• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

פסטיבל אוטופיה 2015: המדריך המלא

2 בדצמבר 2015 מאת אורון שמיר

אמרו עליו שהוא לא יקרה, שהוא יידחה או ייקח הפסקה של שנה אחת, שאינו יכול ללא כספי התמיכה של משרד התרבות. אז אמרו. פסטיבל אוטופיה לקולנוע ז׳אנר, או הפסטיבל הבינלאומי לסרטי מדע, דמיון והעתיד כפי שהוא מגדיר את עצמו, מגיע בשבוע הבא כמו נס חנוכה אמיתי. שנת 2015 אולי לא תיזכר בתור הקלה ביותר מאחורי הקלעים של הפסטיבל (בלי לחפש אשמים), אבל למרות הכל זוהי אחת התוכניות הכי טובות של אוטופיה על כל גלגוליו שאני זוכר. משהו בשילוב של הוויתור על התעקשות על בכורות ארציות בלבד (תל-אביביות זה גם טוב, לא?) יחד עם ההיצע השנתי המגוון ושאר אילוצים, זיקקו השנה את המבחר רק לסרטים שבאמת חייבים להיות בתוכניה. ולאחר מהדורת הפופ-אפ בספטמבר, התאריך המקורי של הפסטיבל, הגיע הזמן לחצי השני והאהוב עליי יותר – תוכניית הסרטים המלאה וקצת מסביב. השנה זה יקרה באולמות הסינמטק התל-אביבי, בבית אריאלה (הספרייה שליד המוזיאון, לא הפאב) ובתגבור בסינמטק הרצליה. מה שאומר שאוטופיה רק מתרחב, ולכן בדקו טוב-טוב לא רק את השעות והתאריכים, אלא גם את מיקום ההקרנה אליה תרצו להגיע.

רק כדי להסביר ולהזכיר למי שלא עקבו אחר השתלשלות האירועים – פסטיבל אוטופיה, שנקרא בעבר בכל מיני שמות שונים ומשונים, היא פסטיבל הקולנוע של ישראל המוקדש לסרטים מהסוג שמגיעים פחות ופחות לבתי הקולנוע, בין אם מעשיות מד״ב מעוררות מחשבה, סרטי פנטזיה מרחיבי דעת, או סתם כיף מדמם בצורת קומדיות קיצוניות וסרטי אימה למיניהם. כך היה הדבר במשך שנים, אלא שהחילופים במשרד התרבות ובהנהלת הסינמטק התל-אביבי, הבית של אוטופיה, הותירו אותו במצב סטנד-ביי ארוך ואפוף סימני שאלה בנוגע לעתידו. וכך, במקום להתרכז בבניית תוכניה, השגת סרטים ואורחים וקביעת מסגרות למיניהן, תהה מנהל הפסטיבל אורי אביב, אם בכלל יהיה לו תקציב השנה. כשהתקרב המועד המקורי של הפסטיבל, כלומר חודש ספטמבר, הוחלט על פיצול – הכנסים וההרצאות יתקיימו, תוכניית הסרטים תידחה או תבוטל. לבסוף, ועל אף ההחלטה שלא לתקצב את הפסטיבל בשום דרך, הוחלט להעמיד בדצמבר תוכניית סרטים לתפארת ולתפעל הכל בהתנדבות מלאה. בשלב זה אציין כי אור ואני עזרנו גם השנה בתהליך הלקטורה והפרוגרמציה של הפסטיבל בשלב הראשון. כלומר עוד כשהיו שיקולים כמו תקציב, כך שכרגע נוצר מצב שחלק גדול מהתוכניה הנבחרת לא ראיתי, אז אתייחס לטיבם של הסרטים רק על הנייר.

באותו עניין – הפסטיבל יתקיים בין ה-8 וה-15 בדצמבר, אבל עדיין מחפש מתנדבים ומתנדבות, שיתוגמלו בכניסה חינם לסרטים (ושאר הטבות, אם אני מכיר את אורי). אז אם תרצו להתנדב ולהיפגש בסינמטק ובמתחמים הנוספים כדי לצפות ולשוחח על הסרטים, בהן גם אנחנו נפגין נוכחות כמובן, צרו קשר עם הפסטיבל ומפיקתו טל מאירי (או איתנו ואנחנו כבר נעביר אתכם ואתכן). רוצים לדעת למה כדאי להתנדב? מה זאת אומרת, בזכות רוח הנתינה וכל זה! סתם, הנה פירוט כל הסרטים שיוקרנו בתוספות תובנות ולינקים על אלה שראינו וסקרנות מאלה ש(עדיין) לא.

עדכון: שלוחת הפסטיבל בסינמטק הרצליה תיערך בין ה-20 וה-23 בחודש.
הפוסט עודכן בהתאם גם במועדי ההקרנה הנוספים וגם בהיצע, לו״ז של שלוחת אוטופיה בהרצליה בלבד מעודכן בסוף הפוסט.

פתיחה ונעילה

אנומליסה

אנומליסה

אנומליסה (Anomalisa) – פסטיבל אוטופיה ממשיך להיפתח עם שמות גדולים, ואחרי טרי גיליאם אשתקד ואדגר רייט לפני שנתיים (וחמש), מגיע תורו של התסריטאי-שהפך-לבמאי צ׳ארלי קאופמןסינקדוכה ניו יורק״). מה שהחל כפרוייקט בקיקסטארטר לסרט קצר באנימציית סטופ-מושן תפח לפיצ׳ר לכל דבר, לא מעט בזכות ההיענות של מעריציו של הגאון, שאין לי ספק שקיימים גם בישראל. על ההנפשה בסרט אחראי דיוק ג׳ונסון, אחד ממפיקי הסדרה המבריקה ״Frankenhole״ של דינו סטמטופולוס, ומי שהנפיש את הסדרה ״קומיוניטי״ בפרק ספיישל מפורסם. דייויד תיוליס מדבב את הגיבור, מחבר מדריכים לשירות לקוחות שבעצמו מתקשה לתקשר עם אחרים, כולל אשתו ובנו. לאחר עוד הרצאה שגרתית, במהלך אינטרקציה עם אישה בשם ליסה (ג׳ניפר ג׳ייסון לי) הוא חווה תחושות שהיו רדומות בתוכו זמן רב. טום נונאן משלים את קאסט המדבבים עם תיאור התפקיד הכי טוב אי פעם – ״כל השאר״. מבין כל הסרטים בתוכניה, זה האחד שלא הייתי מחמיץ בשום פנים ואופן.

״הבחורות האחרונות״ (The Final Girls) – סרט הנעילה של פסטיבל סיטג׳ס הספרדי מגיע לסגור גם את אוטופיה, בניסיון לסיים את אירועי הפסטיבל בטעם קומי ומדמם. קומדיית האימים של טוד שטראוס-שולסון (״הרולד וקומר 3״), הידועה גם בשם העברי ״השורדות האחרונות״ כפי שהזכיר אור, היא קודם כל מחווה אוהבת לסרטי הסלאשרים של שנות ה-80 וסביבתן. אני אישית ספרתי יותר מחוות ל״יום שישי ה-13״ מאשר סצנות שקיימות בסרט המקורי, ואני אפילו לא כזה חובב אימה. הסיפור הוא על מתבגרת (טאיסה פרמיגה, האחות המאוד צעירה של ורה) שאמה (מאלין אקרמן) כיכבה בעברה בסלאשר מפוקפק על חבורת צעירים שנטבחת במחנה קיץ על ידי רוצח במסכה שחוזר לנקום במתעלליו. בהקרנת פולחן הגיבורה וחבריה הצעירים נשאבים פנימה אל תוך הסרט, ונדרשים לשתף פעולה עם הדמויות בכדי לא ליפול קורבן בעצמם לאימת הרוצח. באופן אישי מצאתי את הסרט חביב למדי, אבל לא הרבה יותר, אם כי אני בטוח שבצפייה ביתית הלך חצי מהאפקט. אם לראות אותו, אז רק כחלק מאולם מלא בקהל ששואג וצווח יחד עם הדמויות, או עליהן.

התוכנית הישראלית

אבוללה

אבוללה

היוזמה החדשה והעדיין-מרגשת של הפסטיבל לא הייתה אפשרית בלי העשייה המבורכת של היוצרים הישראליים ששוב בחרו לעסוק בז׳אנרים ובגבולות הדמיון. בשנה שעברה נפתחה התחרות הישראלית הראשונה של אוטופיה, וחמישה סרטים ישראליים מצאו עצמם בפסטיבל סיטג׳ס, מהגדולים והנחשבים באירופה ובעולם בתחומו. כעת הגיעה תורה של חמישייה רביעייה חדשה לנסות ולהרשים את צוות השיפוט, והיא מגוונת ואיכותית לפחות כמו זו של אשתקד (אם לא יותר).

אבוללה – סרטו של יוני גבע שעולה לאקרנים בחג החנוכה, יוקרן בהקרנה מיוחדת בנוכחות היוצרים אך מחוץ לתחרות. הסרט מקים לחיים את המיתוס הירושלמי הידוע אודות מפלצת בלתי-נראית המבקשת להתחבר עם ילדים שיש בהם משהו מיוחד. יואב סעדיאן מגלם את גיבור הסרט הצעיר, שסובל מהצקות בבית הספר ומגעגועים עזים לאחיו הגדול שנפטר. אל החלל שבליבו מבקש להיכנס אבוללה, שבהתחלה מסרב להיחשף אבל לאחר מכן מגיח במלוא הדרו – חלקו פרווה שחורה ומקצתו אנימציה, כשבתוך כל זה נמצא השחקן והקומיקאי עידן ברקאי (שכיכב בפסטיבל גם אשתקד עם ״החבורה האחרונה״). אל סיפור הידידות בסגנון ״אי.טי.״ מתפרצת היחידה ללכידת מפלצות, שמעניקה לא מעט קטעי אקשן מרהיבים לסרט שהוא בפירוש לא ״סרט ילדים״, אלא סרט לכל המשפחה – ז׳אנר כה נדיר עד כי קיומו כנראה כמעט נשכח. טוב שיש סרטים שמזכירים אותו, ואם כבר תזכורות – אני התמוגגתי מהסרט כשהוצג לרגע ביום הקולנוע הישראלי, ואת דעתי המורחבת אפשר למצוא בסקירה אודותיו.

יום רביעי 9.12 | 21:00 – 22:30 | סינמטק 1

אינרציה – המותחן הפסיכולוגי של עידן חגואל ניסה את כוחו בתחרות הרשמית של פסטיבל חיפה, ואולי ימצא לו בית במקום שמתאים לו יותר מבחינת סגנון או וייב. אילנית בן יעקב מגלמת אישה המקיצה בתחילת הסרט מחלום בלהות, אלא שהיא מתעוררת לתוך סיוט נוסף – בעלה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. היא מבקשת למצוא אותו או לפחות לחקור את היעלמותו בכל דרך אפשרית, אבל מפחדת מן הרגע בו תיאלץ להמשיך הלאה. מוחמד בכרי, פלורנס בלוך, ג׳יטה מונטה ועוד רבים וטובים תומכים בשחקנית הראשית המהפנטת כהרגלה.

יום שבת 12.12 | 19:30 – 20:45 | סינמטק 2

אני לא מאמין, אני רובוט?! – סרטם המועמד לאופיר של טל גולדברג וגל זלזניאק הספיק כבר לערוך סיבוב בבתי הקולנוע, ולכן גם לזכות בסקירה כאן אצלנו. יותם ישי מגלם את גיבור הסרט, שמגלה את מה שהכותרת כבר צעקה עליו. זה עוזר לו להתגבר על שברון לב, אבל גם יכול לסייע לו להשיב לחיקו את אהובתו הנכזבת (הילי ילון). משתתפים נוספים שכדאי להזכיר: צחי גראד, דרור קרן, אינה בקלמן, דוד קיגלר, יוסי מרשק, נלי תגר ואפילו רוב שניידר, המדבב את רובו-יוסף, מעין R2D2 שומר מצוות.

יום ראשון 13.12 | 19:30 – 21:00 | בית אריאלה

ג'רוזלם – הפגזת אימת העל-מתים של האחים יואב ודורון פז (״פובידיליה״), זוכת פרס העריכה בפסטיבל ירושלים, אמורה בעיניי לקסום במיוחד לקהל של אוטופיה. זוהי הזדמנות ראשונה מאז הקיץ לחזות בסרט בעל האפיל הבינלאומי, לא רק משום שהוא דובר אנגלית אלא בעיקר בזכות סבב הפסטיבלים המדהים למדי שהוא חווה כרגע. הסרט מתרחש בירושלים של יום הדין התנ״כי, עת שערי הגיהנום נפתחים ומפלצות מכל מיני סוגים פושטות ברחובות העיר העתיקה הנצורה. הוא מסופר מנוקדת מבטה של תיירת אמריקאית (דניאל ג׳יידלין, שסרטה ״טירוף כפול שלוש״ הציג אשתקד בתחרות), שמקבלת במתנה משקפיים-חכמות, מה שמעניק פירוש מילולי למדי למונח ״מסופר מנקודת מבטה״. כן, זה בעצם סרט פאונד-פוטג׳, אבל אחד המוצלחים שיצא לי לחוות, כולל סיוטים בלילה שאחרי (בחיי). עוד בקאסט: יון תומרקין, יעל גרובגלס ותום גרציאני בתפקיד גונב הצגות.

יום שישי 11.12 | 19:30 – 21:00 | סינמטק 1

תיקון – מה עושה כאן סרט הארטהאוס המובהק והמסוגנן של אבישי סיון, שזכה בהמון פרסים בפסטיבל ירושלים? גם אני תהיתי לגבי זה, אבל אז הסרט החל לצוץ גם בפסטיבל ז׳אנר עולמיים, והניסיון שלי להסבר הולך ככה: אם אתם מאמינים או מאמינות באלוהים, יכול להיות שהסרט הזה הוא רק דרמה מותחת על אברך עדין שחוטא ומוענש, מת ומוחזר לחיים במסע לתקן את עוולותיו. אבל אם אתם ואתן לא מאמינות ומאמינים, הרי שזהו מותחן סוראליסטי על אדם ששב מן המוות ומביא עימו את הפנטסטי אל העולם הגשמי. כך או אחרת, הסרט מכיל כמה מהדימויים הכי מרהיבים שראיתי השנה בקולנוע, לצד כמה מן המטרידים שבהם. יש לו קטע עם חיוֹת וחיוּּת, עם חומר ורוח, עם קודש וחול. אז אולי לא צריך לנסות לסווג, אלא פשוט להודות על עוד מסגרת שמציעה לקהל לפצח את האניגמה המושכת-מרתיעה ששמה ״תיקון״.

יום חמישי 10.12 | 21:45 – 23:45 | סינמטק 2
יום רביעי 23.12 | 21:00 – 23:00 | סינמטק הרצליה

Demon

הדיבוק

הדיבוק (Demon) – יותר נספח ישראלי-פולני, ובטח שלא בתחרות הישראלית, אבל בכל זאת הרגשתי לנכון לספח אותו אל עמיתיו הצבריים למהדרין בעקבות הופעתו של איתי טיראן בתפקיד הראשי, וכמובן סיפור המעשה היהודי. טיראן מגלם חתן שרוח רעה משתלטת על גופו ביום חתונתו, במעין היפוך על הסיפור הקלאסי של הדיבוק. סרטו של מרסין ורונה הפולני (שלקח את חייו בידיו מוקדם יותר השנה) הוצג בפסטיבל חיפה כחלק מסיבוב פסטיבלים כולל, אבל מצא את עצמו גם בצד הפחות אמנותי ויותר ז׳אנריסטי של מפת פסטיבלי תבל. להערכתי הוא יעניין את מנויי הסינמטק הוותיקים והוותיקות לפחות כשם שהוא אמור לסקרן את הקהל חובב האימה של פסטיבל אוטופיה.

יום שבת 12.12 |21:30 – 23:05 | סינמטק 1

מקבצי קצרים – השנה השתתפתי לראשונה בבחירת הסרטים הישראליים הקצרים שיוצגו באוטופיה, והמלאכה הייתה מרובה. לא רק הרבה הגשות, אלא גם ישיבת לקטורה ארוכה למדי שכללה גם הרכבה של שתי אסופות, ואסופה שלישית שקיבלנו במתנה משום שהיא מורכבת מסרטים שפסטיבל אוטופיה תמך בהפקתם ולכן יחגוג עימם את ההגעה לקו הסיום. אני יכול לערוב אישית שבכל מקבץ יש לפחות סרט או שניים ששווים צפייה בכל היתר, ואני בטוח שחברותיי לצוות הלקטורה יגידו את אותו הדבר אבל על יצירות אחרות.

המקבץ הראשון, המכונה "דם סמיך ממים", כולל את הסרטים הבאים: ״#286״ המונפש של עינת רודמן ושני זלצמן, על מדען המבקש ליצור מפלצת מאיימת וטועה במינונים; ״תוך כדי תנועה״ המצוייר של ענבר כורם, על ילדה המתמודדת עם זכר אחיה המת בעזרת ציורים הקמים לתחייה; ״מניפסט קפריזי״ של שלומית ויוש גינתון, מערכון מהיר ושחור משחור שמתחיל כשירמי שיק בלום שואל ״אז מה אתה חושב על הדגל הנאצי?״; ״בלון שחור״ של גל שחר, שהוא אחד מסיפורי הנקמה הקצרים המעולים שראיתי בעברית אי פעם; ״אחד באפריל״ עטור הפרסים והשבחים של יונתן דקל; ״מי מפחד מהזאב המפגר״ של רענן ברגר, שתודו שאתם רוצים ורוצות לראות בגלל הכותרת; ו״האורח״ של עמרי בצר, על בחור המתמודד לא רק עם משבר נפשי אלא גם עם ילדים במסכות מפחידות שצצים לו בגינה סתם כך.

יום רביעי 9.12 | 17:00 – 18:20 | סינמטק 2

המקבץ השני, הקרוי "עולמות מקבילים", כולל את הסרטים הללו: ״שניצל״ של אסף אפשטיין, על ידידות מופלאה בין נער גדל-גוף (נווה צור) לכתיתה מהחלל החיצון; ״דילמת העכברוש״ של נאור מנינגר מציג את ששי קשת בתפקיד קצין נאצי המעביד את פקודו היהודי כדי שיבנה לו מכונת זמן; ״עיר הקודש״ המונפש של מור גלפרין וענבל מנצור מציג דוס-נינג׳ה המנקה את ירושלים משלטי תועבה; ״אני ושכמותי״ של איש-אוטופיה-לשעבר שיר קומאי מפגיש צרפתייה פסיכוטית עם שכן חדש ומופרע לא פחות; ״אסון טבע״ של ליאור הר לב הוא סרט פשוט יפהפה מלהכיל, בלי קשר לנושא שלו; ״השדה״ של עמר ששון, מציג מד״ב קלאסי ונטול מלל המתרחש בעולם של חקלאות רובוטית; ו״סוסי נייר״ המועמד לאופיר של מיכאל ״מיש רוזנוב״ שולח גבר מבוגר (אבי פניני) אל אותו חדר מלון בו זיכרון שרודף אותו לא מרפה.

יום שני 14.12 |18:00 – 19:20 | סינמטק 2

במקבץ השלישי, שיתקיים ביום הנעילה של הפסטיבל, יוקרנו לצד הזוכים השנתיים גם יצירות שנתמכו בעבר בידי אוטופיה. אלו הם המותחן הדיסטופי-משפחתי ״קני סוף״ של בני שקלובסקי, ״מפעילה״ של בן חכים ע״פ תסריט של ליאור זלמנסון אודות מפעילת מזל״טים קטלניים שמנסה גם להיות אמא טובה, ״כשהכל קפוא״ של רותם מוסט המתואר כמסע בין זכרונות של אב נעדר, ״ושלג חם״ של אירה אלשנסקי, ייצוג מונפש וסוראליסטי של יחסי אב-בת שמתפתח מארוחה משותפת. אם הייתי צריך לתת כותרת למקבץ הזה, נראה לי שזה היה משהו בכיוון של יחסי הורים וילדים.

יום שלישי 15.12 | 17:00 – 18:00 | סינמטק 1

אוטופיה
התוכנית הבינלאומית של הפסטיבל

The Lobster

הלובסטר

ליבו של הפסטיבל, המוקדש לסרטי ז׳אנר מסוג מדע-בדיוני ופנטזיה, הלחם והחמאה של חנוני קולנוע וחלל כאחד. כמובן שיש גם זליגות וערבובי ז׳אנרים, כמו גם סרטים קודרים למדי לצד קלילים יותר. כלומר, ״אוטופיה״ אין פירושה שהסרט פשטני או חיובי במסר שלו בהכרח, פשוט שהגעתם והגעתן לחלק המואר של הפסטיבל. התוכנית השנה ממועטת בכורות מרטיטות, אבל כאסופה של הטובים ביותר השנה בתחום היא לא רעה בכלל.

הלובסטר (The Lobster) – כבר חצי שנה אני קודח לכל מי שמוכן או מוכנה לשמוע על סרטו של יורגוס לנטימוס (״שן-כלב״, ״הרי האלפים״), שמביים לראשונה באנגלית קאסט בינלאומי מרשים. נדלקתי עליו באביב בפסטיבל קאן, המלצתי עליו בקיץ בפסטיבל ירושלים (אז הצטרף אליי גם עופר), וכעת יש לכם ולכן הזדמנות לתפוס אותו בדיוק בזמן כדי להכניס אותו לסיכומי השנה. קולין פארל מגלם את גיבור הסיפור האבסורדי והספוג בהומור שחור, שנלקח לבית הבראה מיוחד לאנשים שכמותו הסובלים מבדידות. עליו להזדווג בתוך 45 ימים עם מישהי המתאימה לו בין כתלי המלון המוזר, ולא – יהפוך לחיה לבחירתו וישוחרר לטבע. אחד מהסרטים המדהימים שראיתי על זוגיות, בעיקר על הפער התפיסתי בין החברה לפרטים בה בנושא. עוד סיבות לצפות בסרט מלבד ההופעה הכי טובה של פארל מאז ״ברוז׳״ – רייצ׳ל וייס, ליה סיידו, אריאן לאבד, ג׳ון סי ריילי ובן ווישאו.

יום ראשון 13.12 | 21:45 – 23:50 | סינמטק 1
יום שלישי 22.12 | 20:30 – 22:30 | הרצליה 1

הברית החדשה לגמרי (The Brand New Testament) – סרט נוסף מימי קאן, אז כיניתי אותו ״הברית החדשה דנדשה״. מאוחר יותר הוא הגיע לחיפה, ובעתיד הקרוב יופץ תחת השם המלבב ״קומדיה אלוהית״ (הבנתם את הרפרנס? איזה מגניב, נכון? שאלוהים תעזור למפיצים בישראל). בכל מקרה, כעת תור אוטופיה להנות מהמעשייה המופרעת והשובבית של אשף הוויזואליה הבלגי ז׳אקו ואן דורמל (״טוטו הגיבור״, ״מיסטר נובודי״). אלוהים (בנואה פולוורד) לא רק קיים, אלא גם חי בבריסל עם אשתו (יולנד מורו) ובתו הצעירה (פילי גרוינה). גם הבן האובד מגיע לבקר לפעמים, בעיקר דרך איקונות שונות של עצמו, ואחותו הקטנה רוצה ללכת בעקבותיו – היא בורחת מבית אביה, אוספת שליחים משלה (למשל קתרין דנב שעזבה את בעלה לטובת רומן עם גורילה) ומבקשת להתקין את הברית הלגמרי חדשה. כפי שאפשר להבין, מדובר בקומדיה מטורפת על דת ופנאטיות, אבל גם על אמונה מכל סוג שהוא. הכל מגובה באינסוף המצאות חזותיות וקולנועיות של הבמאי, שלא מפסיקות לעניין.

יום חמישי 10.12 | 22:00 – 23:55 | סינמטק 1

brand-new-testament

הברית החדשה לגמרי

טורבו קיד (Turbo Kid) – ז׳אנר נוסף מהאייטיז זוכה השנה לא רק לתקומה בזכות ״מקס הזועם: כביש הזעם״ אלא גם למחווה לכל גל האקשן הטראשי בצורת סרט באורך מלא. ״טורבו קיד״ מתרחש בשממה פוסט-אפוקליפטית ובו נער חובב קומיקס מתחפש יחד עם חברתו לגיבורי הפעולה החביבים עליהם, והשניים יוצאים להביס רודן אכזר ששולט במה שנותר מן הארץ. שלושה במאים-תסריטאים יש לסרט, פרנסואה סימארד, אנוק וויסל ויואן-קארל וויסל, ששמותיהם מסגירים על מוצאו הקנדי של הסרט. ההבטחה היא ללא מעט דם בתוספת לכיף שהתקציר מרמז עליו.

יום שישי 11.12 | 22:00 – 23:33 | סינמטק 2
יום ראשון 13.12 | 21:30 – 23:05 | סינמטק 2
יום שני 21.12 | 20:00 – 21:45 | הרצליה 2

נהר אבוד (Lost River) – בכורת הבימוי של השחקן ריאן גוסלינג, שמגיע אל הפסטיבל מקאן 2014, שואבת השראה מהסרטים האחרונים בהם שיתף פעולה עם הבמאי ניקולס וינדינג-רפן (״דרייב״, ״רק אלוהים סולח״). כריסטינה הנדריקס מגלמת אם חד-הורית הנאבקת במצב הכלכלי הקשה שלה ושל בנה, ומתחילה לעבוד במועדון מפוקפק שלקוחותיו חובבים אלימות. במקביל, הבן מגלם שער לעולם תת-ימי הנסתר מן העין, במה שמבטיח להיות מותחן סוראליסטי ומסוגנן. הסרט הוקרן בארץ במסגרת ״אוטופיה פופ-אפ״ לפני כחודשיים, ושמעתי עליו בעיקר טובות מאז.

יום שלישי 15.12 | 19:30 – 21:15 | סינמטק 1
יום שלישי 8.12 | 17:30 – 19:10 | בית אריאלה
יום שבת 12.12 | 20:30 – 22:10 | בית אריאלה

הפריים (The Frame) – סרטו החדש של ג׳אמין ווינאנס (״Ink״) הוא מותחן מדע-בדיוני המפגיש שני זרים, גנב מיומן העובד עבור קרטל פשע ופרמדיקית צעירה עם עבר הרודף אותה, שיחברו יחד בניסיון להציל את העולם מיישות מסתורית המאיימת עליו. לא בדיוק התקציר הכי מוסבר בעולם, אבל גם הטריילר לא שופך אור על העלילה, אלא בעיקר מכין את הקהל למה שהסרט כנראה באמת – הפצצת דימויים מרהיבה. מבחינתי זהו הסרט הכי מסתורי בתוכניה, מה שאוטומטית הופך אותו גם לאחד המסקרנים בה.

יום חמישי 10.12 | 17:00 – 19:10 | בית אריאלה

אינדקס אפס (Index Zero) – התוספת המאוחרת לתוכניה הינה משל חברתי מסוגת המדע-הבדיוני. העלילה מתרחשת 20 שנה בעתיד, במקום שנקרא ארצות הברית של אירופה, ומתמקדת בנסיון של זוג להבטיח עתיד לילדם שטרם נולד בעולם בו בני האדם מסווגים לפי יכולתם לשרוד. הטריילר מבטיח אסתטיקה של מחנה פליטים דיסטופי במיוחד, והתקציר נשמע רלוונטי לסוגיות הפליטים השונות שעולות לדיון בחדשות לא רק בישראל אלא כבר בעולם כולו. הבמאי הוא לורנצו ספורטיאלו האיטלקי, והסרט הוא הפקה בריטית דוברת אנגלית.

יום ראשון 20.12 | 19:45 – 21:30 | הרצליה 2
יום שני 21.12 | 22:00 – 23:45 | הרצליה 2

דיסטופיה
הצד האפל של התוכנית הבינלאומית

green-room

חדר מנוחה

תחת הסלוגן המבטיח של ״מתח, אימה, אקשן, נקמה״ מתכנסות להן היצירות היותר מאתגרות של הפסטיבל מבחינת סף הכאב והרגישות של הצופים, כדי להרכיב את ״דיסטופיה״, החצי האפל של פסטיבל אוטופיה. מאז הושקה המסגרת היא רק תופחת בכל שנה עוד ועוד, משום שלא רק סרטי הבהלות והפחדות מוצאים את דרכם אליה, אלא גם מעשיות קודרות או מותחנים קיצוניים.

חדר מנוחה (Green Room) – או ״חדר אמנים״ כפי שאני אוהב לקרוא לו מאז פסטיבל קאן, זכה לשמו העברי הרשמי בפסטיבל ירושלים דווקא. אבל לא חשוב איך קוראים לו, העיקר שהוא בא. זאת משום שמדובר בסרטו החדש והמגניב עד אימה של ג׳רמי סולנייהנקמה כחולה״), על להקת רוק (בהנהגת אנטון ילצין ומארק וובר), שמוצאת את עצמה בסיבוב הופעות עצמאי המוביל אותה למועדון של עבריינים ניאו-נאצים (בהנהגת סר פטריק סטיוארט). כשם מבינים עד כמה הסתבכו ועם מי זה כבר מאוחר מדי, מה שמוביל אותם להינעל בחדר האמנים (שם מחכה להם אימוג׳ן פוטס וכמה הפתעות לא נעימות). אל תקראו יותר מדי על הסרט הזה לפני הצפייה, פשוט קבלו אזהרת טריגר – אלימות מדממת וכיף עצום.

יום שישי 11.12 | 22:00 – 23:35 | סינמטק 1
יום שני 21.12 | 21:30 – 23:15 | הרצליה 1

אביב (Spring) – אחד מסרטי האימה המדוברים של השנה, שכיכב גם ב"אימת החודש" של אור בקיץ, מספר על צעיר אמריקאי שמוצא את אשת חלומותיו בעת חופשה באיטליה, אלא שהיא צופנת סוד אפל. היוצרים הם ג'סטין בנסון ואהרון מורהד, שחתומים יחדיו גם על "Resolution" ועל האפיזודה "Bonestorm" מתוך אסופת סרטי האימה הקצרים "V/H/S: Viral". הסרט מוקרן למעשה לפני סרט הפתיחה הרשמי, הלא הוא "אנומליסה", מה שהופך אותו לסרט הראשון שמוקרן השנה במסגרת הפסטיבל ולדרך מעולה לצאת עימו למסע ששמו אוטופיה 2015. למי שפספס או פספסה, יש גם הקרנה חוזרת.

יום שלישי 8.12, 19:15 – 21:05 | אולם 1
יום שני 14.12, 22:00 – 23:50 | בית אריאלה
יום ראשון 20.12 | 21:45 – 23:45 | הרצליה 2

המכשפה (The Witch) – לא ברור לי איך בעידן הגוגל הולכים ומתרבים דווקא השמות הכי גנריים לסרטים, אבל זה משהו שקשור לניסיון להסתירם מאתרי הורדות, או משהו אחר שאיני בקיא בו. בכל מקרה, מדובר במעשיית אימה מדוברת נוספת, מאת הבמאי רוברט איגרס, שהרזומה שלו כולל בעיקר עיבודים קצרים לאגדות קודרות. אל העולם הזה הוא יוצק תוכן מקורי משלו, סיפור על משפחה יראת-אל בניו-אינגלנד של שנת 1630, ובה היעלמות של ילד ושדה יבול הרוס מובילים את המקומיים לחשוד במעשי כישוף שפועלים נגדם, וגם ללכת ולמצוא להם מכשפה להעלות על המוקד. זהו אחד הסרטים היחידים בתוכניה השנה שנראים כמו אימה אמריקאית טהורה, בלי שטיקים או זליגות ז'אנריות.

חמישי 10.12 | 19:45 – 21:15 | סינמטק 1

the-witch

המכשפה

לילה טוב אמא (Goodnight Mommy) – נציג אוסטריה לאוסקרים, שגם התארח בירושלים יחד עם היוצרות שלו סוורין פיאלה ו-ורוניקה פרנץ (בת-זוגו של אולריך זיידל, שגם הפיק). הסרט הושווה ל"באבאדוק", להיט האימה והאמהות מהשנה שעברה, בעיקר בשל הסיטואציה שבמרכזו – ילדים תאומים עוברים עם אמם לבית חדש, לאחר שזו עברה ניתוח פלסטי בפניה. מתחת לתחבושות מחכה לילדים מישהי שאינם מכירים, מה שבמהרה מתפתח לסרט אימה שבו ינסו הילדים והאם להיווכח מי צודק.

יום שני 14.12, 22:00 – 23:40 | אולם 2
יום ראשון 13.12, 19:30 – 21:10 | אולם 1

בסקין (Baskin) – הסרט הבא מגיע אלינו מטורקיה, ויעשה זאת יחד עם הבמאי שלו, קאן אברנול, שזהו סרטו הראשון באורך מלא. התקציר הוא אחד המבטיחים של הפסטיבל בעיניי – קבוצת שוטרים בפטרול שגרתי נענית לקריאה, ומוצאת את עצמה בבניין נטוש הסמוך לבית קברות, בו מתקיים טקס שטני. לא בדיוק סוג הקולנוע שאנחנו רגילים אליו מטורקיה, ובהחלט סרט שנראה מטורלל למדי, ויהיה מעניין לבחון האם כך הדבר.

יום שבת 12.12 | 21:45 – 23:20 | סינמטק 2

הסר חבר (Unfriended) – עוד אחד מכוכבי פינת "אימת החודש" של אור, שזוהי הזדמנות לצפות בו על מסך גדול בשעה מאוחרת. קצת אירוני בהתחשב בעובדה שסרטו של לבאן "ליאו" גבריאדזה הגיאורגי מתרחש כולו על גבי מסך מחשב. הסרט, אמריקאי ודובר אנגלית למקרה ששם הבמאי רמז אחרת, מתחיל כאשר תיכוניסטית מתאבדת לאחר שסרטון לא מחמיא שלה מופץ באינטרנט, ובדיוק שנה לאחר האקט הטרגי מקבלים שישה מחבריה לכיתה הזמנה ממנה לשיחת סקייפ. הם מנחשים שמדובר במתיחה, בהאקר שפרץ לחשבון של הנערה המתה, אבל בהמשך מתחילים לתהות לגבי קיומם של כוחות על-טבעיים שאולי עומדים מאחורי המעשה.

יום רביעי 9.12 |23:15 – 00:45 | סינמטק 1 – לא הוקרן לבסוף

נינה לנצח (Nina Forever) – אחרון חביב לקטגוריה זו היא הקומדיה הרומנטית המטרידה של בן וכריס בליין. נינה מהכותרת היא חברתו המתה של גיבור הסרט, שמתאבל עליה ארוכות אבל מוצא לבסוף נחמה בזרועותיה של קולגה שלו. אלא שבכל פעם שהוא וחברתו החדשה מגיעים למצבים אינטימיים, רוחה חסרת המנוח של נינה שבה לרדוף אותם בדיוק כשהכי פחות מתאים להיזכר בקיומה.

יום חמישי 10.12, 19:30 – 21:10 | אולם 2
יום ראשון 20.12 | 19:30 – 21:15 | הרצליה 1

תוכנית האנימציה

phantom-boy

פאנטום בוי

בנוסף לסרט הפתיחה, יתקיים שיתוף פעולה רחב היקף עם המכללה הישראלית לאנימציה. זה אומר פאנלים, אירועים והקרנות לרוב, עם התמקדות בארבעה סרטים באורך מלא. מפסטיבל חיפה יגיעו שני סרטים, שונים מאוד זה מזה. הראשון הוא "פאנטום בוי" (Phantom Boy), שעופר סקר עבורנו, על ילד חולה שמפתח כוחות-על הקשורים ליכולתו לשלוט במצב של חוויה חוץ-גופית (יום שבת 12.12, 11:00 – 12:30 בסינמטק 2 ויום שני 21.12, 19:30 – 21:15 בסינמטק הרצליה). השני הוא "סיפורים מדהימים" (Extraordinary Tales), עיבוד של ראול גרסיה לחמישה סיפורים קצרים (ומדהימים) של אדגר אלן פו, עם קריינים מפתיעים. בעיניי זה יותר מבוא לכתביו של היוצר מאשר גרסאות מרעננות באמת, אבל אם מישהו רוצה למשל עדות לעד כמה מושפע החלק השני של ״קרימזון פיק״ מ״נפילת בית אשר״, הפרק הראשון מספק אותה לדעתי. אגב, גיירמו דל טורו הוא אחד הקריינים בסרט, הוא והמבטא המקסיקני הכבד שלו (יום שבת 12.12, 17:30 – 18:45 בסינמטק 2, ויום ראשון 20.12, 21:30 – 23:45 בסינמטק הרצליה)

מפסטיבל ירושלים (הקודם) מגיע סרט חדש באורך מלא מאת אמן העיפרון ביל פלימפטון, שנקרא ״בוגדים״ (Cheatin). הוא מספר על אישה המגלה כי בעלה האוהב למעשה בוגד בה באופן סדרתי, ונעזרת במכונה קסומה על-מנת להשתחל לגופן של המאהבות שלו (יום שישי 11.12, 20:00 – 21:20 בסינמטק 2, יום שבת 12.12, 15:30 – 16:50 בסינמטק 2, ויום רביעי 9.12, 17:00 – 18:20 בבית אריאלה). אחרון חביב ברשימה זו הוא ״עלילות באטלדום״ (Battledream Chronicle), הסרט שגילה לי את המדינה מרטיניק (בה מדברים צרפתית). העלילה מעידה על כך שמדובר ככל הנראה בסרט לילדים, על עולם בו כולם חיים במשחקי מחשב קטלניים, ושעת השיבוץ תומכת אף היא בתחושה לגבי קהל היעד של הסרט (יום שבת 12.12, 13:00 – 14:50 בסינמטק 2, ויום ראשון 13.12, 17:00 – 18:45 בבית אריאלה).

התוכנית התיעודית

the-visit

הביקור: מפגש עם חייזרים

עוד מסורת מתחדשת של השנים האחרונות היא סרטים דוקומנטריים בנושאים מדעיים, גיקיים או גם וגם. ההיי-לייט של המסגרת השנה הוא הסרט שמוקרן בה בבכורה ארצית, ששמו פחות או יותר מסביר אותו – ״שודדים! סיפורו של סרט המחווה הטוב ביותר אי פעם״ (Raiders!: The Story of the Greatest Fan Film Ever Made). כפי שניתן להבין, הסרט התיעודי מתחקה אחר גרסת מעריצים ל״שודדי התיבה האבודה״ של סטיבן ספילברג, אלא שמה שמגניב כאן הוא שלא מדובר בהרפתקה אחת מיני רבות שמספק לנו העידן הדיגיטלי, אלא במעריצים שהתאגדו כבר ב-1989 כדי ליצור את ״Raiders of the Lost Ark: The Adaptation״. יוצרי הסרט החלו ברימייק של שוט אחר שוט לסרט האהוב עליהם כשהיו בני 12, והשלימו את הפרויקט כעבור שנים ארוכות. נשמע כמו שילוב מרגש בין סינפיליה לנוסטלגיה.

שני הסרטים שמשלימים את התוכנית מגיעים אלינו מפסטיבלים אחרים. ״הביקור: מפגש עם חייזרים״ (The Visit: An Alien Encounter), לא הסרט של שיאמאלאן, השתתף השנה בפסטיבל דוקאביב והפך לאחד החביבים עליי מהיבול השנתי. כך שאני לגמרי שמח להמליץ עליו פעם נוספת, בהנחה שהרוב יחזור מההקרנה ויכעס עליי אבל יודעי-חן יודו לי על הסרט הלא-שגרתי הזה, הבודק איך הייתה מגיבה האנושות לבואם של חוצנים. לא בסקר משעשע עם אנשים אקראיים מהרחוב, אלא אם הגורמים האחראיים לכך באמת. באמת זהו מדע-בדיוני בצורתו הטהורה ביותר, משולב בעשייה קולנועית מעט נסיוניות ולגמרי סוחפת, שהופכת את המסע למסע תודעתי וגם חווייתי (יום רביעי 9.12, 19:30 – 21:00 בסינמטק 2,
יום שבת 12.12, 14:00 – 15:30 בסינמטק 1, ויום שני 14.12, 17:00 – 18:30 בבית אריאלה).

מפסטיבל פרינט סקרין יעלה ויבוא ״לאליס אכפת״ (Alice Cares), דוקו הולנדי על רובוטית חמודה שמטפלת בקשישים. הפעם מדובר במדע אמיתי, לא בדיוני, הבודק האם בינה מלאכותית יכולה להוות כבר היום תחליף (גם אם לא אידאלי) למצבים של בדידות או דימנציה בגיל השלישי (יום ראשון 13.12, 19:15 – 20:45 בסינמטק 2, יום שלישי 22.12, 19:30 – 21:00 בסינמטק הרצליה). יש לי הרגשה שזה יהיה הסרט החמודי של הצד הבינלאומי של הפסטיבל, כש״אבוללה״ בצד הישראלי.

התוספת המאוחרת של הפסטיבל הוא סרטו של אלכסנדר פיליפ, אורח הפסטיבל ושופט בתחרות הישראלית, שנדמה רלוונטי למדי לימינו למרות שנעשה ב-2010. אל דאגה, לא מדובר בנושא כבד, וגם הסרט עצמו מטפל בהכל בהרבה הומור. אני מדבר על ״העם נגד ג׳ורג׳ לוקאס״ (The People vs George Lucas), סרט דוקומנטרי העוקב אחר התפתחות שנאת המעריצים כלפי האיש שיצר את הסרטים האהובים עליהם, אך גם את תעשיית המרצ׳נדייז וההוצאות המחודשות והמיותרות, שלא לדבר על הטרילוגיה השנייה והמושמצת (יום שלישי 22.12, 21:15 – 23:00 | בסינמטק הרצליה)

תוכנית הקלאסיקות

dune

חולית – הגרסה המלאה

תחנה אחרונה במדריך הזה היא משבצת הסרטים הקלאסיים של הפסטיבל, אשר מונה הפעם שלושה סרטים. ״חולית״ (Dune), ספרו המכונן של פרנק הרברט, חוגג השנה חמישים. לטובת האירוע יוקרן העיבוד הקולנועי של אלחנדו חודורובסקי דייויד לינץ׳ ליצירה הספרותית, אבל לא בגרסת הבמאי וגם לא בזו המקוצצת שהוקרנה בבתי הקולנוע ב-1984. בפסטיבל אוטופיה השנה תזכו לראות את הגרסה המלאה ביותר הקיימת – זו שערך חובב מושבע של הסרט, המכונה Spicediver, לפני כשלוש שנים, מתוך שלל הגרסאות והתוספות הגנוזות שלהן. מעריצים מחשיבים את הגרסה הזו כנאמנה ביותר למקור, והתוצאה היא שלוש שעות של ״חולית״ שייתכן וטרם ראיתם (יום רביעי 9.12, 21:00 – 00:00 בבית אריאלה).

שני סרטים שלא חוגגים ימי הולדת עגולים ישלימו את הפסטיבל לשנה זו. האחד הוא ״מה קרה בגטקה?״ (Gattaca) של אנדרו ניקול מ-1997, עדיין אחד הסרטים היותר מהנים ומעוררי מחשבה בתחום החרוש למדי של מותחני מד״ב בנושאי גנטיקה כאלה ואחרים (יום שישי 11.12, 21:45 – 23:40 בבית אריאלה). האחר הוא ״הגוניס״ (The Goonies), סרט ההרפתקאות הפלאי משנת 1985, בבימויו של ריצ׳ארד דונר בהפקת ובכתיבת סטיבן ספילברג, על חבורת נערים המוצאת מפת אוצר ומחליטה ללכת בעקבותיה (יום שישי 11.12, 21:45 – 23:40 בבית אריאלה).

עד כאן התוכניה במלואה. אם שכחתי משהו, הכל הכל נמצא באתר פסטיבל אוטופיה 2015. בואו לתמוך בקולנוע ישראלי ועולמי פנטסטיים, אנחנו כמובן נהיה שם.

נספח – לו״ז הקרנות אוטופיה בהרצליה במלואו:

יום א' 20.12
19:30 נינה לנצח (אולם 1)
19:45 אינדקס אפס (אולם 2)
21:30 סיפורים מדהימים (אולם 1)
21:45 אביב (אולם 2)
יום ב' 21.12
19:30 פאנטום בוי (אולם 1)
19:45 טורבו קיד (אולם 2)
21:30 חדר מנוחה (אולם 1)
21:45 אינדקס אפס (אולם 2)
יום ג' 22.12
19:45 לאליס אכפת (אולם 2)
21:00 הלובסטר (אולם 1)
21:30 העם נגד ג'ורג' לוקאס (אולם 2)
יום ד׳ 23.12
21:00 – תיקון (אולם 1)

תגובות

  1. יובל אדר הגיב:

    "השדה" במקבץ הסרטים הקצרים הוא לא של זואי אבישר. זואי ביימה סרט מד"ב קצר אחר שנה שעברה שנשלח לפסטיבל אבל לא מוצג שם. כדאי לנסות לברר מי באמת ביים את "השדה" אבל בכך מקרה זואי מוסרת שזה מאוד מבדר אותה.

    1. אורון שמיר הגיב:

      מודה, מתקן, מתנצל ומעביר הלאה (העתקתי מאתר הפסטיבל)

  2. איריס הגיב:

    במקרה הרגע סיימתי לראות את "לילה טוב אמא". אחד הסרטים הקריפיים ביותר שראיתי. חזקים באווירה האירופאים האלה…

להגיב על אורון שמירלבטל

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.