• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

"יסמין הכחולה", סקירה

18 באוקטובר 2013 מאת עופר ליברגל

כבר אין טעם לצפות לעוד יצירת מופת, או משהו שמנסה להיות יצירת מופת, מוודי אלן. בעשור השמיני לחייו, האיש כבר לא מנסה להיות מעודכן בקולנוע עולמי חדשני או לגוון סגנונית בכל סרט, כפי שעשה מאמצע שנות השבעים עד לסוף שנות התשעים (ויש אנשים שימקמו את הירידה ביצירתו עוד קודם). ובקצב של סרט אחד לשנה, יצא לו בעשור האחרון לעשות לא מעט סרטים לא טובים. אבל כישרון, בניגוד לארנק, זה לא משהו שמאבדים. לקולנוע של וודי אלן יש עדיין מספר מעלות שלא ניתן לקחת ממנו: אינטליגנציה, אבחנות לגבי תכונות אנושיות, בניית סיטואציות טובה, ליהוק טוב שמעניק לשחקנים שלו לא פעם את התפקיד האולטימטיבי עבורם. בשנים האחרונות, דומה כי רוב סרטיו היותר טובים הם אלו בהם הוא פונה לכיוון יותר דרמטי מקומי (להוציא את "חצות בפריז" הקומי המוצלח). ההומור שלו מרגיש כבר כחזרה על דברים שעשה יותר טוב בעבר, אבל כבמאי דרמטי עדיין יש לו מה לומר על החיה הזו שהוא כל כך מתעב ומעריץ – בני אדם.

אלן מתחיל לעבוד על רבים מסרטיו מתוך סיטואציה אנושית: אדם שמבצע פשע ולומד להבין כי הוא לא יענש עליו; אדם הממשיך לאהוב אישה שעברה לאדם אחר וכו'. במקרה של "יסמין הכחולה" (Blue Jasmine) הוא עוסק באישה שהיה לה עושר רב והיא איבדה את הכל. הוא בורא גם מערכת יחסים מרכזית לסרט, בין האישה ואחותה, אשר חיה כל חייה חיים פשוטים של מעמד הביניים. רק לאחר מכן, הוא פונה לאפיין את הדמות הראשית שלו. אצל אלן, זה מתחיל ומסתיים בתכונות שליליות – הגיבורה שלו היא אנוכית, לא מודעת לעצמה, לא מודעת לסבלם של אחרים, משוכנעת כי היא מתנה ליתר האנושות, שקרנית, מניפולטיבית והיא אפילו לא שמה לב לשקרים שהיא מפזרת. הוא לא מתאמץ יותר מדי לברוא לה תכונות חיוביות, אלא פשוט מתבונן, בכתיבה שלו ובעבודה שלו עם שחקנים, בהתנהגות האנושית. בונה לה סיפור רקע. ההזדהות כבר מגיעה מקרב היכולת של אדם להזדהות עם כל אדם. תכונה אנושית שהסרטים של אלן בנויים עליה, גם אם אפילו אותה הוא מבקר.

התוצאה היא ש"יסמין הכחולה" הוא סרט שצובר כוח ככל שהוא מתקדם. הוא מתחיל, בצורה אלנית טיפוסית ולא ממש אפקטיבית, דרך הצגת דמותה של יסמין (קייט בלאנשט), שלא מפסיקה לדבר על עצמה ולא מבחינה כי אין מי שיקשיב. היא לא מודעת לאפשרות שיתכן והיא אינה מרכז העולם. מזה זמן רב היא חיה עם בעל עשיר, חברות עשירות וכל מנעמי החיים של שדרות פארק במנהטן. אולי היא ידעה כי משהו בעסקים של בעלה, או ביחסיו לנשים אחרות, לא תקין אבל היא לא הוציאה את האף שלה מכוסות השמפנייה וים התכשיטים בו היא חיה. עכשיו הבעל בכלא, הממשלה עיקלה את כל הרכוש והיא עוברת לחיות עם אחותה (סאלי הוקינס) בסן פרנסיסקו. לאחות שלה יש לא מעט בעיות בגידול ילדים, וצרות עם גברים בעיתיים אחרי שהיא איבדה, גם בגלל יסמין, את הגבר הטוב שהיה לה. אבל יסמין רק נופלת על אחותה על מנת לקבל עזרה, מבלי לחשוב שעזרה הדדית או תודה היא אופציה. לוקח זמן על מנת להתחיל לייצר הזדהות עם הדמות הראשית, אך הודות למשחק של בלאנשט, היא מצליחה לעניין מספיק עד לחצי השני של הסרט, בו היצירה מתרוממת ומגיעה לשיא שלה ממש בדקות הסיום.

אלן מכיר היטב את החברה הגבוהה של ניו יורק – הוא חלק ממנה. אולי לכן הוא בז לה ועושה סאטירה עדינה אך מעליבה על אורח החיים שלה. נשים כמו יסמין הוא מכיר היטב, והוא רואה בהן כל פגם. הוא מעריץ במידה רבה את האנשים הפשוטים שגרים בשכונות פשוטות, בין היתר כי הוא יודע שהוא לא יכול לחיות כמוהם. אבל הוא לא ממש מבין את עולמם. בכל זאת, ב"יסמין הכחולה" הוא מנסה לתאר גם את חייהם של בני מעמד הביניים דרך דמותה של ג'ינגר, האחות, וגם עם חלק מן הסצנות עימה נראות מסבירניות מדי, בסופו של דבר הוא עושה עבודה טובה בבניית דרמה הדרגתית, בה למספר דמויות יש יותר מרובד אחד. חוץ מן הדמות הראשית. "יסמין הכחולה" מציג אולי את כמות הדמויות החיוביות הגדולה ביותר בסרטיו של אלן, אולי בגלל שאלן תמיד העריך נשים יותר מגברים, כי הוא יודע שגברים הם חלאות, אבל לגבי נשים עדיין יש לו תקווה.

הסרט נע בין שני צירי זמן – הווה בסן פרנסיסקו, בו יסמין חיה אחרי הנפילה, ועבר בניו יורק. סן פרנסיסקו מלאה בכאב, אנושיות, טוב לב ואכזבה. ניו יורק היא כולה זיוף ושקרים. שתי הערים הם ערגה לשילוב לא קיים בין עושר לאותנטיות, לחיים בהם אחרי שעובדים קשה ובצורה הוגנת אפשר להתעשר – החלום האמריקאי. המציאות האמריקאית על פי אלן שונה: רמאים יכולים להתעשר ולגנוב את כספם של האנשים שעובדים קשה כל החיים על מנת לזכות בהזדמנות. גם פרץ מקרי של מזל לא יוציא את המעמד הבינוני-נמוך מן המרקם הזה. בכך, אלן מתעסק באופן נדיר לא רק בדילמה מוסרית או מצב כלל אנושי, אלא בפוליטיקה קונקרטית ואקטואלית – זהו סרט נגד ה"אחוז אחד" השולט בהון בארה"ב. הצרה היא שהאחוז האחד העשיר הוא אולי החלק היחיד בציבור האמריקאי שעדיין באמת מעריץ את אלן – אך הסרט לא יהיה מה שיגרום להם לחפש את מלוא המשמעות אצל אלן, או לחשוב מחדש על חייהם עקב הצפייה בו.

מבחינה קולנועית, הסרט של אלן עובד בזכות השחקנים שלו, בעיקר שתי השחקניות הראשיות, המוזכרות כאופציה לזכייה בפרסים רבים בעונת הפרסים הבאה לעברנו לטובה. לצידן, בתפקידים קטנים שמאפשרים להם להפגין את כישורי המשחק שלהם, בולטים אלק בולדווין ואנדרו דייס קליי. כמעט ללא יוצא מן הכלל, אלן ומהלהקת הקבועה שלו ג'ולייט טיילור מתאימים לכל שחקן בדיוק את התפקיד המתאים שלו. לצערי, היוצא מן הכלל הוא לואי סי.קיי (המבריק בסדרה שלו ובסטנדאפ), שכנראה לא ממש מסוגל לגלם לא את עצמו ולכן גם לא את הדמות אותה הוא מגלם לכמה סצנות בסרט זה.

בשורה התתתונה, "יסמין הכחולה" הוא סרט לא אחיד ברמתו, אבל סרט חכם במהלך שהוא מבצע וסרט שמצליח לרגש בדרמה שלו, גם אם מהלכי העלילה שלו צפויים. אלן משתמש בטריקים ישנים – כגון אובססיה של הגיבורה לשיר מוכר שהתנגן שעה שפגשה את בעלה – אבל הטריקים הללו עובדים. וודי אלן יצר סרט שיקסום לאוהביו, גם אם הוא רחוק משיאיו. באותה מידה, מי שמעולם לא התחבר לסגנון של אלן לא יאהב גם את סרטו החדש.

Blue_Jasmine3

תגובות

  1. אלישבע נחמיה הגיב:

    מאמר מעולה!!! הסרט – פחות…

  2. אסף הגיב:

    זה הסרט הכי טוב שלו בשנים האחרונות, ואולי גם בכלל

  3. דנה הגיב:

    -ספוילר-
    סרט מעולה. וודי אלן טיפוסי אך רגוע יותר מבחינת הקצב התזזיתי ופרנואידי שאיפיין את סרטיו בעבר ולכן כפי שנאמר הטוב ביותר שלו. לכתוב הסקירה למעלה מעט יותר ריכוז עובדה חשובה- בעלה לשעבר איננו בכלא אלא התאבד בכלא…
    .

    1. לגבי פרט העלילה שהערת עליו – היה פה ניסיון למנוע ספוילר מהקוראים, קשה מאוד שלא להבין את הפרט הזה במהלך הצפייה… לכן סימנתי ספוילר בהודעתך.

  4. ישראל וינקלר הגיב:

    הציפיות היו גבוהות ולכן האכזבה. ההקבלה לטנסי וויליאמס ב'חשמלית ושמה תשוקה' היא בולטת וההכחשה של וודי אלן לכך היא מוזרה. למרות המשחק הטוב קשה להזדהות עם גיבורת הסרט (עם אחותה דווקא כן). בהחלט משחק טוב של חלק מהשחקנים (לא אלק בולדווין) ובעיקר עלילה צפויה מידי.
    שווה צפייה אבל בהחלט לא חובה.

  5. דניאלה הגיב:

    הסרט יסמין כחול של וודי אלן הוא חזק מאד בעיקר למי שפעם חי את החיים הקשים ואז עבר טרנפורמציה עקב שינוי במעמדו החברתי וכלכלי. אפילו אם הגיבורה היתה פחות אנוכית היינו רועדים בעצב בסנות של הנפילה שלה והמעבר לחוסר שפיות וטראכדיה.

  6. דניאל הגיב:

    אני חושבת שזה סרט מבריק וחד מאוד מבחינה פסיכולוגית, הוא רומז לנו בעדינות על נקודת הפתיחה של שתי האחיות, ומספר טרגדיה על אישה שבורה וחסרת עצמי, שמעולם לא קיבלה אהבה, אלא הייתה מושא להערצה נרקיסיטית כל חייה. טרגדיה עצובה ויפה

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.