• מה לראות בפסטיבל קולנוע דרום 2021
  • חולית
  • ״הוולווט אנדרגראונד״, סקירה לסרטו של טוד היינס
  • סרטים חדשים: ״חולית״ מגיע סוף סוף אל המסך הגדול
  • לקראת ״חולית״: חזרה אל הספר ועיבודים קודמים
  • ״תמונות מחיי נישואין״, סקירה למיני-סדרה של חגי לוי
  • ונום 2
  • אוסקר 2021/22: המתמודדים לפרס הסרט הבינלאומי
  • פסטיבל ניו יורק 2021: דיווח מסכם של אורון
  • ״פריצה״ ו״מפה לא יוצאים״, סקירת נטפליקס כפולה
  • פסטיבל ניו יורק 2021: סרטי ריוסוקה המאגוצ׳י
  • אימת החודש - אוקטובר 2021: חלק ראשון
  • ההיסטוריה של השחקנים הערבים בפרסי האופיר
  • ״קופסה כחולה״, סקירה
  • ״פיג״, סקירה
  • ״לא זמן למות״, סקירה

אונס ונקמה בקולנוע – פרק 9: "צעירה ומבטיחה" (Promising Young Woman)

29 במרץ 2021 מאת לירון סיני
בחודש שעבר העלה מחבר המאמרים הויזואליים על קולנוע פטריק ה. ווילם מאמר יוטיוב חדש, על מוזיקה. לאורך כל ההרצאה חשבתי על סצנה עדכנית אחת, בה שיר מטופש של פאריז הילטון מתנגן בחנות פארם מעוצבת בקפידה (מצועצעת, כי אנחנו הרי בסרט), צבועה בגוונים של ורוד ואדום, נוצצת כאילו שאנחנו במסיבה. השיר הופך מדיאגטי - כלומר קיים בעולם של הסרט והדמויות שומעות… להמשך קריאה

אוסקר 2020/21: מה אנחנו יודעים כרגע על המרוץ לפרסי המשחק

19 בפברואר 2021 מאת אור סיגולי
חידה: אם מסתכלים על עשר השנים האחרונות, מה המשותף בין חאוויר בארדם ("ביוטיפול"), גארי אולדמן ("החפרפרת"), מקס פון סידו ("קרוב להפליא ורועש להחריד"), ג'קי וויבר ("אופטימיות היא שם המשחק"), ג'ונה היל ("הזאב מוול סטריט"), ברדלי קופר ("צלף אמריקאי"), לורה דרן ("הולכת רחוק"), לזלי מאנוויל ("חוטים נסתרים") ומריה דה טאווירה ("רומא")? המשך… להמשך קריאה

"החפירה" ו"מתחת לאפס", סקירת נטפליקס כפולה

9 בפברואר 2021 מאת אור סיגולי
בזמן שרוב בתי הקולנוע ברחבי העולם עדיין סגורים, ואת הפרימיירות הגדולות ממשיכים לדחות עד יעבור זעם, שנת 2021 הקולנועית נפתחה – מקווה שאתם יושבים, כי זה הלם – בסטרימינג. כך קרה שרשמית הסרט הראשון של 2021 הוא "שדה קרב" של נטפליקס, נפילה בכזה סדר גודל שאפילו לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב עליו. מחוץ לנטפליקס, הסרט ההוליוודי הגדול הראשון שיצא… להמשך קריאה

״תמונה משפחתית״, סקירה

13 בינואר 2019 מאת אורון שמיר
הקולנוע האמריקאי מצוי באובססיה סביב ״The Great American Novel״, בשנים האחרונות אפילו יותר מאשר עולם הספרות האמריקאית. אולי זה לא מפתיע, כיוון שהמושג הספרותי, שבתחילה נועד לאפיין יצירות פאר כתובות המיטיבות לתאר הלך רוח של תקופה ושפה באיזור ספציפי בארצות הברית, הוא יותר בגדר שאיפה עבור יוצרים בני זמננו. קשה להתחרות במארק טווין, וויליאם פוקנר או אפילו דייויד פוסטר וואלאס… להמשך קריאה

״פרחים בבוץ״, סקירה

10 בדצמבר 2017 מאת עופר ליברגל
על סרטה של די ריס, ״פרחים בבוץ״ (Mudbound), אורון כבר כתב בבלוג כאשר הוקרן בפסטיבל ניו יורק, ולא הייתי בטוח אם להוסיף את חוות הדעת שלי בבלוג עם הפיכת הסרט לזמין לצפייה בארץ דרך נטפליקס. אולם, דווקא הדרך היחידה בה ניתן לצפות בו בארץ חושפת את חברת הסטרימינג ככוח מהותי בעולם הקולנוע שיש לו ברכה וקללה: מצד אחד, הוא מאפשר חשיפה… להמשך קריאה

״סופרג'יסטיות״, סקירה

1 בינואר 2016 מאת עופר ליברגל
ראשית, חייבים להגיד ש״סופרג'יסטיות״ (Suffragette) מפנה זרקור לסיפור היסטורי חשוב מאוד ורלוונטי גם לימים אלו. סיפור שהוא אחד מנקודת המפנה החשובות ביותר בהיסטוריה הקרובה ולא זוכה ליחס שכזה. המאבק של נשים לשיוון דרך קבלת זכות הצבעה עדיין לא זוכה למעמד הראוי לו, כמהפכה של ממש ולא כהערת שוליים בהיסטוריה. יתרה מכך, מאבק זה, ככל מאבק, מעלה שאלות לא פתורות לגבי שימוש באלימות… להמשך קריאה

מחשבות בעקבות "בתוך לואין דייויס"

23 בפברואר 2014 מאת עופר ליברגל
1. בתוך עולם חשוך, אדם מנסה למצוא אור בתוכו, לתקשר עם קהל. בתוך אולם חשוך, של מועדון הנקרא "אור הגז", אמן מנסה לתקשר עם קהל, להיכנס לתוך עמקי נשמתו ולהוציא משם משהו לטובת הקהל. לא, זה לא שיש עליו תאורה, זה שהאור בוקע ממנו למען המעטים שקולטים אותו - כי יש בו איכות שאין באחרים. במידה רבה, על התחושה הזו… להמשך קריאה

"גטסבי הגדול", ניתוח

20 במאי 2013 מאת עופר ליברגל
מוכר על ידי כולם, איש לא ראה את פניו, שקרן נצחי שתמיד חושף את עצמו, אופטימיסט, רומנטיקן וציניקן. טוטאלי והרסני, איש חברה ומתבודד בו זמנית, מיסתורי וגלוי. סמל  לקפיטליזם, לטוב ולרע, סמל למסיבות והנאה בלתי פוסקת אך חולפת, סמל לרדידות, סמל לאהבה גדולה מן החיים, להתגברות על מכשולים, לנפילה בכל נשימה מן החיים. בין אחוזה גדולה לבית קטן, בין שמירה… להמשך קריאה

"גטסבי הגדול", סקירה

18 במאי 2013 מאת אדוה לנציאנו
כדי להנות - או אפילו רק לא לסבול - מ"גטסבי הגדול" (The Great Gatsby) ׂשל באז לורמן, אולי מוטב לשכוח מקיומו של "גטסבי הגדול" של פ. סקוט פיצג'רלד. זה לא שלקלאסיקה הספרותית של פיצג'רלד אין פוטנציאל להיתרגם היטב לקולנוע. אבל לא הבמאי של "מולין רוז'" (Moulin Rouge!) ו"רומיאו וג'ולייט" (Romeo + Juliet) יעביר את האיכויות העדינות, המאופקות והביקורתיות שבטקסט המקורי.… להמשך קריאה

"בושה", סקירה

16 במרץ 2012 מאת אורון שמיר
מאוד קשה לפעמים להרגיש שייך למין האנושי, שכן נראה לעיתים כאילו כל מה שמעניין אותו זה לוותר על האנושי ולהתמקד במין. הקונפליקט בין שתי המילים הללו, שלא לחינם פעורה ביניהן תהום של רווח בודד ואין הן מחוברות במקף, מתחדד ומצטלל בסרטו החדש של האמן-שהפך-לבמאי סטיב מקווין, "בושה" ("Shame") שמו. אבל הוא נוכח בחיינו כל העת, אפילו בפריים טיים של הערוץ… להמשך קריאה