שנת 2012: סיכום מחצית

סיכומי שנה זה כיף. למעשה, זה כל כך כיף שאני לא מוצא לנכון לחכות שהשנה אשכרה תסתיים בשביל לעשות אחד. אי לכך אני מציע עכשיו, כשהחצי מאחורינו, לעשות איזה פסק זמן ולהביט אחורה על מה שקרה עד כה, לנקות את השטח, ולקום רעננים אל עבר חלקה המשמעותי יותר של שנת 2012.

אם זכרוני אינו מטעה אותי, הסרט הראשון מ2012 שיצא לקולנועים בארץ היה "בגידה כפולה" של סודרברג. מאז יצא לי לראות מעל 40 סרטים שבכורתם העולמית הייתה השנה (כולל כמה מסרטי האקדמיה הישראלית לקולנוע). כמובן שהתותח הכבד ביותר של סרטי הקיץ עוד לפנינו שלא נדבר על כל סרטי האוסקרים שאת זהותם איננו יודעים ועדיין מחכים להתגלות, ובכל זאת קרו לא מעט דברים לאחרונה. למשל, הסרט השלישי הכי ריווחי של כל הזמנים, הכישלון הכי גדול של אולפני דיסני אי פעם, שלאגר צרפתי שהפתיע אפילו את הסבתות של קולנוע לב, ועוד הבטחות ואכזבות מכל הבא ליד.

אז עכשיו כשמחציתה הראשונה של 2012 היא זכרון קרוב, בואו נעצור רגע ונבדוק מה היו האירועים הבולטים של חלקה הראשון של השנה.
ואפילו בלי מילה אחת על שווארמה.

הסרט שאני הכי מצטער שפספסתי מ2012:
אני מניח שאני לא היחיד שחשב ש"פרוג'קט איקס" (Project X) נראה כמו עוד קומדיית נעורים אמריקנית מטופשת ונטולת סיבה. ועוד כל הקטע של הfound-footage כבר מזמן לא בא טוב. אבל אז אורון חזר מההקרנה עם לא מעט שבחים, ואז פרסי הקולנוע של MTV הזכירו את הסרט קצת יותר ממה שחשבתי שיקרה. אז  אולי באמת היה פה משהו ששווה לשים לב אליו…

האקשן הכי טוב עד כה:
אם יוני היה נגמר לפני שבוע הייתי כותב ש"הנוקמים" זוכה בקלות בתואר האקשן של השנה. הבעיה היא שבשבוע שעבר באירוע הקדמה לפסטיבל ירושלים הוקרן לנו הסרט האינדונזי "פשיטה" (The Raid) שכל מי שיש לו אינטרנט כבר הספיק לשמוע עליו בקונסטלציה כזאת או אחרת. "פשיטה", שכאמור יוקרן בפסטיבל ירושלים והוא בכלל מ2011, טומן בחובו את סצנות האקשן / מכות / יריות / אלימות / קונג-פו / אנשים-שוברים-את-העצמות-שלהם-ושל-אחרים-על-כל-מה-שבסביבה הכי מפוארות שנתקלתי בהן. זה הזכיר לי את הצפייה הראשונה שלי ב"מטריקס". לא משנה שכל מה שלא קשור בסרט לכוראוגרפיית מכות הוא די מטופש, מכיוון ש85 אחוז מהסרט (לפחות) הוא עולם שלם של כאב. כאב פוטוגני ומסעיר כל כך, שהנאתי גרמה לי להרגיש מאוד לא נעים באיזשהו שלב…

הסרט הכי לא מוערך עד כה:
פברואר הוא סוג של בית קברות לסרטים. זו מין תקופה אפלה מאוד בין סרטי האוסקר לסרטי הקיץ, אליה נשלחים לגלות כל מיני סרטים שהאולפנים לא מאמינים בהם. ורוב הזמן די בצדק. לכן היה מאוד מפתיע לגלות שם את "שטח פראי" (The Grey) של ג'ו קרנהן, המספר על חבורת גברים ניצולי התרסקות מטוס, הנאלצים לשרוד מול לקהת זאבים אכזרית במיוחד. הסרט הזה עדיין נמצא ברשימת הטובים ביותר של 2012 (רשימה מפורטת יותר בהמשך, כמובן) ואפילו ליאם ניסן לא הצליח להרוס את זה. יופי של מתח, יופי של תסריט ויופי של אפקטים.
(כקונטרה: זו הסקירה הפחות נלהבת של אורון)

ההצלחה הכי תמוהה עד כה, וסביר שגם בהמשך:
למה דווקא "מחוברים לחיים" (Intouchables) הוא אחד הסרטים הכי מצליחים בארץ השנה? זה לא שאני לא מבין את החיבה אליו, להפך. על אף דעתי השלילית לגבי השטות הזו, ברור לי לחלוטין למה רוב האנשים שאני מכיר נהנו ממנו מאוד. הוא נעים (מדי), חמוד (מדי), קל לעיכול (מדי), צבעוני (מדי) ונשכח במהירות (נחשו לבד). אבל יש כל כך הרבה סרטים כאלה כל שנה. מה הפך את קומדיית ה"איזה כיף לי אני נכה, איזה כיף לי אני עני" לשלאגר כל כך משוגע? אין לי פתרון לזה. אני מניח שאפקט הפה-לאוזן עבד היטב. מעבר לזה, אני עומד נדהם.

הכישלון הכי תמוה עד כה:
אני לא אומר ש"ג'ון קרטר" (John Carter) הוא סרט נורא טוב. הוא לא. זה לא שהוא גרוע בצורה יוצאת דופן, אבל הוא בהחלט לא מצטיין בשום דבר. יש לו תסריט שבנוי מוזר וליהוק עצלני שלא תורם לכלום. אבל מכאן ללהפוך לכישלון הכי גדול של דיסני אי פעם הדרך ארוכה. אולי הוא יצא לפני שהקהל האמריקני הספיק להתחמם עם מאסת סרטי הקיץ שעוד תבוא. אולי מלכתחילה את אף אחד זה לא עניין. אולי הסרט הזה יהפוך בעוד כמה שנים לסרט קאלט בסגנון "הווארד הברווז". אולי לא. דברו אתי ב2032.
(הסקירה של אורון)

הריב הכי גדול עד כה על סרט נורא זניח:
הנה לכם קצת על מאחורי הקלעים של "סריטה": אני אהבתי את "משחקי הרעב" (The Hunger Games). אורון, לעומתי, חשב שזו סיבה מספיק טובה לתהות האם הקיום בעולמינו שמוציא סרטים כאלו שווה את זה. אורון העלה את מחשבותיו על המקלדת באופן שגרם לי לזוע באי נוחות ואווירה שלילית משהו נחה על משרדי "סריטה" הוירטואליים באותו שבוע. התגברנו על זה, אם מישהו מכם דואג.
אבל לא רק אצלנו "משחקי הרעב" גרם לויכוחים קשים. נדמה היה שכל אוכלוסיית צופי הקולנוע תפסה לעצמה צד בויכוח האם הסרט הוא טוב או רע וכל טיעון הפך לקיצוני יותר מקודמו עד שנדמה היה שמדובר באירוע קולנועי חשוב. אבל הוא לא. אלוהים אדירים, כמה שהוא לא.
כאשר ויכוחים קשים ומחנות תאבי קרב נוצרים בעקבות סרטים כמו "אוואטר" או "האביר האפל" זה מעיד משהו על חשיבות הסרט. במקרה שלנו, בראייה לאחור קשה להיזכר למה כל כך התעסקנו ב"משחקי הרעב". כנראה שלא היה לנו הרבה על מה לדבר. מזל שאז הגיע "רחוב ג'אמפ 21" וקירב שוב את לבבותינו. מה שמזכיר לי…

הסרט הכי מצחיק עד כה:
אני מניח שאף אחד לא ציפה ש"רחוב ג'אמפ 21" יהיה כל כך מצחיק. אף אחד לא ידע שצ'אנינג טייטום יכול להיות כל כך נהדר. אף אחד לא האמין שבקומדיית אקשן אמריקנית הדמות הכי גברית תקיא על מישהו, ודמות אחרת תופרד מאיבר מינה. אף אחד לא האמין שרימייק לסדרה מהאייטיז יכולה להיות כל כך מודעת וכל כך חריפה.
טוב, אולי כן היו אנשים שידעו כל אלה. אני לא חלק מהם. על אף הביקורות הטובות בקטע מחשיד שהסרט קיבל בארצות הברית ורף הציפיות שעלה במפתיע, עדיין הסרט לא אכזב. מעטים הסרטים מ2012 שמצדיקים צפייה נוספת. "רחוב ג'אמפ 21" לגמרי שם.

התלת מימד הכי טוב עד כה:
אני רוצה לכתוב "פרומתאוס" כי הוא באמת נראה מדהים, אבל בהרגשתי התלת-מימד שלו לא הוסיף יותר מדי. אז אני הולך על "זעם הטיטאנים" (Wrath of the Titans) כי דווקא שם, התלת מימד היה כל כך מרשים שהוא הציל את הסרט מלהיות משהו שנמחק מהזיכרון תוך כדי צפייה. כזכור, הייתה לי חיבה אל הסרט, והרבה בזכות כמה רגעי אקשן משולשי מימדים שבאמת נראו בן-זונה.
התלת-מימד הכי גרוע, אגב, מגיע בהליכה ל"הנוקמים". איזה מפח נפש זה היה.

הכי "לא אכפת לי מה אתם חושבים עלי, אני נהניתי מזה" עד כה:
גם פה "פרומתאוס" לוקח את המקום השני, כי הסרט שהכי נהניתי ממנו על אף כמויות הרפש שנשפכו עליו מכל פינה הוא בלי שום ספק "באטלשיפ" (Battleships), טמטום החייזרים המשמח הזה עם ריהאנה וחבורה גריאטרית במיוחד של ותיקי חיל הים. עברו חודשיים מאז צפיתי בו ואני עדיין דובק בעמדתי: אחד הסרטים היותר כיפיים ומהנים של 2012 בקלות.

הכי אובר-הייפ עד כה:
גם אחרי שיצא וזכה לתגובות נלהבות יחסית, אני עדיין אדיש במקרה הטוב ל"בקתת הפחד" (Cabin in the Woods), סרט שעל הנייר הייתי ממש אמור ליהנות ממנו. זה לא קרה. ואם יש לכם זיכרון לטווח קצר, אתם ודאי זוכרים שאהבתי את "באטלשיפ" (נשבע לכם. זה כתוב ממש בפסקה פה למעלה), ככה שקשה להגיד שאני הקהל הכי קשה בעולם. "בקתת הפחד" הוא סרט מאכזב כמעט בכל נקודה בו וזה מחריף כאשר חושבים על כמה דברים טובים יכלו לצאת מהסיפור הזה. הסקירה של אורון תומכת בדעתי.
מקום שני: Iron Sky, קומדיית הנאצים מהחלל.

התסריט הכי גרוע עד כה:
מעבר לחוסר העקביות בעלילה (שמתחילה עם גיבורה אחת, נוטשת אותה לאנחות כנראה בגלל חוסר עניין ועוברת לגיבור אחר), מעבר לפרולוג נורא, מעבר לסיפור האהבה הכי לא קיים בהיסטוריה של הקולנוע המודרני, מעבר לכל אלו – "צללים אפלים" (Dark Shadows) הוא אוסף סצנות לא קשורות זו לזו, שמאוכלסות על ידי דמויות ללא שום המשכיות בהתנהלותן, והליכה במעגלים, עד שכבר אי אפשר להכיל את זה.
אז כן, היו סרטים גרועים יותר ממנו. אני אפילו יכול להתייחס אליו כ"סביר", בעיקר בזכות ג'וני דפ ועיצוב אומנותי מאוד מרשים. אבל כולנו יודעים שאם מישהו היה טורח לכתוב את הסרט הזה הוא היה עלול להשתדרג פלאים.

הסרט הכי מפתיע עד כה:
אז כבר התייחסתי ל"רחוב ג'אמפ 21" ו"שטח פראי"; ו"רוצה אותך במקום" (You Instead) הוא טכנית של 2011, אז אני נותן את תואר הסרט הכי מפתיע ל"נעולים" (Lockout).
בהיחשפות ראשונית לסינופסיס של הסרט הייתה הרגשה קלה שמישהו איבד את זה לגמרי או שמא בעקבות איזושהי טעות בירוקרטית שני תסריטים ("תסריטים" אולי זו מילה גדולה מדי) הותכו לאחד. או ששני סרטים נפלו לאותו מחשב עריכה שהשתגע ושידך אותם ביחד. אבל אני חושב שהמופרכות הזאת עבדה טוב ל"נעולים" מכיוון שהקהל הסביר בא בידיעה שהסרט הזה לא הולך להיות "שובו של הנוסע השמיני" אלא יותר בכיוון של "משאיות בחלל", משהו בו שחרר. לכן סצנות מטופשות באופן בלתי סביר שכוללת דברים כמו נחיתה עם מצנח מהחלל על כביש ראשי ריק שעשוי מCGI עברה טוב.
מעבר לזה שגיא פירס עושה ג'ון מקליין לא רע, וג'וזף גילגון הוא בינתיים הרשע הכי טוב של 2012 (לטיפולך, טום הארדי), האקשנון הצרפתי הזה היה אחלה כיף. ובשני מימדים, ברוך השם.

"תזכירו לי מה בא אחרי 'ייפי קאיי יאי' שוב"? נעולים

הסרט הכי מאכזב עד כה:
ב2011 גאס ואן סאנט ביים את "חסר מנוחה" (Restless) שמשום מה יצא רע באופן בלתי נסלח. הוא נקבר והגיח חלוש ופגיע אי שם בתחילת 2012 בעיקר באתרי הורדות. על פניו זה הסרט המאכזב של השנה אבל טכנית אני מחשיב אותו כ2011. לכן אכזבת 2012 עד כה היא מפח הנפש שקרוי "פיראנה 3DD".
לא באמת, מה זה היה?

הכי "בבקשה תמשיך לעשות את מה שאתה עושה" עד כה:
אני לא נמנה על מעריציו האדוקים של ווס אנדרסון. אני אמנם חושב ש"משפחת טננבאום" הוא סמי יצירת מופת ול"עמוק במים" יש הרבה דברים שעובדים לטובתו, אבל שאר הסרטים שלו מעולם לא הקפיצו אותי מהתלהבות.
אנדרסון, אחד הבמאים הבודדים בעולם שאפשר לזהות את סגנונו על ידי פריים בודד, הוציא השנה את "ממלכת אור הירח" (Moonrise Kingdom) שהקסים אותי במיוחד והזכיר לי שאולי אנדרסון לא מנצח בכל פעם, אבל כשהוא כן – הוא עושה את זה בגדול.

הכי "בשם כל הקדושים אנא ממך תפסיק לעשות את הדבר הזה שאתה עושה" עד כה:
טים ברטון. והכי מעייף להסביר שוב מה שכולם יודעים, אז נעבור הלאה.

הכוכב הכי מפתיע עד כה:
אם הייתם שואלים אותי מה דעתי על צ'אנינג טייטום לפני חצי שנה, סביר שהיה לוקח לי זמן להזכר מי זה, מתבלבל בינו לבין סם וורת'ינגטון ואז שואל אתכם אם זה הבחור פרווה הזה עם הצוואר הלא פרופורציונלי. אבל אז טייטום החליט שנמאס לו ממה שאני חושב עליו, חתם על "רחוב ג'אמפ 21" ועשה מהסרט הזה שלו. בין היתר הוא הספיק לחטוף מכות (ואפילו קצת לרגש לקראת הסוף) ב"בגידה כפולה", לגרום לכל מיני נשים לאבד את דעתן ב"אל תשכח" (שלא ראיתי), ולגרום לשאר הנשים לאבד את מכנסיהן בטריילר ל"מג'יק מייק" (סודרברג כבר הספיק לנכס אותו לעוד סרט ב2013).
חציה הראשון של 2012 שייך לטייטום. בקלות.

הדמות הטובה ביותר עד כה:
מה היו הסיכויים של הענק הירוק לצאת מנצח מ"הנוקמים" (The Avengers)? לא המון.
שני הסרטים הקודמים שעשו לו זכו לתגובות צוננות במקרה הטוב, אין לו את היכולת הוורבלית של איירון מן, את הטורסו של ת'ור או את הסנטר של קפטן אמריקה. יש לו רק זעם ואפקטים ממוחשבים. זה לא הרבה כנקודת פתיחה.
ועם זאת, הדבר שהכי מתקרב לקונצנזוס ב"הנוקמים" הוא החיבה שרחשנו לברוס באנר לכל אורך הסרט גם כאשר היה מארק רופאלו וגם כשהיה מפלצת ירוקה. יש לו שניים מהרגעים הכי מצחיקים בסרט וקשה לדמיין את כל האופרציה בלעדיו. משהו שאני לא יכול להגיד על הוק-איי או ת'ור.

הרגע הכי טוב בסרט עד כה:
בין הקליימקס המגניב של "בגידה כפולה" (Haywire), העיניים המנצנצות של הזאבים מ"שטח פראי", השיר המעולה שסוגר את "מראה מראה" (Mirror Mirror) והרגע המבריק עם הילדות היפניות ב"בקתת הפחד" – הכאפה המוצדקת שחוטף ג'ון קרטר אחרי שהוביל את צבא הלוחמים שלו למקום הלא נכון, היא ללא ספק הרגע הכי מפתיע, מצחיק וראוי של השנה עד כה.

הסרטים שסביר שנזכור בעוד שנה מעכשיו:
כן… זה לגמרי נשאר ריק בינתיים.

התפקיד הכי טוב בסרט רע עד כה:
דילמה. יש פה עניין של מידתיות. מצד אחד ג'וני דפ של "צללים אפלים" טוב יותר מטום הארדי של "זאת מלחמה" (This Means War), אבל "זאת מלחמה" מחורבן הרבה יותר מ"צללים אפלים".
זה אולי נראה כמו שאלה בפסיכומטרי, אבל זו לא. אז הבחירה היא שלכם: תפקיד לא רע בזוועת עולם (הארדי) או תפקיד מעולה בסתם סרט מבאס (דפ). אני זורם עם שניהם.

הכי "זאת לא אשמתך" עד כה:
שני סרטים עם פרופיל גבוה ותקציב בהתאם, שניים מהסרטים הכי נקטלים של השנה, ולשניהם מכנה משותף בולט אחד: טיילור קיץ'.
זו הייתה אמורה להיות  שנת הפריצה של קיץ' עם "ג'ון קרטר" ו"באטלשיפ" אבל לצערו הוא נפל על שניים מהמושמצים ביותר. והקטע הכי מתסכל שזה לא באמת באשמתו. כלומר, קיץ' לא שחקן גדול במיוחד, למעשה הוא לא "במיוחד" בשום אספקט, אבל הוא עושה את העבודה. גם אלו ששונאים את הסרטים הנ"ל לא מפנים אצבע מאשימה אליו.
כולנו מקווים שהוא ימצא איזה פרויקט שגם אם לא יתברג לשוברי הקופות של כל הזמנים, לפחות יכסה על ההוצאות שלו. או לפחות ישיג ממוצע ביקורת של מעל 52 ב"רוטן טומייטוס".

"תעשי עוד פעם ריפרש לדף. אולי הביקורת מ"סריטה" תכנס לשקלול". באטלשיפ

ההופעה הטובה ביותר עד כה:
בואו נודה באמת, אף אחד לא יתקרב למה ששון פן עושה ב"זה בוודאי המקום" (This Must be the Place). אבל אני מתחכם ואומר לכם כזה דבר – הבכורה של סרטו של פאולו סורנטינו הייתה בפסטיבל קאן 2011. אז בואו נעמיד פנים לרגע קל שזה סרט משנה שעברה. אי לכך ובהתאם לזאת, אני נותן ציון לשבח מטעמי האישי למיכאל הנגבי שהיה פשוט אדיר ב"חתולים על סירת פדלים", לרותם קינן של "ההתחלפות", ולג'וש ברולין שעשה טומי לי ג'ונס כל כך טוב ב"גברים בשחור 3" שלרגעים שכחת שזה לא אותו שחקן.
עם זאת, את תואר ההופעה הטובה ביותר בחצי הראשון של 2012 אני מעניק ללא כחל וסרק למגי סמית' על תפקיד המשנה שלה בסרט הלא מזיק "מלון מריגולד האקזוטי" (The Best Exotic Marigold Hotel). אם הייתי בלוגר אמריקני לא הייתי נח עד שהאישה הזו לא תקבל מועמדות לאוסקר. זה כנראה לא יקרה וסמית' תסתפק במועמדות לאמי על "Downton Abbey", אבל אין ספק בליבי שמגיעה לה.

הסרטים הכי טובים מ2011 שהגיעו אלינו אחרי ינואר:
5. "סערת רוחות" (Take Shelter)
4. "סוף שבוע" (Weekend)
3. "טירנוזאור" (Tyrannosaur)
2. "פרידה" (A Separation)
1. "הארטיסט" (The Artist)

הסרט הכי גרוע עד כה:
מקום שלישי: הקולנוע הישראלי של תחילת 2012.
מקום שני: "פיראנה 3DD"
מקום ראשון: באמת שלא שנאתי אף סרט השנה כמו ששנאתי באופן בלתי פרופורציונאלי או רציונאלי את "זאת מלחמה". לא ברור למה, אבל ככה זה קרה. אני חוטף התקפי חום כשאני חושב על השטות הזאת, וכמה שהיא מעליבה וצפויה ושמרנית ועשויה מתחת לכל ביקורת. אני בז לכל מי שקשור בסרט הזה והעובדה שטום הארדי לקח בזה חלק היא משהו שאני עובד מאוד קשה בשביל להדחיק. לפעמים זה עובד, לפעמים זה לא.
רע רע רע. רע.

אבל אני חייב שנייה להרחיב על עניין הקולנוע הישראלי לפני שנגיע לסרטים הטובים ביותר של מחציתה הראשונה של 2012.
לפי הספירה שלי, מינואר יצאו לקולנועים ולהקרנות סינמטקיות כ-14 סרטי קולנוע ישראלים. חלקם כבר היו חלק מאופיר 2011 ("אורחים לרגע", "הנותנת", "אודם", "סרק סרק", "רסיסי אהבה", "נמס בגשם" ו"חתולים על סירת פדלים"). כל השאר – מלבד "אמא של ולנטינה" שהיה מועמד לשני אופירים עוד ב2008 ו"אנחנו לא לבד" שויתר על ההשתתפות השנה – ינסו את מזלם באופיר הקרוב.
מתוך אותם 14 סרטים טרם ראיתי ארבעה: "העולם מצחיק", "אודם", "סרק סרק" ו"אמא של ולנטינה" ולכן אני לא יכול להתייחס אליהם בדברי הבאים לטובה או לשלילה, אז קחו בחשבון.
האמת היא שכשמביטים על רשימת הסרטים שיצאו עד עכשיו ב2012 מתקבלת תמונה עגומה למדי. אני לא מדבר על הצלחה בקופות כי זה ממש לא מעניין אותי. בעיני מעבר ל"ההתחלפות" המפואר, "הנותנת" המעניין ו"אורחים לרגע" החמוד, הקולנוע הישראלי לא מתפקד, בטח שלא בהשוואה ל2009 או 2011.
שבעת הסרטים שראיתי מעבר לשלושת אלו נעים בין הסביר לקטסטרופלי, וכל זה בעיקר – אבל לא רק – בגלל כתיבה. גם כשהרמה הטכנית טובה (וזה לא בהכרח נכון לכל הרשימה), השחקנים עושים עבודה ראויה והבמאים, העורכים והצלמים באמת משתדלים, התסריטים במצב נוראי. אני לא בטוח אם זה פשוט סתם תקופה חלשה, ואין לי את הידע או את החוצפה להרים אצבע מאשימה לאף אחד, אבל חייבים להודות שמשהו לא מתקתק נכון.
כרגע "ההתחלפות" הוא עלה התאנה של הקולנוע הישראלי השנה, ועם הדברים הטובים שאני שומע על "העולם מצחיק" כנראה שגם בו אפשר להתגאות. זה מספר זעום, במיוחד בשנים בהם כמעט 30 סרטים מתחרים על פרס הקולנוע המקומי. זה אולי היה לי פחות חריף לזעוק אילולא הייתי פוקד את הקרנות האקדמיה שמתקיימות בשלב זה ויודע שהמצב לא עומד להשתפר.
יוצרים, מנהלי קרנות, מפיקים ותומכים – אנא מכם. שימו דגש על התסריטים ואל תצאו לצלם כל כך מוקדם.
אוקי. הוצאנו את זה. אפשר להמשיך לחלק האחרון.

"אז תגיד, גם לך נדמה שהיה יותר אקשן  על הסט של נותנת?" ההתחלפות

הסרטים הכי טובים של 2012 עד כה:
5. "שטח פראי"
4. "הנוקמים"
3. "ההתחלפות" (אמנם הוקרן לראשונה בוונציה 2011, אבל לצרכינו הוא מהשנה)
2. "ממלכת אור הירח"
1. "זה בוודאי המקום" (כמו "ההתחלפות", רק עם קאן במקום וונציה)

למחמירים שבנינו "ממלכת אור הירח" הוא הסרט הכי טוב שבכורתו העולמית התקיימה ב2012. אני לא הייתי מתחייב שהוא ישמור על המעמד הזה כשהשנה תסתיים בעוד כשישה חודשים, אבל נכון לרגע זה אין לו הרבה מתחרים מהמחזור שלו.

אבל חלק הארי של 2012 עוד לפנינו. והדברים עומדים להשתנות…