3 בנובמבר 2018 מאת אורון שמיר
שניים מהסרטים הישראליים היותר מעניינים שהוקרנו ועדיין מוקרנים השנה בבתי הקולנוע חולקים מספר קווי דמיון. את שניהם אפשר לקרוא כתיעוד או שימור של העבר הקולנועי של ישראל, דרך עשייה חדשה ויצירה צעירה. בשני המקרים מי שאחראי ישירות או בעקיפין הוא בית הספר ע״ש סם שפיגל בירושלים, העיר בה גם נחשפו לראשונה לקהל המקומי בפסטיבל הסרטים שהתקיים בקיץ. במקרה של ״Voice… להמשך קריאה
16 ביוני 2013 מאת פבלו אוטין
הקולנוע נולד קצר. מלומייר, סקלדנובסקי, מלייס, פורטר וגריפית ועד קיטון וצ'פלין, כולם חקרו את הפורמט הקצר ויצרו בתוכו. חלק מהיצירות הגדולות בתולדות הקולנוע הן קצרות: "הכלב האנדלוזי", "אפס בהתנהגות", "חופשה בכפר", "דם הבהמות", "המזח" ועוד. כך גם בקולנוע הישראלי. לכן שמחתי כאשר לכבוד פסטיבל סרטי הסטודנטים התבקשתי לאצור תכנית הקרנות שתסקור את ההתפתחות ההיסטורית של הקולנוע הקצר בישראל. בכלל, נראה… להמשך קריאה
שניים מהסרטים הישראליים היותר מעניינים שהוקרנו ועדיין מוקרנים השנה בבתי הקולנוע חולקים מספר קווי דמיון. את שניהם אפשר לקרוא כתיעוד או שימור של העבר הקולנועי של ישראל, דרך עשייה חדשה ויצירה צעירה. בשני המקרים מי שאחראי ישירות או בעקיפין הוא בית הספר ע״ש סם שפיגל בירושלים, העיר בה גם נחשפו לראשונה לקהל המקומי בפסטיבל הסרטים שהתקיים בקיץ. במקרה של ״Voice… להמשך קריאה
הקולנוע נולד קצר. מלומייר, סקלדנובסקי, מלייס, פורטר וגריפית ועד קיטון וצ'פלין, כולם חקרו את הפורמט הקצר ויצרו בתוכו. חלק מהיצירות הגדולות בתולדות הקולנוע הן קצרות: "הכלב האנדלוזי", "אפס בהתנהגות", "חופשה בכפר", "דם הבהמות", "המזח" ועוד. כך גם בקולנוע הישראלי. לכן שמחתי כאשר לכבוד פסטיבל סרטי הסטודנטים התבקשתי לאצור תכנית הקרנות שתסקור את ההתפתחות ההיסטורית של הקולנוע הקצר בישראל. בכלל, נראה…
תגובות אחרונות