21 בינואר 2024 מאת לירון סיני
היאבקות היא בידור אמנותי, מופע עם נראטיב ודמויות שמקבלות בו נתח מהותי ממה שמרכיב את הדבר עצמו. יש בו חשיבות לכישורי משחק ורטוריקה מעבר ליכולות הגופניות של מי שמבצעים אותו. אפשר לקרוא להם מתאבקים, אפשר באותה מידה כמעט לקרוא להם שחקנים, אולי רקדנים, בפעילות תחרותית אגרסיבית שמגיעה עם הסיכונים הפיזיים והנפשיים שלה, כמו כל תחום פרפורמטיבי אתגרי ואינטנסיבי. וכמו בכל… להמשך קריאה
27 בנובמבר 2023 מאת אורון שמיר
פסטיבל סאנדנס שפתח את השנה הקולנועית והלועזית הוא אמנם זיכרון רחוק, אבל סרטים מן הקטלוג שלו עדיין ממשיכים להגיע לישראל ודווקא לקראת סוף לוח השנה. זכינו כבר לראות שניים מתוך שלושת הזוכים המרכזיים שלו, בזכות פסטיבלים מקומיים: ״הזיכרון הנצחי״ (דוקאביב) שקטף את פרס הסרט התיעודי-הבינלאומי הטוב ביותר, ו״אלף ואחד״ (ירושלים) שניצח בתחרות האמריקאית-עלילתית. אליהם מתווסף סרט שזכה בתחרות שהיא בעצם… להמשך קריאה
29 בספטמבר 2022 מאת עופר ליברגל
סופרת המתח הבריטית אגתה כריסטי זוכה לפופולריות בקולנוע של השנים האחרונות. בין העיבודים עתירי הכוכבים של קנת' בראנה לספרי הרקול פאורו (״רצח באוריינט אקספרס״, ״מוות על הנילוס״), לסרטו של ריאן ג'ונסון "רצח כתוב היטב" שאמנם מבוסס על תסריט מקורי אבל כולו מחווה ארוכה לעלילות ספריה של כריסטי, תוך עדכון קל של סגנונה לימינו. סרטו של ג'ונסון צפוי להפוך לסדרה ארוכה… להמשך קריאה
30 באוגוסט 2022 מאת אורון שמיר
בשבועיים שחלפו מאז צאתו לאקרנים בישראל, טרם התייחסנו אל אחד הסרטים המדוברים והמצופים של עונת הקיץ – ״שירת סרטני הנהר״ (Where the Crawdads Sing). הוא אמנם נדחה למחצית השנייה של אוגוסט, ולא הגיע אל בתי הקולנוע במשבצת המעט נחשבת יותר של אמצע יולי כפי שעשה בארה״ב, אבל את אותו הדבר אפשר לומר על ״אין מצב״. ולו דווקא הקדשנו פוסט קבוצתי… להמשך קריאה
1 בינואר 2022 מאת אורון שמיר
בשביל מה בעצם אנחנו צריכים פריקוולים? אם ההיסטוריה של הסיפור או הדמויות בסרט מסוים הייתה חשובה, לא היינו שומעים אותה או מספיק ממנה בסרט עצמו? התשובה הצינית היא שאנחנו כקהל אולי לא זקוקים לכך אלא היוצרים והאולפנים, שיכולים להמשיך לחלוב מזומנים ממותג שנמאס או נגמר, מהכיוון השני שלפני ההתחלה הרשמית. מי אמר דיסני וסרטי הנבלים הצעירים ולא קיבל סיפור מקור… להמשך קריאה
היאבקות היא בידור אמנותי, מופע עם נראטיב ודמויות שמקבלות בו נתח מהותי ממה שמרכיב את הדבר עצמו. יש בו חשיבות לכישורי משחק ורטוריקה מעבר ליכולות הגופניות של מי שמבצעים אותו. אפשר לקרוא להם מתאבקים, אפשר באותה מידה כמעט לקרוא להם שחקנים, אולי רקדנים, בפעילות תחרותית אגרסיבית שמגיעה עם הסיכונים הפיזיים והנפשיים שלה, כמו כל תחום פרפורמטיבי אתגרי ואינטנסיבי. וכמו בכל… להמשך קריאה
פסטיבל סאנדנס שפתח את השנה הקולנועית והלועזית הוא אמנם זיכרון רחוק, אבל סרטים מן הקטלוג שלו עדיין ממשיכים להגיע לישראל ודווקא לקראת סוף לוח השנה. זכינו כבר לראות שניים מתוך שלושת הזוכים המרכזיים שלו, בזכות פסטיבלים מקומיים: ״הזיכרון הנצחי״ (דוקאביב) שקטף את פרס הסרט התיעודי-הבינלאומי הטוב ביותר, ו״אלף ואחד״ (ירושלים) שניצח בתחרות האמריקאית-עלילתית. אליהם מתווסף סרט שזכה בתחרות שהיא בעצם… להמשך קריאה
סופרת המתח הבריטית אגתה כריסטי זוכה לפופולריות בקולנוע של השנים האחרונות. בין העיבודים עתירי הכוכבים של קנת' בראנה לספרי הרקול פאורו (״רצח באוריינט אקספרס״, ״מוות על הנילוס״), לסרטו של ריאן ג'ונסון "רצח כתוב היטב" שאמנם מבוסס על תסריט מקורי אבל כולו מחווה ארוכה לעלילות ספריה של כריסטי, תוך עדכון קל של סגנונה לימינו. סרטו של ג'ונסון צפוי להפוך לסדרה ארוכה… להמשך קריאה
בשבועיים שחלפו מאז צאתו לאקרנים בישראל, טרם התייחסנו אל אחד הסרטים המדוברים והמצופים של עונת הקיץ – ״שירת סרטני הנהר״ (Where the Crawdads Sing). הוא אמנם נדחה למחצית השנייה של אוגוסט, ולא הגיע אל בתי הקולנוע במשבצת המעט נחשבת יותר של אמצע יולי כפי שעשה בארה״ב, אבל את אותו הדבר אפשר לומר על ״אין מצב״. ולו דווקא הקדשנו פוסט קבוצתי… להמשך קריאה
בשביל מה בעצם אנחנו צריכים פריקוולים? אם ההיסטוריה של הסיפור או הדמויות בסרט מסוים הייתה חשובה, לא היינו שומעים אותה או מספיק ממנה בסרט עצמו? התשובה הצינית היא שאנחנו כקהל אולי לא זקוקים לכך אלא היוצרים והאולפנים, שיכולים להמשיך לחלוב מזומנים ממותג שנמאס או נגמר, מהכיוון השני שלפני ההתחלה הרשמית. מי אמר דיסני וסרטי הנבלים הצעירים ולא קיבל סיפור מקור… להמשך קריאה
תגובות אחרונות