קצת סדר בסרטים הישראלים הבאים עלינו לטובה
4 באוקטובר 2010 מאת אורון שמירברוכים הבאים לחודש אוקטובר, הסמן הרשמי לקיצו של הקיץ. בקרוב מאוד אעלה לאתר את סיכום הקיץ שלי, נקודת שפל נוספת ביחסיי המורכבים עם הוליווד. החודש הקרוב יסמל את המעבר מהעונה החמה אל עונת הבאזז. באמריקה ייצאו יותר ויותר סרטים שרוצים להיות מועמדים לאוסקר בכל מיני קטגוריות, עד סוף השנה האזרחית. אור, מומחה האוסקר הכי טוב שאני מכיר, יהיה כאן כדי לסקר את כל מה שצריך (הוא כבר התחיל לעשות זאת כאשר סיכם את פסטיבל חיפה). בינתיים, הנה מבט קדימה אל הסרטים הישראליים הבולטים שעומדים לצאת אף הם בעונתם הקבועה, מיד לאחר פרסי אופיר. את השנה שהייתה בקולנוע הישראלי, שנת תש"ע כלומר, סיכמתי בבלוג הקודם שלי בעכבר קפה. אני מצאתי אותה מרתקת בעיקר מן הזווית של ריבוי הסרטים הז'אנריים, במדינה שכבר עשור מייצרת קולנוע מעולה אבל תקועה בשתיים ורבע תבניות עלילתיות. אז בתוספת איחול לשנה טובה אף יותר, בתחום זה וברבים אחרים, הנה הסרטים שעומדים לשטוף את מסכינו בחודשים הקרובים:
קודם כל, ראוי להזכיר שסרט השנה שלי בקטגוריה הישראלית, הלא הוא "הדקדוק הפנימי", מוקרן כעת בבתי הקולנוע. אני שב וממליץ. אך מה באשר לסרט שניצח אותו באופירים, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"? המגיבים העלו טענות לפיהם הוא לא הוקרן בשום מקום ולכן לא כשיר לייצג את ישראל בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה בטקס האוסקר. יאיר רוה מרגיע. בנוסף, אני זוכר בודאות פרסום להקרנה אחת שלו סמוך לזכייה באופיר, כלומר מספר ימים אחריה. אי שם במגה-פלקס כלשהו. מאז, כנראה שהוחבא אך הוקרן באופן רשמי, לתקנון, מספיק פעמים כדי להיות מתחרה מן המניין וגם כדי לא לפגוע בעלייה הרשמית שלו לאקרנים בסוף השבוע הזה, ה-7.10. בקיצור, נדמה ש(כרגע) אין מה לדאוג. לצערי הרב טרם צפיתי בסרט בהקרנות מוקדמות, אשלים את החסר כאשר יעלה למסכים ביום חמישי. אם מישהו רוצה להתחיל להתדיין עליו כבר מעכשיו, זה לגמרי בסדר מצידי. רק תודיעו אם אתם מספיילרים. וקבלו קדימון:
יום חמישי הבא שלאחר מכן, ה-14.10, הוא תאריך עלייתו לאקרנים של "המדריך למהפכה". את סרטם של דורון צברי ואורי ענבר, שעד היום חלוקות הדעות לגביי מגדרו הקולנועי, ראיתי בפסטיבל ירושלים. הנה מה שחשבתי עליו אז. בגדול, יש לי שני דברים נוספים להגיד/לחדד. קודם כל, זה ממש ממש לא משנה עם הסרט תיעודי, עלילתי, או "ואלס עם באשיר". זאת אומרת, למי אכפת מההגדרות היבשות והפקידותיות האלה? השאלה היא רק האם ולמי כדי לצפות בו. וכאן בדיוק אני בולם את הפה, ושמח לתת לסרט לרוץ חופשי ולכבוש אולם אחר אולם. אין לי ספק שקהל גדול עד עצום יפיק הנאה רבה מן המסע של צברי לביצוע רפורמה ברשות השידור. אך לצערי, אני אמשיך לעמוד בצד, מחמיא על האלמנטים שיש להחמיא להם ובעיקר על התעוזה, אבל לא משתתף בהילולה הזו. גם ל"מדריך" יש קדימון זה מכבר:
וכעת לסרטים שעתידים לצאת בזמן הקרוב, אך חפים מתאריכים ספציפיים. הראשון הוא הזוכה הטרי של פסטיבל חיפה, "מבול". הנה כל הזוכים והנה ההפתעה הכי נעימה עבורי – "אף פעם לא מאוחר מדי", הסרט הראשון אי פעם שהשקעתי בהפקתו (יחד עם עוד מלא גולשים אקראיים, אבל תנו לי ליהנות קצת), זכה בפרס אשר יאפשר לו פוסט-פרודקשן ראוי. את "מבול" תפסתי די במקרה בטרום-בכורה בסינמטק הירושלמי לפני מספר שבועות. יש לי די הרבה מה להגיד על הסרט, אך אני מעדיף לשמור זאת למועד עלייתו. במקום לשבח לריק או לקטול לפני שאיש ראה. נכון למידע שבידי, הסרט אמור לצאת מתישהו בחורף המתקרב. בכל זאת אציין מראש שבזכותו זו שנה מעניינת בקולנוע הישראלי מכיוון שלפחות שלושה מהסרטים מתארים תהליך התבגרות של נער מנקודת מבטו ("פעם הייתי" ו-"הדקדוק הפנימי" הם השניים הנוספים). וקצת כמו ב"דקדוק", גם הילד בסרט "מבול" לא ממש מצליח לגדול ונוקט טקטיקות מיוחדות כדי לעשות כן. הנה הטריילר שלו, אשר חושף גם עבודת הצילום המרשימה וגם מעט מן המשחק המשובח של צוות השחקנים:
גם לסרטו החדש של דובר קוסאושווילי, "התגנבות יחידים", יש סוף-סוף קדימון (ותודה לסינמסקופ על שחשף אותו בפניי). שימו לב למוטיב החוזר (והדי חדש למיטב זכרוני) של שילוב קטעי ביקורת בתוך הסרטון. וזה במדינה שלמבקרים אסור לפרסם בה את דעתם על הסרט עד אחרי שעלה לאקרנים. גם את "התגנבות" ראיתי בפסטיבל ירושלים האחרון, וגם ממנו יצאתי מרוצה חלקית. אזכיר שאני חושב שכל סרט של דובר שווה צפייה (כן, גם זה שאתם חושבים עליו שאינו "חתונה מאוחרת") ולו רק בזכות העובדה שלפחות יהיה מעניין, שונה, אחר. הבקרוב מבטיח, באופן סימבולי שכזה, שהסרט יפציע "בקרוב" בבתי הקולנוע. מעולם לא הבנתי את תקופת הזמן הזו. בכל מקרה, הנה הקדימון הטרי של "התגנבות", שמבטיח בדיוק את מה שהסרט מקיים – התעסקות במיתוס הצבא וסרטי הצבא הישראליים מנקודת מבט קוסאושווילית:
בערב הפתיחה של פסטיבל אייקון, נחשפתי לטיזר של סרט האימה הישראלי הראשון (אם לא מחשיבים את עבודותיו המאוחרות של מנחם גולן). לא, לא הטיזר שאיתו התמודד "כלבת" בתחרות הטריילרים לסרטים שאינם קיימים עדיין, אי שם בעבר הרחוק. הטיזר החדש (שאינני מוצא ברשת) כלל הבהלה אחת והבטחה אחת – בחנוכה הוא מגיע. האמת, אני סקרן לאללה. מישהו נכח בפאנל "כלבת" בפסטיבל אייקון ומעוניין לעדכן בתגובות מה הלך שם?
ראשית, "התגנבות יחידים" מיועד לצאת בתאריך (הסימבולי?) 4 בנובמבר.
פאנל "כלבת" כלל בעיקר סיפורים על הפקת הסרט בתקציב נמוך, ללא תמיכה מהקרנות עד שלב הפוסט-פורדקשן ולמרות זאת הצלחה בגיוס כוכבים רבים לסרט – יש בסרט -10 תפקידים ראשים,כולל דמות הרוצח שזוהת השחקן המגלם אותה נשמרה בסוד. יש גם מפורסמים בתפקידים קטנים יותר. אתגר נוסף שהבמאים לקחו על עצמם – צילום סרט אימה ביום. הוקרן גם קטע קטן מן הסרט – כיאיה לסרט שהמפגש בין הבמאים שלו התרחש כשאחד לימד את השני בקורס מבע קולנועי, עושה רושם כי הסרט מאוד מושקע ברמת המבע – לגבי השאר, נדע בחנוכה, אני מניח.
אני זוכר שקראתי את "שליחותו של המומנה על משאבי אנוש" לפני כמה שנים והיה לי מוזר עד כמה ספר של סופר מוערך (ובצדק) נראה כאילו הוא מעיוד בראש ובראשונה לעיבוד קולנועי. הסרט לא ממש את מלוא הפוטנציאל של הספר לדעתי – העיבוד מעט ישב מדי ולא הולך עד הסוף לכיוון האבסורדי -אבל הוא עדיין יחסית מותח ומהנה לכל אורכו, עם שחקנים טובים ובימוי יעיל. עדיין, עבורי הוא החלש מבין הסרטים שהתמדדו השנה בקטגוריות הסרט הטוב ביותר ב"אופיר" שאהוב עלי הוא בכלל "התגנבות יחידים".
אם כבר קולנוע ישראלי אז גם בנא מציג בסינמטק החל מהסופ"ש.
טוב מאוחר – יותר משנה חלפה מאז שבנא הוקרן בפסטיבל חיפה, אבל לפחות הוא מוצג בסופו של דבר (מה שאי אפשר לומר על "בדרך אל החתולים" למשל) ב"בנא" יש שחקנים מעולים וכמה רגעים מקסימים והשימוש שלו בשוטים ארוכים יפה, אך אני הרגשתי שהוא נוטה יותר מדי לקלישאות של סרטים אמנותיים. בכל מקרה, זו עוד יצירה שלוקחת את הקולנוע הישראלי לכיוון אחר ומגוון.
איפה מוצג הסרט מבול?
ככתוב, למבול אין תאריך יציאה, כך שהוא לא מוצג בשום מקום בינתיים… כאשר יהיה לו תאריך, אני מבטיח ליידע בבלוג. אתה מוזמן לעקוב אחר הפוסט הקבוע של ימי חמישי-שישי, אשר מבשרים את בוא הסרטים החדשים של סוף השבוע.