סרטים חדשים: ״בלפסט״, ״אין רשע בעולם״, ״הספירה לאחור״, ״להתאהב בפיגארו״, ״אין ברירה אחרת״

חודש פברואר אמנם קצר מחבריו אבל מבטיח להיות אינטנסיבי, לפחות בכל הקשור בקולנוע. בתקווה שכל הסרטים שאמורים לעלות לאקרנים אכן יעלו, ובהסתכלות על התגבור שמביא איתו הסטרימינג, אני מקווה שיהיה לנו הרבה על מה לכתוב. עופר כבר התחיל במלאכה אתמול עם מבט קדימה אל הרטרוספקטיבה של עבאס קיארוסטמי בסינמטקים החל מהשבוע הבא, בזמן שאני השארתי את פסטיבל סאנדנס מאחור. תיכף מתחיל פסטיבל ברלין אז אל דאגה, רשימת סרטי 2022 שכדאי לחכות להם רק תתארך. נברך בהצלחה את כל הישראלים בברלינאלה סמוך יותר לפתיחת האירועים ב-10 בפברואר, ובינתיים מגיע מזל טוב לד״ר נועה רגב על מינויה למשרת מנכ״לית קרן הקולנוע הישראלי, שייכנס לתוקף באפריל. אחרי כמעט עשור של ניהול סינמטק/פסטיבל/ארכיון ירושלים זה נראה כמו צעד טבעי בדרך של רגב וכולנו מאחלים לה בהצלחה. יש די הרבה סרטים להתייחס אליהם החל ממחר אז כדאי שאפסיק עם ההקדמה ואגש לעניין.

בלפסט (Belfast) – בעוד שבוע נדע כמה מועמדויות לאוסקר ינכס לעצמו סרטו של קנת׳ בראנה, שלא עוצר מאז הזכייה שלו בפרס חביב הקהל של טורונטו (לרוב אינדיקציה לא רעה לאן נושב האוסקר). מדובר בסרט המבוסס על זכרונות ילדותו של הבמאי-תסריטאי בצפון-אירלנד של 1969, ספצפית בעיר ששמה כשם היצירה, ובעיקר ברחוב אחד ובביתה של משפחה אחת. בני הבית לא נבדלים בשמות אלא בתארים, אמא ואבא או סבא וסבתא, וגיבור הסיפור הוא ילדון בשם באדי. מצד אחד הוא חווה ילדות נורמטיבית לקולנוע, עם אהבה ראשונה, קצת השפעות נבזיות מהצד ומתחים בין ההורים. מצד אחר, כבר בפתיחה מובהר שהמאבק בין הקתולים והפרוטסטנטים מסלים לכדי אלימות שתערער את שלוות השכונה. אם זה לא היה מספיק ״רומא״ עד עכשיו, הסרט מצולם בשחור-לבן (עם הבלחות של צבע). את הגיבור מגלם ילד-שחקן בשם ג׳וד היל ומקיפים אותו ג׳יימי דורנן וקטרינה באלף כהוריו, וקירן הינדס את ג׳ודי דנץ׳ בתור סבא וסבתא. צפו לסקירה בקרוב מאוד.

אין רשע בעולם (There Is No Evil) – אחד משני זוכי דב הזהב הברלינאי שיוצאים לאקרנים השבוע, השני יפתח את הסקשן הבא של המדור. כמעט בכל שבוע אחר הסרט הזה היה ההיילייט, על אף שהוא מודל 2020, בזכות הפרסים (תרתי משמע). הבמאי הוא מוחמד ראסולוף (״אדם של יושרה״) שאינו חביב על השלטונות באיראן, בלשון המעטה. סרטו מורכב מארבעה סיפורים סביב הנושא של עונש מוות במולדתו של היוצר, אחת מן השיטות של המשטר לדחוף את האוכלוסיה לקצה ולגרום לאנשים רגילים לבצע מעשים בלתי נתפסים.

הספירה לאחור (Moonfall) – התגעגעתם והתגעגעתן לבמאי רולנד אמריך במצב רוח השמדתי? חבל, כי הוא חוזר והפעם האיום הקיומי על שלום האנושות הוא הירח. משום מה, הוא בעניין של להתנגש בכדור הארץ ומי אם לא נאס״א תנסה להבין מה העניין. כלומר ראש סוכנות החלל (האלי ברי), אסטרונאוט לשעבר (פטריק ווילסון) ומפיץ תיאוריות קונספירציה (ג׳ון ברדלי). כולם בתמונה לעיל. עוד בקאסט: מייקל פנייה, צ׳ארלי פאלמר, ודונלד סאתרלנד. אמריך גם שותף לתסריט יחד עם ספנסר כהן (״לחיים ולמוות״) והראלד קלוזר, המלחין הקבוע של הבמאי שמדי פעם גם כותב, לרוב כשיש מספרים במקום שם לסרט (״2012״, ״10,000״), אז ״הספירה לאחור״ כמעט מתאים לרצף.

להתאהב בפיגארו (Falling For Figaro) – נמשיך עם הזיגזג בין סרטי השנה וסרטים שערכו את בכורתם לפני שנתיים. בקומדיה הרומנטית זו, דניאל מקדונלד מגלמת זמרת אופרה בשאיפה, הנוטשת את חייה הנוחים הכוללים משרה ניהולית ובן-זוג ותיק, לטובת שיעורי זימרה / מחנה אימונים בסקוטלנד הכפרית. ג'ואנה למליי מגלמת את המורה הלא-קונבנציונלית שלה לפיתוח הקול, בעוד יו סקינר משחק את התלמיד-יריב הנוסף שהוא כמובן אופציה רומנטית עבור הגיבורה. בן לווין (״מפגשים״) ביים וגם כתב את התסריט, יחד עם אלן פאלמר.

אין ברירה אחרת (Survive the Night) – זה השלב בו אני נאלץ לבשר את האמת המטרידה לפיה יש לנו יותר סרטים מ-2020 מאשר מכל שנתון אחר במקבץ השבועי. תגידו תודה למותחן האקשן בכיכובו של ברוס וויליס, אם כי הוא נשמע כמו דמות משנית מהתקציר. עיקר הכובד העלילתי נופל על כתפיו של צ׳אד מייקל מוריי, רופא שחטף תביעה והפך למושמץ, אבל לא כאן מסתיימות הצרות שלו: שוד שהשתבש מוביל את זוג השודדים, אחד מהם פצוע אנושות, אל ביתו של הדוקטור. הם חוטפים אותו ואת משפחתו ולעזרתם נחלץ רק שוטר לשעבר (נחשו מי). הבמאי הוא מאט אסקנדרי, המרבה לעבוד עם וויליס בשלב זה של הקריירה שלו (״מטרה קשוחה״, ״המצוד״) ועל תסריט הביכורים חתום דאג וולף.

סרטים נוספים בהקרנות חד-פעמיות או הפצה מצומצמת:

מין חסר מזל או פורנו משוגעים (Bad Luck Banging or Loony Porn) – בקולנוע לב תמצאו הקרנות ספורדיות, בינתיים, לסרטו זוכה הברלינאלה הקודם של ראדו ג׳ודה, במרכזו מורה שסרטון סקס ביתי שלה דולף לרשת ומוציא את השמרנים מדעתם. אחד מסרטי השנה שעברה של עופר, שגם כתב עליו קודם לכן במסגרת המלצות לפסטיבל ירושלים.

נייר ודבק (Paper & Glue) – סרט החודש של קולנוע דוקאביב זמין לצפייה אונליין, או בסינמטקים עצמם. זוכרים את האמן הצרפתי JR שביים עם אנייס ורדה את ״אנשים ומקומות״? הוא יצר מעין המשך, הפעם סולו כמובן, בו הוא מתעד את עצמו תולה פורטרטים עצומים ברחבי העולם ובתקווה לעורר מודעות לסוגיות החברתיות שהוא מצלם והופך לאמנות רחוב.

פרימו ושבתי – סרטו של יואב טל (״פרא האדם״) מגיע להקרנות בסינמטק תל אביב אחרי שניסה את כוחו בפרסי אופיר של 2020. נדב בן נון (״הגרמני הרך״) מגלם את פרימו, במאי קולנוע המפתח אובססיה לדמות של משיח השקר היהודי שבתי צבי ומציאותו מתערערת.

לחזור – גם בסינמטק ת״א, אסופה של שלושה סרטים ישראליים קצרים שחברו יחדיו: ״מה שלא נשבר״ של אלינור נחמיה, ״התאונה״ של אמרי דקל-קדוש, ו״מותו של זה״ של אבישי סיון. על כולם כתבנו, שלושתם נהדרים לחוד ואולי יהיה מעניין לצפות בהם גב אל גב.

סרטים חדשים ב-VOD

ספריית yes סינמטק מקדישה את פברואר לקולנוע הצרפתי, בסגנונות מתחלפים מדי שבוע: קומדיה, רומנטיקה, פסטיבלים, אקשן. בניגוד לאינסטינקט הרתיעה מכמה מן הצירופים האלה, הבחירות דווקא מעניינות משום שהן מתפרשות על ספקטרום שנים רחב, למשל סרטי פרנסיס ובר ומאידך ״OSS 117״, סרטי אודי טוטו בשיאה, ז׳אן רנו בתפארתו, פרנסואה אוזון בכל מיני תקופות, וגם קלאסיקות לא לגמרי שגרתיות דוגמת ״בוב המהמר״ של מלוויל, או ״לילה אמריקאי״ של טריפו. מנויי ומנויות יס – כולי קנאה כרגיל, בידקו היום את ההיצע של הסינמטק הווירטואלי ומועדיו.

נוכל הטינדר (The Tinder Swindler) – נפתח עם סרט שזמין כבר היום (רביעי ה-2.2) בנטפליקס. הכותרת מרמזת על אופי העוקץ שבמרכז הסרט התיעודי, אבל הנוכל שסיפורו מובא כאן לא רק שיקר בתמונת הפרופיל אלא הונה מספר רב של נשים בדרכים מגוונות שהסתכמו במיליוני דולרים. הקורבנות מחליטות לעקוץ בחזרה ולחשוף את פרצופו האמיתי, שלפחות על פי המבטא שנשמע בטריילר הוא כנראה בושה גדולה לעם ישראל. הבמאית היא פליסטי מוריס, אחת מן המפיקות של טרלול אחר תוצרת נטפליקס, ״אל תתעסקו עם חתולים״.

שבת בדיונית (Saturday Fiction) – נעבור אל התאריך של מחר (3.2) ואל סרט שיהיה זמין אצל yes, HOT וסלקום tv, אבל האמת היא שכבר כתבתי עליו במסגרת פסטיבל ונציה (של 2019 אם אנחנו כבר כנים עד הסוף). אפילו הצעתי לקרוא לו ״תרבות שבת״ אם כי בדיון הוא אכן חלק מהותי בעלילה ואולי שווה להדגישו. סרטו של לו יה מתרחש בשנחאי של 1941, תחת הכיבוש היפני, ומתמקד במרגלת המעמידה פני שחקנית (גונג לי), שמצד אחד משתתפת בחזרות למחזה ומצד אחר פועלת עם המחתרת להשגת צפנים. יש גם רומנטיקה ושחור-לבן יפהפה.

תחת שמיים פתוחים (Under the Open Sky) – אותו תאריך אבל בלעדית אצל יס, עוד סרט שדעתי עליו נכתבה כאן, הפעם במסגרת פסטיבל סרטים בערבה 2020. הבמאית, מיווה נישיקוואה, היא בת-טיפוחיו של הירוקאזו קורה-אדה וגם השחקן הראשי, קוג׳י יאקושו, כיכב אצלו בעבר. הוא מגלם איש יאקוזה לשעבר המשתחרר מהכלא, אך מתקשה להסתגל מחדש לחיי החברה. מפגש עם עיתונאי המבקש להפוך את סיפורו לכתבה על היחס של החברה היפנית לאסירים משוקמים מוביל את הגיבור לחיפוש אחר אמו הביולוגית, שהותירה אותו בבית יתומים כשהיה ילד.

הבלתי-מנוצח: לאמן את ארסנל (Arsene Wenger: Invincible) – נדלג אל תחילת השבוע הבא (ראשון ה-6.2), ונתמקד ב-yes דוקו. שם ישודר הסרט התיעודי הזה על האיש והאגדה, המנג׳ר ששינה לא רק את מועדון הכדורגל הטוב ביקום אלא את הכדורגל האנגלי כולו. משום מה שמו נשמט מן הכותרת העברית של הסרט, אז למען הסדר הטוב, כמובן שמדובר בארסן ונגר, האיש שאויבו הגדול ביותר הוא רוכסן המעיל. כמובן גם שאני משוחד אבל נדמה לי שלא רק אוהדי ארסנל ימצאו עניין בסיפור של ״הפרופסור״.

מעשה בשתי מגפות – נסיים בסרט ישראלי ותיעודי שאפשר יהיה לראות ב-HOT8 ביום שני (7.2) ובהמשך גם ב-VOD של הוט. הבמאי יאיר אגמון (״הטרמפיסטים״, ״רחל אגמון״, ״כמו לב שעובד״) קיבל גישה אל בית החולים איכילוב מהגל הראשון של מגפת הקורונה ועד הנוכחי, כלומר תיעד במשך השנתיים האחרונות את הנעשה במקום לאורך התקופה הלא פשוטה. שם הסרט מבטיח עוד מגפה אחת ומהיכרות עם היצירה של הבמאי ייתכן שהיא תהיה פוליטית, אבל מבלי לוותר על הגורם האנושי שבכל הסיפור.