• בית גוצ'י
  • אימת החודש - נובמבר 2021: אחרון לפני סיכום שנה
  • ״מכסחי השדים: החיים שאחרי״, סקירה
  • ״משוננת״: סקירה לסרט התיעודי על אלאניס מוריסט
  • מבט על הקולנוע הנורדי 2021: מדריך והמלצות
  • טיק, טיק... בום!
  • ״חוצה את הקו״, סקירת נטפליקס
  • ״משפחה מנצחת״, סקירה
  • כוחו של הכלב

סרטים חדשים: ״לא זמן למות״, ״פיג״, ״מינארי״, ״אויב בדלת״

30 בספטמבר 2021 מאת אורון שמיר

אחרי החגים שמח לכולם, ומחיאות כפיים סוערות לעבודה הבלתי נלאית של אור ועופר בפסטיבל חיפה. יש לנו עשרה טקסטים כנגד עשרה ימים של פסטיבל, ופנינו אל חודש אוקטובר שמתחיל מחר ויביא עימו את בין היתר את פסטיבל קולנוע דרום לצד אירועים נוספים. עוד פסטיבל שהסתיים מאז המדור הקודם הוא פסטיבל כרמל לקולנוע קצר, שבחר להיערך בזמן חיפה ולכן נותר רק להפנות אל רשימת הזוכים שלו. אלא שלא מצאתי אותה באתר וההודעה לעיתונות ארוכה ומפורטת, אז אפנה אל עמוד הפייסבוק של הפסטיבל. שם אפשר לגלול מטה את כל הזוכים, שהמרכזי בהם היה פרס הסרט העלילתי הטוב ביותר שהוענק לסרטו זולל הפרסים של אמרי דקל קדוש, ״התאונה״. מה שמזכיר לי – אתמול (29.9) נפתחה ההצבעה לפרסי אופיר, שתימשך עד מוצאי שבת בחצות. זהו תזכורת לחברי ולחברות האקדמיה הישראלית לקולנוע, וגם לעצמי, להצביע ולהשפיע. בקטגוריה תמצאו לא רק את ״התאונה״ אלא גם את ״מגלשה שחורה״, זוכה פרס האנימציה הטרי בחיפה.

עוד זר ברכות מגיעה ליוצרי ומפיצי הסרט ״לשחרר את שולי״ שהגיע לציון הדרך האסטרונומי של מיליון כרטיסים, משהו שלא נראה בישראל מזה עשורים. המספר העגול הזה מציב אותו במקום הרביעי בכל הזמנים, שם הוא נמצא גם אם הדיווחים מוקדמים או לא מדוייקים כפי שקורה לעתים בקולנוע הישראלי (״שתי אצבעות מצידון״ מוערך ב-920 אלף כרטיסים אז אותו הוא בטוח עבר). נגלה את המספר המדוייק בתחילת השנה הבאה עם פרסום הדו״חות ובכל מקרה אני משוכנע שההישג הוא תולדה של עבודה קשה ומאומצת של כל המעורבים. הפודיום הנצחי של ״אסקימו לימון״, ״קזבלן״ ו״סאלח שבתי״ יכול להתחיל לחשוש. רק חבל שזה הסרט היחידי שמצליח בארץ כרגע וגם שעוד לא ראיתי אותו (או אף אחד מאיתנו). מעניין האם ומתי הוא יופץ בארה״ב ותהיה לי הזדמנות לעשות זאת. ״מכתוב״ מזמן בנטפליקס, אז הכל אפשרי. עוד קצת נטפליקס בהמשך אבל קודם הסרטים החדשים בבתי הקולנוע, סתם למקרה שתרצו לראות סרט שאינו ״לשחרר את שולי״.

לא זמן למות (No Time to Die) – זה באמת קורה? ג׳יימס בונד שב למסך שנתיים אחרי המתוכנן? על פי הצלבת מקורות שערכתי בין ישראל וארה״ב נדמה שאפילו יש כבר אנשים שצפו בו בהקרנות מקדימות, ואחד מהם יכתוב את הסקירה. אני מתבדח משום שהסרט הזה מוכן כבר שנתיים ולפני כן עבר גיהנום הפקתי מהסרטים, כולל החלפת במאי, מה שגרם לכך שחלפו שש שנים מאז ״ספקטר״. קארי פוקונאגה (״בלש אמיתי״) החליף את דני בויל על כס הבמאי, פיבי וולר-ברידג׳ (״פליבג״) הובאה כדי לשפץ את התסריט של המוני אחרים שלא אמנה כאן, ודניאל קרייג יכול סוף סוף לתלות את החליפה ולסיים את מה שהחל ב״קזינו רויאל״ ב-2006. התקציר האניגמטי במכוון טוען כי בונד פרש משירות פעיל, אבל נדרש לשוב לאקשן כי יש נבל חדש בעיר (רמי מאליק). עוד חוזרים לעניינים כל צוות MI6 בראשות רייף פיינס, נעמי האריס ובן ווישאו, לאה סדו וכריסטוף וולץ שבים מהסרט הקודם, אנה דה ארמס ולשאנה לינץ׳ מצטרפות וזה ממש לא כל הקאסט. אפרופו דברים שלא נגמרים, קחו בחשבון, בתיאומי חנייה ובייביסיטר, שמדובר ב-163 דקות של סרט (בערך עונה של ״פליבג״).

מינארי (Minari) – עוד סרט שלקח את הזמן שלו להגיע ארצה, אחרי שבתחילת השנה הפך לזוכה אוסקר ושנה קודם לכן הוקרן בבכורה בסאנדנס. סרטו של לי אייזק צ׳אנג מספר על משפחה קוריאנית בארקנסו של שנות ה-80, אליה הם עוברים אחרי שניסו להיקלט במקומות אחרים בארה״ב. אבי המשפחה (סטיבן יואן) משוכנע ביכולת שלו לעבד חלקת אדמה ולפרנס את משפחתו, בזמן שזוגתו (יירי האן) עובדת אף היא בעבודות פרך שונות עד שהיבולים יניבו. לזוג שני ילדים (נואל צ׳ו ואלן אס. קים המתוק מלהכיל), וכדי לעזור בגידולם מגיעה הסבתא מקוריאה (יא-ג׳ונג יון זוכת האוסקר), שאינה בדיוק דמות חינוכית. הסרט הוא גם דרמה משפחתית, גם דרמת הגירה וגם דרמה חקלאית, ואת כולם הוא מבצע נהדר. אפשר היה לראות את הסרט בבכורה בפסטיבל חיפה האחרון ולקרוא עליו בדירוג סרטי האוסקר של אור. אם כי תיתכן סקירה נוספת שתוקדש רק לו.

פיג (Pig) – סרט נוסף שמגיע אל המסכים הישר מחיפה הוא הפלטפורמה החדשה של ניקולס קייג׳ להפגין את כישוריו. מי שחושב על עוד הופעה מטורללת יקבל משהו שונה לגמרי, משום שקייג׳ מזכיר שהוא יכול גם להיות מאופק, אפילו שהבזקים של טירוף מתרחשים סביבו. הוא מגלם מתבודד תמהוני למראה החי ביער במדינת אורגון, החולק את ימיו עם חזירה המשמשת אותו לאיתור פטריות כמהין. הקשר היחיד שלו לעולם הוא סוחר הכמהין (אלכס וולף) שמגיע לפגוש אותו פעם בשבוע ולאסוף את השלל לטובת הסצנה הקולינרית הענפה של פורטלנד הסמוכה. אלא שיום אחד הבקתה של גיבורנו נפרצת והחזרזירה נחטפת, מה שמאלץ אותו לשוב לחיים שהשאיר מאחור. מייקל סרנוסקי ביים דרמת אינדי מהורהרת, על גבול הארטהאוס בעיניי, עם נגיעות של ביזאר ואופל, אם להמשיך לווסת ציפיות. לירון כתבה על הסרט לקראת הקרנתו בחיפה, וכמו במקרה דלעיל זה לא מה שימנע מאיתנו אולי לשוב ולהתייחס בהרחבה.

אויב בדלת (Every Breath You Take) – הזוכה בפרס השם העברי הלא-קשור-למקור לשבוע זה, הוא מותחן מהסוג של ״מה אם מישהו יחליט להרוס לך את החיים?״. הוא מתחיל עם פסיכיאטר (קייסי אפלק) שמטופלת שלו מתאבדת, מה שמוציא מהכלים את אחיה (סאם קלאפין). הוא מציג את עצמו כמי שרק רוצה לשוחח, אבל אז מקדיש את חייו לפגוע בשמו הטוב של המטפל ולסיכון חיי אשתו (מישל מונאהן) ובתו (אינדיה אייסלי). אני אעצור כאן בעוד הטריילר ממשיך קדימה לפחות עוד שתי תפניות עלילה, אז אני תוהה מה נשאר לסרט עצמו. דייויד מוריי כתב, ווהן סטיין (״Terminal״) ביים.

סרטים חדשים ב-VOD

בריטני נגד ספירס (Britney vs Spears) – הבטחתי נטפליקס אז נתחיל איתם, ועם סרט שזמין מאז יום שלישי. הבמאית ארין לי קאר (״אמא נרצחה לי״, ״בלב הזהב: שערוריית המתעמלות האמריקניות״) ועיתונאית המוזיקה ג׳ני אליסקו, מתיימרות לבחון את מצבה המשפטי של הזמרת והחוסה בריטני ספירס, כפי שעשו יותר מדי סרטים וכתבות לפניהן. למעשה, השבוע הגיע לארה״ב עוד פרק בסדרה התיעודית של הניו יורק טיימס שמוקדש לספירס, שיהיה זמין בישראל בקרוב מאוד ב-yes דוקו ו-HOT8. אם חייבים, לכו עליו והימנעו מהסרט של נטפליקס, בושה לחלטורה אפילו בסטנדרטים של הפקות דוקומנטריות שלהם, כפי שניסיתי לפרט בגלריה של ״הארץ״.

בסגר (Locked Down) – אחת ההפקות ההוליוודיות הראשונות שהצטלמו בזמן המגפה וניצלו את התנאים שלה לטובתם, מגיעה היום אל ה-VOD של יס. אן הת׳אווי וצ׳ואטל אג׳יופור מגלמים זוג פרוד שמוצא עצמו תקוע יחד בסגר הראשון. הם עושים את מה שכולנו עשינו – מנצלים את בתי הכלבו הגדולים והסגורים כדי לשדוד אותם, בהוראת בן קינגסלי, ואולי בניסיון להשיב את הניצוץ לחייהם וכמה יהלומים לכיסם. התסריטאי הוא סטיבן נייט (בפעם הקודמת שהוא עבד עם הת׳אווי זה נגמר בקאלט), והבמאי הוא דאג לימן (״קצה המחר״).

האשמה (The Guilty) – כדי לכסות את התאריכים של היום אתמול ומחר, נקפוץ לשישי ה-1 באוקטובר ונשוב אל חיקה של נטפליקס, הפעם בסרט עלילתי. אם השם נשמע מוכר, זה משום שמדובר ברימייק אמריקאי לסרט הדני המצויין ״האשמים״, שאני לא רואה איך אפשר להתעלות עליו. הבמאי אנטואן פוקווה וצוותו ינסו בכל זאת. ג׳ייק ג׳ילנהול (בתמונה לעיל) מגלם מוקדן בתחנת משטרה שקריאת מצוקה המגיעה אליו מטלפון סלולרי מתבררת כמירוץ להצלת חיים של אישה חטופה. הסרט גדוש הופעות קוליות של בכירים נוספים, ביניהם ריילי קיאו, פיטר סארסגארד ואיתן הוק.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.