'ייז הבא ששווה להסתער עליו לטובת סדרת מותגי האימה הגדולים. הבחירה ההגיונית הייתה כמובן "יום שישי ה-13", אבל עם לא פחות מתריסר סרטים זאת הייתה השקעה כבדה מדי כרגע (אם כי סביר להניח שזה יגיע מתישהו). אחר כך חשבתי על "מלתעות" אבל לא הצלחתי לשרוד את הסרט… להמשך קריאה
1 בינואר 2022 מאת אורון שמיר
בשביל מה בעצם אנחנו צריכים פריקוולים? אם ההיסטוריה של הסיפור או הדמויות בסרט מסוים הייתה חשובה, לא היינו שומעים אותה או מספיק ממנה בסרט עצמו? התשובה הצינית היא שאנחנו כקהל אולי לא זקוקים לכך אלא היוצרים והאולפנים, שיכולים להמשיך לחלוב מזומנים ממותג שנמאס או נגמר, מהכיוון השני שלפני ההתחלה הרשמית. מי אמר דיסני וסרטי הנבלים הצעירים ולא קיבל סיפור מקור… להמשך קריאה
אתמול (6 בינואר 2022) נפתח בסינמטקים ברחבי הארץ זו הפעם השישית פסטיבל אקינו לקולנוע יפני, יוזמה נהדרת של רוני מהדב-לוין וסינמטק ירושלים. משמעות השם ״אקי-נו״ היא ״של הסתיו״ אבל גם בחורף מותר להתענג על קולנוע יפני חדש. על ההיצע של המהדורה הנוכחית כתבתי בקצרה שלשום במדור סרטים חדשים, מדריך מקוצר מאוד לכל הכותרים המרכיבים את התוכנית השנתית. זאת בעוד את… להמשך קריאה
שוב שינו את החוקים. אמנם לא דרמטי או משהו, אבל אחרי עשור של שיטת הצבעה על פיה מספר המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר ינוע בין חמישה לעשרה (מה שלרוב הביא לשמונה בסופו של דבר), החל מהאוסקר ה-94 לא משנה מה יהיו עשרה מועמדים. בשלב הזה יש משהו כמו שישה סרטים שכולם מסכימים עליהם ("סיפור הפרברים", "חולית", "כוחו של הכלב", "משפחה… 
שנה הלכה, שנה באה, סרטים חדשים ממלאים את בתי הקולנוע ובזאת ננוחם. אם כי אחד מהם קורא תיגר על המונח ״חדשים״ אבל על כך בהמשך. את השנה התחלנו עם עוד נדבך בפרויקט הנהדר של אור להקיף את מותגי האימה הגדולים, הפעם סרטי ״צעקה״ לכבוד החדש והחמישי שיגיע בשבוע הבא. אחרי זה חילקנו כרטיסים להקרנה המיוחדת של ״הטרגדיה של מקבת׳״, עוד… 
לפעמים יש יתרונות בתרגומים יצירתיים לשמות הסרטים לעברית. בעוד השם הלועזי ״Procession״, כלומר "תהלוכה" בתרגום מילולי (אבל גם מושג נוצרי הקשור להתגלות של רוח הקודש ומילה עם קשר לתהליך), לא מרמז הרבה על אופי הסרט, מתרגמי נטפליקס ישראל החליטו לקרוא לסרט בעברית "מעבדים את הטראומה: התעללות בכנסייה". זה לא השם הכי קליט, אבל הוא בהחלט מסביר על מה הסרט וגם… 
את השנה האזרחית החדשה אנחנו שמחים להתחיל עם מתנה שזימנו לנו אחיות הגורל. מזמן לא חילקנו כאן כרטיסים לסרט, אם כי יש לנו נסיבות מקלות כמו לכל מי שהלכו פחות אל בתי הקולנוע בשנתיים האחרונות, אבל הנה נמצאה סיבה. קוראים לה ״הטרגדיה של מקבת'״ (The Tragedy of Macbeth) אבל יש לה גם שמות אלטרנטיביים ולא רשמיים. נגיד ״העיבוד של ג׳ואל… 
אחרי "האלווין", "מגרש השדים", "סיוט ברחוב אלם", "פולטרגייסט", "פסיכו" ו"המנסרים מטקסס", חיפשתי את הפרנצ'ייז הבא ששווה להסתער עליו לטובת סדרת מותגי האימה הגדולים. הבחירה ההגיונית הייתה כמובן "יום שישי ה-13", אבל עם לא פחות מתריסר סרטים זאת הייתה השקעה כבדה מדי כרגע (אם כי סביר להניח שזה יגיע מתישהו). אחר כך חשבתי על "מלתעות" אבל לא הצלחתי לשרוד את הסרט… 
בשביל מה בעצם אנחנו צריכים פריקוולים? אם ההיסטוריה של הסיפור או הדמויות בסרט מסוים הייתה חשובה, לא היינו שומעים אותה או מספיק ממנה בסרט עצמו? התשובה הצינית היא שאנחנו כקהל אולי לא זקוקים לכך אלא היוצרים והאולפנים, שיכולים להמשיך לחלוב מזומנים ממותג שנמאס או נגמר, מהכיוון השני שלפני ההתחלה הרשמית. מי אמר דיסני וסרטי הנבלים הצעירים ולא קיבל סיפור מקור…
תגובות אחרונות